משה חן ואח' נ. סמארט קפיטל תוכנות בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

משה חן ואח' נ. סמארט קפיטל תוכנות בע"מ

רע"א 1296/19
תאריך: 18/08/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  1296/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשים:

משה חן ואח'

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. סמארט קפיטל תוכנות בע"מ

 

2. smart capital markets limited

 

3. יצחק נוי

 

4. מדינת ישראל

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 49835-06-16 מיום 20.1.2019, שניתנה על-ידי כב' השופט ג' גונטובניק

 

בשם המבקשים:                     עו"ד שרגא צייגר

בשם המשיבים 3-1:                עו"ד לב זיגמן

בשם המשיבה 4:                    עו"ד מלי אומיד-ברגר                 

 

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' גונטובניק) בת"א 49835-06-16 מיום 20.1.2019, בגדרה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) להורות למבקשים להשלים את תשלום אגרת בית המשפט אשר שולמה על-ידם על תביעה שהגישו נגד המשיבים.

 

רקע

 

2.        המשיבה 1 היא חברה המפעילה זירת מסחר אינטרנטית לביצוע עסקאות בנכסים פיננסיים בניהול עצמי; המשיבה 2 היא ספקית השירותים של המשיבה 1 בכל הנוגע למסחר האינטרנטי כאמור; והמשיב 3 הוא דירקטור ובעל מניות במשיבות 2-1. בשנת 2014 התקשרו המבקשים עם המשיבה 2 בהסכם לקבלת שירותי מסחר (להלן: הסכם המסחר), אך לאחר כשנתיים ביקשו הם לסיים את ההתקשרות האמורה ולקבל לידיהם את קרן השקעתם, כמו גם את הרווחים אשר הצטברו בחשבונותיהם. המשיבים התנגדו להשבה כאמור ולתשלום הרווחים וטענו כי המבקשים ביצעו פעולות מסחר שאינן חוקיות ואינן הוגנות, ולפיכך עיכבו את השבת הכספים לידי המבקשים עד לבדיקת חוקיות פעולותיהם.

 

           ביום 7.4.2016, לאחר דין ודברים שהתנהל בין הצדדים בנדון, חתמו המבקשים והמשיבה 2 על הסכמי פשרה, לפיהם קיבלו המבקשים את קרן השקעתם, וכן 40% מהרווחים שהצטברו בחשבונותיהם עד לאותה עת – כל זאת, בסך כולל של כ-8.1 מיליון ש"ח (להלן: הסכמי הפשרה).

 

3.        ואולם, ביום 26.6.2016 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיבים, אשר תוקנה ברבות הימים, ובגדרה התבקשו, בין היתר, הסעדים הבאים: (1) קביעה כי הסכמי הפשרה בטלים או בוטלו כדין מחמת פגמים בכריתתם וכן בהיותם נוגדים את תקנת הציבור; (2) אכיפת הסכם המסחר, "באופן שיקבע, כי התובעים [המבקשים, י.ו.] היו זכאים למלוא היתרה בחשבונותיהם"; (3) חיוב המשיבים בתשלום סך של כ-3.2 מיליון ש"ח למבקשים, הוא "סכום ההפרש" בין התשלום שהועבר למבקשים במסגרת הסכמי הפשרה, לבין מלוא היתרה בחשבונותיהם אשר נוהלו אצל המשיבים. כמו כן, ביקשו המבקשים לקזז את סכומי הכסף אשר הועברו לידי המבקשים עד כה במסגרת הסכמי הפשרה, "מהכספים אשר הנתבעים [המשיבים, י.ו] היו חייבים ו/או חייבים לתובעים ומחובותיהם הכספיים של הנתבעים או מי מהם כלפי התובעים".

 

4.        ביום 20.6.2018 הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת תביעת המבקשים על הסף מחמת אי תשלום אגרה מספקת. לחלופין, התבקש בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בתביעת המבקשים עד להשלמת האגרה כדין; ולחלופי חלופין, התבקשה מחיקתו של סעד הקיזוז המבוקש בכתב התביעה. בבקשה נטען כי המבקשים שילמו אגרה עבור סעד כספי בסך של כ-3.2 מיליון ש"ח בלבד, בעוד שבתביעתם מבוקש סעד בסך של כ-11.3 מיליון ש"ח. בתוך כך, טענו המשיבים כי ביטול הסכמי הפשרה יוביל להשבת סכומי הכסף אשר הועברו לידי המבקשים במסגרתם, וכן כי זכותם של המבקשים לקבלת סכומי כסף אלה – שנויה במחלוקת. נוכח האמור, נטען כי קבלת סעד הקיזוז המבוקש בכתב התביעה מחייבת קביעה כי המבקשים זכאים לקבלת מלוא היתרה שבחשבונותיהם, ומשכך, עסקינן בסעד כספי המסווה כסעד הצהרתי.

5.        בתשובה טענו המבקשים כי כל שהתבקש בתביעתם הוא סעד כספי בסך של כ-3.2 מיליון ש"ח, בעוד שטענת הקיזוז נועדה אך לשמש כ"קונסטרוקציה משפטית" להשבת סך של כ-8.1 מיליון ש"ח אשר הועברו זה מכבר לידי המבקשים.

 

           בהחלטה מיום 16.9.2018 הורה בית המשפט המחוזי כי היועץ המשפטי לממשלה (להלן גם: היועץ) ישיב אף הוא לבקשת המשיבים. בתשובתו הצטרף היועץ לעמדת המבקשים וזאת בטענה כי אף אם תתקבל תביעתם במלואה – יועבר לידיהם סך של כ-3.2 מיליון ש"ח בלבד, ועל כן הם אינם צריכים להוסיף אגרה מעבר לזו ששולמה על-ידם.

 

6.        בתגובתם לתשובות האמורות הוסיפו המשיבים וטענו כי קבלת טענת המבקשים לקיזוז תאפשר להם לקבל את מלוא היתרה שבחשבונותיהם, מבלי לנקוט בהליך משפטי נוסף, ואף משכך – יש לראות בתביעתם כתביעה כספית לתשלום סך של כ-11.3 מיליון ש"ח.

 

החלטת בית המשפט המחוזי

 

7.        בהחלטה מיום 20.1.2019 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים בחלקה, וקבע כי אם יתקבל הסעד שעניינו בביטול הסכמי הפשרה, אזי יידרשו המבקשים להשיב למשיבים סך של כ-8.1 מיליון ש"ח אשר הועבר לידיהם במסגרת הסכמים אלה; וכן תשוב ותתעורר המחלוקת על אודות זכותם של המבקשים לקבלת אי-אילו סכומי כסף מאת המשיבים. משכך, נקבע כי היקף המחלוקת הרלוונטית בענייננו עומד על כ-11.3 מיליון ש"ח. עוד נקבע כי היעתרות לסעד הקיזוז המבוקש בכתב התביעה – משמעה הותרת סך של כ-8.1 מיליון ש"ח בידי המבקשים, וזאת חרף התנגדות המשיבים, וללא צורך בהליך משפטי נוסף. נוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי קבלת סעד הקיזוז המבוקש בכתב התביעה תוביל, הלכה למעשה, לסעד כספי של ממש בשווי מלוא היתרה אשר הצטברה בחשבונות המבקשים, ולפיכך, יש לשלם עבור סעד זה אגרה על-פי הוראת תקנה 3(1) סיפא לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות).

 

           יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי על פני הדברים, הצדדים אינם חלוקים על זכות המבקשים לקבלת קרן השקעתם, ולכן חיובם בתשלום אגרה עבור הקרן עלול לפגוע יתר על המידה בזכות הגישה לערכאות. לפיכך, נקבע כי על המבקשים לשלם אגרה עבור סעד כספי בסך מלוא הרווחים שהצטברו בחשבונותיהם.

 

           על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

הבקשה דנן

 

8.        בבקשתם שבים המבקשים, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בפני בית המשפט המחוזי, וכן טוענים כי היה עליו לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניינם. עוד נטען כי ככל שסברו המשיבים כי ביטול הסכמי הפשרה מחייב השבה של סכומי הכסף אשר שולמו בגדרם, כי אז היה על המשיבים להגיש תביעה שכנגד להשבה כאמור, תוך תשלום אגרה כדין.

 

9.        בתשובתו לבקשה דנן שינה היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, וכעת סומך הוא ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. בתוך כך, נטען כי עם ביטול הסכמי הפשרה, לא תעמוד עוד למבקשים הזכות להחזיק בסך של כ-8.1 מיליון ש"ח אשר הועברו לידיהם במסגרת הסכמים אלה, והם יאלצו "לזכות מחדש" בסכום כסף זה. לכן, נטען כי הלכה למעשה, תובעים המבקשים סעד כספי בסך כולל של כ-11.3 מיליון ש"ח, המחייב תשלום אגרת בית משפט בהתאם. עוד נטען, כי על פני הדברים, החלטת בית המשפט המחוזי לפטור את המבקשים מתשלום אגרה בשיעור הנדרש עבור סעד כספי בגין קרן השקעתם, היא החלטה סבירה והוגנת.

 

           בתשובתם סומכים המשיבים ידיהם על עיקרי החלטתו של בית המשפט המחוזי (למעט הסיפא, בגדרה נקבע כי אין לשלם אגרה בשיעור הנדרש עבור סעד כספי בגין קרן ההשקעה), ושבים אף הם על טענותיהם בפניו.

 

דיון והכרעה

 

10.      לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

 

11.      כידוע, כל הנוקט בהליך משפטי מחויב בתשלום אגרת בית משפט, וזאת, בתמורה לשירות אשר מספקת מערכת המשפט לכלל בעלי הדין הבאים בשעריה (ראו: רע"א 3640/15ISRAEL BIO-ENGINEERING PROJECT  נ' מדינת ישראל – היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (12.10.2015); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 209 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). בהתאם לכך, נקבע בתקנה 2(ג) לתקנות האגרות כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה".

 

12.      ואולם, לא הרי האגרה החלה על תובענה למתן סעד כספי, כאגרה החלה על תובענה למתן סעד הצהרתי. כך, נקבע בתקנות האגרות כי על תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי לתשלום סכום כסף קצוב שאינו עולה על כ-24 מיליון ש"ח, תשולם אגרה בסך של 2.5% מן הסכום הנתבע (פרט 8 לתוספת לתקנות האגרות); וכי תובע יחויב בתשלום אגרה בסך של 1,157 ש"ח בלבד על תובענה המוגשת לבית המשפט המחוזי, ובגדרה מבוקש "צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור" (תקנה 3(1) לתקנות האגרות ופרט 10 לתוספת לתקנות האגרות).

 

13.      בענייננו, תביעתם של המבקשים כוללת סעד הצהרתי לביטול הסכמי הפשרה, סעד לאכיפת הסכם המסחר, וכן סעד כספי לתשלום כ-3.2 מיליון ש"ח, בגינו שולמה אגרה בשיעור של 2.5%. ואולם, הלכה למעשה, אני סבורה כי הסעד הכספי המבוקש מתייחס לסכום של כ-11.3 מיליון ש"ח, ולא לסכום של כ-3.2 מיליון ש"ח, וכי מלוא הסעד הכספי האמור אך מוסווה על-ידי טענת הקיזוז שהעלו המבקשים בהקשר זה.

 

14.      כאמור לעיל, המבקשים עתרו בכתב תביעתם להצהרה כי הסכמי הפשרה בטלים או בוטלו כדין. סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) קובע כי "משבוטל החוזה, חייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה". מכאן, שקבלת הסעד לביטול הסכמי הפשרה תחייב את המבקשים בהשבת סך של כ-8.1 מיליון ש"ח, אשר הועבר לידיהם על-ידי המשיבים במסגרת הסכמים אלה. לצד זאת, הוסיפו המבקשים וביקשו כי יינתן צו לאכיפת הסכם המסחר, "באופן שיקבע, כי התובעים [המבקשים, י.ו.] היו זכאים למלוא היתרה בחשבונותיהם", ועל כן ביקשו בתביעתם גם סעד כספי. ברם, ונדמה כי על מנת להימנע מתשלום האגרה על מלוא הסכום האמור, תחמו המבקשים את תביעתם הכספית לכדי סך של כ-3.2 מיליון ש"ח בלבד (חלף מלוא הסכום לו הם זכאים לכאורה אם תתקבל תביעתם לאכיפה – כ-11.3 מיליון ש"ח). זאת, מתוך הנחה כי ככול שסעד האכיפה והסעד הכספי יתקבלו, והמשיבים יחויבו בתשלום סך של כ-11.3 מיליון ש"ח, יהיו המבקשים רשאים לקזז מסכום זה את הסכום של כ-8.1 מיליון ש"ח המוחזק בידיהם, כאמור לעיל. אזי, כך סוברים המבקשים, יהיה על המשיבים לשלם להם סך של כ-3.2 מיליון ש"ח בלבד.

 

15.      עמדה זו מעלה קושי, שכן כמבואר לעיל, ביטול הסכמי הפשרה מחייב השבה של כ-8.1 מיליון ש"ח המצויים כעת בידי המבקשים – למשיבים. לפיכך, טענת הקיזוז האמורה מקדימה את זמנה ורותמת את העגלה לפני הסוסים, שכן היא אינה יכולה לעמוד למבקשים בטרם יקבע בית המשפט המחוזי כי על המשיבים לשלם למבקשים מכוח הסכם המסחר סך של כ-11.3 מיליון ש"ח בגין מלוא היתרה שבחשבונותיהם. זאת, נוכח טיבה וטבעה של זכות הקיזוז, אשר מחייבת קיומם של חיובים הדדיים – הן של המבקשים והן של המשיבים – אשר יקוזזו אלה מאלה (ראו: סעיף 53 לחוק החוזים). מכאן, שכל עוד אין הכרעה של בית המשפט המחוזי בתביעה הכספית – הגלויה והמוסווית – שהגישו המבקשים, לא קיים למשיבים כל חיוב כלפי המבקשים, וממילא לא עומדת למבקשים זכות קיזוז המחייבת, כאמור, קיומם של חיובים הדדיים.

 

16.     נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי עסקינן, הלכה למעשה, בתובענה לסעד כספי בשווי מלוא היתרה שהצטברה בחשבונות המבקשים, היינו, בסך של כ-11.3 מיליון ש"ח – המחייבת תשלום אגרה בשיעור של 2.5% כדין (ראו והשוו: רע"א 8353/10 קיבוץ אורים נ' רשות השידור, פסקה 4 (5.7.2011)). יחד עם זאת, מצאתי את החלטתו של בית המשפט המחוזי להימנע מחיוב המבקשים באגרה עבור קרן השקעתם – סבירה ומניחה את הדעת; ועל כל פנים, המשיבים לא הגישו בקשת רשות ערעור בנוגע לקביעה זו.

 

17.     סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

 

          המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים 3-1 בסך של 4,000 ש"ח.

 

 

          ניתנה היום, ‏י"ז באב התשע"ט (‏18.8.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים