עופר אבינרי נ. רשות מקרקעי ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

עופר אבינרי נ. רשות מקרקעי ישראל

עע"מ 5073/19
תאריך: 11/08/2019

 

בבית המשפט העליון

 

עע"מ  5073/19 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט ג' קרא

 

המבקש:

עופר אבינרי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. רשות מקרקעי ישראל

 

2. מועצת מקרקעי ישראל

 

בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק הדין  של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 22.7.2019 בעת"מ 22554-07-19 שניתנה על ידי כבוד השופט ק' ורדי – סג"נ

 

בשם המבקש:

עו"ד נאור יאיר ממן

 

החלטה

 

           בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' סגן הנשיא ק' ורדי) בעת"מ 22554-07-19 מיום 22.7.2019, בגדרו נדחתה עתירת המבקש (להלן: פסק הדין).

 

רקע והליכים קודמים

 

1.        במוקד הבקשה ניצב מכרז 285/18 (להלן: המכרז) לשיווק המקרקעין הידועים כחלקה 44 בגוש 7077 בשטח של כ-2.6 דונם ברחוב יצחק שדה בתל-אביב שהם חלק מ"מתחם חסן ערפה" (להלן: המקרקעין). המועד האחרון להגשת ההצעות במכרז נקבע ליום 29.7.2019.

 

2.        ביום 1.8.2016 עתר המבקש לסעד הצהרתי לפיו ייקבע שהוא "דייר מוגן ראשי ובעל זכות החזקה בנכס" במקרקעין שבחלקות 44, 48 ו-49 בגוש 7077, כאשר זכויותיו עברו אליו מסבו.

 

           בהחלטה מיום 21.4.2019, קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' נמרודי) בת"א 92-08-16, כי "סיכויי התביעה נחזים, בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות, נמוכים" וכי הם מצדיקים להורות על חיוב המבקש בהפקדת ערובה להבטחת החזר הוצאות המשיבה 1 "הנאלצת להידרש, פעם נוספת, לניהול הליך מורכב בעניינו של אותו הנכס ומכוח אותה תשתית משפטית". הליך זה תלוי ועומד.

 

3.        ביום 8.12.2016 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ולביטול צו מנהלי לסילוק יד אשר ניתן נגדו במקרקעין המהווים חלק מחלקות 44 ו- 48 בגוש 7077.

 

           בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 14.3.2017 בגדרה קבע בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' צימרמן) בה"פ 16827-12-16, כי "מסיכום סיכויי התביעה לכאורה ומאזן הנוחות: עוצמתם המשותפת כה דלה, עד שאין בהם להצדיק את עיכוב ביצועו של צו הפינוי. כל זאת נאמר למעלה מן הצורך, כאמור, שהרי התנהלותו הדיונית של המבקש ושיקולי היושר די בהם לבדם להביא לדחיית הבקשה". עוד נקבע כי לכאורה זכויותיו של המבקש ושל אמו בנכס מקורן אחד ועל כן תמוה כיצד המבקש טוען לזכויות מכוח סבו, ודומה שנדרש דור ביניים בדמות אמו כדי להמשיך בעסקים, ולגבי אותו דור ביניים כבר נקבע כי הוא נעדר זכויות.

 

           על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור אשר נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' כהן) ברע"א 68691-03-17 ביום 23.7.2017. בקשת רשות ערעור נוספת שהגיש המבקש נדחתה בבית משפט זה (כב' השופט מ' מזוז) ברע"א 6841/17 מיום 1.10.2017.

 

4.        ביום 6.1.2019 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי וטען כי הוא זכאי לרכוש בפטור ממכרז את המקרקעין.

 

           ביום 19.5.2019, בהמלצת בית המשפט (כב' השופט א' בכר) בעת"מ 10740-01-19 ובהסכמת הצדדים, נמחקה העתירה בהיותה מוקדמת שכן טרם ניתנה ההכרעה בבית משפט השלום לעניין זכויות המבקש.

 

פסק הדין מושא הערעור

 

5.        ביום 10.7.2019, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות למשיבות לבטל או להשהות את המכרז, וזאת עד להכרעה בתביעות שהגיש לבית משפט השלום בתל-אביב בת"א 92-08-16 ובה"פ 16827-12-16. כן עתר המבקש להורות ולקבוע כי על המשיבה 1 לפנות אל המבקש כדייר מוגן ולהציע לו לרכוש את המקרקעין וכי היה עליה להעביר את בקשתו לועדת הפטור להקצאת מקרקעין בפטור ממכרז מכוח זכותו לדיירות מוגנת.

 

6.        ביום 22.7.2019, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה בנימוק שהעתירה מוקדמת וכי למבקש "אין כלל כיום זכויות של דייר מוגן וחזקה בנכס ונראה שהסיכוי לכך שבעתיד יוכרו זכויות אלו הינו קלוש."

 

           בפסק דינו עמד בית המשפט על כך שהמבקש בונה תילי תילים על כך שיוכר כדייר מוגן ותוחזר לו החזקה בנכס שפונה ממנו (אליו גם פלש) וזאת בטרם החלה להתברר אף תביעתו בבית משפט השלום; וכי גם עתירה קודמת שהגיש המבקש, מיום 6.1.2019 (ראו לעיל), נמחקה מאחר וטרם ניתנה הכרעה בבית משפט השלום לעניין זכויותיו.

 

           כמו כן, עמד בית המשפט על כך שהמבקש הגיש הליכים משפטיים רבים שנדחו עד כה בכל הערכאות, וזאת לאחר שאמו נקטה אף היא בהליכים משפטיים אשר הפכו לחלוטים. נקבע כי למעשה המבקש מנסה לכפות על המשיבה 1 לתת לו זכויות בפטור ממכרז ובהנחה ניכרת בטענה לדיירות מוגנת, כשלצורך כך עליו לעבור משוכות רבות שנראה כי יתקשה עד מאוד לצלחן. כך למשל, קבע בית המשפט כי המבקש מודע להחלטת המשיבה 1 "המגבילה את זכותו של דייר מוגן לרכוש זכויות במקרקעין ל-400 מ"ר בלבד ולכן הוא צריך להתגבר אף על כך ומבקש לבטל החלטה מנהלית זו (שאינה נוגעת רק אליו ויש לה השלכות רוחב רבות) בטענה שהתקבלה ללא סמכות חוקית ו/או בחריגה מסמכות ו/או בניגוד להחלטות מועצה/החלטות ממשלה". עוד נקבע כי "סעיף 3 לחוק הגנת הדייר מחריג במפורש קרקע לא בנויה מתחולת חוק הגנת הדייר וכאן מדובר ב-2.6 דונם שמתוכם כ-1.2 דונם בבעלות רמ"י, כשהמכרז מתייחס רק לחלקה 44, בעוד השטח שהעותר [המבקש – ג'.ק.] טוען לו גדול יותר." זאת ועוד, עמד בית המשפט על כך שעל פי חוק הגנת הדייר רשאית המשיבה 1 לפנות את המבקש – גם אם תתקבל תביעתו ויקבע כי הינו דייר מוגן – ולתת לו סידור חלופי או פיצוי כספי.

 

           לבסוף קבע בית המשפט כי "מדובר במכרז בהיקף כספי אדיר (מוערך בכ-150 מיליון ש"ח) המצוי בעיצומו ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות למכרז שהתעכב כבר זמן רב עקב ההליכים המשפטיים שנעשו לפינויים של העותר [המבקש – ג'.ק.] ואמו שגרמו כבר נזקים כספיים לקופה הציבורית ואין כל הצדקה בנסיבות העניין לעיכובים נוספים ולכן דין העתירה להידחות."

 

           על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ולצדו את הבקשה דנן.

 

הבקשה

 

7.        המבקש עותר להורות על השהיית או ביטול הליכי המכרז, על מנת למנוע כל דיספוזיציה במקרקעין עד שתסתיים הבדיקה בעניינו. לטענתו, הינו בעל זכות דיירות מוגנת בדמי מפתח במקרקעין אשר נרכשה בכסף מלא. כדייר מוגן בנכס של רשות הפיתוח, עומדת לו הזכות לרכוש המקרקעין מכוח החלטת הממשלה 1156, וכי זכותו קופחה בהינף קולמוס, בטעות ובעיוות דין חמור.

 

           לשיטת המבקש, מתן צו הביניים הכרחי למניעת מצב בו המשיבות תחלנה להפעיל את המכרז ולמניעת פגיעה בלתי הפיכה בזכויותיו הקנייניות. עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מאחר והקדיש "עשרות שנים מחייו בפיתוחו והשבחתו של המקרקעין" וכי מדובר "בנחלת אבותיו" אשר הזכויות בה נרכשו בכסף מלא על ידי משפחתו, בעוד שהנזק שיגרם למציעים המשתתפים במכרז אינו משתווה לנזק אליו ייחשף המבקש אם לא יינתן הצו. עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים.

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

9.        כידוע, בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הוגש על פסק דין בעתירה מנהלית, תיבחן על פי הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת, ככלל, את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים, התשס"א-2000; עע"מ 2709/14 רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה, פסקה 5 (13.4.2014) (להלן: עניין עיריית חדרה); עע"מ 3655/17 אגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות‏, פסקה 10 (‏26.6.2017)). בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר מראה המבקש, כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (עע"מ 5835/14 ג.ב.ע.ם. לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים, פסקה 4 (10.9.2014); עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פסקה 4 (10.9.2014)).

 

           יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב המכונה "מקבילית הכוחות". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך (עע"מ 4013/14 שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר, פסקה 7 (13.8.2014); עע"מ 4886/14 הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ , פסקה 6 (11.8.2014)).

 

10.      בחינת הבקשה על פי אמות מידה אלה, מעלה כי דינה להידחות.

 

           מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני. טענת המבקש, בדבר קיומם של סיכויי הערעור אינה מתיישבת עם נימוקי ותוצאות כל ההליכים המשפטיים שפורטו לעיל.

 

           אשר לשיקולי מאזן הנוחות, המבקש לא הראה כי אלה פועלים לטובתו. טענתו לפיה אי קבלת בקשתו תגרום לו ל"נזקים אדירים" וכי הוא "הסתמך ושינה מצבו לרעה, והשקיע ממון רב בתכנון הבניין" נטענה בעלמא וללא תימוכין מתאימים. זאת ועוד, מפסק הדין עולה כי המשיבה 1 יכולה להוציא את השטח למכרז גם כשיש דייר מוגן על הקרקע. על כן, גם אם ערעורו של המבקש יתקבל והוא יוכר כדייר מוגן, אזי הנזק שנגרם לו, ככל שימצא שנגרם לו, ניתן יהיה לפיצוי כספי (ראו והשוו: עע"מ 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל חיפה (11.1.2018)). מן הצד השני, וכידוע, החלטה בבקשה למתן סעד זמני, במסגרת ערעור שעניינו מכרז, מחייבת מתן משקל משמעותי גם לאינטרס הציבורי, העשוי להיפגע כתוצאה מהיענות לה (עע"מ 4130/13 חייאן (1996) בע"מ נ' עיריית סח'נין, פסקה 12 והאסמכתאות שם (25.7.2013)). בצדק נקבע בפסק הדין כי מול סיכויי המבקש להוכיח את טענותיו עומד מכרז, שעלול להיות מעוכב שנים רבות דבר העלול לפגוע באינטרס הציבורי לפיתוח האזור ולבנייתו.

 

11.      סוף דבר, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, י' באב התשע"ט (11.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים