עו"ס לחוק הנוער, עיריית קריית גת נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

עו"ס לחוק הנוער, עיריית קריית גת נ. פלוני

בע"מ 5541/20
תאריך: 17/08/2020

 

בבית המשפט העליון

בע"מ  5541/20

 

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

המבקשת:

עו"ס לחוק הנוער, עיריית קריית גת

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. פלונית

 

2. פלוני

 

3. פלוני

 

4. פלוני

 

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ג' לוין) בענ"א 32854-07-20 מיום 28.7.2020

 

בשם המבקשת:

עו"ד ישראל בלום ועו"ד איילת עומר-ליפשיץ

בשם המשיבה 1:

עו"ד איילת קריספל

בשם המשיבים 4-3:

עו"ד שרון שטרית

 

 

החלטה

 

1.            בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת ג' לוין) בענ"א 32854-07-20 מיום 28.7.2020. בפסק הדין התקבל באופן חלקי ערעור המשיבה 1 על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקרית גת (השופטת פ' גילת כהן) בתנ"ז 48625-11-19 מיום 5.7.2020, שהורתה על הוצאתם הזמנית של הקטינים (המשיבים 4-3) מחזקת הוריהם (המשיבים 1 ו-2) למרכז החירום לילד בעיר באר-שבע (להלן: מרכז החירום).

 

2.            במוקד הבקשה שני אחים קטינים, בני שמונה וחצי וארבע שנים, בעלי צרכים מיוחדים, הם המשיבים 4-3. האחים הם ילדיהם של המשיבה 1 והמשיב 2 (להלן בהתאמה: ההורים; האם ו-האב), שנישאו בשנת 2011 אך החל משנת 2019 התגלע ביניהם סכסוך חריף שהוביל לגירושין. ההליכים בין בני הזוג, בעיקר בנוגע למשמורת הקטינים, שהחלו בחודש אפריל 2019, לוו בהאשמות קשות ובתלונות ותביעות הדדיות, כאשר ילדיהם הקטינים מצויים בתווך, על כל הכרוך בכך.

 

3.            בעקבות ההליכים בין ההורים, טופל עניינם של הקטינים על ידי שירותי הרווחה, והתנהלו בעניינם הליכים שונים, הן בפני ערכאות שיפוטיות והן בפני ועדות טיפוליות-מקצועיות, אשר פורטו בהרחבה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מושא ענייננו. תחילה היו הקטינים במשמורת האם, אך ביום 26.11.2019, לבקשת עו"ס לחוק הנוער, הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הקטינים יועברו למשמורת אביהם, בכפוף לכך שהוא יעתיק את מקום מגוריו לקרבת מגורי האם. ערעור על החלטה זו נדחה ביום 8.12.2019. בהמשך, ביום 19.12.2019, הוכרזו הקטינים על ידי בית המשפט לענייני משפחה כ"קטינים נזקקים" לפי הוראות סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער או החוק), וניתן בעניינם צו פיקוח לפי סעיף 3(3) לחוק.

 

4.            ביום 17.5.2020, לנוכח ממצאי גורמי הרווחה בדבר ההזנחה אותה חווים הקטינים, הגישה עו"ס לחוק הנוער בקשה להמיר את צו הפיקוח לפי סעיף 3(3) לחוק בצו לפי סעיף 3(4) לחוק – להוצאת הקטינים ממשמורת ההורים למרכז החירום, למשך 6 חודשים, לשם קבלת טיפול ומעקב, תוך קיום ביקורי הורים. האב הסכים לבקשה אך האם התנגדה.

 

           לאחר הליכים שהתקיימו בפניו וקבלת חוות דעת גורמי הטיפול, ניתנה ביום 5.7.2020 החלטת בית המשפט למשפחה, בה הוא נענה לבקשה להוצאת הקטינים למרכז החירום, תוך שהוא קובע הוראות למפגשים ושיחות טלפוניות של הקטינים עם  ההורים, וכן הנחיות להדרכות הוריות. בהחלטתו עמד בית המשפט בין היתר על הקשיים בתפקוד ההורי של כל אחד מההורים, ועל הפגיעה בקטינים כתוצאה מהיחסים העכורים שבין ההורים, שבאו לידי ביטוי גם בסממנים של ניכור הורי והסתה מצד האב של הילדים כלפי אימם. בנוסף צוין כי האב חדל מלשתף פעולה עם גורמי הטיפול וכי הוא מתעלם מהחלטות שיפוטיות בהקשר זה. ובאשר לאם, נקבע כי היא אינה מסוגלת לספק לילדיה את צרכיהם הבסיסיים, וכי היא לא מסוגלת להתמודד לבדה עם הטיפול בילדיה ונזקקת לסיוע, ליווי ותמיכה. הוער, כי אמנם חלה התקדמות בתפקוד ההורי של האם, אך בשים לב למצבם של ילדיה אין די בהתקדמות שנצפתה עד כה על מנת להעבירם לחזקתה.

 

          נוכח האמור נעתר כאמור בית המשפט לענייני משפחה לבקשה והורה על צו להוצאת האחים למרכז החירום בבאר-שבע, אולם זאת לתקופה של 3 חודשים בלבד. תוך שהוא דוחה את בקשת האם להעביר, לכל הפחות, את האח הקטן לחזקתה, משנמצא כי על אף שמצבו טוב משל אחיו הגדול ועל אף שהקשר בינה ובינו משופר, אין בכך כדי להעיד כי ביכולתה לספק את צרכיו באופן מלא.

 

5.            ביום 15.7.2020 הוגש ערעור האם לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט נענה לבקשת האם לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לענייני משפחה. דיון בערעור התקיים ביום 19.7.2020, במהלכו הועלתה על ידי האפוטרופוס לדין הצעה לפצל בין הקטינים, כך שרק הקטין המבוגר יותר (בן שמונה וחצי) יצא למרכז החירום, בעוד אחיו הצעיר (בן ארבע) יועבר למשמורת אמו. לאחר קבלת תגובת באת כוח היועץ המשפטי להצעה האמורה, בה הובעה התנגדות לפיצול בין האחים, וכן תגובות שאר בעלי הדין, ניתן ביום 28.7.2020 פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל כאמור חלקית את ערעור האם, באופן שהחלטת בית המשפט למשפחה להוצאה למרכז החירום הוגבלה לאח הגדול יותר, למשך שלושה חודשים, בעוד האח הצעיר יועבר למשמורת אמו.

 

          בפסק דינו סקר תחילה בית המשפט המחוזי את הוראות חוק הנוער הנוגעים לענין ואת הפסיקה הרלבנטית, והדגיש כי נקודת המוצא לדיון היא כי –

 

"ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם ולהם נתונה הזכות היסודית לאוטונומיה בגידול ילדיהם ללא התערבות של גורמים חיצוניים... (רע"א 8081/17 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים (8.11.2017). יחד עם זאת, במקרים חריגים בהם עולה חשש כי ההורים אינם מספקים את צרכי הקטין, קיים הכרח בהתערבות המדינה. התערבות זו צריכה להיעשות בזהירות המתחייבת, תוך כיבוד האוטונומיה המשפחתית ובמידה המינימלית הנדרשת להבטחת שלומם וביטחונם של הקטינים" ( פסקה 49).

 

          בית המשפט עמד על מכלול נסיבות הענין, טענות הצדדים וחוות הדעת שהונחו לפניו, ועל יסוד כל אלה הגיע כאמור למסקנה כי בנוגע לאח הגדול, אין מנוס, נוכח מצבו הנפשי, מלהורות על הוצאתו למרכז החירום לצורכי רגיעה, טיפול וריחוק מהסכסוך בין הוריו, ובפרט מהמסרים המסיתים מצד אביו, תוך שהובהר כי אין בידי האם בשלב זה יכולות הוריות מספקות כדי להתגבר על קשיים אלו. לעומת זאת, בעניינו של האח הקטן לא שוכנע בית המשפט כי מדובר במוצא אחרון וכי אין מנוס אלא להוציאו למרכז החירום. הודגש, כי לא הוכח ברף הנדרש כי לא יעלה בידי האם לגדלו בכפוף לעזרת גורמי הרווחה. בית המשפט עמד על כך שמתוך החומר שבתיק מצטייר קשר טוב יותר בין האם ובנה הקטן, וכי זה אינו מציב בפניה אתגרים דומים לאחיו הגדול, שהושפע מהסתת האב נגדה בצורה משמעותית יותר. כמו כן נלקחו בחשבון גילו הרך ומידת התאמת מרכז החירום עבורו, קיומם של דיווחים אודות התמדת האם בטיפול ההורי ושיפור מסוים בתפקודה.

 

בית המשפט ציין כי עמדת גורמי המקצוע יצאה מהנחה שאין להפריד בין האחים, אך לא התקיים דיון מקצועי באפשרות שהאח הקטן לבדו יעבור למשמורת האם. בהקשר זה הוער כי על אף חשיבות הקשר בין אחים, נקודת המוצא היא כי קטין זקוק בראש ובראשונה להוריו וכי זהו הציר המרכזי שיש לבחון.

 

לצד הכרעה כאמור, נקבעו על ידי בית המשפט הוראות מפורטות באשר לאופן התנהלות המשפחה בתקופה זו, לרבות הסדרי ראיה, וכן הוראות לפעולות הנדרשות מגורמי הטיפול והרווחה. ביום 30.7.2020 נענה בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 9.8.2020 כדי לאפשר לצדדים למצות את הליכי הערעור ככל שיחפצו בכך.

 

6.            על פסק דין זה נסובה הבקשה לרשות הערעור שלפניי, שהוגשה ביום 6.8.2020, כאשר לצידה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עיקרה של הבקשה בטענה כי שגה בית המשפט קמא כאשר פסק בניגוד לחוות דעת גורמי המקצוע, וכי הוא שם עצמו בנעלי גורמי המקצוע על אף שאין לו הכלים לכך. כן נטען כי שאלת קיומה של מסוגלות הורית איננה ענין שבידיעה שיפוטית. נטען כי המקרה דנן מצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי, על-אף אמת המידה המחמירה, וזאת נוכח החשש לערעור מעמדם של המומחים בקביעת מסוגלות הורית ובחינת טובתם של קטינים במקרים נוספים.

 

7.            עם קבלת הבקשה הוריתי על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת, ולצד זאת התבקשה תגובת המשיבים.

 

           האם והאפוטרופא לדין הגישו תגובות מפורטות. האם תמכה בפסק הדין, מטעמיו, בעוד האפוטרופא לדין הביעה תמיכה בבקשה, תוך ציון כי מדובר ב"מקרה מורכב ביותר המעורר לבטים רבים". האב לא הגיש תגובה.

 

8.            לאחר עיון בפסקי הדין של בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי, כמו גם בבקשה, בתגובות לה ובנספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום למתן רשות ערעור ולהתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא.

 

9.            כידוע, רשות ערעור תינתן רק במקרים בהם נמצא שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מהסכסוך הקונקרטי בין הצדדים להליך, או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבור כי המקרה דנן עומד באמות מידה אלה. פסק דינו של בית משפט המחוזי, המחזיק כ- 27 עמודים, הוא מפורט ומנומק היטב. הוא עומד על הוראות החוק הנוגעות לענין ועל הפסיקה הרלבנטית, והכרעתו נסבה על ניתוח עובדותיו ונסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שהונח לפניו.

 

10.         אכן, בהיבטים המקצועיים על בית המשפט ליתן משקל משמעותי לחוות הדעת  של גורמי המקצוע. ברם, הסמכות ושיקול בדעת הם בסופו של דבר בידי בית המשפט, ואין צריך לומר כי בית המשפט אינו משמש "חותמת גומי" לעמדות גורמי המקצוע. יתרה מזו, הכרעתו של בית המשפט המחוזי לקבל באופן חלקי את הערעור אינה מבוססת על שלילת עמדת גורמי המקצוע, אלא על האיזון שהוא ערך, כמצוין לעיל, מתוך נקודת המוצא של ההגנה על האוטונומיה ההורית מקום שלא הוכח כי טובת הילד מחייבת סטייה ממנה.

 

11.         לכך יש להוסיף, כי הצו שניתן על ידי בית המשפט מוגבל בזמן, ותוקפו ל- 3 חודשים בלבד. בית המשפט גם קבע הוראות מפורטות בנוגע למשמורת האח הצעיר בידי אמו, לרבות המשך היותו של הקטין נתון תחת השגחתו של עובד סוציאלי בהתאם לסעיף 3(3) לחוק הנוער, הכנת תכנית טיפולית עבור האם על ידי מחלקת הרווחה והמשך הדרכה של האם במרכז הורים-ילדים.

 

           כן נקבע בפסק הדין, כי כחודש לאחר ביצוע פסק הדין תגיש עו"ס לחוק הנוער עדכון לבית המשפט למשפחה ביחס למצבם של הקטינים. אזכיר כי לפי סעיף 14 לחוק הנוער, שכותרתו "שינוי החלטות", רשאי בית המשפט "לשנות החלטה שניתנה לפי חוק זה, להאריך או לקצר תקופת תקפה, לבטלה או לתת הוראות להוצאתה לפועל."

 

12.         בנסיבות אלה איני סבור כאמור כי יש הצדקה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. אשר על כן החלטתי לדחות את הבקשה.

 

           הצו הארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי יוותר על כנו עד ליום 18.8.2020 (כולל), כדי לאפשר התארגנות לביצוע פסק הדין. המועדים הנוספים שנקבעו בפסק הדין יידחו בהתאם.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ז באב התש"ף (‏17.8.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים