סאמר מוחמד בשר נ. עומר חסן בשר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

סאמר מוחמד בשר נ. עומר חסן בשר

ע"א 7323/18
תאריך: 06/08/2020

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  7323/18

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המערער:

סאמר מוחמד בשר

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עומר חסן בשר

 

2. עיזבון המנוחה נהלה חסן בשר

 

3. מנהאל כאזם טאהא

 

4. משהור כאזם בשר

 

5. מוניר כאזם בשר

 

6. מוחמד כאזם בשר

 

7. מוחסן כאזם בשר

 

8. מאזן כאזם בשר

 

9. מוזיין כאזם בשר

 

10. יורשי המנוחה עבלה חסן בשר

 

11. מרוות מוחמד עזיזה

 

12. מנאע ודאד מוחמד

 

13. אבו זיד רייא מוחד

 

14. סאמיה מוחמד זיד

 

15. אבו זהרה רחאב מוחמד

 

16. עדן מוחמד עלי

 

17. סמיר מוחמד בשר

 

18. וסים מוחמד בשר

 

19. יורשי המנוחה חניפה חסן סעיד (סלאמה) כנעאן

 

20. מוחמד חוסין כנעאן

 

21. פריד חוסין כנעאן

 

22. נביל חוסין כנעאן

 

23. סמיר חוסין כנעאן

 

24. יורשי המנוחה מוזה נסראוי

 

25. למיעה חוסיין נסראוי

 

26. סובחי חוסיין נסראוי

 

27. אחמד חוסיין נסראוי

 

28. סובחיה חוסיין תיתי

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק ה"פ 045613-08-17 שניתן ביום 05.08.2018 על ידי כבוד השופט נ' ג'השאן

 

תאריך הישיבה:

ט"ז באב התש"ף      

(06.08.2020)

 

בשם המערער:

עו"ד מוחמד סובחי ג'בארין, עו"ד עופר גראור

ועו"ד מורן עובדיה

 

 

בשם המשיבים:

עו"ד מנאע חוסין

 

 

פסק-דין

 

השופט י' עמית:

 

           עניינו של פסק דין זה בחזרה ממתנת מקרקעין, כ-30 שנה לאחר נתינתה וכעשרים שנה לאחר פטירת מקבל המתנה.

 

1.        על מנת לפשט את העובדות הצריכות לעניין, נספר כי אדם בשם חסן היה הבעלים של מקרקעין. לחסן היו ארבע בנות (נהלה, עבלה, חניפה ומוזה) ושלושה בנים (מוחמד, עומר וראג'ח). לאחר פטירתו של חסן, בשנת 1986 נערכו שני הסכמי מתנה, שבמסגרתם העבירו הבנות ועומר את חלקם בירושת חסן אל אחיהם ראג'ח.

 

           ראג'ח הלך לעולמו בשנת 1996 והותיר אחריו צוואה מאותה שנה, שבה הוריש את כל רכושו לסאמר, שהוא בנו של מוחמד ונכדו של חסן (להלן: המערער או סאמר).

 

2.        חלפו השנים, ובשנת 2017 ביקש סאמר לרשום על שמו את המקרקעין שקיבל בירושה מראג'ח, ואשר כוללים את המקרקעין שראג'ח קיבל במתנה מאחיותיו ומעומר.  אלא שעומר (הוא המשיב 1) התנגד לבקשה והעלה בפני בית משפט קמא שורה של טעמים להתנגדותו. בין היתר, טען עומר להתיישנות, לשיהוי ולכך שחתימתו על הסכמי המתנה זויפה. בהמשך נזנחו טענות אלה ועומר התמקד בטענתו החלופית, לפיה הוא חוזר בו מהמתנה. לטענת עומר, כל עוד המקרקעין שנתן במתנה לראג'ח לא נרשמו על שמו של האחרון, מדובר אך בהתחייבות ליתן מתנה, וככזו הוא רשאי לחזור ממנה.

 

           בית משפט קמא קיבל את הטענה, ומכאן הערעור שהוגש על ידי סאמר.

 

3.        המערער העלה שלל טענות. בין היתר, נטען כי החזרה מהמתנה כשלושים שנה לאחר שניתנה, נעשתה בחוסר תום לב; כי ביני לביני שינה המערער את מצבו לרעה, בכך שעיבד את המקרקעין; כי עומר מנוע מלהעלות טענות סותרות, של זיוף חתימתו ושל חזרה מהמתנה; וכי יש לראות את עומר כמי שהעביר לראג'ח את זכותו להירשם כבעלים של המקרקעין מכוח ירושתו של חסן, ומה שקובע הוא כוונת הצדדים ולא הזכות שהם מחזיקים, כך שיש לראות את העסקה כהקנייה מיידית של המתנה (ביחס לטענה זו של המערער, השוו ע"א 6903/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (2004); רע"א 4890/15 אלוש נ' עיריית טבריה, בפסקה 6 (31.12.2015); בע"מ 7996/15 פלוני נ' פלוני (7.3.2016); ע"א 1284/92 רתם נ' רתם, פ"ד מט(5) 257, 260 (1996) (להלן: עניין רתם)).

 

4.        איננו רואים להידרש לטענות אלה, באשר לדידנו דין הערעור להתקבל, מאחר שיש לראות את עומר כמי שויתר על זכות החזרה מההתחייבות ליתן מתנה. נסביר. 

 

           מושכל יסוד בדיני מתנה, שהקניית מתנה של זכות בעלות במקרקעין מסתיימת עם רישומה על שמו של מקבל המתנה, וכל עוד המתנה לא נרשמה, אזי מכוח סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, אין מדובר אלא בהתחייבות ליתן מתנה (ראו, מבין רבים, ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1)321, 324-323 (1986); בע"מ 3996/12 פלוני נ' פלונית (15.11.2012); ע"א 879/14 נחשון נ' נחשון (5.5.2016)).

 

           נשים נגד עינינו את הוראת סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המתנה):

התחייבות לתת מתנה

5.(א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.

(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.

(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.

 

           על התחייבות ליתן מתנה, להבדיל ממתנה שהושלמה, חל סעיף 5(ב) לחוק המתנה, וכל עוד לא הסתיימה העסקה ברישום, רשאי נותן המתנה לחזור בו, ואף אינו נדרש ליתן טעם או סיבה לחזרה מהמתנה (ראו, לדוגמה, ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987) (להלן: עניין סעתי); ע"א 307/85 מנהל מס שבח נ' זמר, פ"ד מא(4) 826, 830 (1988); עניין רתם; ע"א 493/91 מזרחי נ' מזרחי, פ"ד נ(1) 199 (1996) (להלן: עניין מזרחי);  ע"א 954/93 חג'בי נ' ברכה בן-יונה, פ"ד נ(1) 417 (1996)). ואולם, אם ויתר נותן המתנה בכתב על זכות החזרה, הופכת ההתחייבות לתת מתנה לבלתי הדירה (בכפוף לסייגים שבסעיף 5(ג) לחוק המתנה, שאינם מתקיימים במקרה שלפנינו).

 

           הנה כי כן, התחייבות ושוברה בצידה. הלכה פסוקה עמנו, כי יפוי כוח בלתי חוזר כמוהו כוויתור בכתב על הזכות לחזור מההתחייבות ליתן מתנה (ראו, בין היתר, דעת הרוב בעניין סעתי; דעת השופט מצא בע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מה(5) 410 (1991) (להלן: עניין טוקאן); עניין מזרחי; בע"מ 9825/05 סמיר מוחמד חג' נ' סמיר מוחמד חמדאן (28.10.09). לניתוח פסקי הדין בעניין סעתי וטוקאן ראו פסק דיני בע"מ (מחוזי חי') 403/06 ע.ע.מ נ' ה.ע.מ., בפסקאות 13-10 (8.3.2007). כן ראו גד טדסקי "הרשאה בלתי-הדירה לביצוע מתנה לאדם שלישי" משפטים יט 205 (התשמ"ט)). 

 

5.        סאמר לא הציג את יפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתם עומר לטובת ראג'ח, אך במסמכים שהוצגו בבית משפט קמא נכלל גם טופס הדיווח למס שבח מקרקעין על אודות הסכמי המתנה משנת 1986. בטופס המש"ח אנו מוצאים כי עורך הדין שערך את עסקת המתנה, דיווח עליה למס שבח ואישר את חתימתם של הצדדים, כתב בחלק ה' של הטופס כי ביום 7.9.1986 – הוא היום שבו נערכה עסקת המתנה – ניתן יפוי כוח בלתי חוזר. עורך הדין העיד כי הוא זוכר את העסקה וכי ארכיון משרדו עלה באש, כך שלא ניתן לאתר את מסמכי העסקה.

 

           ויובהר, דרישת הכתב שבסעיף 5(ב) לחוק המתנה מחייבת שהוויתור על כוח החזרה מהמתנה ייעשה בכתב, ואולם משנעשה הוויתור בזמן אמת במסמך בכתב, ואותו מסמך אבד, אין מניעה להוכיח את דבר קיומו באמצעות ראיות אחרות.

 

           טופס המש"ח מהווה אינדיקציה חזקה לכך שעומר חתם בשעתו על יפוי כוח בלתי חוזר, שנפקותו היא ויתור על זכות החזרה מההתחייבות ליתן מתנה. הדבר גם מתיישב עם לשון ההקנייה בהסכם המתנה בין עומר ואחיותיו לבין ראג'ח: "הנותנים נותנים בזה למקבל והמקבל מקבל בזה את הזכויות במקרקעין ללא תמורה [...] הנותנים מתחייבים לחתום על כל השטרות, הבקשות, התצהירים וכל מסמך אחר לרבות יפוי כוח הדרוש להעברת הזכויות בחלקות על שם המקבל במשרד רשם המקרקעין ובכל משרד אחר מיד כשידרשו לכך" (ההדגשה הוספה – י"ע).

 

6.        סוף דבר, הראיות מלמדות שעומר חתם על יפוי כוח בלתי חוזר ויש לראותו  כמי שויתר על זכותו לחזור בו מהמתנה שנתן לראג'ח אחיו. משכך, עזבונו של ראג'ח כולל את המקרקעין נשוא דיוננו, וסאמר, כיורשו של ראג'ח, רשאי להירשם כבעלים של המקרקעין. הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מתייחסים לשתי חלקות המקרקעין נשוא המחלוקת (חלקות 27 ו-4 בגוש 19032), כך שדין הערעור להתקבל במלואו.

 

7.        אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור. המשיב 1 ישא בהוצאות המערער בסך 30,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏ט"ז באב התש"ף (‏6.8.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים