סולטן סואעד נ. שירות בתי הסוהר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

סולטן סואעד נ. שירות בתי הסוהר

רע"ב 6630/19
תאריך: 26/11/2019

 

בבית המשפט העליון

רע"ב  6630/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקש:

סולטן סואעד

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר

 

2. משטרת ישראל

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בתיק עתא 042181-08-19 שניתן ביום 24.09.2019 על ידי כבוד השופט יוסף בן חמו

 

בשם המבקש:

עו"ד דוד יפתח

בשם המשיבים:

עו"ד אילנית ביטאו

 

 

החלטה

 

           בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) מיום 24.9.2019 בעת"א 42181-08-19, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת המשיב (להלן: השב"ס) שלא לשלבו בסבב חופשות.

 

1.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן 12 שנים בכלא "צלמון", בגין עבירות של הריגה, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק, נשיאה והובלת נשק, ירי במקום מגורים ואיומים. המבקש החל בריצוי עונשו ביום 6.8.2012 ועונשו עתיד להסתיים ביום 5.8.2024.

 

2.        במהלך תקופת מאסרו הגיש המבקש שלוש בקשות לשילובו בסבב חופשות. שתי הבקשות הקודמות נדחו נוכח התנגדות גורמי המודיעין ומשטרת ישראל, והעתירות שהגיש המבקש בעקבות הסירובים נדחו אף הן. במסגרת העתירה האחרונה (עת"א 19933-10-18 (להלן: העתירה הקודמת)), בית משפט קמא (כב' השופט י' בן-חמו) הדגיש כי "יש מקום לעשות אבחנה בין מסוכנות הנשקפת מהאסיר לבין מסוכנות הנשקפת לאסיר", אך קבע כי בנסיבות העניין, לנוכח התנגדות גורמי המודיעין, לא ניתן לשקול אפשרות של הוצאת המבקש לחופשה בתנאים מגבילים. הבקשה השלישית, שעליה נסב הערעור דנן, נדחתה על ידי השב"ס בהתבסס על התנגדות משטרת ישראל בלבד. בחלק הגלוי של חוות דעת המשטרה צוין כי טרם נערכה סולחה בין משפחת המבקש למשפחת הקורבן, כך שיציאת המבקש לחופשה צפויה להוביל לניסיון פגיעה בו ובאחרים. עוד צוין כי הסכנה הנשקפת למבקש גבוהה במידה כזו שלא ניתן לאיינה בתנאים מגבילים.

 

           בית משפט קמא דחה את עתירתו של המבקש נגד החלטת השב"ס, הואיל ושוכנע כי מדובר בהחלטה סבירה וכי אכן קיים חשש מפני פגיעה במבקש ובאחרים. בהחלטה הובהר כי במסגרת בחינת בקשתו של אסיר לשילוב בסבב חופשות ניתן להתחשב הן במסוכנות מצד האסיר הן במסוכנות כלפיו, וכי ההבדל הוא שבמקרה האחרון יש לבכר אפשרות של יציאה לחופשה במגבלות, ככל שהדבר מתאפשר.

 

3.        מכאן הבקשה דנן, בגדרה נטען כי הערעור מעורר שתי שאלות עקרוניות – האחת, השאלה אם ניתן למנוע יציאה לחופשה על סמך סכנה שנשקפת לאסיר (להבדיל ממסוכנות מצדו); והשנייה, שאלת הרלוונטיות של היעדר סולחה כשיקול בבחינת בקשת יציאה לחופשה. המבקש העלה שורה של טעמים בגינם אין להתחשב בשיקולים האמורים. עוד נטען כי החלטתו של בית המשפט בעתירה הקודמת נטעה במבקש ציפייה שיוכל לצאת לחופשה אם גורמי המודיעין יסירו את התנגדותם, וכי ההחלטה הנוכחית, המונעת את יציאתו לחופשה חרף השינוי בעמדת גורמי המודיעין, עלולה לפגוע באמון הציבור והאסירים בבתי המשפט.

 

4.        השב"ס טען כי הבקשה לא מעוררת כל שאלה עקרונית המצדיקה רשות ערעור, ולחלופין כי יש לדחותה לגופה. זאת, באשר אין כל דופי בהסתמכות על מסוכנות כלפי האסיר כשיקול להוצאתו לחופשות, וכן משום שהיעדר הסולחה לא היווה שיקול בהחלטתו של בית משפט קמא ואף לא הוזכר בה. לגוף העניין, נטען כי ההחלטה נסמכה על עמדתה הנחרצת של המשטרה, והתגובה אף גובתה בחוות דעת עדכנית שבאה באותה המלצה.

 

5.        דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור על עתירות אסיר מוגבלת למקרים המעוררים סוגיות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש (רע"ב 7/86 וויל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). המקרה שלפנינו אינו מעורר שאלה עקרונית ואינו מצדיק מתן רשות ערעור. זאת, אף אם נאמץ את הגישה המרחיבה, לפיה יש להחיל אמת מידה גמישה יותר ביחס לבקשות המכוונות כנגד החלטות מנהליות, ולא שיפוטיות, של השב"ס (רע"ב 7877/10 אביגדור נ' ממשלת ישראל, בפסקה 6 (28.10.2010); רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, בפסקה 3 (11.3.2009); רע"ב 5447/11 מובארכ נ' משטרת ישראל, בפסקה 3 והאסמכתאות שם (23.8.2011)).

 

6.        לגופו של עניין, יוזכר כי אין לאסיר זכות קנויה לצאת לחופשה. ההחלטה לאפשר יציאה לחופשה ולקבוע את תנאיה מסורה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס, והלכה היא כי לא בנקל יתערב בית משפט זה בשיקול דעתם בכגון דא. על השב"ס לקבל החלטתו על יסוד איזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכפוף להוראת הרלוונטיות בפקודת הנציבות ובתקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 (רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל – שירות בתי הסוהר, בפסקה 4 והאסמכתאות שם (6.9.2010) (להלן: עניין לוי); רע"ב 5546/11 רוביע נ' מדינת ישראל (27.9.2011); רע"ב 9/12 פלוני נ' מדינת ישראל (4.4.2012)). בין השיקולים שעל השב"ס לבחון במסגרת החלטתו מצוי גם השיקול של הגנה על בטחון האסיר ושלומו (עניין לוי, בפסקה 4; רע"ב 5184/13 מאירוב נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 6 (13.10.2013); ואך לאחרונה – רע"ב 4206/19 עבאס נ' שירות בתי הסוהר, בפסקה 9 (23.6.2019)). טענותיו של המערער בעניין זה לא נוגעות אפוא אלא לעניינו הפרטי. ויודגש כי אין לקבל את הגזירה השווה שביקש המבקש לגזור בין יציאת אסיר לחופשה לבין מעצר עד תום ההליכים, ששם סכנה כלפי העציר אכן אינה יכולה לשמש כשיקול למעצרו.

          

           אשר לטיעון בדבר היעדר הסולחה, די בכך שסוגיית הסולחה כלל לא הוזכרה בהחלטתו של בית משפט קמא כנימוק למניעת החופשה כדי לדחותה. ומכל מקום, נראה כי אף אם היעדר הסולחה היווה שיקול בהחלטה, הרי שמדובר בנתון קונקרטי המעיד על הסכנה הנשקפת למבקש הספציפי, ואין בהסתמכות זו כדי לעורר את הבעיות הרחבות והעקרוניות להן טען המבקש בבקשתו. ובכלל, סכנה לאסיר, משמעה גם סכנה למשפחתו, לסביבתו ולתושבים חפים מפשע שעלולים להיקלע לתקרית שלא בטובתם, וחשש להפרת הסדר והביטחון הציבורי.

 

7.        לבסוף, טענותיו של המבקש בדבר מה שכינה "המהפך" בעמדת בית המשפט בין העתירה הקודמת לעתירה הנוכחית, דינן להידחות. בהחלטה שניתנה בעתירה הקודמת, בית המשפט הביע דעתו כי בנסיבות בהן המניעה ליציאת האסיר לחופשה נובעת רק מהסיכון הנשקף לו מחוץ לכותלי הכלא, יש לבחון ביתר רצינות אפשרות של יציאה לחופשה בתנאים מגבילים. בית המשפט דבק בעמדתו גם בעתירה הנוכחית, אלא שעמדת השב"ס העדכנית התבססה על חוות דעת משטרתית שבה צוין בפירוש כי "המסוכנות הינה גבוהה ביותר וכי לא ניתן לאיינה בשום אמצעי גם לא על ידי תנאים מגבילים".

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ח בחשון התש"ף (‏26.11.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים