מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית באר ש | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית באר ש

בר"מ 911/19
תאריך: 19/09/2019

בבית המשפט העליון

 

בר"ם 911/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקשת:

מ.ל.א. הנגב יזמות והשקעות בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. מנהל הארנונה בעיריית באר שבע

 

2. טרקלין חשמל בע"מ

 

3. תמנון טקסטיל בע"מ

 

4. סקארה קוסמטיק

 

5. צומת ספרים בע"מ

 

6. אור פעמית בע"מ

 

7. מוצצים ראשון לציון בע"מ

 

8. אביגדור avg בע"מ

 

9. טויס אר אס בע"מ

 

10. ריטיירולרס נייקי בע"מ

 

11. קסטרו מודל בע"מ

 

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב' השופטת ש' דוברת) בעמ"נ 48014-03-18 מיום 6.1.2019

 

בשם המבקשת:

עו"ד יעל דיין

 

בשם המשיב 1:

עו"ד יומי מיסטריאל; עו"ד מורין ונונו

 

בשם המשיבות 11-2:

עו"ד ניר טקל

 

החלטה

 

1.            למבקשת מרכז מסחרי בבאר שבע (להלן: הקניון), והיא משמשת כחברת הניהול של הקניון. המשיבים 11-2 שוכרים בקניון חנויות ושטחים נוספים (להלן: השוכרים). בשנות הכספים 2015-2014 חויבו השוכרים בתשלום ארנונה בגין חלקם היחסי בשטחים הציבוריים בקניון. המשיב 1 (להלן: מנהל הארנונה) דחה את העררים שהגישו השוכרים על החיוב. אולם, ביום 9.2.2015 הוציאה עיריית באר שבע (להלן: העירייה) שומה חדשה, שלפיה המבקשת היא המחזיקה בשטחים הציבוריים בקניון לצרכי ארנונה. עקב כך, הגיעו המבקשת והעירייה להסכם פשרה, שלפיו המבקשת תחויב בתשלום ארנונה רק עבור חלק מהשטחים הציבוריים, והשוכרים יחויבו בתשלום לפי חלקם היחסי בשטחים הנותרים. השוכרים לא היו צד להסכם עם העירייה, והשיגו על תוכנו בוועדת הערר לענייני ארנונה שליד באר שבע (להלן: ועדת הערר או הוועדה). הוועדה קבעה כי למבקשת שליטה בלעדית בשטחים הציבוריים ולכן לה מירב הזיקות לשטחים הציבוריים. הוועדה קיבלה את העררים ביום 4.1.2018 וקבעה כי על המבקשת לשלם ארנונה על כלל השטחים הציבוריים.

 

2.            המבקשת ערערה על החלטת הוועדה, ובית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) דחה את הערעור ביום 6.1.2019. בית המשפט ציין כי לפי ההסכמים בין המבקשת לבין השוכרים, יכולה המבקשת להחליט להשכיר את השטחים הציבוריים או לבצע שינויים בהם בלי צורך בהסכמת השוכרים, מה שמצביע על שליטה בשטחים אלו. בנוסף, בית המשפט קבע כי ההסכם בין המבקשת לבין העירייה לא מחייב את השוכרים, ולא מחייב קביעה ביחס לזהות המחזיק בשטחים הציבוריים. עקב כך, נקבע כי למבקשת השליטה הבלעדית בשטחים הציבוריים, ולכן לה מירב הזיקות בהם ועקב כך היא המחזיקה בשטחים אלו לצורך החיוב בארנונה.

 

3.            מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי קיים חוסר אחידות בפסיקה ביחס לשאלה המתעוררת בהליך זה והיא זהות החייב בארנונה לגבי השטחים הציבוריים בקניונים. לעניין זה מפנה המבקשת לפסקי דין אחרים המעידים לדידה על הכרעות סותרות בשאלה מי המחזיק בשטחים אלה לצורכי ארנונה. עוד נטען, לגופו של המקרה דנן, כי שגה בית המשפט המחוזי כי למבקשת מירב הזיקות לשטחים שבמחלוקת אלו; וכי בניגוד לקביעתו, מסקנה זו אינה נלמדת מניתוח חוזה השכירות שבין המבקשת לבין המשיבות.

 

4.            התבקשה תשובת המשיבים. מנהל הארנונה סבור כי יש לדחות את הבקשה על הסף שכן היא מתמקדת בקביעות עובדתיות שיסודן בנסיבות המקרה הפרטניות, לרבות חוזה השכירות הרלוונטי; ומשום שהיא אינה מעלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער. לגופו של עניין, מנהל הארנונה סומך ידיו על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים ועל הקביעה כי למבקשת מירב הזיקות לשטחים הציבוריים.

 

5.            המשיבות 11-2 (להלן: המשיבות) טוענות גם הן כי דין הבקשה להידחות שכן היא אינה מעוררת שאלה עקרונית, ונסובה כל כולה סביב קביעות פרטניות הנובעות מנסיבות המקרה. לדידן, ההחלטה שלא לחייבן בארנונה בגין השטחים המשותפים נובעת, בין היתר, מחוזה השכירות המסוים בינן לבין המבקשת; ממאפייני הנכסים; ובנתון לצו הארנונה הפרטני החל. משכך, אין בדברים כדי לגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". עוד המשיבות טוענות כי ההכרעות הסותרות לכאורה שעליהן מבססת המבקשת את טענתה, למעשה אינן סותרות אלא נובעות מפרטיהם השונים של המקרים שם. לגופו של עניין, המשיבות טוענות כי עובדות המקרה והסכמי השכירות שנכרתו עם המשיבות מצביעים על כך שלמבקשת מירב הזיקות לשטחים הציבוריים.

 

6.            לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשת רשות לערער על פסק דין של בית משפט לעניינים מינהליים בערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה חלה אמת מידה מצמצמת; ורשות לערער תינתן מקום בו עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינים של הצדדים או על מנת למנוע עיוות דין (בר"ם 4436/18 דומיקאר בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (28.8.2018); בר"ם 3636/18 ישיבת אדרת אליהו נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה, פסקה 5 (9.7.2018)). לא כך בענייננו. בית המשפט לעניינים מינהליים יישם את המבחנים המקובלים לצורך קביעת זהות "המחזיק" החייב בארנונה. לצורך זה בחן – על סמך מאפייני המקרה הפרטניים, כשבמרכזם הסכמי השכירות של המבקשת עם המשיבות – למי מירב הזיקות לשטחים הציבוריים. על בסיס ניתוחו של הסכם זה נקבע, בין היתר, בדומה לקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, כי למבקשת "זיקה מוחלטת" לשטחים אלה וכי לה מסורה "השליטה הבלעדית והחזקה" בהם. כידוע, קביעות מעין אלו הנטועות בדל"ת אמות המקרה, אינן מגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקשת להצביע על פסיקות סותרות בסוגיה דנן. עיון בפסקי הדין שאליהם הפנתה המבקשת מלמד כי המסקנות שם סמכו במלואן על עובדות המקרה הפרטניות, לרבות מאפייניה של המערכת ההסכמית הרלוונטית. מכאן, כי אין בדברים בבחינת "סתירה". אזכיר גם כי אופן יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה אינו מצדיק מתן רשות לערער (בר"ם 9662/08 מנהל הארנונה של עיריית רחובות נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פסקה 10 (6.4.2009)). יתר הטענות, הנוגעות לקביעה כי למבקשת מירב הזיקות לשטחים הציבוריים, הן "ערעוריות" באופיין, מכוונות במישרין לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט, ולכן גם בהן אין כדי לגלות עילה למתן רשות לערער כאמור.

 

           הבקשה נדחית אפוא, המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 10,000 ש"ח. סכום זהה ישולם למשיבות 11-2 (ביחד).

 

           ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשע"ט (‏19.9.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים