נוגם תמרוקים בע"מ נ. יוסי בייטנר עו"ד | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

נוגם תמרוקים בע"מ נ. יוסי בייטנר עו"ד

רע"א 1647/19
תאריך: 18/06/2020

 

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 1647/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקשות:

1. נוגם תמרוקים בע"מ

 

2. פרוקטר אנד גמבל ישראל אמ.די.או. בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

עו"ד יוסי בייטנר

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.2.2019 (כבוד השופטת ש' אלמגור) ב-ת"צ 27506-05-15

 

 

בשם המבקשות:

עו"ד רפאל ליבא; עו"ד עופר כהן-צדק; עו"ד אברהם מורל; עו"ד איליה שכטר

 

בשם המשיב:

עו"ד רן רוטמן

 

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' אלמגור) מיום 3.2.2019 ב-ת"צ 27506-05-15, בגדרה התיר בית המשפט ניהול תובענה ייצוגית שעניינה בהטעיה לכאורה בהוראות שימוש בעברית של מוצרי מי-פה של המותג הבינלאומי Oral-B (להלן: החלטת האישור ו-בקשת האישור). נקבע כי הוראות השימוש במי-הפה בשפה העברית אינן תואמות את הוראות השימוש המקוריות של היצרן, באופן שעל פי ההוראות בעברית יש לעשות שימוש במוצרים בתדירות כפולה ביחס לאמור בהוראות היצרן – ובכך מטעות לכאורה המבקשות את הצרכנים בישראל ומכפילות את רווחיהן ממכירת המוצרים.

 

           בקשת רשות הערעור מופנית אך ורק כלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי במסגרת החלטת האישור, שלפיה בנסיבות המקרה המבקשות אינן חוסות תחת ההגנה מאחריות הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על פי הנטען, הכרעה בסוגיה זו עשויה לייתר את המשך ניהול ההליך הייצוגי כולו; ומעבר לכך שומרות המבקשות על זכותן לטעון טענות נוספות בנוגע להחלטת האישור אם יימשכו ההליכים וככל שימצאו לנכון.

 

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

 

2.        ביום 14.5.2015 הגיש המשיב, עו"ד יוסי בייטנר (להלן: בייטנר), בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המבקשות, נוגם תמרוקים בע"מ ופרוקטר אנד גמבל ישראל אמ.די.או. בע"מ (להלן בהתאמה: נוגם ו-פרוקטר אנד גמבל ישראל, וביחד: החברות). נוגם היא היבואנית והמפיצה בישראל של מוצרי Oral-B; ופרוקטר אנד גמבל ישראל משמשת לדבריה "זרוע" של תאגיד פרוקטר אנד גמבל הבינלאומי (להלן: היצרן), ובין היתר מייעצת ליצרן בכל הנוגע לשוק ולקהל היעד המקומי. במוקד ההליך הייצוגי, מצויות הוראות השימוש בעברית במוצרי מי-פה מסוג 3D White Luxe ו-Pro-Expert של המותג Oral-B, המיוצרים בגרמניה ומשווקים בישראל (להלן: המוצרים). יבואר בנקודה זו, כי ייבוא המוצרים ושיווקם בישראל נעשה מכוח רישיון מאת משרד הבריאות (להלן: רישיון השיווק או הרישיון), וזאת בהתאם להוראת סעיף 2(א) לצו הפיקוח על מוצרים ושירותים (תמרוקים), התשל"ג-1973 (להלן: צו הפיקוח) – המורה כי "לא ייצר אדם תמרוק, לא ייבא תמרוק ולא ישווקו, אלא אם קיבל רישיון תמרוקים כללי ורשיון לאותו תמרוק (להלן – רשיון לתמרוק פלוני) מאת המנהל ובהתאם לתנאי הרישיונות". ועוד יצוין, כי על פי צו הפיקוח יש לסמן על גבי אריזות תמרוקים שורה של נתונים – ובהם שם היצרן ומענו; שם היבואן ומענו; חומרי היסוד שמהם מורכב התמרוק; ובתוך כך אף "הוראות שימוש והזהרות כפי שקבע המנהל (מנכ"ל משרד הבריאות-ע'ב')".

 

           על פי הוראות השימוש המקוריות של היצרן, המוטבעות על ידו על אריזת המוצרים, יש לשטוף את הפה ב-15 מ"ל של המוצר למשך 60 שניות פעם אחת ביום (להלן: הוראות היצרן); ולעומת זאת, על פי הוראות השימוש בעברית המיועדות לצרכנים בישראל ומודבקות על גבי הוראות היצרן, יש לשטוף את הפה ב-15 מ"ל של המוצר למשך 30 שניות פעמיים ביום (להלן: הוראות השימוש בעברית). בבקשת האישור נטען כי הוראות השימוש בעברית שהדביקו החברות על המוצרים הן מטעות, ובעשותן כן גרמו החברות לצרכנים לצרוך כמות כפולה של מי-פה למרות שלא הייתה בכך כל תועלת מבחינתם, רפואית או אחרת. לדברי בייטנר, החברות נהנו שלא כדין מהכפלת הכנסותיהן ממכירת המוצרים בישראל – וזאת על חשבון הלקוחות שהולכו שולל. עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור הן הטעיה וניצול מצוקת הצרכן כהגדרתם בסעיפים 3-2 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; תרמית, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט; והפרה של הוראות סעיפים 4,2 ו-7 לצו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג-1983 (להלן: צו הסימון), המהווה אף עוולת הפרת חובה חקוקה. בקשת האישור הוגשה בשם כל צרכני המוצרים בישראל, והסעדים שנתבקשו הם צו מניעה האוסר על החברות לשווק את המוצרים כשהם נושאים את הוראות השימוש בעברית כנוסחן היום; צו עשה המורה לחברות לתקן את ההוראות כך שיהיו זהות להוראות היצרן; וכן נתבקש פיצוי לחברי הקבוצה בגין נזק ממוני ושאינו ממוני, שהוערך בסך של 30 מיליון ש"ח.

 

3.        בתשובתן לבקשת האישור טענו החברות כי ההמלצה לעשות שימוש במוצרים פעמיים ביום היא ראויה ומוצדקת מבחינה רפואית-דנטלית; וכי הוראות השימוש בעברית הותאמו על ידי היצרן למצב בריאות חלל הפה של האוכלוסייה המקומית בישראל, המצריך שימוש מוגבר במי-פה ביחס למקומות אחרים בעולם שבהם משווקים המוצרים. עוד לדברי החברות, פרוקטר אנד גמבל ישראל הייתה אחראית מטעם היצרן על קבלת רישיון השיווק, לרבות ניסוח הוראות השימוש בעברית, והמשמעות היא ששינוי הוראות היצרן נערך בתיאום מלא עם היצרן ובאישורו – ודי בכך כדי לדחות את בקשת האישור. נוסף על כך, נטען כי הוראות השימוש בעברית מהוות המלצה בלבד, שעל יסודה נדרשים הצרכנים להחליט בעצמם אם לרכוש את המוצרים אם לאו, ולכן בכל מקרה אין מדובר בהטעיה.

 

           זאת ועוד. החברות ביקשו להסתמך על כך שנוגם משווקת את המוצרים בישראל מכוח רישיון השיווק שניתן לה מאת משרד הבריאות, ובכלל זה ניתן לדבריה אישור משרד הבריאות אף להוראות השימוש בעברית. לגישתן של החברות לא זו בלבד שמשרד הבריאות לא מצא כל פגם בנוסחן של הוראות השימוש בעברית, אלא משעה שניתן לחברות רישיון השיווק עומדת להן "הגנה מכוח חיקוק" כאמור בסעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המורה כדלקמן:

 

"בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, "מעשה" – לרבות מחדל." (להלן: סעיף 6 לפקודת הנזיקין או סעיף 6).

          

החלטת אישור התובענה כייצוגית

 

4.        בפתח הדיון בהחלטת האישור הבהיר בית המשפט המחוזי, כי צרכן שפועל לפי הוראות השימוש בעברית נדרש לרכוש כמות כפולה של מי-פה ביחס לצרכן העושה שימוש באותו מוצר במדינות אחרות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי שינוי הוראות היצרן על ידי המשווק הוא מעשה חריג; כי טענת החברות שלפיה שינוי הוראות השימוש נערך על דעת היצרן לא הוכחה ולו לכאורה; וכי אף לא הוכח שיש תועלת בריאותית בשטיפת הפה במי-פה פעמיים ביום, על פני שטיפה חד יומית כאמור בהוראות היצרן.

 

           אשר להגנה שבסעיף 6 לפקודת הנזיקין, בהחלטת האישור נקבע כי היא אינה חלה בנסיבות המקרה – וזאת מאחר שבמסגרת בקשתן לקבלת רישיון השיווק נמנעו החברות מלהבהיר למשרד הבריאות כי ערכו שינוי בהוראות השימוש בעברית לעומת הוראות היצרן. בית המשפט המחוזי ציין כי ללא היתר פוזיטיבי מאת משרד הבריאות לא ניתן היה לסטות מהוראות היצרן, וכי כך נלמד אף מהוראות סעיף 2(ו) לצו הסימון המורה כי לשם קבלת רישיון לשיווק תמרוק יש להציג תרגום "מלא ומדויק בעברית" של הוראות היצרן. בהמשך דחה בית המשפט את טענת החברות כי משרד הבריאות אשרר את הוראות השימוש בעברית בעת שחידש את רישיון השיווק למוצר Pro-Expert בשנת 2016, שאז הטענות שביסוד בקשת האישור כבר היו ידועות למשרד הבריאות. וכך נקבע בהחלטת האישור:

 

"...לא הוכח כי משרד הבריאות בחן בפעם הראשונה, כל שכן פעם נוספת, את המלצות היצרנית. לא הוכח שהמשיבות (החברות-ע'ב') פעלו על-פי הוראות הדין והציגו לפני משרד הבריאות בפירוש כי הוראות היצרנית בשפות הזרות שונות מהוראות השימוש בשפה העברית. ואפילו גילו – לא היה בכך כדי לפטור אותן מחובת הגילוי ללקוח, כאמור." (פסקה 10 להחלטת האשור).

 

5.        על יסוד האמור קבע בית המשפט כי הוכח שישנה אפשרות סבירה שהתביעה הייצוגית תתקבל בעילת הטעיה:

 

"מהעובדות שבוארו ומחווֹת הדעת שנותחו לעיל נראה לכאורה כי המשיבות (החברות-ע'ב') הטעו את הצרכנים כששינו את הוראות השימוש במוצרים. גם אם אקבל ששימוש במי הפה פעמיים ביום למשך שלושים שניות אינו מזיק לבריאות המשתמש, ואת עמדת המומחית מטעם המשיבות כי הוא מועיל לו, עדיין תחול על המשיבות חובת הגילוי הנאות והמלא. היה עליהן להביא לידיעת הצרכן כי קיימות שתי המלצות לשימוש במוצר, זו של היצרנית וזו שלהן, ולהציב לפניו את האפשרות להחליט באיזו מהן יבחר מהיכרותו את עצמו, את כיסו ואת מצב הפה שלו. יש להניח כי חלק נכבד מחברי הקבוצה היה בוחר לנהוג לפי הוראות היצרנית, אשר חזקה עליה שערכה ניסויים ובדיקות מעבדה שעל סמכם המליצה את שהמליצה. לחברים אלה נגרם נזק כספי בכך שצרכו את כפליים הכמות המומלצת." (ההדגשה שלי-ע'ב') (בפסקה 11 להחלטת האישור).

 

           בהמשך לכך נקבע כי קיימת אפשרות סבירה שהתביעה הייצוגית תתקבל גם בעילות הפרת חובה חקוקה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט; ובית המשפט ציין כי לא מצא להידרש ליתר עילות התביעה שנטענו – וכך לגישתו מאחר שעילות אלה בכל מקרה מבססות את אותו סעד. לבסוף נמצא כי מתקיימים כל יתר התנאים לאישור התובענה כייצוגית, משמדובר בדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, וקיים יסוד סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ינוהל וייוצג בתום לב ובדרך הולמת. סופו של דבר, נקבע כי בייטנר ישמש כתובע מייצג בתובענה הייצוגית, שתנוהל בשם כל הצרכנים שרכשו את המוצרים בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור (14.5.2015) ועד ליום החלטת האישור (3.2.2019).

 

בקשת רשות הערעור

 

6.        בקשת רשות הערעור מופנית כלפי קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה החברות אינן חוסות בצל ההגנה שבסעיף 6 לפקודת הנזיקין. לגישתן של החברות, משניתן להן רישיון השיווק מאת משרד הבריאות המשמעות היא ששינוי הוראות היצרן "נעשה בתחום הרשאה חוקית" ולחלופין "מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית" כלשון סעיף 6. בתוך כך מדגישות החברות כי על פי צו הפיקוח, לא ניתן לסמן על תמרוקים הוראות שימוש אלמלא אושרו ההוראות על ידי משרד הבריאות – ולכן ברי כי הרישיון מהווה הרשאה חוקית להוראות השימוש בעברית. עוד על פי הנטען, מאחר שהוראות השימוש בעברית אושרו למעשה על ידי משרד הבריאות בגדר רישיון השיווק, אזי בקשת האישור מהווה תקיפה עקיפה של הרישיון – וזאת לא ניתן במסגרת של תובענה ייצוגית. החברות מדגישות כי כוחה של ההגנה הקבועה בסעיף 6 יפה גם בהליכים ייצוגיים, ובפרט כשמדובר בפעולות שבוצעו בהתאם לרישיון שניתן על ידי המאסדר בהתאם לסמכותו שבדין; ויתרה מכך, לטענתן הגנת סעיף 6 מתפרשת על עוולות שמחוץ לפקודת הנזיקין, לרבות הטעיה מכוח חוק הגנת הצרכן, וכן על עילת עשיית עושר ולא במשפט הגם שאינה עוולה נזיקית.

 

           במסגרת בקשת רשות הערעור חוזרות החברות על גרסתן שלפיה משרד הבריאות

בחן ואישר את הוראות השימוש בעברית לגופן, ואף הציע לערוך בהן שינויים מסוימים, וזאת לאחר שהוצגו לו הוראות היצרן וחרף השוני בין אלה לאלה. כן חוזרות החברות על הטענה כי בשנת 2016 אשרר משרד הבריאות את הוראות השימוש בעברית – לאחר שחידש את רישיון השיווק למוצר Pro-Expert, בזמן שכבר היה ער לטענות בייטנר בנוגע לשינוי שחל בנוסחן.

 

           לבסוף, החברות מפנות לכך שהיועץ המשפטי לממשלה בחר שלא להתייצב להליך הייצוגי – וזאת אף על פי שעמדתו בבקשת האישור נתבקשה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים (להלן: היועמ"ש). לעמדת החברות הימנעות היועמ"ש מהתייצבות לדיון מעידה אף היא כי לא היה כל דופי בהתנהלותן – ובכלל זה כי עמדו בתנאי הדין בעת קבלת הרישיון; כי בפני משרד הבריאות הוצג כלל המידע הרלוונטי; כי לא נפל פגם במתן הרישיון; וכי זכותו של הציבור לא נפגעה.

 

7.        בייטנר, לעומת זאת, סבור כי החברות לא פעלו מכוח הרשאה חוקית – ולו רק משום שהרישיון ניתן להן בדרכי רמייה והטעיה, ולאחר שהסתירו מפני משרד הבריאות את השינוי שערכו בהוראות היצרן. אפילו תתקבל טענת החברות כי הציגו למשרד הבריאות את כלל המידע הרלוונטי, לעמדת בייטנר אירעו פגמים מהותיים בהליך מתן רישיון השיווק – ולכן בכל מקרה אין מדובר בהרשאה חוקית המקימה הגנה. בייטנר מוסיף כי הפסיקה הכירה באפשרות של תקיפה עקיפה של רישיונות סטטוטוריים במסגרת תובענה ייצוגית; ולטענתו גם אם הרישיון מהווה "הרשאה חוקית" כאמור בסעיף 6, אין בכוחה של הרשאה זו להכשיר ביצוע עוולות כלפי צד שלישי, כפי שנעשה במקרה דנן.

 

           נוסף על כך, בייטנר טוען להרחבות חזית אסורות בבקשת רשות הערעור שאין להתירן. ראשית, לדבריו טענת החברות כי רישיון השיווק מהווה הרשאה חוקית נטענה לראשונה רק במסגרת בקשת רשות הערעור, וזאת שעה שבתשובה לבקשת האישור נטען שהחברות פעלו מכוח חיקוק – הוא צו הפיקוח. עוד לגישת בייטנר, הטענה שלפיה סעיף 6 פורש כנפיו על עוולת הרשלנות ועל עילת עשיית עושר ולא במשפט, מהווה אף היא הרחבת חזית – שכן אין טענה כזו בגדרי התשובה לבקשת האישור. לבסוף נטען כי אין יסוד לעמדת החברות שלפיה החלטת היועמ"ש שלא להתייצב להליך מלמדת כי לא נמצא פגם בהתנהלותן, שכן היועמ"ש לא מסר עמדה כלשהי בבקשת האישור לגופה – לחיוב או לשלילה. 

 

דיון והכרעה

 

8.        לאחר עיון בטענות הצדדים כמפורט בכתבי הטענות, על צרופותיהם, נחה דעתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. ואבאר.

 

           הסוגיה העומדת לדיון בבקשת רשות הערעור היא שאלת תחולתה של ההגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין בנסיבות המקרה. סעיף זה מקנה פטור מאחריות בנזיקין, למעט בעוולת רשלנות, במקרים שבהם העוולה הנטענת התבצעה בהתאם לחוק או להרשאה חוקית שניתנה מאת גורם מוסמך, ולחלופין מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה כאמור (רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' נזרי, פסקה 21 (28.9.2017), להלן: עניין נובל אנרג'י; ע"א 4154/14 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה נ' כהן, פסקה 29 (16.5.2017)). בכל הנוגע לתכליתה של הגנה זו, כבר הוברר כי "לא יעלה על הדעת לקבוע, כי פעולה על-פי חיקוק הינה בלתי סבירה ובלתי מקובלת, אלא אם כן תימצא התקנה עצמה, שמכוחה נעשתה אותה פעולה, בלתי סבירה ובלתי מקובלת" (רע"א 6567/97‏ בזק – חברה ישראלית לתקשורת בע"מ נ' עיזבון המנוח אליהו גת, פ"ד נב(2) 713, 717 (1998); וראו גם: רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 13 (26.04.2010)).

 

           כפי שציינה הנשיאה א' חיות בעניין נובל אנרג'י, גבולות הפטור מאחריות שמקנה סעיף 6 מתעצבים בפסיקתו של בית משפט זה בשנים האחרונות בעיקר על רקע הליכים ייצוגיים. בהקשר זה נקבע כי הגנת סעיף 6 עשויה לחול גם במצבים שבהם הנתבעת פעלה תוך פיקוח הדוק ודיאלוג מתמשך עם רשות מוסמכת (רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות, פסקה 57 (9.12.2015)). לעומת זאת, נפסק כי הרשאה חוקית אינה מקנה הגנה מאחריות בנזיקין ביחס לפעולות שההחלטה להתירן היא "החלטה בלתי סבירה בעליל אשר שום אדם סביר אינו יכול להאמין בתום לב כי היא חוקית" (ע"א 7115/14 סירוגה-ברניר נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 30 (3.7.2017)).

 

9.        בפתח הדברים יבואר, כי אין למעשה עוררין בקרב הצדדים כי רישיון השיווק שניתן לחברות מאת משרד הבריאות מהווה "הרשאה חוקית" כלשון סעיף 6 לפקודת הנזיקין; והמחלוקת בענייננו מתמצה בשאלה אם הרשאה זו כוללת בחובה אף היתר לשינוי הוראות היצרן, אם לאו. בית המשפט המחוזי דן בסוגיה זו בהרחבה במסגרת בקשת האישור, ובתוך כך קבע כי החברות נמנעו מלהסב את תשומת ליבם של הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות לנוסחן של הוראות היצרן ולשינוי שערכו בהן במסגרת הוראות השימוש בעברית; וכי לנוכח מחדל זה, החברות אינן זכאיות לחסות בצילו של הפטור מאחריות נזיקית מכוח רישיון השיווק.

 

           קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע להתנהלותן של החברות בקשר עם קבלת רישיון השיווק הן קביעות עובדתיות – המבוססות על חומר ראיות שהוצג לפני הערכאה הדיונית ועל עדויות שנשמעו, ובכלל זה חוות דעת ועדויות מומחים בתחום הרפואה (פרופ' חיים טל מטעם בייטנר, וד"ר אורלי ניר-שפירא מטעם החברות). בהחלטת האישור ציין בית המשפט המחוזי כי "לא ראיתי מסמך מהזמן הרלוונטי שבו הודיעו לו (החברות למשרד הבריאות-ע'ב') כי אף שהוראות היצרנית בחו"ל הן שימוש במי הפה פעם ביום למשך שישים שניות, בארץ תהיינה ההוראות שימוש פעמיים ביום למשך שלושים שניות." עוד הובהר בהחלטת האישור כי החברות נמנעו מלהציג כראיה את המסמכים שהציגו לטענתן למשרד הבריאות במסגרת הבקשה לקבלת רישיון השיווק; וכי מנכ"ל פרוקטר אנד גמבל ישראל עצמו הודה בעדותו כי החברות "לא הסבו את תשומת ליבו של משרד הבריאות לכך שיש שוני בין הוראות השימוש בשפות הזרות ובין ההוראות בעברית". כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית אלא בנסיבות חריגות (ראו, למשל: ע"א 3354/18 פלונית נ' פלוני, בפסקה 19 (23.3.2020); ע"א 6624/15 אבן פז נ' קנדקו בע"מ, פסקה 15 (2.10.2018); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 489-474 (מהדורה שלישית, 2012)); ובפרט מקום שממצאי העובדה והמהימנות נסמכים בין היתר על חוות דעת מאת מומחה, כבענייננו. לא ראיתי באיזה מטענות החברות משום הצדקה לסטות במקרה דנן מכלל אי ההתערבות.

 

10.      זאת ועוד. קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, שלפיהן החברות נמנעו מלחשוף בפני משרד הבריאות את השינוי שערכו בהוראות היצרן, תומכות לכאורה במסקנה המשפטית שלפיה החברות אינן זכאיות לפטור מהגנה נזיקית הקבוע בסעיף 6 לפקודת הנזיקין. כפי שהבהיר בית המשפט המחוזי, שינוי הוראות היצרן על ידי המשווק הוא מעשה חריג; ובנסיבות שבהן רישיון השיווק ניתן לחברות בלא שמשרד הבריאות היה מודע לשינוי שערכו בהוראות היצרן, אין בכוחו של הרישיון להתיר את השינוי האמור – והחברות מצידן לא היו רשאיות להסתמך על הרישיון בהקשר זה. החברות הסתירו לכאורה ממשרד הבריאות את העובדה ששינו על דעת עצמן את הוראות השימוש במוצרים, ונראה כי עתה הן מנסות לעשות שימוש ציני ברישיון השיווק שניתן להן כדי "להכשיר" את מה שנחזה כהטעיה צרכנית של ממש; וזאת אין לקבל. על כך יוסף, שאפילו היה משרד הבריאות ער לשינוי שערכו החברות בהוראות היצרן – ספק אם ניתן היה להיתלות ברישיון השיווק על מנת להימלט מאחריות נזיקית בגין הטעייה לכאורה של צרכני המוצרים. כך, מאחר שרישיון השיווק מעצם טיבו וטבעו נדרש על ידי משרד הבריאות על מנת להגן על הציבור מפני סכנות בטיחותיות ובריאותיות; ואמנם בענייננו הובהר בשולי הרישיון שניתן לחברות כי משרד הבריאות בדק את בטיחות המרכיבים של המוצר אך לא את התאמתו למטרה המבוקשת על ידי היצרן. יש אפוא קושי ממשי להכשיר הטעיה צרכנית במהותה, באמצעות רישיון שניתן מאת משרד הבריאות למטרת הגנה על בריאות הציבור ובטיחותו.

 

           לנוכח כל האמור לעיל, אין הצדקה להתערבות בקביעותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי בהחלטת האישור, שלפיה החברות אינן זכאיות להגנה הקבועה בסעיף 6 לפקודת הנזיקין. משכך, אינני נדרשת לשאר הטענות שהעלו החברות – לרבות לעניין תחולתה של ההגנה שבסעיף 6 על עוולת רשלנות ועל עילת עשיית עושר ולא במשפט.

 

11.      טרם סיום יצוין כי אין לשעות אף לטענת החברות, שלפיה החלטת היועמ"ש שלא להתייצב להליך משמעותה כי לא נפל פגם בהתנהלותן. בהתאם לסעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], רשאי היועמ"ש להתייצב להליכים משפטיים במקרים שבהם ראה כי "זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט [...]". מן האמור נובע כי אי התייצבותו של היועמ"ש להליך מסוים, אף אם הדבר נתבקש על ידי בית המשפט, מעידה לכל היותר על כך שלא נמצא לגישתו עניין או אינטרס ציבורי המצדיק זאת – וזאת בשים לב למגוון השיקולים שרשאי היועמ"ש לשקול בנדון, ובהם סדרי עדיפויות והקצאת משאבים. לא ניתן לכן להסיק דבר מהחלטת היועמ"ש שלא להתייצב להליך, כשלעצמה, ביחס לעמדתו לגופם של דברים בסוגיה שבה נתבקשה חוות דעתו; ואין מקום לניסיון החברות להיבנות מהחלטה זו, שאין                                בה ולו רמז לעמדתו של היועמ"ש ביחס להתנהלותן.

 

12.      התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית. החברות יישאו בהוצאות בייטנר בסך של 12,000 ש"ח.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ו בסיון התש"פ (‏18.6.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים