מרים גבאי נ. היועץ המשפטי לממשלה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מרים גבאי נ. היועץ המשפטי לממשלה

בג"ץ 8236/19
תאריך: 31/05/2020

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ 8236/19

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

העותרים:

1. מרים גבאי

 

2. אבי ירושלמי

 

3. עמר"ם – עמותת רוח המזרח

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. היועץ המשפטי לממשלה

 

2. משטרת ישראל

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

בשם העותרים:

עו"ד ישי שריד

 

 

 

בשם המשיבים:

 

עו"ד יעל מורג יקו-אל

 

 

פסק-דין

 

השופט ע' גרוסקופף:

 

           לפני כ-70 שנים, בשנת 1950, נמסר להורי העותרים כי בתם, יפה מאלאירי נפטרה לאחר אשפוז בבית החולים, והיא בת 6 חודשים. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרים, אחותה ואחיה של יפה, כי משטרת ישראל תפתח בחקירה משטרתית לשם איתורה, וזאת לאור חשדם כי המידע שנמסר בשעתו להוריהם היה שגוי. מהטעמים שיפורטו להלן הגענו למסקנה כי לא ניתן להיענות לעתירה, ועל כן דינה להידחות.

 

רקע

 

1.            ציפורה ומרדכי מאלאירי ז"ל (להלן: "ההורים") עלו לישראל מאיראן בשנת 1950 עם שתי בנותיהן – העותרת 1 שהיתה בת 4 שנים ויפה מאלאירי (להלן: "יפה" או  "אחות העותרים") שנולדה בתחילת אותה שנה. בחודש יולי 1950, בהיותה בת כ-6 חודשים, הביאו ההורים את יפה לבית החולים הממשלתי חיפה (היום בית חולים רמב"ם) עקב מחלה, והיא אושפזה במחלקת ילדים א' בבית החולים.

 

2.            על פי האמור בעתירה, למחרת היום ביקרה האם את בתה המאושפזת. כעבור מספר ימים, בביקור נוסף, נמסר לאם כי יפה מתה ונקברה. שאלת האם בדבר מיקום הקבר נותרה ללא מענה. כבר עתה יצוין כי ליפה מעולם לא הוצאה תעודת פטירה, ועל כן במרשם האוכלוסין היא איננה מוגדרת כנפטרת. עם זאת, בתיקה האישי של יפה במרשם האוכלוסין מעולם לא בוצעו פעולות כלשהן כגון הוצאת תעודת זהות, הוצאת דרכון, עדכון מצב אישי או רישום על יציאה מן הארץ.

 

3.            בשנת 2000 פנו לראשונה העותרים לבית החולים רמב"ם וקיבלו את סיכום האשפוז משנת 1950 (נספח א' לעתירה, להלן: "סיכום האשפוז"). סיכום האשפוז, הכתוב במכונת כתיבה, מתייחס ל"יפה מלויארי". בסיכום האשפוז מפורט, בין היתר, "קבלה במשקל 800 ג'" ו-"עוזבת את המחלקה במצב כללי טוב". כן נכתב על גבי סיכום האשפוז בכתב יד "נתקבל: 3.7.50 יצא: 16.7.50".

 

4.            במרוצת השנים לא פנו בני המשפחה למשטרה, וכפי שעולה מהעתירה, אף לא לוועדות החקירה הממשלתיות שמונו לבדיקת פרשת היעלמותם של ילדים ממשפחות עולים בשנותיה הראשונות של המדינה. רק בשנת 2018, בחלוף 68 שנים ממועד היעלמותה של יפה, ולאחר שההורים הלכו לבית עולמם, פנו העותרים בעניינה של יפה לעותרת 3 – עמותה שחרטה על דגלה קידום המודעות הציבורית, גילוי האמת ותיקון העוול בפרשת היעלמותם של ילדי תימן, הבלקן והמזרח, וזו האחרונה מלווה אותם ומסייעת להם מאז אותה שנה.

 

5.            בחודש מאי 2018 פנו העותרים למשרד הפנים ולמשרד הרווחה והשירותים החברתיים בבקשה לקבל מידע בעניינה של יפה. במענה לפנייה זו נשלחה לעותרים ביום 28.6.2018 תשובה מטעם השירות למען הילד במשרד הרווחה והשירותים החברתיים לפיה "לאחר בדיקה לא מצאנו כל עדות לקיומו של תיק אימוץ בגנזך השרות למען הילד". ביום 9.8.2018 נשלח לעותרים מענה מטעם אחראי הגנזך ברשות האוכלוסין וההגירה בו נמסר להם כי בתיקה האישי של יפה לא נמצאת הודעת פטירה, ועל כן היא אינה מוגדרת כנפטרת. עם זאת, צוין כי מעולם לא בוצעו פעולות כלשהן בעניינה במרשם כגון הוצאת תעודת זהות או עדכון מצב אישי; מעולם לא בוצע שינוי מען; כי אין רישום כלשהו על יציאה מן הארץ ואין כל מידע נוסף מלבד העובדה שיפה לא נפקדה במפקד 1961.

 

6.            ביום 21.10.2018 פנו העותרים במכתב ליועץ המשפטי לממשלה ולמפכ"ל המשטרה ובו ביקשו לפתוח בחקירה משטרתית לצורך איתורה של יפה, שכן לשיטתם קיימות ראיות ברורות לחטיפתה מבית החולים בעת האשפוז. בקשתם של העותרים הועברה לבחינת ראש אגף חקירות במשטרת ישראל, כפי שנמסר להם במכתב מטעם נציגת לשכת פרקליט המדינה ביום 4.12.2018.

 

7.            ביום 24.12.2018 הודיע נציג אגף החקירות לעותרים במכתב כי לא נמצא מקום לחקירה משטרתית של היעלמותה של יפה, וזאת בשים לב לחלוף הזמן ולכך שמרבית המעורבים בפרשה כבר אינם בין החיים. עוד צוין, כי התלונה נוגעת למקרים הידועים כ"פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן" אולם אף לא אחת משלוש ועדות החקירה ממשלתיות שבחנו את היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן במהלך השנים לא המליצה על פתיחה חקירה פלילית בנוגע להיעלמות ילדים. לבסוף, המליץ נציג המשטרה לעותרים לפנות לוועדה הפרלמנטרית המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן בראשות חברת הכנסת נורית קורן, שפעלה בכנסת ישראל אותה העת.

 

8.            על החלטת זו שלא לפתוח בחקירה הגישו העותרים ערר, בהתאם להוראת סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"). ביום 9.9.2019 ניתנה החלטת מחלקת העררים בפרקליטות המדינה לפיה אין מקום לשנות מהחלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה. נימוקי ההחלטה, בתמצית, הם אלה: העבירה, ככל שהייתה, התיישנה לפני עשרות רבות של שנים; בחלוף 70 שנים קיים קושי לבדוק את הטענות במסגרת חקירה משטרתית; נוכח תיאור המקרה על ידי העותרים, לא ניתן לקבל את טענתם לפיה עניינה של יפה לא נדון לכאורה בוועדות הממשלתיות שעסקו בנושא; לבסוף נאמר בהחלטה כי: "יצוין, כי מדו"ח ועדת כהן קדמי עולה שהיו מקרים בהם תינוקות שהיו מאושפזים בבתי חולים החלימו, ושוחררו, בהעדר הוריהם, לבתי ילדים באמצעות עובדות סוציאליות, או אומצו, וכי תהליכים אלה לעיתים לא היו מתועדים כראוי" (להלן: "החלטת המשטרה").

 

9.            לשלמות התמונה יוער, כי ביום 30.12.2019 הגישו העותרים הודעת עדכון מטעמם, בה צוין כי פנה אליהם אדם העוסק באופן פרטי בבדיקת פרשת היעלמותם של ילדי עולים בשנותיה הראשונות של המדינה, ומסר להם מסמכים שאיתר באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

 

הטענות בעתירה

 

10.         העתירה שבפנינו נסבה, כאמור, על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה לאיתורה של יפה.

 

11.         העותרים טוענים כי סיכום האשפוז מעיד כי יפה שוחררה מבית החולים בחיים, בריאה ובמצב טוב ולא מתה או נקברה כפי שנמסר להורים. מכאן, ובשים לב להעדרו של תיק אימוץ, סבורים העותרים כי יפה נחטפה ופרטי זהותה שונו על ידי החוטף.

 

12.         לשיטתם של העותרים החלטת המשטרה מבוססת על עובדות ונימוקים שגויים, ועל כן היא בלתי סבירה באופן מהותי. בהקשר זה מציינים העותרים כי יפה לא דווחה על ידי משרד הבריאות כנפטרת, ועל כן אין לקשור בין מקרה זה לבין מקרים אחרים שבהם דווחו ילדים כנפטרים על ידי משרד הבריאות; כי פיענוח המקרה הספציפי הזה עשוי להוות פריצת דרך לפתרון פרשת חטיפת ילדי תימן כולה; כי חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מונע את היכולת לחקור ולפענח את החטיפה; כי סוגיית התיישנות העבירות איננה רלוונטית שכן בין תפקידה של המשטרה מצוי טיפול באיתור נעדרים; וכי הועדה הפרלמנטרית אליה הופנו העותרים איננה פעילה עוד וממילא נטולת סמכויות חקירה וחיפוש.

 

           העותרים מוסיפים וטוענים כי החלטת המשטרה נגועה בחוסר הגינות שלטונית הואיל ויפה נחטפה בהיותה בחזקת המדינה ובהשגחתה בבית חולים ממשלתי. לבסוף, טוענים העותרים כי החלטת המשטרה מתעלמת מהאינטרס הציבורי העז בקיום החקירה – מהפצוע הפתח שמהווה פרשת היעלמותם של ילדים ממשפחות עולים בשנותיה הראשונות של המדינה, ומחלון ההזדמנויות ההיסטורי הצר בו המדינה יכולה לתקן, ולו במעט, את העוול שנעשה, כל עוד יש סיכוי למצוא בחיים את הילדים שנעלמו.  

 

13.         מנגד, טוענים המשיבים כי החלטת המשטרה סבירה, ואין כל עילה להתערב בשיקול דעתם המקצועי של גורמי האכיפה ביחס לעניין הנודע למדיניות בירור תלונות וניהול תיקי חקירה, בהתאם לסמכותם. המשיבים מדגישים כי מדובר בתלונה שהוגשה כ-70 שנה בקירוב לאחר קרות האירועים, עשרות שנים לאחר שהעבירות, ככל שהיו כאלו, התיישנו, ושעה שאין היתכנות מעשית לביצוע פעולות חקירה בעניין. המשיבים מזכירים את ההלכה הפסוקה לפיה שיקול הדעת של הרשויות בתחומי החקירה, ההעמדה לדין וניהול ההליך הפלילי הינו רחב ביותר, וכי בית משפט זה יתערב בשיקול דעתן בעניינים כגון דא רק במקרים חריגים. בכל הנוגע לאינטרס הציבורי מציינים המשיבים כי המדינה הכירה בכך שקיים אינטרס ציבורי לחקור ולבדוק את פרשת היעלמותם של ילדי עולים, ולכן מינתה לאורך השנים שלוש וועדות ממשלתיות לבדיקת הנושא. יצוין כי במסגרת הטיפול בעתירה התבקשו משרד הרווחה ומשרד הבריאות לבדוק האם קיים בידיהם מידע נוסף בעניינה של יפה, ואולם הבדיקות הללו לא העלו דבר.

 

דיון והכרעה

 

14.              לאחר בחינה ועיון הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה בעניין זה.

 

15.         העתירה שלפנינו משיגה על החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה פלילית לשם איתור אחות העותרים, הנעדרת מזה 70 שנה. עתירות שעניינן אי-פתיחה בחקירה משטרתית או הימנעות מהעמדה לדין מובאות לפתחו של בית משפט זה לא אחת (לסקירה מקיפה של פסיקת בית המשפט העליון בקשר עם החלטות רשויות החקירה ואכיפת החוק בתחום ההעמדה לדין ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ב' 757-750 (2010) (להלן: "ברק-ארז, משפט מינהלי")). העניין שלפנינו נבדל מעתירות אלה שכן עניינה של העתירה איננו פתיחה בחקירה פלילית לשם העמדה לדין של מאן דהו, אלא פתיחה בחקירה משטרתית לשם איתור אישה שהעותרים סבורים שהיא נעדרת.

 

16.              סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, המגדיר את תפקידי המשטרה, קובע כך: משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש. לעתים השאלה אם פעולה מסוימת נופלת בגדר תפקידיה הטבעיים של המשטרה עשויה להיות סבוכה (בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל, פ"ד סב(1) 200 (2006)‏‏).

 

17.          הגם שסוגיית איתור נעדרים איננה קבועה עלי חוק או פקודה, המשיבים אינם חולקים על כך שהיא נופלת בגדר תפקידיה של המשטרה, ומבהירים כי תפקיד זה נגזר מחובתה של המשטרה לשמור על שלום הציבור ומסמכותה לנקוט בפעולות שונות להצלת חיי אדם. להגדרת מדיניות המשטרה בתחום הפעילות של איתור נעדרים נקבעה פקודת המטה הארצי במשטרה שכותרתה "טיפול המשטרה באיתור נעדרים ובזיהוי אלמונים" (מס' 14.01.29), וכן גובש נוהל אגף חקירות ומודיעין "הטיפול בנעדרים ואלמונים" (מס' 300.12.208), המרכז את הנחיות הטיפול בנעדרים. עם זאת, עיון בנהלים הנזכרים מעלה כי בבסיסם הנחת מוצא כי ההיעדרות קרתה בסמוך לפנייה לגורמי חקירה. 

 

18.         החלטה בדבר פתיחה בחקירה משטרתית לצורך איתור נעדר היא אפוא החלטה מנהלית, וככזו כפופה לכללי המשפט המנהלי. השאלה היא אם כן, האם נפל פגם בהחלטת המשטרה במקרה דנן שלא לפתוח בחקירה משטרתית לאיתורה של אחות העותרים.

 

19.              מתחם שיקול הדעת המסור לרשויות החקירה ואכיפת החוק הוא רחב ביותר. היקפו הרחב של שיקול הדעת, מכתיב ביקורת שיפוטית מצומצמת על החלטותיהן (בג"ץ 6410/14‏ ‏התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה, פסקאות 71-67 (4.2.2015); בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.2.2019). בהתאם, הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בהחלטות רשויות החקירה ואכיפת החוק ולא יחליף שיקול דעתן בשלו, אלא במקרים חריגים ביותר. וכפי שפירט השופט מישאל חשין בעניין בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי, פ"ד מט(5) 859, 871-870 (1995):

 

"אלה הם המפתחות שיפתחו את שערי בית המשפט הגבוה לצדק ויביאו להתערבותו בהחלטות של רשויות התביעה - יועץ משפטי לממשלה או התביעה הצבאית - לעניין אי-פתיחתם של הליכים פליליים (או להחלטות בדומה להן): החלטה שנתקבלה שלא ביושר או שלא בתום-לב; החלטה שנתקבלה ממניעים נפסדים ולא טהורים; החלטה שנתקבלה בסתירה ברורה לאינטרס הציבור [...] החלטה שנתקבלה בחוסר סבירות קיצוני או מהותי (במובנו הרחב); החלטה שהיא בלתי סבירה בעליל; החלטה שנתקבלה בעיוות מהותי; החלטה הנגועה במשגה היורד לשורשו של עניין."

 

20.         כאמור, בענייננו אין המדובר בהחלטה של חקירה משטרתית לצורך העמדה לדין. ואולם, בסופו של יום נתקבלה ההחלטה, מתוך שיקול דעת מקצועי הן לגבי סיכויי הצלחת החקירה עקב חלוף הזמן, והן לגבי הדרך בה יש להשיג את האינטרס הציבורי באשר לדרך בה יש לחקור את פרשת ילדי תימן. לכן, יפה גם לכאן ההלכה בדבר צימצום הביקורת על החלטת רשויות החקירה בסוגיות של העמדה לדין

 

21.              באשר להיתכנות ביצוע פעולות חקירה ובדיקת טענות העותרים, הרי שיש טעם רב בעמדת המשיבים לפיה חלוף הזמן, וביתר פירוט – 70 שנים, מצמצם מאד את סיכויי הצלחת החקירה המשטרתית. זאת, בין היתר בשים לב לעובדה שהורי העותרים הלכו לעולמם ויש להניח שכך גם רבים מהמעורבים האחרים בפרשה.

 

22.         באשר לאינטרס הציבורי בחקירת הפרשה הרי שבדברי ימיה של המדינה עסקו שלוש ועדות שונות בפרשת היעלמותם של ילדים ממשפחות עולים בשנותיה הראשונות של המדינה: "ועדת חקירה לגילוי ילדי תימן" הידועה גם בשם "ועדת בהלול-מינקובסקי" שהיתה וועדה בינ-משרדית שפעלה במהלך השנים 1968-1967; "הוועדה לבירור גורל ילדי תימן הנעדרים" הידועה גם בשם "ועדת שלגי" שהיתה ועדת בירור על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, שפעלה במהלך השנים 1994-1988; ו-"ועדת החקירה הממלכתית בעניין פרשת היעלמותם של ילדים מבין עולי תימן בשנים 1954-1948" הידועה גם בשם "ועדת כהן-קדמי" שפעלה במהלך השנים 2001-1995  (להלן יכונו יחדיו: "ועדות החקירה הממשלתיות"). כמו כן, בשנים האחרונות פעלה וועדה פרלמנטרית של הכנסת בנושא בראשות ח"כ נורית קורן. המדינה יצרה אם כך מנגנונים מיוחדים, המותאמים לבירור מקרי ההיעלמות המטרידים הללו. קיומם של מנגנונים אלה מהווה אף הוא שיקול לגיטימי לדחיית הבקשה לפתוח בחקירה משטרתית מן המניין, שכאמור לא לכך נועדה.

 

23.         במצב דברים זה, ועם כל ההבנה לכאבם של העותרים, ולספקות שעדיין מלווים אותם ביחס לגורל אחותם, לא ניתן לומר כי החלטת המשטרה שלא לפתוח בחקירה לאיתור נעדר בעניינה של יפה היא החלטה בלתי סבירה. החלטה זו מבוססת כאמור על שיקולים רלוונטיים: התיישנות העבירה; הקושי בביצוע פעולות חקירה משטרתיות של אירועים שהתרחשו לפני 70 שנה; הסיכוי הנמוך כי החקירה תניב תוצאות; ופועלן של ועדות חקירה ממשלתיות שהוקמו באופן מיוחד לבחינת מקרים אלה. בוודאי שלא ניתן לומר על החלטת המשטרה בה עסקינן כי היא נמנית על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה בשיקול דעת גורמי המקצוע במשטרת ישראל.

 

24.          התרת הספקות מקלה על הנפש, והלוואי ויכולנו לספק נחמה זו לעותרים. ואולם כיוון שלא מצאנו חוסר סבירות או כל פגם משפטי אחר בהחלטות המשטרה, לא נותר לנו אלא לדחות את העתירה.

 

 

 

ש ו פ ט

 

השופטת י' עמית:

 

           אני מסכים.

 

 

 

ש ו פ ט

השופטת ד' ברק-ארז:

 

           ליבנו עם העותרים. קשה למצוא נחמה כאשר מנקרים ספקות וחוסר ודאות ביחס לגורלה של תינוקת שהלכה לבלי שוב. כפי שהסביר חברי השופט ע' גרוסקופף, דחיית העתירה אינה גורעת מכך, אלא רק מבטאת את אי-ההתאמה של כלי החקירה המשטרתי להתמודד עם אירועים שהתרחשו לפני עשרות בשנים, ובשלב זה יפים להם מנגנוני בירור אחרים.

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף.

 

           ניתן היום, ‏ח' בסיון התש"ף (‏31.05.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים