ניקולס אדוארדו לבקוביץ נ. דמיאן אנדרס בקרמן | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ניקולס אדוארדו לבקוביץ נ. דמיאן אנדרס בקרמן

רע"א 4070/20
תאריך: 22/06/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

רע"א 4070/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקש:

ניקולס אדוארדו לבקוביץ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. דמיאן אנדרס בקרמן

 

2. Powiser Corporation s.a

 

3. היפקאם בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 18.6.2020 בת"א 28939-09-19 שניתנה על ידי כב' סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב; ובקשה לעיכוב ביצוע

 

בשם המבקש:

עו"ד תומר שניאור

 

 

החלטה

 

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא, השופט חאלד כבוב) בת"א 28993-09-19 מיום 18.6.2020, במסגרתה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקש לצירוף ראיות. בצד בקשת רשות הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ולביטול דיון ההוכחות הקבוע בפני בית המשפט קמא ביום 25.6.2020.

 

1.            המבקש, מר ניקולס אדוארדו לבקוביץ (להלן: "המבקש"), והמשיב 1, מר דמיאן אנדרס בקרמן (להלן: "המשיב 1"), מחזיקים כל אחד במחצית מזכויות הבעלות במשיבה 3 – חברת היפקאם בע"מ (להלן: "החברה") – חברה פרטית העוסקת בפיתוח תוכנה וציוד אלקטרוני. המבקש משמש כמנכ"ל החברה וכדירקטור, והמשיב 1 משמש כסמנכ"ל הכספים של החברה וכדירקטור. בעקבות חילוקי דעות שנתגלעו בין השניים ביחס לפעילות החברה ולאופן ניהולה, ובכלל זאת בקשר עם הסכם השקעה והפצה שנחתם בין החברה לבין המשיבה 2 – חברת Powiser Corporation s.a. (להלן: "המשיבה 2"), ביום 11.9.2019 הגיש המשיב 1 תביעה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המבקש והחברה (ובצירוף המשיבה 2 כנתבעת פורמאלית). במסגרת התביעה, עתר המשיב 1 כי בית המשפט יורה על מתן סעדים להסרת קיפוחו כבעל מניות, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. כחודש לאחר מכן, ביום 7.10.2019 הגישה המשיבה 2 תביעה שכנגד נגד המבקש, החברה והמשיב 1, בטענה כי אלו הפרו את התחייבויותיהם כלפיה וגרמו לה נזקים.

 

2.            ביום 12.2.2020 התקיים דיון קדם משפט, אשר במסגרתו קבע בית המשפט קמא מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית וראיות הצדדים, וכן נקבע דיון הוכחות ראשון בתיק ליום 19.3.2020. ביום 12.3.2020, בשיהוי של כשבועיים מהמועד שקבע בית המשפט קמא, השלים המבקש את הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו (לאחר שהוגש מספר ימים קודם לכן, בהיעדר תרגום לעברית של מסמכים שצורפו בשפה זרה). יצוין כי נוכח ההגבלות שהוטלו על מערכת בתי המשפט בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 25.6.2020.

 

3.            בחלוף למעלה מחודשיים מאז הוגשו תצהירי העדות מטעמו, ביום 26.5.2020 הגיש המבקש "בקשה למתן אורכה" להגשת תצהיר משלים מטעמו עד ליום 31.5.2020 (להלן: "הבקשה להגשת תצהיר משלים"). בתשובתה, התנגדה המשיבה 2 לקבלת הבקשה בטענה כי למבקש אין כל זכות להגשת תצהיר משלים, ולכן כלל לא מדובר בבקשת אורכה כי אם בבקשה להגשת תצהיר משלים. ביום 7.6.2020 הגיש המבקש תגובה לתשובה, במסגרתה טען כי הגשת התצהיר המשלים נדרשת היות שנתגלו לו ראיות משמעותיות ביחס להתנהלות בעל השליטה במשיבה 2. בד בבד עם הגשת תגובתו, ומבלי שניתנה החלטה בבקשה, הגיש המבקש את התצהיר המשלים לתיק בית המשפט. למחרת, נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את הבקשה, בציינו כי למבקש כלל לא מוקנית הזכות להגיש תצהיר משלים, לא על פי החלטות בית המשפט קמא ולא על פי דין. כן ציין בית המשפט קמא כי אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה, שכן למבקש עמד פרק זמן מספק להבאת מלוא הראיות הנדרשות לשם הוכחת טענותיו עד למועד הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו. בשולי הדברים, ציין בית המשפט קמא כי המבקש לא היה רשאי לעשות דין לעצמו ולהגיש את התצהיר המשלים בטרם ניתנה החלטה בבקשה, והורה על מחיקתו מתיק בית המשפט.

 

4.            עוד באותו יום בו ניתנה ההחלטה האמורה, הגיש המבקש "בקשה בהולה לצירוף ראיות" (להלן: "הבקשה לצירוף ראיות"). במסגרת הבקשה, טען המבקש כי "חיפש ומצא ראיות חשובות מאין כמות[ן] בגין התנהלות בעלי [המשיבה 2]", וכן כי בשלב בו מצוי ההליך, עודנה עומדת לו זכות להגשת ראיות נוספות (עמ' 2 לבקשה לצירוף ראיות). עוד יצוין, כי במסגרת תגובתו לתשובותיהם של המשיב 1 והמשיבה 2 לבקשה, ציין המבקש כי הראיות אותן הוא מבקש להגיש "נמצאו לאחר חקירות מאומצות שנעשו לאחר הגשת תצהירו" (עמ' 2 לתגובת המבקש מיום 17.6.2020).

 

5.            לאחר שהגישו הצדדים את התייחסויותיהם, ביום 18.6.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי, ככלל, על בעל דין להביא את מלוא ראיותיו בפני בית המשפט "בחבילה אחת", וזאת למעט מקרים חריגים בהם קיים הצדק סביר להתיר צירופה של ראיה בשלב מאוחר יותר. בהקשר זה, עמד בית המשפט קמא המבחנים שנקבעו בפסיקה ומצא כי שקילתם בנסיבות המקרה מובילה למסקנה כי אין לקבל את הבקשה: ראשית, ציין בית המשפט קמא כי המבקש לא פירט במסגרת בקשתו מהן הראיות אותן ברצונו לצרף, ולכן כלל אין ביכולתו של בית המשפט לעמוד על אופיין, ולבחון האם מדובר בראיות כבדות משקל שעשויות לתרום באופן משמעותי לגילוי האמת; שנית, עמד בית המשפט קמא על כך שהמבקש לא נימק מהי הסיבה לאי-הגשת הראיות האמורות במועדים שנקצבו לכך, ואף הודה בפה מלא כי חיפושיו וחקירותיו אחר ראיות נוספות נעשו רק לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמו. משכך, סבר בית המשפט קמא כי לו היה המבקש נוקט באותם מאמצים לאיתור הראיות עובר להגשת תצהירו, יכול היה לגלותן במועד; שלישית, ציין בית המשפט קמא כי היעתרות לבקשה בשלב זה תחייב את דחיית מועד דיון ההוכחות, וזאת לאחר שכבר נדחה מספר פעמים, ובכך תעכב את בירור התביעה. מטעמים אלו החליט בית המשפט קמא לדחות את הבקשה לצירוף ראיות. לצד דברים אלו, הוסיף בית המשפט קמא כי הבקשה לצירוף ראיות הוגשה מיד לאחר שנדחתה הבקשה להגשת תצהיר משלים אשר זהה במהותה לראשונה; כי בטרם הוכרעה הבקשה עשה המבקש דין לעצמו והגיש את התצהיר נשוא הבקשה; כי הבקשה לצירוף ראיות לא נתמכה בתצהיר; וכי גם ביחס להגשת תצהיר העדות הראשית מטעם המבקש, נאלץ בית המשפט קמא להידרש לבקשות שונות בקשר עם הגשתו, שכן זה הוגש בחלוף המועד וללא תרגום כנדרש. בית המשפט קמא סבר כי באלו יש כדי להצביע על התנהלותו הדיונית הבלתי ראויה של המבקש, אשר מובילה לסרבול ההליך ולהשחתת זמן שיפוטי יקר. נוכח דברים אלו, דחה בית המשפט קמא את הבקשה לצירוף ראיות וחייב את המבקש בתשלום הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח.

 

6.            במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, חזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא. בנוסף, פירט המבקש את רשימת הראיות אשר ביחס אליהן הוגשה הבקשה לצירוף ראיות.

 

7.            דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית בעניינים הנוגעים לסדרי דין ולאופן ניהול ההליך, ובכלל זאת בבקשות להוספת ראיות, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 5493/19 נוה נ' גלילי, פסקה 5 (22.9.2019); רע"א 4344/19 גדעון נ' פז חברת נפט בע"מ, פסקה 6 (16.7.2019); רע"א 353/19 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (28.4.2019)). בענייננו, בית המשפט קמא נתן דעתו לטענותיו של המבקש לעניין הגשת הראיות הנוספות, לא פעם אחת כי אם פעמיים, בחן את מכלול הנסיבות, והחליט באופן מפורט ומנומק לדחותן. לא מצאתי כי בהחלטה זו נפל פגם כלשהו שיש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

 

8.            למעלה מן הצורך, יוער כי במסגרת בקשת רשות הערעור מצא המבקש לנכון לפרט לראשונה מהן הראיות אותן ביקש לצרף. ואולם, ערכאת הערעור איננה הערכאה המתאימה לבחון לראשונה את אופיין של הראיות הללו ואת הרלוונטיות שלהן לגדר המחלוקת בין הצדדים, ולהכריע האם ישנה הצדקה לצרפן אם לאו. זהו במובהק תפקידה של הערכאה הדיונית, אשר מעורה בפרטי ההליך ובטענות הצדדים, ויכולה לאזן בצורה טובה יותר בין תרומתן הצפויה של הראיות לגילוי האמת לבין שיקולים אחרים (ראו: רע"א 5147/16 עיריית באר שבע נ' שבע בכ"ל בע"מ, פסקאות 3-2 (26.10.2016)).

 

9.            בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏ל' בסיון התש"ף (‏22.06.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים