סדאם עבאס חוסין רמדאן נ. מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגיר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

סדאם עבאס חוסין רמדאן נ. מדינת ישראל - רשות האוכלוסין וההגיר

בר"מ 4335/19
תאריך: 07/08/2019

בבית המשפט העליון

 

בר"ם  4335/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקש:

סדאם עבאס חוסין רמדאן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה

 

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בעמ"נ 65982-12-18 מיום 27.5.2019

 

בשם המבקש:

עו"ד מירב בן זאב

 

בשם המשיבה:

עו"ד הדס ערן

 

 

פסק-דין

 

 

1.            המבקש אזרח סודן יוצא חבל דרפור הגיש בקשה למקלט מדיני בשנת 2013 וזו טרם הוכרעה על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות). בדומה לאחרים במצבו, הגיש המבקש ערר לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין; וחוק הכניסה לישראל או החוק) ובפסק דין מיום 26.11.2018 הורה האחרון כי עד להכרעה בבקשת המקלט, יינתן למבקש רישיון מסוג א/5, בהעדר מניעה פלילית או ביטחונית. כמפורט בתגובת המבקש לתשובת המשיבה בהליך דנן, בהתאם לפסק הדין הגיש המבקש טפסי קורות חיים לצורך בדיקה ביטחונית. ביום 10.12.2018 הגישה המשיבה לבית הדין בקשה לעיכוב ביצוע ובהחלטה מיום 11.12.2018, קיבל בית הדין את הבקשה והורה על עיכוב פסק דינו (ופסק הדין בעררים נוספים שהוגשו במקביל) למשך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין (החלטה זו צורפה להודעת המשיבה בהליך דנן מיום 24.7.2019; להלן: החלטת בית הדין מיום 11.12.2018). למחרת החלטה זו, ביום 12.12.2018 ניגש המבקש ללשכת המשיבה באשדוד (לאחר שהוזמן לעשות כן) וקיבל רישיון מסוג א/5. בשלב זה, כפי הנראה, טרם עודכנה הלשכה הרלוונטית בהחלטת בית הדין לעררים, שנעתרה לבקשה לעיכוב ביצוע.

 

2.            ביום 27.12.2018 הגישה הרשות ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בהחלטה מיום 10.1.2019, לאחר שהתקבלה תגובת המבקש לבקשה לעיכוב ביצוע, קבע בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) כי על הרשות להודיע עד ליום 10.2.2019 אם אין היא סבורה שראוי להמתין להכרעת בית משפט זה בבקשת רשות לערער שהשיגה על פסק דין בערעור מינהלי דומה (בר"ם 9154/18) בטרם הדיון בערעורה-שלה. בנוסף, לא נמצא להורות – באותו שלב – על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין לעררים (להלן: ההחלטה הראשונה). בהמשך להחלטה הראשונה, ביום 10.2.2019 הגישה המשיבה הודעה ובה ביקשה כי בית המשפט יעיין מחדש בהחלטה זו, וציינה כי ככל שבקשתה תתקבל ובית המשפט יורה כי עד להכרעה בערעור יחזיק המבקש ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, היא תסכים להמתין להכרעת בית משפט זה בבר"ם 9154/18. ביום 4.4.2019 הגיש המבקש בקשה להקפאת הדיון בערעור, ואילו המשיבה לא הגישה תגובתה לבקשה זו במועד שננקב. ביום 15.4.2019, בהעדר תגובה מטעם המשיבה, נעתר בית המשפט לבקשה להקפאת הדיון בערעור.

 

3.            ביום 18.4.2019 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן סעד זמני בערעור (ויוער כי בשלב זה, נוכח ההחלטה הראשונה, עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית הדין לעררים בהחלטתו מיום 11.12.2018 פקע). ביום 27.5.2019 נעתר בית המשפט לעניינים מינהליים לבקשה זו, חרף התנגדות המבקש (להלן: ההחלטה השנייה או ההחלטה מיום 27.5.2019). נקבע כי גם אם בהחלטה הראשונה נדחתה בקשת הרשות לעיכוב ביצוע, אין פירוש הדבר שלא ניתן להיעתר לבקשתה הנוכחית בהינתן שינוי הנסיבות מאז ההחלטה הראשונה – המתבטא הן "בנטייה הברורה של פסיקת המותבים" בבית המשפט לעניינים מינהליים, הן בחלוף הזמן והעובדה כי ההליכים הוקפאו עד להכרעת בית משפט זה באופן שמביא לכך שבתקופת הביניים זוכה המבקש לתשלומים בהיקף משמעותי, שלא נראה שיהיה ניתן להשיבם. משכך נמצא כי הנזק היחסי שייגרם לצדדים כתוצאה מקיום פסק הדין של בית הדין מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה לסעד זמני, ובית המשפט הורה כי עד להכרעה בערעור יחזיק המבקש ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק. ביום 3.6.2019 דחה בית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 27.5.2019 ובתקופה שבין מתן ההחלטות האמורות ובין מועד הגשת ההליך דנן (ביום 26.6.2019) בוטל רישיונו של המבקש מסוג א/5 וניתן לו רישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק.

 

4.            מכאן הבקשה שלפניי, אשר בדומה לעניינם של מבקשי מקלט אחרים יוצאי דרפור, משיגה על החלטת בית משפט לעניינים מינהליים לקבל את בקשת המשיבה למתן סעד זמני שלפיו עד להכרעה בערעור המונח לפניו, יחזיק המבקש ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק בלבד. אקדים ואומר כי בפסק דין בבר"ם 4331/19 אדם נ' רשות האוכלוסין וההגירה (28.7.2019) (להלן: בר"ם 4331/19), נדרשנו לרקע לבקשות אלו ולהליכים התלויים ועומדים לפני בית משפט זה בהרחבה, ומשכך נתייחס להיבטים אלה בקצירת האומר, תוך יישום הקביעות באותו עניין בהליך הנוכחי, על נסיבותיו הקונקרטיות.

 

5.            המבקש טוען כי רישיון מסוג א/5 ניתן לו כחצי שנה לפני ההחלטה מיום 27.5.2019 ושיקולי מאזן הנוחות היו צריכים להביא להותרת רישיון זה בידו ושימור המצב הקיים לאחר מתן פסק הדין של בית הדין לעררים. נטען כי המבקש ממתין פרק זמן בלתי סביר להכרעה בבקשת המקלט שהגיש, והסעד שנקבע בפסק הדין של בית הדין נותן מענה למחדל המתמשך של המשיבה בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי האופן שבו ניתח בית המשפט את שיקולי מאזן הנוחות שגוי, וכי אף הרשות לא טענה דבר בעניין תשלומים שיתקבלו אצלו בעקבות קבלת רישיון א/5, או בדבר קושי להשיבם. לטענת המבקש, בהינתן ההליכים התלויים ועומדים לפני בית משפט זה – העוסקים במעמדם של מבקשי מקלט יוצאי דרפור שטרם התקבלה הכרעה בבקשתם – ובשים לב לכך שלא תהיה כל מניעה לשלול למבקש את הרישיון שקיבל ככל שיוחלט על כך, לא היה מקום להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני. מטעמים אלה ואחרים נטען כי לא התקיימו התנאים למתן סעד זמני שהוא בגדר "צו עשה", המשנה את המצב הקיים, שניתן במקרים חריגים בלבד.

 

           למחרת הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 27.5.2019, ובהחלטה מיום 30.6.2019 הוריתי כי המשיבה תהא רשאית להשיב לבקשה זו בגדרי תשובתה לבקשת הרשות לערער.

 

6.            בתשובתה תיארה המשיבה את עמדת המדינה כפי שהוצגה בהודעה שהוגשה מטעמה בעתירות שהוגשו לבית משפט זה בעניין הטיפול בבקשות המקלט של יוצאי דרפור ומעמדם של מבקשי מקלט אלה עד להכרעה בבקשות (בג"ץ 4630/17 ובג"ץ 7552/17, שבהן ניתן צו על תנאי ביום 19.3.2019; ראו פירוט בבר"ם 4331/19, פסקאות 2 ו-6). בעניינו הפרטני של המבקש נטען כי הרישיון שהונפק לו מסוג א/5 ניתן לו חרף החלטת בית הדין מיום 11.12.2018 וזאת בשל טעות בלשכת המשיבה. בתגובה לטענות בבקשת הרשות לערער שלפניי, העלתה המשיבה טענות דומות, אם לא זהות, לטענותיה בבר"ם 4331/19 ואין צריך לחזור.

 

7.            בתגובה לתשובת המשיבה (שאת הגשתה התרתי בהחלטה מיום 28.7.2019) טען המבקש כי הוא עצמו לא היה מודע להחלטת בית הדין מיום 11.12.2018 והוא התייצב בלשכת המשיבה לאחר שהוזמן לעשות כן. לטענתו של המבקש, גם אם תתקבל עמדת המשיבה שלפיה ביום 12.12.2018 ניתן לו הרישיון בטעות, אין לכך נפקות לעניינו לאור העובדה שממילא בהחלטה הראשונה נדחתה בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע ובמועד ההחלטה השנייה, היא העומדת לביקורת בהליך הנוכחי, החזיק המבקש ברישיון א/5 מזה כחצי שנה. נוכח דברים אלה טוען המבקש כי יש להחיל עליו את הקביעות בבר"ם 4331/19.

 

8.            לאחר עיון בבקשה, בתשובת המשיבה ובתגובת המבקש לתשובה, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. כאמור, בבר"ם 4331/19 נקבעו הקווים המנחים לטיפול בבקשות לעיכוב ביצוע המוגשות על ידי המדינה בערעורים על פסקי דין של בית הדין לעררים שהעניקו למבקשי מקלט יוצאי דרפור רישיון מסוג א/5 (או ב/1) נוכח אי הטיפול בבקשות מקלט המוגשות על ידם. בפסק דין זה קבענו כי מאזן הנוחות במקרים כגון דא נוטה לטובת המבקשים, מן הטעם ש"הותרת המצב על כנו, כך שהמבקשים ימשיכו להחזיק ברישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערעור המשיבה לא תביא למצב בלתי הפיך שכן מדובר ברישיון זמני אשר ניתן יהיה שלא לחדשו ככל שעמדת המשיבה תתקבל, וממילא המשיבה לא הצביעה על נזק אחר שייגרם לה כתוצאה מדחיית הבקשה לסעד זמני – לו יתקבל הערעור בסופו של יום (לא בבקשתה בהליך קמא ולא במסגרת תשובתה דכאן)" (שם, פסקה 7). דברים אלה יפים גם לענייננו. כמו כן, נכון הוא הדבר כי תחילה ניתן למבקש רישיון א/5 בטעות, במובן זה שיום קודם למתן הרישיון, התקבלה החלטת בית הדין לעכב את ביצוע פסק דינו למשך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין. אלא שביום 10.1.2019 נדחתה בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע, כך שבחלוף 30 הימים האמורים ולפני שהגישה המדינה את הבקשה לסעד זמני נושא ההליך דנן, פקע עיכוב הביצוע שניתן על ידי בית הדין לעררים. לפיכך, בניגוד למקרה שנדון בבר"ם 1169/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה (24.3.2019), עת התקבלה ההחלטה השנייה, היא ההחלטה נושא ההליך שלפנינו, המבקש החזיק ברישיון מסוג א/5 באופן שעלה בקנה אחד עם פסק הדין של בית הדין לעררים. משאלה הם פני הדברים, עניינו של המבקש בא בגדרי הכלל שקבענו בבר"ם 4331/19 שלפיו "במקרים שבהם ניתן למבקשי מקלט רישיון בהתאם לפסק דין של בית הדין לעררים, לא יינתן סעד זמני שמשמעו שינוי מצב זה במסגרת ערעור מינהלי שהוגש מטעם המדינה על פסק הדין" (ההדגשות הוספו – ע' פ'; שם, פסקה 10).

 

           אשר על כן, בכל הנוגע לבקשה למתן סעד זמני שהוגשה מטעם המשיבה – ההחלטה מיום 27.5.2019 מבוטלת. המשיבה תוודא כי הרישיון שניתן למבקש מסוג א/5 יושב לו. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בהליך זה בסך 5,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏ו' באב התשע"ט (‏7.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים