נחום מאיר רוטנברג נ. אליהו מרקוביץ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

נחום מאיר רוטנברג נ. אליהו מרקוביץ

רע"א 8142/19
תאריך: 27/01/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א 8142/19

 

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשים:

1. נחום מאיר רוטנברג

 

2. שרה רוטנברג

 

3. שמואל וינטרוב

 

4. שלמה וינטרוב

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. אליהו מרקוביץ

 

2. ציפורה מרקוביץ

 

3. כתריאל דזיאלובסקי

 

4. איטה דזיאלובסקי

 

5. שיינדל סדובסקי

 

6. דבורה גולדברמר

 

7. דב רוזנשטרייך

 

8. משה מרקוביץ

 

9. אהרן שמעון הפטקה

 

10. רבקה הפטקה

 

11. טוביה שטיצברג

 

12. רחל שטיצברג

 

13. צבי רובינשטיין

 

14. יהודה כהן

 

15. אברהם שטיצברג

 

16. אריה יהודה ליכטנשטיין

 

17. יהודה אלטר

 

18. שאול בראון

 

19. יעקב לוקסמבורג

 

20. סימור בראון

 

21. פיתוח א.א. (1999) ייזום תבונה חדשנות בע"מ

 

22. יצחק שלמה רוטנברג

 

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.11.2019 בע"א 70180-10-18 שניתן על-ידי כבוד השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר

 

 

החלטה

 

1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.11.2019 (ע"א 70180-10-18, השופטים ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ ו-ת' בר-אשר). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 1.5.2018 וכן על החלטתו שלא לבטל את פסק דין זה מיום 12.8.2018 (ת"א 6354-06-17, השופטת מ' צ'רקה).

 

2.       מקורה של הבקשה דנן במחלוקת הנוגעת לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כגוש 30069 חלקה 159 בירושלים (להלן: הנכס). הצדדים כולם הם בעלי זכויות בנכס או טוענים לזכויות בו – חלקם רשומים כבעלים, על שם חלקם רשומות הערות אזהרה לטובתם, וחלקם האחר טוענים לזכויות שאינן רשומות. עד כה התנהלו מספר הליכים ביחס לנכס, ואלה יתוארו בהמשך בקצרה, במידה הנדרשת לצורך הכרעה בבקשה.

 

3.       ביום 9.6.2016 הגישו המשיבים 21-15 תביעה לאכיפת הסכם מכר נגד המשיבים 5, 6 ו-22 (וכן אדם נוסף שאיננו צד בהליך דנן) לבית המשפט המחוזי (ת"א 23183-06-16) (להלן: ההליך לאכיפת ההסכם). בו ביום ניתן צו מניעה זמני האוסר "להתקשר בכל הסכם או לעשות כל טרנסקציה בזכויות המשיבים במקרקעין" (השופטת ע' כהן). לאחר שהתקיים דיון בסעדים הזמניים, הוסכם על הותרת צו המניעה על כנו (החלטה מיום 12.12.2016). יוער כי בשלב זה ההליך לאכיפת ההסכם מצוי בשלב קדם משפט והדיון הקרוב בו אמור להתקיים במרץ 2020.

 

4.       ביום 4.6.2017 הגישו המבקשים והמשיב 22 נגד המשיבים 21-1 תביעה לפירוק שיתוף בנכס לבית משפט השלום בהתאם לסעיף 40(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), היא התביעה העומדת ביסוד ההליך שבפני. בדיון שהתקיים ביום 15.4.2018 טענו חלק מהמשיבים כי יש לסלק את התביעה על הסף מאחר שצו המניעה שניתן בהליך לאכיפת ההסכם אינו מאפשר לבצע פירוק שיתוף. בית משפט השלום נעתר לבקשה וקבע כי איסור הדיספוזיציה הקיים, העולה מצו המניעה ומהערות האזהרה הרשומות, איננו מאפשר את מכירת המקרקעין ואת קידום התביעה – אשר כל כולה נועדה לבצע דיספוזיציה במקרקעין וחלוקת תמורתם. בית משפט השלום התייחס גם לקושי לקיים הליך פירוק שיתוף בנסיבות העניין שבהן טרם ברור מיהם השותפים וחלק מהבעלויות בנכס אף מוטלות בספק. בית משפט השלום הבהיר עוד כי מצא שיש למחוק את התביעה, ולא לעכב את ההליכים בה למשך תקופה ארוכה עד שיסתיים ההליך לאכיפת ההסכם, בהדגישו כי ההכרעה בהליך לאכיפת ההסכם עשויה לייתר את ההליך דנן, וכי בכל מקרה לא ניתן יהיה לחדשו ללא התאמות ושינויים.

 

5.       להשלמת התמונה יצוין כי ביום 2.5.2018 (לאחר שניתן פסק דינו האמור של בית משפט השלום) הגיש המשיב 22 בקשה לבית המשפט המחוזי להבהרת ההחלטה בדבר צו המניעה הזמני, במסגרת ההליך לאכיפת ההסכם. בו ביום ניתנה החלטה קצרה במעמד צד אחד שבה נקבע כי "ההחלטה מיום 9.6.2016 אינה מונעת המשך הליכי הפירוק" (השופט כ' מוסק). בהמשך, ביום 6.8.2018 נענה בית המשפט המחוזי לבקשה לבטל החלטה זו בקבעו, בין השאר, כי "ברור שלא ניתן לקבוע זכויות במקרקעין על דרך פירוק השיתוף בהם טרם יכריע בית המשפט בטענות התובעים ויקבע את הזכויות במקרקעין".

 

6.       ביום 12.8.2018 דחה בית משפט השלום בקשה לביטול פסק דינו שהורה על מחיקת התביעה לפירוק שיתוף, בהפנותו בין היתר להחלטתו המאוחרת של בית המשפט המחוזי. בהמשך לכך, ביום 29.10.2018 הוגש לבית המשפט המחוזי הערעור עליו נסב ההליך דנן (על-ידי המבקשים והמשיב 22) – ערעור שכאמור בפתח הדברים תקף הן את פסק דינו של בית משפט השלום והן את ההחלטה שלא לבטלו.

 

7.       עוד בטרם נדון והוכרע הערעור, המשיב 22 הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 6.8.2018 (הנזכרת בפסקה 5 לעיל). הבקשה נדונה כערעור, והערעור התקבל (רע"א 7158/18, השופט ע' גרוסקופף). בהחלטתו מיום 2.4.2019 הבהיר השופט גרוסקופף, בין השאר, כי אף שלגופו של עניין מקובלת עליו העמדה לפיה צו המניעה מונע (או שראוי להרחיבו כך שימנע) הגשת בקשה לפירוק שיתוף כל עוד לא הוכרע ההליך לאכיפת ההסכם, בית המשפט המחוזי "פלש" בקביעותיו לסוגיה שלא הייתה מונחת בפניו. לפיכך נקבע כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לבקשה להבהרת ההחלטה בעניין צו המניעה – מבוטלות.

 

8.       לבסוף, וכפי שצוין בפתח הדברים, ביום 6.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורם של המבקשים והמשיב 22. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי אף מבלי לדון בשאלה האם ניתן להורות על פירוק שיתוף כאשר על חלק מבעלי הזכויות במקרקעין רובץ צו שיפוטי המונע את העברתן – דין הערעור להידחות מהטעמים הדיוניים שהעלה בית משפט השלום, דהיינו מאחר שלא יהיה זה ראוי ויעיל להותיר את ההליך תלוי ועומד בנסיבות המקרה. בית המשפט המחוזי ציין כי טעמים אלו תואמים את האמור בפסיקה לפיה אין מקום להתדיינות חסרת תועלת מעשית כל עוד לא הסתיים הדיון בתובענה אחרת התלויה ועומדת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי קיים קשר הדוק בין ההליך לאכיפת ההסכם לבין ההליך לפירוק השיתוף, ועל כן קיימת אפשרות לנזק שעלול להיגרם אם יפורק השיתוף בשלב זה. לבסוף הודגש כי כפי שסבר בית משפט השלום, ספק רב אם ניתן יהיה להמשיך בדיון בהליך פירוק השיתוף במתכונתו הנוכחית לאחר שיוכרע הליך לאכיפת ההסכם.

 

9.       בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים סבורים כי עניינם מעלה שאלה עקרונית בכל הנוגע לזכותם של בעלי מקרקעין להיפרד משותפיהם. כך, המבקשים טוענים כי אין הצדקה "לעגן" בעלי מקרקעין ולמנוע פירוק שיתוף עד להכרעה בסכסוך משפטי עם אחד מהבעלים ביחס לזכויותיו. לפי המבקשים, הדבר מעורר קושי רב מבחינה נורמטיבית נוכח חשיבותה של הזכות לפירוק שיתוף והוראותיו של סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, שלפיהן ניתן לדרוש פירוק שיתוף "בכל עת". מבחינה מעשית, המבקשים מדגישים כי משיבים 21-15 צורפו ממילא להליך פירוק השיתוף ויכולים לטעון נגדו.

 

10.     לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה, מאחר שלא מצאתי כי היא עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הערכאות הקודמות שדנו בתיק לא ביססו את הכרעותיהן על גישה עקרונית מצמצמת למימושה של הזכות לדרוש פירוק שיתוף, אלא התמקדו בעיקר בקושי הדיוני הטבוע בניהול התביעה לפירוק השיתוף בנסיבות העניין שבהן קיימות מחלוקות בשאלה מיהם בעלי הזכויות במקרקעין. הדברים אף הודגשו במפורש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, שהתייחס לקושי בהותרת ההליך "במתכונתו הנוכחית" תלוי ועומד. אם כן, השאלה העקרונית שהועלתה בבקשה לא נדונה במפורש וממילא גם לא הוכרעה על-ידי הערכאות הקודמות, אשר קביעותיהן התמקדו במאפייניו הייחודיים של המקרה. לא למותר להוסיף, כפי שהדגיש גם בית משפט השלום, כי מאחר שתביעה לפירוק שיתוף איננה מתיישנת וניתן יהיה להגישה בהמשך, אף אין לומר שדחיית הבקשה דנן תוביל לעיוות דין.

 

11.     אשר על כן: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏א' בשבט התש"ף (‏27.1.2020).

 

 

 

 

                      ש ו פ ט ת

 

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים