עו"ד אמנון לורך נ. משרד החינוך – באמצעות שר החינוך | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

עו"ד אמנון לורך נ. משרד החינוך - באמצעות שר החינוך

בג"ץ 4834/19
תאריך: 23/01/2020

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  4834/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט א' שטיין

 

העותר:

עו"ד אמנון לורך

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. משרד החינוך

 

2. משרד הביטחון

 

3. המשרד לשוויון חברתי

 

4. צבא הגנה לישראל

 

5. אגף כוח האדם בצה"ל

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

תאריך הישיבה:

ז' בכסלו התש"ף (5.12.2019)

 

 

בשם העותר:

בעצמו; עו"ד גיא פורר; עו"ד שיר אשכול   

 

 

בשם המשיבים:

עו"ד יעל מורג יקו-אל           

 

 

 

פסק-דין

 

 

השופט ג' קרא:

 

 

           עתירה זו עניינה בשני מבחני תמיכה שקבע משרד החינוך (להלן: המשיב) למתן תמיכות מתקציבו לפי נוהל להגשת בקשות לתמיכה מתקציב המדינה במוסדות ציבור (להלן: מבחני התמיכה). במוקד העתירה עומדת השאלה האם חלוקת הכספים בסכומים שונים מכוח שני מבחני התמיכה – מפלה בין תלמידי החינוך הדתי לתלמידותיו.

 

עיקרי התשתית העובדתית

 

1.             שמו של מבחן התמיכה הראשון הוא "מבחנים לחלוקת כספי התמיכות של משרד החינוך בפעילות לא פורמלית לחיזוק זהותם הדתית של תלמידי החינוך הדתי לקראת שירות צבאי לבנים ושירות לאומי לבנות" לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985; תקנה תקציבית: 460214 (להלן: מבחן התמיכה הראשון). סעיף 3 למבחן זה, שכותרתו "מטרת התמיכה", קובע כי:

 

"מטרת מבחנים אלה היא תמיכה בפעילות לחיזוק, עידוד והכנה של תלמידי החטיבות העליונות בבתי ספר דתיים, לשירות משמעותי בצה"ל לבנים [...] ולשירות לאומי לבנות תוך הכנה למפגש עם סביבה שאינה שומרת על אורח חיים דתי. כל זאת במגמה להכין את התלמידים לעימות צפוי לגבי זהותם, והתמודדות עם חיי צבא או שירות לאומי בחברה רבגונית".

           לפי סעיף 4 למבחן זה, אוכלוסיית היעד בפעילות הנתמכת היא תלמידי כיתות י"א ו-י"ב בחטיבות העליונות במוסדות חינוך בפיקוח אגף החינוך הדתי.

 

           מבחן התמיכה הראשון בנוסחו המקורי משנת 2004, לא הבחין בין תלמידים לתלמידות והוא חל עליהם באופן זהה לצורך הכנת כלל התלמידים להתמודדות עם החיים הצבאיים ולחיזוק הזהות הדתית של התלמידים בזרם הממלכתי-דתי (מתוך חשש ממשבר זהות פוטנציאלי שעלול להתרחש עם גיוס התלמידים לצה"ל). מבחן התמיכה בנוסחו המקורי לא כלל התייחסות מפורשת להבחנה בין תלמידות לתלמידים. בשנת 2013 תוקן אותו מבחן תמיכה כדי לשקף את מדיניותו החינוכית של החינוך הממלכתי דתי (להלן: חמ"ד). התיקון נכנס לתוקפו בשנת 2014 והוא המבחן התקף גם כיום. בעתירה הקודמת, כפי שיובהר להלן, נקבע לעניין מבחן התמיכה הראשון, כדלקמן:

"אין מדובר, אפוא, בפעילות הכנה 'כללית' לשירות הצבאי, כי אם בפעילות ייעודית עבור תלמידי החינוך הדתי, העתידים להיחשף במהלך שירותם לאורחות חיים העשויות לערער את זהותם הדתית" (שם, בפס' 5 לפסק דינו של השופט נ' הנדל).

 

2.             מבחן התמיכה השני, שכותרתו "מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד החינוך בפעילות לא פורמלית למתן מידע הכוונה וליווי לתלמידות החינוך הדתי בנוגע לאפשרויות השירות הסדיר בצה"ל" לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985; תקנה תקציבית 460280 – פורסם בשנת 2018 (כאשר התוספת "או לתלמידות המתלבטות בקשר לכך" תוקנה בשנת 2019). המבחן נועד ליתן מענה לבנות המבקשות לבחון את האפשרות לשרת שירות צבאי. סעיף 3 למבחן זה, שכותרתו "מטרת התמיכה", קובע כי:

 

"מטרת מבחנים אלה היא תמיכה בפעילות לא פורמלית, שמטרתה להעניק מידע, הכוונה וליווי לתלמידות החינוך הדתי, בנוגע לאפשרויות השירות הסדיר בצה"ל,  שנת שירות, ומסגרות לימוד כגון מכינות קדם-צבאיות לשירות צבאי לבנות דתיות או מדרשות, וזה במקביל לאפשרויות הקיימות במסגרת השירות הלאומי;  הפעילות מיועדת לתלמידות שבחרו, בשונה מהמקובל במוסדות החמ"ד, במסלול השירות הסדיר בצה"ל, ולא בשירות הלאומי או לתלמידות המתלבטות בקשר לכך; למען הסר ספק יובהר כי התמיכה איננה מיועדת לעידוד לגיוס תלמידות לצה"ל".

 

           לפי סעיף 5 לאותו מבחן, אוכלוסיות היעד בפעילות הנתמכת הן תלמידות וכן צוות ההוראה וההנהלה של בית ספר, שתלמידותיו, כולן או חלקן, נוטלות חלק בפעילות הנתמכת.

 

3.             בעתירה הקודמת שהגיש העותר (בג"ץ 7204/16 לורך נ' משרד החינוך (3.1.2019) (להלן: העתירה הקודמת)), טען העותר כי התמיכה בפעילות ההכנה לשירות צבאי מוגבלת לבנים ובכך מפלה את תלמידות החינוך הממלכתי-דתי הבוחרות לשרת בצה"ל. לאחר שהותקן מבחן התמיכה השני, נקבע בפסק הדין בעתירה הקודמת כך: "אשר להפליית תלמידות החינוך הממלכתי-דתי – מקובלת עלי עמדת המדינה כי עם התקנת המבחנים החדשים העתירה מיצתה את עצמה בהיבט זה, שכן שערי התמיכה בפעילות ההכנה לשירות הצבאי פתוחים כעת בפני כלל תלמידי החינוך הממלכתי-דתי, ללא הבדל מגדר" (שם, בפס' 5). לפיכך, העתירה נדחתה תוך שמירה על טענות הצדדים לעניין מבחן התמיכה השני. ניתן לומר כי מאמציו של העותר בהגשת העתירה הקודמת ובהליכים שקדמו לה לקידום השוויון בין תלמידים לתלמידות תרמו לקיומו של מבחן התמיכה השני.

 

4.             בינואר 2019 פנה העותר במכתב למשרד החינוך בעניין חלוקת הכספים מכוח מבחני התמיכה. לאחר חליפת מכתבים בין העותר ללשכה המשפטית של המשיב בעניין חלוקת התמיכות, ביקש העותר לברר מדוע יש הבדלים בסכומי התמיכה לפי שני מבחני התמיכה. במענה המשיב מיוני 2019, הובהר כי לשני מבחני התמיכה יש תכליות שונות כך שהפעילות הנתמכת היא שונה וכן כי אוכלוסיית היעד עבורה מיועדת כל פעילות היא שונה בגודלה כך שסביר הוא שסכום התמיכה יהיה מותאם לגודל אוכלוסיית היעד של כל מבחן תמיכה. כן נכתב כי התקציב לתקנה תקציבית 460214 לשנת תקציב 2019 הוא סכום של 15,168,000 ש"ח שמקורם בתוספת תקציבית חיצונית. מנגד, התקציב לתקנה תקציבית 460280 לשנת 2019 הוא סכום של 400,000 ש"ח מתקציב המשיב. המשיב הוסיף כי זהו מבחן תמיכה חדש המתוקצב בשנה זו לראשונה, ויש בכך להוות שיקול נוסף בקביעת גובה התמיכה. בעקבות מענה זה, פנה העותר ביום 30.6.2019 במכתב לשר החינוך, בו הלין על התקציב שנקבע לחלוקה במסגרת מבחן התמיכה השני.

 

5.             ביום 15.7.2019, הוגשה העתירה הנוכחית במסגרתה מבקש העותר להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יורה בית המשפט כי על המשיב לחלק כספים מכוח מבחן התמיכה השני, באופן שוויוני לעומת הכספים המחולקים מכוח מבחן התמיכה הראשון (להלן: העתירה).

 

תמצית עמדת העותר

 

6.             העותר טוען כי הפער העצום בין סכומי התקציב מהווה הפליה חמורה ופגיעה בחובת השוויון וכי מדובר בחלוקת תמיכות שלא לפי קריטריונים שוויוניים, בניגוד לסעיף 3א לחוק יסודות התקציב ובניגוד להלכה הפסוקה. העותר ציין בעתירתו כי המשיבים 5-2 צורפו לעתירה כמשיבים פורמליים.

 

תמצית עמדת המשיב

 

7.             המשיב טוען בתגובתו המקדמית, כי דין העתירה להידחות בהיעדר עילה. המשיב מבהיר כי ההבחנה בין מסגרת שירותם של גברים דתיים (שירות צבאי) לזו של נשים דתיות (שירות לאומי) היא חלק אינהרנטי ממשנת החמ"ד, אשר מוקנית לו עצמאות בנוגע לחינוך תלמידיו בהתאם לדרכו. כחלק מאוטונומיה חינוכית זו, משנתו החינוכית של החמ"ד איננה מתיישבת עם חינוכן של הבנות הדתיות לשירות צבאי. תמיכת המשיב בפעילות של תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לקראת יציאה לשירות היא יישום מדיניות משרד החינוך הנשענת על המלצות מועצת החמ"ד. מדיניות החינוך של החמ"ד היא לכוון את תלמידותיו לשירות לאומי ולא לשירות בצה"ל, תוך נכונות ליתן מידע, הכוונה וסיוע לתלמידה שמתלבטת בנושא או לתלמידה שבחרה להתגייס לצה"ל (להלן: מדיניות המשיב בעניין שירות תלמידות). לתימוכין בעמדתו, המשיב מפנה למסמך: משרד החינוך – מינהל החינוך הדתי, קווים מנחים למדיניות החינוך הממלכתי-דתי. לעמדת המשיב, סמכות החמ"ד למימוש מדיניות המשיב בעניין שירות תלמידות יכולה להתבטא באופן תקצוב התקנות התקציביות השונות כחלק משיקול דעתו. המשיב טוען גם כי בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת, בית המשפט לא קבע כי על המשיב להשוות בין שני מבחני התמיכה – לא בתכלית המבחנים, לא בפעילות הנתמכת ולא בסכום התמיכה.

 

8.             למדינה יש שיקול דעת נרחב באילו פעילויות תזכה במענקי תמיכה ובאלו סכומי כסף תזכה פעילות מסוימת. לעמדת המשיב, יש שונות רלוונטית בין שני המבחנים נשוא העתירה, המצדיקה את ההבדלים בתקצובם. לפיכך, לא נפל פגם בהחלטה בתקצוב מבחני התמיכה בסכומים שונים:

 

           ראשית, התכליות המרכזיות של המבחנים הן שונות. מטרתו העיקרית של מבחן התמיכה הראשון היא חיזוק זהותם הדתית של כלל תלמידי החינוך הדתי (בנים ובנות) לקראת שירות בצה"ל לבנים והמפגש עם אוכלוסיות חילוניות (ולא פעולות הכנה לשירות הצבאי) ולקראת שירות לאומי לבנות. לעומת זאת, תכליתו המרכזית של מבחן התמיכה השני היא מתן מידע, הכוונה וליווי לתלמידות החינוך הדתי בנוגע לאפשרויות השירות הסדיר בצה"ל וסיוע ספציפי לאלו שבחרו במסלול זה, שכאמור אינו המסלול המרכזי בחמ"ד.

 

           כפועל יוצא מכך גם הפעילויות הנתמכות הן שונות. בעוד שהפעילויות הנתמכות במבחן התמיכה הראשון כוללות הדרכה ומפגשים שמטרתם חינוך לאהבת התורה, העם והארץ ומתן כלים להתמודדות עם האתגרים הצפויים לזהות הדתית במסגרות הצבא והשירות הלאומי, הפעילויות הנתמכות במבחן התמיכה השני כוללות בעיקר מפגשים לצורך ליווי התלמידה בתהליכי האיתור והמיון, להכרת המסלולים הקיימים ולליווי מי שבחרו במסלול צבאי. גם במסגרת מבחן התמיכה השני יינתנו כלים ייעודיים להתמודדות עם החברה הרבגונית שיותאמו למתגייסות לצה"ל (חיזוק הזהות הדתית), אך עניין זה הוא רק נלווה לעיקר הפעילות (בשונה ממבחן התמיכה הראשון). 

 

           כמו כן, מבחן התמיכה השני הוא חדש ומתוקצב בשנת 2019 לראשונה. משמשרד החינוך תומך בפעילות בפעם הראשונה, סביר שהתקציב יהיה נמוך יחסית ויגדל בעתיד. המשיב מציין כי גם לגבי מבחן התמיכה הראשון, התקצוב היה נמוך יותר בשנותיו הראשונות.

 

           בנוסף, אוכלוסיית היעד של שני המבחנים שונה בגודלה – אוכלוסיית היעד של המבחן השני קטנה משמעותית מאוכלוסיית היעד של המבחן הראשון. מבחן התמיכה הראשון נועד לתלמידי החטיבות העליונות במערכת החינוך הממלכתית-דתית העתידים להתגייס לצה"ל ולתלמידות במערכת החינוך הממלכתית-דתית העתידות להתנדב לשירות הלאומי. לעומת זאת, מבחן התמיכה השני מיועד לתלמידות החטיבות העליונות במערכת החינוך הממלכתית-דתית השוקלות להתגייס לצה"ל או שבחרו להתגייס לצה"ל. המשיב טוען שהסכום המוקצה במסגרת המבחן השני פרופורציוני לחלק היחסי של האוכלוסייה הרלוונטית הנגזר מאחוז המתגייסות (בפועל) מתוך סך בוגרי החמ"ד (כ-12 אחוזים). כרבע מכלל התלמידות במערכת החינוך הממלכתית-דתית בשנה האחרונה התגייסו לצה"ל, קבוצה המהווה כ-12 אחוזים מכלל אוכלוסיית מערכת החינוך הממלכתית-דתית. 

 

דיון והכרעה

 

9.             לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף, הגעתי למסקנה שיש לדחות את העתירה, מהטעמים שיפורטו להלן.

 

חלוקת כספי תמיכות – הרקע הנורמטיבי

 

10.          נקודת המוצא היא כי "אין למוסדות ציבור זכות קנויה לקבלת תמיכה, וכי למדינה שיקול דעת רחב בכל הנוגע להענקת כספי תמיכות על פי סדרי עדיפויות שהיא קבעה לעצמה" (בג"ץ 2023/19 תיאטרון האינקובטור נ' שרת התרבות והספורט, בפס' 9 וההפניות שם (8.8.2019); בג"ץ 3871/15 המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה ליהדות מתקדמת (רפורמית) בישראל נ' ממשלת ישראל, בפס' 11 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (‏27.12.2016) (להלן: עניין המרכז הרפורמי) ("על הרשות המינהלית להקצות את תקציב התמיכות לתכליות שיש אינטרס ציבורי לתמוך בהן, ולחלק את הסכום שהוקצה לתכליות אלה לפי תבחינים ענייניים, ברורים ושקופים, הנגזרים מן העניין ולא מן המעוניין. זאת על מנת להבטיח חלוקה שוויונית של תקציב התמיכה המבוססת על הערכה אובייקטיבית של המועמדים לקבלה"). ראו גם: בג"ץ 727/00 ועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות בישראל נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד נו(2) 79, 89-88 (12.12.2001); בג"ץ 4805/07 המרכז לפלורליזם יהודי – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' משרד החינוך, בפס' 72-70 (27.7.2008) ("הקצאת כספי מדינה ליעדים ציבוריים שונים כפופה לעולם לעקרון השוויון... הפלייה פסולה עשויה להתבטא במתן תמיכה שונה למוסדות דומים במאפיינים רלבנטיים בדרך של הצבת תנאים שונים לכל מוסד לצורך הקצאת כספי ציבור, בלא שמתקיימת הצדקה עניינית לכך")).

 

           בבג"ץ 11020/05 פנים להתחדשות יהודית בישראל נ' שרת החינוך התרבות והספורט (16.7.2006) (להלן: עניין פנים להתחדשות), נקבע לעניין חלוקת תקציבים על ידי רשויות השלטון, כדלקמן:

 

"עיקרון השוויון חולש על כל תחומי המשפט וחל גם על חלוקת תקציבים ותמיכות על ידי הרשות. הלכות רבות נקבעו בעניין החלת עיקרון השוויון בחלוקת תקציבים ותמיכות. תמציתן של הלכות אלו היא שחלוקת התקציבים והתמיכות על ידי המדינה צריכה להיעשות תוך שמירה על עקרונות של שוויון וסבירות ותוך קביעת קריטריונים ברורים וגלויים לחלוקת הכספים. על הרשות שמחלקת את התקציב לשקול שיקולים ענייניים בלבד, ואין היא יכולה להפלות בין קבוצות אשר אין ביניהן שוני רלוונטי. עם זאת, הודגש כי שוויון אין משמעו זהות. לעיתים, לצורך השגת שוויון מהותי ואמיתי על הרשות להבחין בין קבוצות על פי השוני הרלוונטי ביניהן" (שם, בפס' 8 וההפניות שם)

 

           והשוו: גלעד נוה, התערבות בתי המשפט בנושאים בעלי השלכות תקציביות (הכנסת – מרכז המחקר והמידע, 2010).

 

מן הכלל אל הפרט

 

11.          ענייננו במבחן חדש לחלוקת כספי תמיכות של המשיב, אשר מתוקצב לראשונה. מבחן התמיכה השני מהווה הסדר שיישומו נמצא בראשיתו וטרם עמד במבחן המעשה. במובן זה, העתירה היא כללית ומוקדמת (ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי דיוני כרך ד 355-354, 410-411 (2017)) (להלן: ברק-ארז); בג"צ 4957/07 אחיעוז ארגון ארצי של חברות כח אדם נ' משרד התעשיה והמסחר והתעסוקה, פסקה 10 (27.1.2008) ("רק משיופעל ההסדר החדש ניתן יהיה לבוחנו הלכה למעשה. השלב בו אנו נמצאים הינו מוקדם מכדי שבית המשפט יאמר כי ההסדר החדש פסול הוא"). השוו: בג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה, בפס' 74 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (‏10.11.2016) (באותו עניין, ההסדר מושא העתירה היה מיושם מזה זמן רב והייתה קיימת תשתית עובדתית לשם הכרעה בסוגיה)).  

 

           יתר על כן, מכיוון שיישום ההסדר שבמבחן החדש עדיין בראשיתו אין את התשתית העובדתית הנדרשת לצורך הכרעה בעתירה. העותר לא הניח תשתית ממשית לטענת ההפליה מלבד הצבעה על עצם קיומם של פערים בתקצוב שני מבחני התמיכה ומלבד טענות כלליות שהעלה בעתירה לפיהן ההבדלים להם טוען המשיב אינם יוצרים שוני רלוונטי המצדיק את הפער בתקצוב.

 

12.          בעתירה הקודמת נאמר לעניין מדיניות החמ"ד:

 

"חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 מבטא בצורה ברורה את האוטונומיה הנתונה לזרם החינוך 'הממלכתי דתי' להביא לידי ביטוי את השקפתו וערכיו במוסדות החינוך, כאשר 'מוסדותיו הם דתיים לפי אורח חייהם, תכנית לימודיהם, מוריהם ומפקחיהם' והחינוך בהם יהא 'לחיי תורה ומצוות על פי המסורת הדתית וברוח הציונות הדתית' (סעיף 1). ההדרכה והפיקוח הפדגוגי על מוסדות החינוך הממלכתי דתי (ועל מוסדות מוכרים שאינם רשמיים המפוקחים על ידי מינהל החינוך הדתי) בכל הנוגע לאופיים הדתי, יבוצעו באמצעות מנהל אגף החינוך הדתי (תקנה 2 לתקנות החינוך הממלכתי (סדרי פיקוח), התשי"ז-1956). השאלות מהם 'חיי תורה ומצוות', מהי אותה 'מסורת דתית' ואילו מרוחות 'הציונות הדתית' ינשבו בין כתלי מוסדות החינוך הממלכתי-דתי, נתונות אפוא לבירור והכרעה על ידי מינהל החינוך הדתי (להלן גם: המינהל), המופקד על המדיניות החינוכית באותם מוסדות. מדיניות זו משתקפת בין היתר, בחוברת המעודכנת משנת 2008 שנערכה על ידי המינהל שכותרתה 'קווים מנחים למדיניות החינוך הממלכתי-דתי' (צורפה כנספח מש/1 לתגובת המשיבים). בחוברת זו מצוין בסעיף 1.4 שבה כי 'החמ"ד יחנך את תלמידיו לחובת שירות פעיל בצה"ל ואת תלמידותיו לשירות לאומי התנדבותי בן שנתיים'. המדיניות כלל לא נתקפה במסגרת העתירה אלא רק מבחני התמיכה שהביאו לידי ביטוי מדיניות זו – כאשר מבחני התמיכה החדשים אף סטו ממנה במידה ניכרת [...]

האחריות על המדיניות החינוכית בחינוך הממלכתי-דתי מסורה למינהל החינוך הדתי, ובמסגרת זו, הוא זה אשר נדרש לקבוע את המענה החינוכי שיינתן, בין היתר לסוגיות הקשורות לעמדה ההלכתית בקשר לגיוס לצה"ל" (שם, בפס' 2-1 לפסק דינו של השופט ד' מינץ).

 

           דברים אלו יפים גם לענייננו. "משהוחלט על ידי הרשות, במקרה דנן משרד החינוך, על הענקת תקצוב לקבוצה מסוימת או לזרם חינוכי מסוים, הרי שמכוח עקרון השוויון יהיה מחויב כלפי קבוצה אחרת דומה במאפייניה" (עניין פנים להתחדשות, בפס' 10; ההדגשה הוספה). בענייננו, על פני הדברים, יש טעם בהנמקת המשיב לפיה יש שונות רלוונטית בין שני מבחני התמיכה ביחס לתכליותיהם ולאוכלוסיית היעד שלהם, המצדיקה הבדלים מסוימים בתקצובם וכן בהתחשב במדיניות המשיב בעניין שירות תלמידות (כמפורט בפס' 7-6 לעיל). השוו: בעניין המרכז הרפורמי, נקבע כי:  

 

"לרשות רשויות המדינה עומדים כלים ואמצעים שונים לקידום מדיניותן בתחום הכלכלי, החברתי או התרבותי. חלוקת תמיכות וסובסידיות היא אחד מהם. לרשות שיקול דעת רחב בהחליטה באיזה מן האמצעים תבחר לקידום תכלית פלונית, והאם נכון לכרוך כמה תכליות בהפעלת האמצעי שנבחר או שמא יש לקדם כל תכלית באמצעי אחר, בהתאם למהותה ומורכבותה של כל אחת מהתכליות. ההחלטה למקד את התמיכה דנן בתכלית של קידום תעסוקת אימהות, ולא לכרוך עמה את התכלית של קידום תעסוקת גברים בכלל או תעסוקת חרדים בפרט, נופלת בגדרי מתחם הסבירות בנסיבות העניין, ואין מקום להתערבותנו בה בהתאם לכללי ההתערבות בהחלטות רשויות המדינה, אשר הינם מצומצמים יותר בעניינים של חלוקת תמיכות וסובסידיות לקידום מדיניות כלכלית וחברתית" (שם, בפס' 22 לפסק דינו של השופט מ' מזוז).

 

 

13.          העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 4,000 ש"ח.

 

                                                                  

                                                                   ש ו פ ט

 

השופט נ' סולברג:

 

           אני מסכים.

                                                                   ש ו פ ט

 

השופט א' שטיין:

 

           אני מסכים.

ש ו פ ט

        

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ג' קרא.

 

           ניתן היום, ‏כ"ו בטבת התש"פ (‏23.1.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים