מ.ע.ג.ן- יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. בוטיק- שימור מבנים בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מ.ע.ג.ן- יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. בוטיק- שימור מבנים בע"מ

ע"א 7608/20
תאריך: 25/11/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  7608/20

 

לפני:  

כבוד הנשיאה א' חיות

 

המערערים:

1. מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ

 

2. מ.ו. השקעות  בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. בוטיק - שימור מבנים בע"מ

 

2. דני בשן

 

3. אייל גרוס

 

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 26.10.2020 בת"א 61420-02-17 אשר ניתן על ידי כבוד השופט נ' שילה;

תשובת המשיבים מיום 16.11.2020

 

בשם המערערים:                    עו"ד יערית ברנן

בשם המשיבים:                      עו"ד אלרן שפירא בר-אור; עו"ד רינת דמרי פרי

 

פסק-דין

 

 

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט נ' שילה) מיום 26.10.2020 בת"א 61420-02-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.

 

1.            בין המערערות למשיבים מתנהלים בשנים האחרונות מספר הליכים שעניינם הסכם קומבינציה שנערך בשנת 2010 לגבי בניין שבבעלות המערערות (להלן: ההסכם). במסגרת ההסכם נקבע, בין היתר, כי המשיבה 1 תבצע עבודות בנייה ושימור בבניין ובתמורה היא תקבל 25 דירות בבניין, והמערערות יקבלו עשר דירות בבניין וחלקים נוספים בו. בשנת 2012 חתמו הצדדים על תוספת להסכם (להלן: התוספת להסכם) לפיה המשיבים יעניקו למערערות הלוואה בגובה החיוב בהיטל ההשבחה שחל על המקרקעין (להלן: ההלוואה), על מנת שהן תוכלנה לשלמו וניתן יהיה לקבל את היתר הבנייה לשם ביצוע העבודות. בחודש פברואר 2017 הגישו המערערות את ההליך מושא הערעור דנן בו טענו כי המשיבים חייבים לשלם להן כספים בשל יתרת תמורה מכוח ההסכם (כ-880,000 ש"ח); לפצותן בשל ליקויי בנייה שהתגלו בבניין (כ-2,750,000 ש"ח); וכן בגין פיגור בביצוע השלמת העבודות (כ-1,050,000 ש"ח; להלן: רכיב הפיגור).

 

2.            בחודש נובמבר 2018, בשלבים מקדמיים של ההליך, הורה נשיא בית המשפט המחוזי על העברתו לטיפול המותב, וזאת בשל שינוי סדרי עבודת בית המשפט המחוזי. בעקבות כך, פנו באי-כוח המערערות אל נשיא בית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה על העברת ההליך לדיון בפני שופט אחר, וזאת נוכח הכרעתו של המותב בהליך נוסף שהתנהל בין הצדדים בעניין ההסכם (להלן: ההליך הקודם), שעסק, בין היתר, בטענות המשיבים בדבר חובת המערערות להחזיר להם את ההלוואה. המערערות טענו כי הכרעת המותב באותו הליך לטובת המשיבים מעידה על כך שגיבש דעה קדומה כלפי המערערות וכי אין באפשרותו לדון בהליך הנוכחי ללא משוא פנים. בקשה זו נדחתה על ידי הנשיא א' אורנשטיין, ומשכך הגישו המערערות בקשה לפסילת המותב, אשר נדחתה על ידו ביום 24.1.2019 (להלן: בקשת הפסלות הקודמת). בדחותו את בקשת הפסלות הקודמת ציין המותב כי "העובדה שלא קיבלתי את עמדת [המערערות] בהליך הקודם, לא משליכה כלל ביחס לעמדתי בהליך דנן. מדובר בשני נושאים שונים לחלוטין 'ואין מלכות נוגעת בחברתה' [...] לבית המשפט אין כל 'דעה קדומה' כנגד [המערערות] והוא יישמע בנפש חפצה את מלוא טענותיהן".

 

           להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.9.2019 דחה השופט נ' שילה בקשה לפסילתו מלשבת בהרכב השופטים הדן בהליך אחר שעסק אף הוא בטענות הנוגעות להסכם (ע"א 18035-04-19), בה העלו המערערות, בין היתר, טענות הדומות לאלה שנטענו על ידן בבקשת הפסלות הקודמת (להלן: בקשת הפסלות בהליך האחר). ערעור שהגישו המערערות על החלטה זו נדחה על-ידי ביום 25.11.2019 (ע"א 6708/19; להלן: ערעור הפסלות הקודם).

 

3.            ביום 15.4.2019 התקיים קדם משפט בהליך, ובסיומו קבע בית המשפט כי יש לפצל את דיון ההוכחות ולדון ראשית בטענה שהעלו המשיבים לפיה בהתאם להוראות התוספת להסכם, המערערות לא היו זכאיות לקבל לחזקתן את הדירות בבניין בטרם השיבו את סכום ההלוואה לידי המשיבים. נקבע כי "ראשית תוכרע שאלת פרשנות ההסכם. לאחר חקירות הצדדים בנושא זה הם יסכמו טענותיהם בע"פ בפלוגתא ספציפית זו ולאחר מכן ובהתאם להחלטה בנושא פרשנות ההסכם, יינתנו הוראות ביחס לסדר העדים והיקף הפלוגתאות הקשורות לאיחור במסירה". החלטה נוספת בעניין ניתנה בתום קדם המשפט שהתקיים ביום 16.2.2020, עת נקבעו המועדים להגשת תצהירי העדות מטעם הצדדים והמועד לשמיעת ההוכחות בסוגיה, שהוגדרה כ"פרשנות סעיף 2ז [לתוספת להסכם]".

 

4.        ביום 28.7.2020 התקיים דיון ההוכחות בסוגיה זו ובסיומו נשמעו סיכומי טענות הצדדים לגביה. במהלך דיון זה ציין המותב בהחלטה לפרוטוקול "ב"כ [המערערות] שבה ושואלת שאלות שלא רלבנטיות לפלוגתא היחידה שנקבעה לדיון היום והיא מפורטת בסעיף 4 להחלטה מיום 15.4.2019. לא אתיר אף שאלה נוספת שלא רלבנטית לפלוגתה היחידה [והיא] מהו מועד המסירה של הדירות. כל שאר הנושאים יידונו לאחר שתוכרע הטענה המקדמית וכמובן שיתאפשר [למערערות] לשאול שאלה זו במסגרת הבירור בתיק העיקרי". ביום 12.8.2020 קיבל בית המשפט קמא את עמדת המשיבים בכל הנוגע לפרשנות התוספת להסכם, וקבע כי הם היו רשאים לעכב את מסירת הדירות לידי המערערות. כפועל היוצא מכך, המותב הוסיף וקבע כי משרכיב הפיגור מתבסס על טענת המערערות בדבר הנזק שנגרם כתוצאה מאי השכרת הדירות בתקופת העיכוב, יש לדחות את התביעה ביחס לרכיב זה (להלן: ההחלטה ברכיב הפיגור). עוד קבע בית המשפט מועדים לדיוני הוכחות ביחס ליתר רכיבי התביעה. יצוין, כי ביום 11.10.2020 הגישו המערערות ערעור על ההחלטה ברכיב הפיגור, אשר עודנו תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 6927/20).

 

5.            במהלך חודש אוגוסט 2020 הגישו המערערות שתי בקשות לשינוי מועדי הדיון שנקבעו בהליך וביום 13.9.2020, כחודש לאחר מתן ההחלטה ברכיב הפיגור, הגישו את הבקשה לפסילת המותב מושא הערעור דנן. המערערות טענו שההחלטה ברכיב הפיגור מוכיחה כי דעתו של המותב "ננעלה" בסוגיות הרלבנטיות להכרעה בהליך, וזאת כפי שנטען על ידן הן בבקשת הפסלות הקודמת והן בבקשת הפסלות בהליך האחר. נטען כי במהלך הדיון ביום 28.7.2020 הבהיר המותב שהדיון עוסק בשאלה "מהו מועד המסירה של הדירות" וכי קביעה זו סותרת את האמור בהחלטה בבקשת הפסלות הקודמת לפיה ההליך הנוכחי וההליך הקודם עוסקים בנושאים שונים. זאת, הואיל ובהליך הקודם הכריע המותב באופן מפורש מהו מועד המסירה של הדירות. אמרה זו מעידה, כך הטענה, על הזהות שקיימת בעיניי המותב בין ההליך דנן להליך הקודם, ועל כך שאין באפשרותו להפריד בין שני ההליכים ולהכריע בהליך הנוכחי באופן אובייקטיבי. עוד נטען כי ההחלטה ברכיב הפיגור מבוססת על קביעותיו של המותב בהליך הקודם וכי ההתמקדות בהחלטה בסוגיית העיכוב במסירת הדירות לידי המערערות, להבדיל מהעיכוב שחל בהשלמת העבודות מושא ההסכם, מעידה על "הקונספציה השגויה בה היה שבוי" המותב נוכח קביעותיו בהליך הקודם, ועל התנהגותו בדרך של איפה ואיפה כלפי הצדדים בהליך.

          

6.            ביום 26.10.2020, לאחר שהמשיבים הגישו את התנגדותם לבקשת הפסלות ולאחר הגשת תשובת המערערות לתגובת המשיבים, דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו ציין המותב כי מרבית הטענות שהעלו המערערות מופנות כלפי ההחלטה ברכיב הפיגור והן בעלות אופי ערעורי מובהק, וכי משהמערערות הגישו ערעור על ההחלטה, טענות אלה יידונו על ידי ערכאת הערעור. המותב ציין עוד "[המערערות] לא ערערו על החלטת הפסלות [הקודמת] ואף לא טענו לאורך ההליך לאחר החלטת הפסלות, כי ביהמ"ש מנוע מלדון בתיק. החלטת ה-12.8.20 ניתנה בפלוגתא מקדמית מסוימת ושני הצדדים פעלו לבירור פלוגתא זו במובן זה [שהמערערות] לא טענו בשום שלב שביהמ"ש זה מנוע מלדון בסוגיה". לבסוף, צוין כי התיק נמצא בשלב מתקדם יחסית, בו נקבעו מועדים לשמיעת יתר העדים בהליך ולחקירת המומחה שמונה מטעם בית המשפט בהליך, וכי אין בתחושתן הסובייקטיבית של המערערות כדי להצדיק את פסילת המותב ולגרום נזק לצד השני.

 

7.            מכאן הערעור דנן, בו שבות המערערות, על פני 29 עמודים, על טענותיהן בבקשת הפסלות. המערערות סבורות כי המותב התעלם מטענתן בדבר אמרתו במהלך הדיון מיום 28.7.2020, אשר עומדת בסתירה מוחלטת להחלטתו בבקשת הפסלות הקודמת. עוד מדגישות המערערות כי בקשת הפסלות והערעור דנן לא הוגשו בשל שגיאות משפטיות אשר נפלו בהחלטה ברכיב הפיגור – שגיאות אשר בגינן הגישו המערערות את הערעור בע"א 6927/20 – אלא נוכח טענתן לפיה יש ללמוד מההחלטה כי דעתו של המותב "ננעלה" וכי לא יוכל לדון בעניינן באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. לטענתן רק מותב אשר דן בהליך הקודם יכול היה למקד את הדיון בשאלת הנזק שנגרם בשל "איחור במסירת עבודות הבניה", להבדיל מהנזק שלו טענו, אשר נגרם בשל האיחור בסיום העבודות. עוד טוענות המערערות כי הליכים נוספים בין הצדדים שעניינם באותו הסכם נדונים אף הם בפני המותב, וכי כל עוד לא יוחלט על העברת ההליך לדיון בפני שופט אחר, ימשיכו המשיבים ליהנות מיתרון דיוני פסול, וכי מראית פני הצדק מחייבת אף היא את פסילת המותב.

 

8.            בתגובתם אשר הוגשה בהתאם לתקנה 471ג(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, סומכים המשיבים את ידיהם על החלטת בית המשפט קמא. לשיטתם, המערערות הגישו מספר בקשות פסלות נגד המותב בהליכים שונים, באופן אשר עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט ורדיפה אישית של המותב ומצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור. עוד סבורים המשיבים כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר, שכן היא מבוססת על טעמים הדומים לאלה שעמדו בבסיס בקשת הפסלות הקודמת, אך היא הוגשה רק לאחר מתן ההחלטה ברכיב הפיגור, בשל חוסר שביעות רצון מהכרעתו של בית המשפט קמא. זאת, הגם שנושא הדיון מיום 28.7.2020 היה ידוע למערערות לכל המאוחר עם החלטת המותב בתום הדיון ביום 15.4.2019. עוד נטען כי משהמערערות חוזרות למעשה על הטענות שנטענו בבקשות פסלות קודמות, הרי שבהעדר שינוי נסיבות שיצדיק בחינתן מחדש, יש לדחותן מחמת השתק פלוגתא או השתק שיפוטי.

 

9.             דין הערעור להידחות. כפי שצוין בערעור הפסלות הקודם "ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי דין, אף אם הם נוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בו כשלעצמו כדי להקים עילת פסלות" (שם, פסקה 5). על המבקש את פסילת השופט להוכיח כי נסיבות העניין מקימות חשש ממשי למשוא פנים, ואינני סבורה כי המערערות עמדו בנטל המוטל עליהן לעשות כן. טענתן העיקרית של המערערות היא כי מיקוד הדיון ביום 28.7.2020 בשאלה מהו מועד המסירה של הדירות, מעידה על "נעילת" דעתו של המותב, שכן שאלה זו הוכרעה על ידו בהליך הקודם. אין בידי לקבל טענה זו, באשר היא מתעלמת מן ההקשר שבו נאמרו דברי המותב. כעולה מההחלטות שקדמו לדיון, מפרוטוקול הדיון ומההחלטה ברכיב הפיגור, הסוגיה שנדונה לא הייתה מצומצמת לשאלת מועד מסירת הדירות גרידא, אלא נגעה לפרשנותו של ההסכם והתוספת לו בכל הנוגע לחובת מסירת הדירות לידי המערערות והשלכתה על רכיב הפיגור שבתביעתן. זהו הרקע להתבטאותו של המותב בדבר "מועד מסירת הדירות" ובהינתן הקשר זה, לא מצאתי כי יש בה כדי להקים חשש למשוא פנים אשר יצדיק את פסילת המותב. יתר טענותיהן של המערערות הן טענות ערעוריות מובהקות, שמקומן בהליך הערעור שהגישו על ההחלטה ברכיב הפיגור, ולא בערעור הפסלות דנן.

 

           חיזוק נוסף למסקנה כי דין הערעור להידחות ניתן למצוא בכך שבקשת הפסלות הוגשה בשיהוי ניכר, כמפורט לעיל.

 

10.         אשר על כן, הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

 

 

           ניתן היום, ‏ט' בכסלו התשפ"א (‏25.11.2020).

 

 

 

 ה נ ש י א ה

_________________________

הסרת המסמך
8
ע"א 3033/19
החלטה
18/01/2021
טען מסמכים נוספים