ניסים עדיקה נ. עו"ד יעקב אמסטר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ניסים עדיקה נ. עו"ד יעקב אמסטר

ע"א 5530/18
תאריך: 06/10/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  5530/18

 

ע"א  5533/18

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט א' שטיין

 

המערער בע"א 5530/18 והמשיב בע"א 5533/18:

 

ניסים עדיקה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב בע"א 5530/18 והמערער בע"א 5533/18:

 

עו"ד יעקב אמסטר

 

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק א 008247-11-14 שניתן ביום 04.06.2018 על ידי כבוד השופט מ' בר-עם

 

תאריך הישיבה:

ג' בתשרי התש"פ      

(02.10.2019)

 

בשם המערער בע"א 5530/18 והמשיב בע"א 5533/18:

 

עו"ד ראובן יהושע

 

 

בשם המשיב בע"א 5530/18 והמערער בע"א 5533/18:

 

עו"ד יובל ראובינוף ועו"ד מאיר עליאש

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

1.        מעשה באחים שותפים לעסקים, שאחד מהם הוא המערער בע"א 5530/18 (להלן: המערער). בעקבות סכסוך שנתגלע בין האחים לבין המערער לגבי נכסי השותפות, הגישו האחים תביעה נגד המערער במסגרתה עתרו לפירוק השותפות (ת"א 9551/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים).

 

           ביום 12.1.2011 ניתן בתובענה פסק דין המורה על פירוק השותפות ומימוש נכסי השותפות בדרך של מכירתם וחלוקת התמורה על פי חלקם של השותפים בשותפות (1/3 לתובע ו-2/3 ליתר האחים). לשם כך, מינה בית המשפט את המשיב (המערער בע"א 5533/18) ככונס נכסים על נכסי השותפות (להלן: כונס הנכסים).

 

           כונס הנכסים מימש שני נכסים של השותפות, וניסה להביא את האחים להסדר פשרה לגבי הנכסים האחרים. משלא צלח הדבר בידו, הודיע לאחים-השותפים ולבית המשפט כי בהעדר הסדר פשרה, בדעתו להמשיך ולממש את כל נכסי השותפות, על כל ההפסדים הכרוכים בכך מבחינת האחים-השותפים.

 

2.        ביום 23.9.2012 הגיעו האחים-השותפים להסדר פשרה לגבי חלוקת נכסי השותפות ביניהם ותשלום איזון של 8,650,000 ₪ שהמערער התחייב לשלם לאחים, בחלוקה ביניהם על פי המפורט בהסכם (להלן: הסכם הפשרה או ההסכם). לטענת כונס הנכסים, ההסכם נעשה ללא ידיעתו, הוגש לבית המשפט ללא ידיעתו, וקיבל אישור בית המשפט ללא ידיעתו. נציין כי אכן אין חולק שבהסכם אין חתימה של כונס הנכסים (ההסכם הוגש לבית המשפט פעמיים – ביום 24.9.2012 על ידי המערער בלבד ובחתימתו בלבד, ופעם נוספת ביום 25.9.2012 כשהוא חתום על ידי כל האחים, אך ללא חתימת הכונס).

 

           החשוב לענייננו הוא, כי הצדדים להסכם הפשרה נפלו לכלל טעות לגבי סכום הכסף שנמצא בקופת הכינוס עובר לחתימת הסכם הפשרה. הצדדים סברו כי הסכום בקופה עומד על כ-4.5 מיליון ₪, אך בפועל, הסכום בקופת הכינוס עמד באותה עת על 2 מליון ₪. טעותם של הצדדים באה לידי ביטוי מפורש בהסכם עצמו. בסעיף 7 להסכם נכתב כי "מתוך הכספים שבידי הכונס עו"ד אמסטר, אשר מוערכים כיום בסך של 4 מיליון ₪ (...) יעביר עו"ד אמסטר לעו"ד איתן ארז, הנאמן, אשר יעביר מיידית לאורי סך של 2,000,000 ₪, ולאבי סך של 2,000,000 ₪, ובמעמד חתימת הסכם זה ישלים ניסים לאורי תשלום של 400,000 ₪ נוספים...". לאור האמור בסעיף 7 להסכם, סעיף 8 קובע כי ידוע לצדדים שהכספים שבידי כונס הנכסים לא יגיעו לסך של 8,650,000 ₪ נטו שהתחייב המערער לשלם לאחיו, ועל כן התחייב המערער להשלים את הסכומים במזומן שיקבלו בפועל מעו"ד אמסטר עד לסך של 8,650,000 ₪.

 

3.        לטענת המערער, בגלל טעות/הטעייה מצד כונס הנכסים לגבי הסכום בקופת הכינוס, היה עליו לגייס באופן מיידי עוד כ-2.5 מיליון ₪, ועל כן נאלץ להתקשר במהירות, בבחינת "מימוש מהיר" בעסקת קומבינציה על הנכס העיקרי שנותר ברשותו על פי הסכם הפשרה. עקב כך נגרם למערער, לטענתו, נזק שהוערך על ידו ב-12 מיליון ₪, ונזק זה נתבע על ידו מכונס הנכסים בתביעה מושא הערעורים שבפנינו.

 

4.        בית משפט קמא דחה את התביעה כמעט במלואה. נקבע, כי כונס הנכסים אכן התרשל בכך שהטעה את הצדדים לגבי הסכום שנמצא בקופת הכינוס עובר לחתימת הסכם הפשרה. בית המשפט המחוזי אף היה נכון להניח, לזכות המערער, כי עבר את המכשול של תיחום הנזק, אך בשורה התחתונה דחה את חוות דעת המומחה מטעם התובע לגבי הנזק שנגרם לו, לטענתו, עקב "המימוש המהיר", וקבע כי המערער לא הוכיח "את שווי החלופה שאבדה לו".

 

           למרות זאת, מצא בית המשפט לפסוק לתובע הסך של 125,000 ₪ בגין נזק לא ממוני של עוגמת נפש.

 

5.        על פסק הדין נסבים שני הערעורים המאוחדים שבפנינו. בתמצית, המערער טען כי בית משפט קמא טעה בכך שדחה את תביעתו, על אף שנגרם לו נזק של מיליוני ₪ עקב טעות/הטעייה לגבי הסכום בקופת הכינוס. מנגד, טען המשיב כי הסכם הפשרה נחתם מאחורי גבו; כי הטעות אינה נופלת לפתחו; וכי לא היה מקום לפסוק לזכות המערער פיצוי בגין עוגמת נפש.

 

6.        הצדדים הערימו טיעונים וחומר רב בפנינו, אך איננו רואים צורך להאריך בדברים, באשר התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא נראית לנו, הגם שניתן היה להגיע אליה מנימוקים נוספים, ועל כך נעמוד בקצרה.

 

7.        בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי הכונס התרשל בכך שיצר מצג כלפי הצדדים לגבי הסכום האמיתי שנמצא בקופת הכינוס עובר לחתימת הסכם הפשרה. בממצא עובדתי זה איננו רואים להתערב, באשר הכונס עצמו התבטא בדיון מיום 3.9.2012 כי בחשבון הכינוס יש 7 מיליון ₪ שמתוכם ניתן לתת כ-5 מיליון ₪ (עמ' 399 לפרוטוקול). כונס הנכסים אף אישר במכתבו מיום 27.9.2012, כשלושה ימים לאחר חתימת ההסכם (כאשר ביני לביני חל יום כיפור), כי הדוח לגבי היתרה הכספית "היה שגוי". מקור הטעות, כפי שנטען על ידי כונס הנכסים, בכך שתדפיס היתרה לא כלל סכום של כ-2.5 מיליון ₪ ששולם על ידי רואה החשבון לרשויות מע"מ בגין מכירת שני נכסים של השותפות כ"עסקת אקראי", ואשר טרם מצא ביטוי בתדפיס.

 

           עם זאת, לא אכחד כי השאלה אם הטעות בדוח היתרות מהווה גם רשלנות של כונס הנכסים, אינה נקיה מספקות. זאת, בהינתן סימני שאלה לגבי האופן בו הגיע לידי הצדדים התדפיס שהונפק במשרדו של הכונס, שבו מופיע הסכום של 4.66 מיליון ₪. התדפיס אינו נושא אישור או חותמת של כונס הנכסים, ונטען על ידו כי אף עורך דין ממשרדו לא מסר אותו למערער או למי מהאחים. נטען כי מדובר במסמך פנימי שהוצא לבקשת המערער על ידי המזכירה, מבלי שהכונס נתבקש לאשרו, וזאת בניגוד לתדפיסים ולדו"חות קודמים של הכונס, שעליהם נרשמו ביאורים והסתייגויות, ובהינתן שהסכם הפשרה נחתם ללא ידיעתו של הכונס ממילא הוא לא ידע כי הצדדים יסתמכו על תדפיס זה.  נציין כי בית משפט קמא לא קבע ממצאי עובדה בשאלה כיצד הגיע התדפיס לידי המערער ואחיו עובר לחתימת הסכם הפשרה.

 

           על אף סימני השאלה לגבי האופן בו מצא התדפיס את דרכו ממשרדו של כונס הנכסים אל המערער ואחיו, אני נכון להניח כי לכונס הנכסים אחריות "מיניסטריאלית" על משרדו, ואיני רואה אפוא להתערב במסקנת בית המשפט כי כונס הנכסים התרשל. אלא שמנקודה זו ואילך, דין תביעת המערער להידחות בשל היעדר קשר סיבתי ואי הוכחת נזק.

 

8.        אין טענה כלפי כונס הנכסים על חוסר של 2.5 מיליון ₪ בקופת הכינוס. טענת המערער כלפי כונס הנכסים היא כי יצר מצג לא נכון לגבי הסכום שנמצא בקופה במועד מסויים, מצג שכאמור תוקן שלושה ימים אחרי חתימת ההסכם. המערער לא הביא ראיות של ממש לגבי הנזק שנגרם לו עקב כך, וכל טענותיו לגבי ההסכם ההיפותטי אליו יכולים היו הצדדים להגיע אילו ידעו את העובדות כהווייתן (קרי, הסכום האמיתי שבקופת הכינוס) לא הוכחו. המערער לא הציג כל טיוטות של משא ומתן או תחשיבים שנערכו בין הצדדים עובר להסכם הפשרה, כך שטענתו כי אילו הצדדים ידעו את הסכום האמיתי שנמצא בקופת הכינוס בעת חתימת ההסכם, היה משלם לאחיו 2.5 מליון ₪ פחות, אינה מעוגנת בראיה כלשהי. מנגד, ההיגיון והשכל הישר "מושכים" לכך שהסכום של 8.5 מיליון ₪ שנקבע בהסכם הפשרה, כסכום שעליו לשלם לאחיו, נקבע כתשלום איזון לאור שווי נכסי השותפות שחולקו בין הצדדים. לא למותר לציין כי המערער לא זימן לעדות אף אחד מהמעורבים – לא את אחיו ולא את עורכי הדין שהיו מעורבים בהסכם הפשרה – ובנושא מרכזי זה הייתה עדותו בגדר עדות יחידה של בעל דין.

 

9.        קשה להלום את התנהלותו של המערער, שלטענתו נאלץ להתקשר במהירות בעסקת קומבינציה, בעוד שיכול היה לפנות ולבקש ארכה מבית המשפט, בין היתר בהינתן העובדה שהיה צפי לקבלת החזרי מס שבח בסכום זה, וכך אכן היה. לקופת הכינוס נכנסו בסביבות חודש אפריל כ-2.5 מיליון ₪ כהחזר מס שבח, החזר שהמערער צפה כי יתקבל, כפי שעולה ממכתבו מיום 7.4.2013 של רו"ח זקבך מטעמו. אף לא למותר לציין כי בסופו של דבר - ועמד על כך בית משפט קמא בפסק דינו - עמדו לרשות המערער כשבעה חודשים להשיג את הסכום הנזכר.

 

           עוד בהקשר זה, לא מובן מדוע המערער לא מיצה את האפשרות לקבלת הלוואה מבנק מסחרי בהינתן שהנכס שנותר ברשותו הוערך על ידי שמאי בסכום של 15 מיליון ₪, וההלוואה שנדרשה לשיטתו עמדה על 2.5 מיליון ₪.

          

10.      ולבסוף, ולא אחרון בסדר חשיבותו. הטעות לגבי הסכום הנכון שנמצא בקופה בעת חתימת הסכם הפשרה התחוורה לצדדים שלושה ימים לאחר חתימת ההסכם. כפי שעולה מסעיף 7 להסכם, כמצוטט לעיל, הצדדים יצאו מנקודת הנחה עובדתית כי בקופה נמצאים 4.5 מיליון ₪. המדובר בטעות שבעובדה לגבי מציאות הדברים לאמיתה בהווה, בעת חתימת ההסכם. סעיף 8 להסכם הפשרה אינו משקף קבלת סיכון שהמערער נטל על עצמו או שראוי, על פי הנסיבות, לייחס למערער. סעיף 8 אומר את המובן מאליו, כי בהינתן האמור בסעיף 7 להסכם ולפיו יש בקופת הכינוס כ-4.5 מיליון ₪, על המערער להשלים את היתרה עד לתשלום האיזון המלא בסך של כ-8.6 מיליון ₪. הטעות לגבי הסכום בקופת הכינוס במועד חתימת ההסכם, היא טעות שבעובדה, ואילו חפץ המערער באמת ובתמים להיחלץ מעולו של ההסכם, יכול היה לעתור לביטולו מחמת טעות או הטעייה מצד כונס הנכסים (על ההבחנה בין טעות שאינה אלא בכדאיות לבין טעות שבעובדה ראו ע"א 7920/13 כרמלי נ' טלמון (29.2.2016) והאסמכתאות הרבות שם;  אייל זמיר "טעות והטעיה בכריתת חוזה" ספר אור 19 (2013)).

 

           ואכן, בפרוטוקול הדיון מיום 28.1.2013 ציין ב"כ האחים-התובעים "הוא צריך להגיש תביעה לביטול ההסכם ולא כפי שטוען חברי המלומד שאני צריך להגיש. אני לא עותר לביטול ההסכם. מה שבית המשפט יחליט טוב, אם ההסכם לא קיבל תוקף מצויין, אם הוא בתוקף זה גם מצויין... אם הוא [המערער – י"ע] טוען לטעות, אני לא טוען לכך. אם ניסים [המערער – י"ע] טוען כי היתה טעות בחוזה, שיגיש תביעה רגילה לבית המשפט". וכונס הנכסים הוסיף ואמר: "דיני החוזים בטעות או בהטעייה קובעים מנגנון ברור, אם יש טעות או הטעייה, סעיף 14א או 15, הזכות שקמה לצד הנפגע היא לבטל, אין לו זכות לארכה, אין לו זכות לקיים בדרך אחרת" (עמ' 405-402 לפרוטוקול).

 

           בפני המערער עמדה אפוא הברירה אם לנסות לבטל את ההסכם או לדבוק בהסכם. המערער אף לא ניסה ללכת בדרך של ביטול ההסכם, מאחר שידע כי אין לו אלטרנטיבה של ממש, שאם ההסכם היה מבוטל, כונס הנכסים היה פועל למימוש כל נכסי השותפות כפי שהתעתד לעשות עובר לחתימת ההסכם. המערער בחר אפוא לדבוק בהסכם מאחר שזו היתה האופציה הכדאית מבחינתו.

 

           בהקשר זה אציין כי המגרש הוערך ב-15 מיליון ₪, ועל פי הסכם הקומבינציה המערער קיבל 10 מיליון ₪ במזומן ועוד 30% מהיחידות שיבנו במגרש. על פי הצעת הרוכשים בעסקת הקומבינציה (מע/25 למוצגי המערער), תוכננו במקום 67 יחידות דיור של 4 חדרים כל אחת. בדיון בפנינו טען המערער כי מדובר רק ב-54 יחידות דיור מתוכננות. אם נקבל דברים אלה של המערער, הרי שהוא אמור לקבל 18 דירות בנוסף ל-10 מיליון ₪ במזומן, כך שיש להניח כי לא יצא נפסד (ואיני רואה להידרש לטענת כונס הנכסים כי ביום חתימת ההסכם עצמו, המערער הופיע בפני הוועדה המחוזית, ללא ידיעת אחיו, על מנת לנסות להשביח את ערך הנכס).

 

11.      סוף דבר, כי המערער לא הוכיח קיומו של קשר סיבתי ולא הוכיח כי נגרם לו נזק עקב מצג השווא שנתגלה בחלוף כשלושה ימים מעת חתימת ההסכם, ודין הערעור להידחות.

 

12.      כונס הנכסים הגיש ערעור על החיוב בתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש.

 

           שקלנו אם יש מקום להתערב בנושא זה, אך לסופו של יום מצאנו שלא להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בנקודה זו. כאמור, כונס הנכסים הודה בטעות שנפלה במשרדו בהנפקת התדפיס, טעות שיש להניח כי גרמה עגמת נפש למערער, גם אם לא נזק מוכח.

 

13.      אשר על כן, אנו דוחים את שני הערעורים, ובנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

 

 

ש ו פ ט

 

השופט ג' קרא:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

השופט א' שטיין:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.

 

 

           ניתן היום, ‏ז' בתשרי התש"ף (‏6.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים