משה ברדה נ. עו"ד ישראל בודה- כונס הנכסים | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

משה ברדה נ. עו"ד ישראל בודה- כונס הנכסים

רע"א 2780/19
תאריך: 08/08/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  2780/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ד' מינץ

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקש:

משה ברדה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד ישראל בודה - כונס הנכסים

 

2. עו"ד זיאד דבאח - מנהל מיוחד

 

3. עופר אמירא

 

4. רעות בר אמירא

 

5. כונס הנכסים הרשמי

 

6. בנק לאומי לישראל

 

7. אבי ועקנין

 

8. דוד יצחק אלקסלסי

 

9. חצב מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.4.2019 בפש"ר 13223-12-18 ובפש"ר 14302-12-18 שניתנה על ידי כבוד השופט ע' כהן

 

בשם המבקש:

עו"ד ליאור מימון; עו"ד לינה מחולה; עו"ד חגי קלוגמן

 

בשם המשיבים 1 ו-6:

עו"ד שי תורן

 

בשם המשיב 5:

עו"ד אסף ברקוביץ'

 

בשם המשיב 9:

עו"ד ציון משה; עו"ד עדן מושייב

 

פסק-דין

 

השופט נ' סולברג:

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.4.2019 בפש"ר 13223-12-18 ובפש"ר 14302-12-18 (השופט ע' כהן), בגדרה הורה בית המשפט על ביצוע התמחרות מחדש ביחס למכירת מקרקעין שבבעלותם של המשיבים 4-3 (להלן: החייבים).

 

2.        החייבים הם ברי-רשות במשק במושב חצב (להלן: הנכס). בהחלטה מיום 6.12.2018, ניתן לבקשת החייבים צו לכינוס נכסיהם, והמשיב 2 נתמנה מנהל מיוחד על נכסיהם. המשיב 6, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: בנק לאומי), הוא נושה מובטח בנכס, וביום 18.12.2018 הודיע לבית המשפט של פשיטת רגל על פתיחה בהליכים למימושו. המבקש (להלן: ברדה) הציע למשיב 1, ב"כ בנק לאומי (להלן: כונס הנכסים), לרכוש את הנכס לפי שוויו המוערך במימוש מהיר – סך של 4.4 מיליון ₪ – והפקיד בידו מקדמה בסך של 10% מסכום זה. ביום 14.2.2019 התקיים דיון בבית המשפט של פשיטת רגל בנוגע למימוש הנכס. במהלך הדיון, שיפר ברדה את הצעתו, והגדילהּ לכדי סך של 5.3 מיליון ₪ – כשיעור שוויו המלא של הנכס, לפי שומה שנערכה עבור כונס הנכסים. לאחר שהצדדים באו בדברים, בין היתר על רקע עמדתו של כונס הנכסים לפיה יתכן שיושג מחיר גבוה יותר בגין הנכס בהליך של התמחרות – שיפר ברדה פעם נוספת את הצעתו, והעמידהּ  על סך של 5.5 מיליון ₪ – סכום כסף שהניח את דעתו של כונס הנכסים. בית המשפט אימץ את הסכמות הצדדים, שנתקבלו על דעת ב"כ הכנ"ר, וקבע כי הנכס ימכר על-ידי המשיבים 1 ו-2 ככונסי נכסים, והמקדמה שהופקדה תועבר לנושה המובטח, בנק לאומי. בנוסף קבע בית המשפט, כי "רשם ההוצל"פ מתבקש [...] לאשר את המכר בסכום של 5.5 מיליון ₪" (עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.2019). ביום 18.2.2019, בהמשך להחלטת בית המשפט של פשיטת רגל, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על העברת מסמכים נוספים הדרושים לה לשם אישור המכר.

 

3.        ביום 10.3.2019, הפקיד ברדה בידי כונס הנכסים סכום כסף נוסף, כחלק מהסכמות הצדדים בדיון מיום 14.2.2019; בכך הגיע סך הכספים שכבר העביר על חשבון המכר לסכום של 3.3 מיליון ₪, 60% מהתמורה המוסכמת. למחרת היום, הגיש כונס הנכסים בקשה למתן הוראות, בגדרה הסביר כי ביום 10.3.2019 קיבל מהמשיבים 7 ו-8 הצעה לרכוש את הנכס בתמורה לסך של 5.7 מיליון ₪. נוכח העובדה שעסקת המכר טרם אושרה על-ידי רשמת ההוצאה לפועל, ביקש כונס הנכסים הוראות באשר להמשך הליכי המימוש. ביום 8.4.2019 התקיים דיון בבקשה, ובסופו קבע בית המשפט, כי נוכח העדרו של אישור מטעם רשמת ההוצאה לפועל, הרי שאישור עסקת המכר איננו 'מעשה עשוי'. לפיכך נקבע, כי יש לערוך התמחרות פתוחה, וכי ברדה רשאי לדרוש את השבת הכספים שהעביר, ולהגיש הצעה חדשה כפי שיראה לנכון. עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי "אכן, אם פתיחת הליך המימוש מחדש תגדיל את התמורה רק ב-200,000 ₪, יתכן שלא היה מקום לעשות זאת, אך צודק ב"כ האגודה [המשיב 9 בבקשה – נ' ס'] שאם תיפתח ההתמחרות למציעים חיצוניים, יתכן שהתמורה תעלה בצורה משמעותית ועל כן אין מקום לחסום את ביצוע הליך המימוש כראוי" (עמוד 26 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.2019).

 

           מכאן בקשת רשות הערעור.

 

טענות הצדדים

4.        ברדה טוען בבקשתו, כי אישורו של בית המשפט לעסקת המכר, שניתן בהחלטה מיום 14.2.2019, הוא מהותי, ואילו האישור הנדרש מרשמת ההוצאה לפועל הוא טכני-פרוצדוראלי גרידא – כפי שעולה גם מטיבם של המסמכים שהשלמתם נתבקשה. משעה שבית המשפט של פשיטת רגל נתן את דעתו על אישור המכר, כסמכות שיפוטית אובייקטיבית, נתממשה תכלית האישור, וממילא לא נדרש אישור מהותי נוסף על-ידי רשמת ההוצאה לפועל. הובהר בהקשר זה, כי אין מדובר במקרה 'קלאסי' של זכייה במכרז, שלאחריה דרוש אישור מטעם רשם ההוצאה לפועל – אלא במקרה שבו מלכתחילה ניתן האישור על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל, והשלמתו ברובד הטכני הופנתה לרשמת ההוצאה לפועל. לפיכך, אישורו של הליך המכר נסתיים מבחינה מהותית בהחלטה מיום 14.2.2019, וביטולו יֵעשה, לפי ההלכה הפסוקה, במשׂוּרה ובנסיבות חריגות ויוצאות דופן. לשיטת ברדה, בנדון דידן לא מתקיימות נסיבות אלו, שכן אין בהצעה החדשה, המשפרת את התמורה בכ-3% בלבד, כדי להעשיר את קופת הנושים בשיעור המצדיק פתיחה מחדש של הליך המכירה. הודגש, כי בדיון מיום 8.4.2019 ציין כונס הנכסים בעצמו, כי איננו סבור שהליך התמחרות יוביל לשיפור משמעותי בתמורה שתתקבל. לפיכך, בנסיבות העניין, על האפשרות לשיפור מזערי בתמורת המכר לסגת מפני הצורך להגן על אינטרס ההסתמכות של ברדה, ועל עקרון סופיות הליכי המכר. נטען, כי תשלום של סכום משמעותי כפי ששילם כבר ברדה – כ-60% משווי המכר – עולה כדי יצירת 'מעשה עשוי'. עוד נטען, כי התנהלותו של הכונס, שניהל מו"מ נוסף לאחר אישור המכר, ובד בבד יצר מצג כלפי ברדה כאילו העסקה עמו תקֵפה וניתן לקדמה, עולה כדי חוסר תום לב.

 

5.        בתשובתו לבקשה טוען כונס הנכסים, כי מקום שמכירת הנכס טרם אושרה על-ידי רשמת ההוצאה לפועל, אין מניעה לקבל הצעות רכש נוספות. הודגש, כי הן במסגרת מסמך הצעת הרכישה, הן בהסכם המכר – שנחתמו שניהם על-ידי ברדה בטרם מתן האישור על-ידי בית המשפט – אישר ברדה כי הוא מודע לכך שהצעתו מותלית באישור רשמת ההוצאה לפועל, וכי עד למועד זה רשאי כונס הנכסים לקבל הצעות נוספות לרכישת הנכס. נוסף על האמור נטען, כי גם אילולא היה ברדה מאשר ומסכים לכך, המועד שבו מתגבשת זכותו של קונה בנכס בהליכי מימוש הוא בעת אישור המכירה על-ידי רשם ההוצאה לפועל – וכי אין לראות את האישור שהתבקש מן הרשמת בנדון דידן כאישור טכני גרידא. הטעם לכך, לשיטתו, הוא כי אישורו של בית המשפט בנדון דידן ניתן מלכתחילה בכפוף לקבלת אישור רשמת ההוצאה לפועל. אשר להסתמכותו של ברדה, ולתשלומים שכבר ביצע, נטען כי הובהר לו שטרם הגיע המועד להשלים את התשלומים המדוברים, נוכח העדרו של אישור מטעם רשמת ההוצאה לפועל, ולפיכך אין לשעות לטענות על הסתמכות במישור זה.

 

6.        לעמדת הכנ"ר, דין בקשת רשות הערעור להתקבל. לדידו, לצד התכלית של השאת תמורת המכירה במימושו של נכס, יש להתחשב בחובה לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי רוכש הנכס, כמו גם בעקרון סופיות הליכי המכר, שהפגיעה בו עשויה להרתיע מציעים מלהשתתף בהליכי מכר. הודגש, כי לאישור המכירה קדמו מספר שיפורים בהצעת המחיר המקורית, וכי השיפור שבהצעה החדשה, בשיעור של כ-3.6% מתמורת המכר, איננו משמעותי דיו כדי להצדיק את פתיחת ההליך מחדש – ובתוך כך את הפגיעה במבקש נוכח הסתמכותו, ואת הפגיעה ביציבותם של הליכי המכר. לשיטת הכנ"ר, נוכח קביעותיו של בית המשפט והתנהלות הצדדים, ברור היה כי האישור שנתבקש מאת רשמת ההוצאה לפועל הוא טכני במהותו, וכי החלטתו של בית המשפט היתה מהותית וסופית. לפיכך, אין להיתלות בהעדרו של אישור מאת רשמת ההוצאה לפועל כדי לפתוח בדיעבד את העסקה.

 

7.        המשיב 9, חצב – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: האגודה), הוא אגודה חקלאית אשר שוכרת מרשות מקרקעי ישראל שטח משבצת, ובתוכו גם השטח מושא ענייננו. האגודה ביקשה להצטרף להליך כמשיבה, ובהחלטה מיום 23.5.2019 נעתרתי לבקשתה. בתשובתה לבקשת רשות הערעור, גורסת האגודה כי דין הבקשה להידחות. לדידה, הליכי המימוש נעשו בהתעלם מזכויותיה בנכס, ובפרט מהיותה נושה מובטחת בנכס. לגופם של דברים, האגודה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי היה ראוי מלכתחילה לפתוח את הליכי המכר להתמחרות פומבית – וכי הבאת רוכש 'מטעם החייבים' איננה הולמת הליך מימוש תקין והוגן. עוד נטען, כי הסכם המכר לא השתכלל מקום שלא ניתן אישורה של רשמת ההוצאה לפועל כנדרש במסגרתו ובהחלטת בית המשפט מיום 14.2.2019, ולפיכך הסתמכותו של ברדה איננה ראויה להתחשבות.

 

דיון והכרעה

8.        בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטנו לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. ליבת המחלוקת טמונה בשאלה, האם הסתמכותו של ברדה  על אישור העסקה על-ידי בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.2.2019, ראויה להתחשבות בהתאם להלכות הנוגעות למימוש מקרקעין במצבים כבנדון דידן?

 

 9.       ראשית חכמה, נפנה למסגרת הנורמטיבית הצריכה לענייננו. ככלל, בהליכי מימוש מקרקעין, תוקפו של הסכם המכר מתגבש במועד אישורה של העסקה. לפיכך, זכייתו של מציע בהתמחרות איננה שקולה לגיבושה של עסקה סופית: "זכייה בהתמחרות איננה בהכרח סוף פסוק. צד שלישי המתקשר בהסכם [...] עם מציע, מודע לכך כי ההסכם עימו עדיין טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה" (בע"ם 8788/10 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (13.11.2011)). יחד עם זאת, מצבו של מציע אשר זכה בהתמחרות, ומצוי באותו 'שלב ביניים' בטרם אישור העסקה, איננו כמצבו לפני ההתמחרות. גם בטרם גיבושה של עסקה סופית, עניינו של המציע וציפיותיו נתפסים כראויים למידה מסוימת של הגנה: "הכלל הרגיל הוא כי עד לאישור המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל (או על ידי בית המשפט) לא התגבשה זכות הקונה לנכס, אף שנראה שבדרך כלל נותנים בתי המשפט משקל לציפיותיו של הקונה" (ע"א 573/12 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, פסקה 19 (29.8.2012)). לפיכך נפסק, כי גם ב'שלב הביניים' האמור, מקום שהעסקה עודנה עומדת לפני אישור, יש להתחשב בציפיותיו של המציע:

 

"צד שלישי המתקשר בהסכם עם הנאמן אמנם מודע לכך כי ההסכם עמו עדיין טעון אישור בית-המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה, אולם הוא רשאי לצפות לכך כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות המידה שפורטו לעיל, וכי בית המשפט ייתן את דעתו בשיקוליו על כל הצדדים המעורבים במימוש הנכסים, וצדדים שלישיים בכלל זה" (עניין ברכה, בעמודים 429-428).

 

           צא ולמד: בטרם אישור ההסכם, המכר איננו 'סופי'. אולם, 'סופיותו' של המכר כאמור, איננה תנאי הכרחי לתקומתה של ציפייה לגיטימית וראויה להגנה. גם בטרם אישור ההסכם, יש להידרש למספר אינטרסים הראויים להתחשבות, שלבחינתם נפנה עתה.

 

10.      מקום שנערך עם מציע פלוני הסכם למכירת מקרקעין במימוש, ומובאת לפני בעל התפקיד הצעה נוספת ובה תמורה גבוהה יותר בגין הנכס, עשויות ציפיותיו והסתמכותו של המציע שנבחר להתנגש עם שיקול אחר – השגת התמורה המירבית בגין הנכס, לשם פרעון חובותיו של החייב. לכאורה, שיקול אחרון זה הוא העומד ביסוד תכליתם של הליכי המימוש, והוא יושג אם תועדף ההצעה המאוחרת. אולם, לא אחת נקבע בפסיקה כי "השיקול של השאת התמורה אינו השיקול הבלעדי ואף אינו בעל בכורה" (רע"א 7311/10 כהן נ' דדון, פסקה 16 (19.6.2011) (להלן: עניין כהן)). לפיכך, ההחלטה בשאלה אם יש להעדיף את המציע המקורי, או לפנות לקבלת ההצעה החדשה, תהא תוצר של איזון בין אינטרסים: מעבר מזה, אינטרס החייב והנושים בהשאת תמורת המכר; ומעבר מזה, עקרון סופיות הליכי המכר, והפגיעה האפשרית במציע הראשון ובצדדים שלישיים נוספים; הצורך בביטחון וביציבות בהליכי פשיטת רגל; והשפעותיה ארוכות-הטווח של פגיעה במציעים על נכונותם להשתתף בהליכי מימוש בכלל, וכפועל יוצא מכך על יכולתם של ההליכים למלא את תכליתם (מניעתן של השפעות שליליות מעין אלו גם היא, כמובן, אינטרס של החייב ושל הנושים. ראו ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, עו"ד נאמן בפשיטת רגל לנכסי יצחק בילו, פ"ד נה(4) 410, 428 (2001) (להלן: עניין ברכה); רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נח(6) 721, 725 (2004)). למעשה, כל האינטרסים האמורים נגזרים מראיה רחבה של תכלית המימוש, היא השאת תמורת המכר בגדרי הליכים אלו.

 

11.      נוכח משקלו וחשיבותו של עקרון סופיות הליכי המכר, נקבע באופן עקרוני, כי מקום שנערך עם מציע פלוני הסכם למכירת מקרקעין במימוש, שנקשר בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה – לא בנקל יאות בית המשפט להעדיף על פניו הצעה מאוחרת, אף אם התמורה בגדריה גבוהה מזו שבקודמתה. ההתערבות על דרך של העדפת הצעה מאוחרת תֵעשה במצבים נדירים וחריגים, ובנסיבות מיוחדות בלבד. נדרש שיתקיים יתרון כלכלי בולט ומשמעותי בהצעה החדשה, אשר ישקל אל מול הפגיעה בהסתמכותו של המציע המקורי, בהגינותם ובסופיותם של הליכי המימוש, ובאמון הציבור בהליכים אלו (ראו עניין ברכה, שם; ר"ע 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' המפרקים של ככר לוינסקי בע"מ בפירוק, פ"ד מא(3) 449, 459 (1984) (להלן: עניין חפציבה)).

 

12.      מהתם להכא. אשר להחלטת האישור גופה – בענייננו, ההחלטה 'פוצלה' לשניים על-ידי בית המשפט של פשיטת רגל. חלקו המהותי של האישור ניתן בהחלטה מיום 14.2.2019 – שניתנה בסופו של יום דיונים, במסגרתו ניהלו הצדדים משא ומתן באשר למחיר המימוש, תחת פיקוחו והנחייתו של בית המשפט המחוזי. תחילתו של אותו יום דיונים בהצעה ראשונית, בסך של 4.4 מיליון ₪; סופו – בהצעה שהגיעה לסך של 5.5 מיליון ₪, לאחר 'עצירות ביניים', מיקוח, שקילת אינטרס הנושים, ובחינת הדרכים להשיא את תמורת המכירה. כך למשל, במהלך המשא ומתן לפני בית המשפט, משהגיעה ההצעה לסך של 5.3 מיליון ₪ (הוא השווי שהוערך על-ידי שמאי מטעם כונס הנכסים), נדרשו הצדדים במפורש לאפשרות כי התמחרות פתוחה תשיג מחיר גבוה יותר. כך, ציין כונס הנכסים בדיון, כי הוא "מהסס לקבל את ההצעה הגבוהה של מר ברדה למרות שהיא זהה לשמאות, כיוון שיתכן שנצליח לקבל סכום גבוה יותר בהליך התמחרות", והוסיף כי "אם מר ברדה היה מציע סכום של 5.5 מיליון ₪, אני הייתי מסכים" (פרוטוקול הדיון מיום 14.2.2019, בעמוד 5, שורות 8-6). מסיבה זו לבדה, העלה ברדה את הצעתו לסך הסופי של 5.5 מיליון ₪, דהיינו 200,000 ₪ מעל לשווי שהוערך על-ידי השמאי. בסופו של יום הדיונים, התרצו הצדדים כולם, ולאחר שקלא וטריא כמתואר, אישר בית המשפט את הסכמותיהם למכירת הנכס במחיר של 5.5 מיליון ₪, והִנחה את רשמת ההוצאה לפועל לעשות לאישור המכר. בית המשפט המחוזי לא עצר בהוראה זו, אלא קבע גם הסדרים קונקרטיים למימוש העסקה בפועל: הורה על מינוי כונסי הנכסים שיבצעו את המכירה; קבע את שכר טרחתם ואת אופן חלוקתו ביניהם; ואישר את העברת המקדמה שהפקיד ברדה בידי הכונס – לבנק לאומי.

 

13.      הנה כי כן, פרטי העסקה, רובם ככולם, נדונו ואושרו בהחלטת בית המשפט מיום 14.2.2019. ההפניה לאישורה של רשמת ההוצאה לפועל נעשתה לשם סגירתם של עניינים שאליהם לא נדרש בית המשפט המחוזי. כטענת ברדה, הדבר נלמד גם מן הפעולות והמסמכים שעל השלמתם הורתה הרשמת בפועל: הוספתו של המנהל המיוחד ככונס נכסים; המצאת הסכם המכר, אישור זכויות עדכני, והסכמה של המשיבה 4 למכירה; ועדכון קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל. אין מדובר בפעולות ומסמכים המתבקשים, מטבעם, לשם בחינה מחודשת של הצעת המכר לגופה – אלא לשם ישומו של מכר שכבר אושר. יובהר: בנסיבות ענייננו, האישור שנדרש מרשמת ההוצאה לפועל איננו טכני, כי אם מהותי גם הוא – אך זאת, בגדרי 'גבולות הגזרה' שהותוו בהחלטתו של בית המשפט של פשיטת הרגל, בהתאם לעניינים שנדונו והוכרעו בהחלטתו, ובאופן משלים להם. בענייננו, 'גבולות גזרה' אלו נתחמו להסדרתם כדבעי של כל הפרטים והנתונים הצריכים לשם השלמתה של המכירה, כאמור בהחלטה מיום 14.2.2019. כך למשל, ברי כי היה בסמכותה של הרשמת להימנע מלאשר את העסקה, אילו היה מתגלה כי לחייבים אין כלל זכויות בנכס. לעומת זאת, בנסיבות הנדון דידן, לא היה מקום להימנעותה מאישור העסקה מחמת השגה באשר למחיר, שהרי עניין זה – באשר הוא סוכם ואושר זה מכבר בהחלטת בית המשפט של פשיטת הרגל – חורג מ'גבולות הגזרה' האמורים לתוככי השדה שבו כבר חרש בית המשפט. העסקה הועברה לאישורה של רשמת ההוצאה לפועל, מתוך הבנה כי המחיר יהא כפי שנקבע בהחלטה מיום 14.2.2019.

 

14.      הפועל היוצא מן הדברים, כי העסקה במהותה אושרה. משניתן אישור כאמור להסכמות שהושגו והוצגו על-ידי שני הצדדים יחדיו, ציפיותיו של ברדה – לגיטימיות וראויות להגנה; הסתמכותו – משמעותית ומוצדקת, וזאת על אף שהכונס נמנע מלחתום מראש על ההסכם עצמו. אינטרסים אלו של ברדה מצטרפים לעקרון סופיות הליכי המכר, ויחדיו הם מתאזנים אל מול התכלית של השאת תמורת המכר. לפיכך יש לשקול, לפי אמות המידה שהותוו בפסיקה, האם איזונם של האינטרסים האמורים מעלה כי היה בהצעה החדשה כדי להצדיק את פתיחתה מחדש של ההחלטה מיום 14.2.201.

 

15.      לאחר שעיינתי בהחלטה מיום 8.4.2019 ובפרוטוקול הדיון מיום זה, סבורני שלא היה מקום לבטל את האישור שניתן בהחלטה מיום 14.2.2019 ולהורות על ביצוע התמחרות פתוחה. כזכור, הצעתם של המשיבים 8-7 עמדה על סך של 5.7 מיליון ₪, משמע – גבוהה מהצעתו של ברדה ב-200,000 ₪, המהווים כ-3.6% מהתמורה. שיפור זה בתמורה, כשלעצמו, איננו משמעותי דיו כדי לפתוח מחדש את ההתמחרות, ולפגוע בסופיות הליכי המכר (השוו: עניין ברכה; עניין כהן; עניין חפציבה). למעשה, גם בית המשפט המחוזי היה שותף לעמדה זו, בקבעו כי ההצעה החדשה שניתנה איננה מצדיקה, כשלעצמה, פתיחה מחדש של הליך המימוש (ראו בסיפא של פסקה 3 לעיל). ההחלטה להורות על ביצוע התמחרות מחדש התבססה, ככל הנראה, על דבריו של ב"כ האגודה בדיון מיום 8.4.2019, אשר סבר כי ניתן יהיה להשיג בהתמחרות פומבית מחיר גבוה יותר משהוצע, וציין כי "למיטב ידיעתי, משק במושב שווה כ-6,500,000 ₪, באופן גס, תלוי במה יש במשק" (עמוד 17 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.2019, בשורה 8). על כך נחלקו ב"כ הצדדים, אך ממילא לא נערך בירור עובדתי בעניין, ולא הובאה חוות-דעת מקצועית ומעודכנת שקבעה כאמור. להבדיל מעמדותיהם האישיות של ב"כ הצדדים, לפני בית המשפט הונחה ביום 10.2.2019 הערכת שמאי מקצועי, שהגיש כונס הנכסים, שבגדרה הוערך שוויו של הנכס בסכום של 5.3 מיליון ₪. בנסיבות אלו, לא היה בהצעתם של המשיבים 8-7 כדי להצדיק פתיחה מחדש של העסקה; אף לא הונחו לפני בית המשפט נתונים ממשיים שהיה בכוחם לסתור את הערכת השמאי, ולהצדיק פתיחה מחדש של ההליך להתמחרות (וזאת מבלי להכריע בשאלה, האם ניתן לפתוח מחדש עסקה כאמור גם בהעדר הצעה קונקרטית שמצדיקה את הפתיחה מחדש בפני עצמה). לפיכך, לא היה מקום לפתוח מחדש את עסקת המכר ולהורות על ביצוע התמחרות.

 

16.      בשולי הדברים יוער, באשר לטענות האגודה ביחס למצב הזכויות בנכס – בגדרי ההחלטה מיום 8.4.2019 נדונה גם בקשה מטעם האגודה, שהתייחסה לשאלת טיבן של זכויותיה וזכויותיו של בנק לאומי בנכס. הבקשה נמחקה בהסכמת הצדדים, נוכח קביעתו של בית המשפט כי טענות האגודה במישור זה מקדימות את זמנן, באשר הדיון בשלב זה של ההליכים הוא במימוש זכויות החייבים בנכס בכפוף לכל מגבלה אשר חלה עליהן. נוכח האמור, ההתדיינות בסוגיית טיב הזכויות בנכס נמשכה בנפרד מההחלטה מושא הערעור דנן, והיא עודנה נמשכת לפני בית המשפט המחוזי. לפיכך, לא ראיתי להתערב בסוגיה ולהידרש לטענות האגודה במישור זה. כפי שהעיר בית המשפט המחוזי, והערה זו במקומה, חזקה על האגודה שתפעיל בתום לב וכדין את שיקול דעתה בגדרי הליכי קבלת בעליו החדשים של הנכס לשורותיה.

 

17.      סוף דבר, אציע לחברי לקבל את הערעור ולהורות כי הליכי אישור העסקה ימשכו כפי שהותווה בהחלטה מיום 14.2.2019.

 

           המשיבים 6 ו-9 ישאו בהוצאות המערער בסך של 10,000 ₪ כל אחד.

 

 

 

 

       ש ו פ ט

 

השופט ד' מינץ:

 

אני מסכים.

 

 

 

       ש ו פ ט

 

השופט ע' גרוסקופף:

אני מסכים.

 

 

 

       ש ו פ ט

 

           לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופט נֹעם סולברג.

 

           ניתן היום, ‏ז' באב התשע"ט (‏8.8.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

    ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
3
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
5
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
7
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
8
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
טען מסמכים נוספים