מרדכי וטליה חכם נ. עו"ד מור נרדיה ,מנהל מיוחד | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מרדכי וטליה חכם נ. עו"ד מור נרדיה ,מנהל מיוחד

רע"א 313/20
תאריך: 13/04/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  313/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשים:

1. מרדכי וטליה חכם

 

2. דניאל אליהו בידרמן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עו"ד מור נרדיה, מפרק

 

2. מיכל תשובה וינקלר

 

3. עידן הרוש

 

4. ניצן הרוש

 

5. הדר יעקב לוי

 

6. יוסף מלמד

 

7. מתן שרון וטל מבורך

 

8. אליקים וגבריאלה ריפלין

 

9. דורית ועוזי עזרא ארבל

 

10. הכונס הרשמי

 

11. רשות המסים -אגף המכס ומע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 7.1.2020 בפר"ק 14785-05-18 שניתנה על ידי כב' השופטת איריס לושי-עבודי

 

בשם המבקשים:

עו"ד מיכה צמיר

 

בשם המשיב 1:

עו"ד מור נרדיה; עו"ד עידן מליחי

 

בשם המשיבה 2:

 

עו"ד שגיא בכור

 

בשם המשיב 4-3:

 

עו"ד עזר אברהמי

 

בשם המשיב 5:

 

עו"ד חן בכר; עו"ד רומן גורלניק

 

בשם המשיב 6:

עו"ד גיא הלוי

 

בשם המשיב 7:

בעצמו

 

בשם המשיב 9-8:

עו"ד דני אטיאס

 

בשם המשיב 10:

 

עו"ד רועי נירון

 

בשם המשיבה 11:

עו"ד רות אשור

 

 

החלטה

 

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) בפר"ק 14785-05-18 מיום 7.1.2020. לצד בקשה זו, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

 

           במסגרת בקשת רשות הערעור מתעוררות שתי שאלות מרכזיות: האחת, למי עומדת הזכות לקבל את החזר המע"מ ששולם בגין עסקת מכר דירה אשר בוטלה מחמת היותה נכס מכביד במסגרת הליכי פירוק של המוכרת – לרוכשי הדירה או למפרק של המוכרת? (להלן: "השאלה המהותית"); השנייה, מהי המסגרת הדיונית ההולמת לבירור השאלה המהותית במסגרת הליכי הפירוק של המוכרת – תביעת חוב או בקשה למתן הוראות? (להלן: "השאלה הדיונית").

 

           אקדים מסקנה לדיון – החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל, כבר בשל התשובה שיש לתת לשאלה הדיונית, וזאת מבלי להידרש לשאלה המהותית. להלן פירוט הדברים.

 

 

רקע עובדתי והליכים קודמים

 

1.        בשנת 2011, התקשרה חברת דרך התאנה בע"מ (לשעבר חברת ספיר פרוייקטים מגורי יוקרה בע"מ. להלן: "החברה") עם בעלי הזכויות בבניין ברחוב יהודה הנשיא 7 שברמת גן (להלן: "הדיירים" ו-"הפרויקט", בהתאמה) בהסכם התחדשות עירונית (להלן: "הסכם התמ"א"). במסגרת הסכם התמ"א, התחייבה החברה לבצע עבודות שיפוץ וחיזוק בבניין, ובתמורה קיבלה את מלוא זכויות הבניה שנוספו בפרויקט, המאפשרות תוספת של 10 דירות חדשות (להלן: "הדירות הנוספות").

 

2.        לאחר החתימה על הסכם התמ"א, מכרה החברה את זכויות הבעלות בדירות הנוספות, כאשר המבקשים 2-1 רכשו את זכויות הבעלות בשתיים מהן (להלן: "המבקשים"), והמשיבים 9-2 רכשו את זכויות הבעלות ביתר הדירות (להלן, יכונו יחד: "הרוכשים"). במסגרת הסכמי המכר שנחתמו בין הרוכשים לבין החברה (להלן: "הסכמי המכר"), שילמו הרוכשים לחברה חלק מכספי התמורה בעבור הדירות, בתוספת רכיב המע"מ בהן חייבות העסקאות לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק המע"מ"). במאמר מוסגר יצוין כי לטענת המבקשים, הם שילמו לחברה את מלוא כספי התמורה בעבור הדירות שרכשו, בתוספת מע"מ. בנוסף, לטובת הרוכשים נרשמו הערות אזהרה פרטניות בלשכת רישום המקרקעין, כבטוחה לרכישתם, בהתאם לסעיף 2 לחוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974 (להלן: "החוק להבטחת השקעות של רוכשי דירות").

 

3.        על-פי הסכם התמ"א, היה על החברה לסיים את העבודות בפרויקט, לרבות השלמת בניית הדירות הנוספות, עד לשנת 2016. ואולם, בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה, העבודות לא הושלמו, ובסוף שנת 2016 הופסקו כליל. בעקבות זאת, הגישו הדיירים המרצות פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, במסגרתן ביקשו כי בית המשפט ימנה לחברה כונס נכסים אשר יבחן את מצב העבודות בפרויקט (הפ"ב 56437-03-17 וה"פ 42048-06-17 בן מנחם נ' ספיר פרוייקטים מגורי יוקרה בע"מ). לאחר שהליכים אלו לא צלחו, ביום 17.4.2018 הורה בית המשפט (כב' השופט יהושע גייפמן) לדיירים לשקול הגשת בקשה לפירוק החברה.

 

4.        ואכן, ביום 7.5.2018 הגישו הדיירים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לפירוק החברה (פר"ק 14785-05-18). יצוין כי בהמשך הצטרפו גם הרוכשים להליך, לרבות המבקשים. ביום 18.7.2018 נעתר בית המשפט לבקשה (כב' השופט הנשיא איתן אורנשטיין), והורה על פירוקה של החברה ועל מינויו של המשיב 1, עו"ד מור נרדיה, כמנהל מיוחד לחברה, ולימים כמפרק (להלן: "המפרק").

 

5.        ביום 14.10.2018 הגיש המפרק "בקשה לוויתור על הסכמי המכר בפרויקט כנכסים מכבידים ולאישור מתווה למימוש והשלמת הפרויקט", במסגרתה נתבקש בית המשפט לאשר למפרק לוותר על הסכמי המכר שנחתמו בין הרוכשים לבין החברה ביחס לדירות הנוספות, בהיותם "נכסים מכבידים" (בהתאם לסעיף 361(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות")); להורות על מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת הרוכשים; ולהתיר למפרק לנקוט בהליכים למימוש הפרויקט, כך שהזכויות בדירות הנוספות יימכרו לרוכש אשר יתחייב להשלים את הפרויקט. כן ביקש המפרק כי הרוכשים יוכרו כנושים מובטחים ביחס לתמורה שתתקבל עבור הפרויקט, לאחר הפחתת הוצאות הפירוק והמכר, ובקדימות לכל נושה אחר בחברה. ביום 14.5.2019 נעתר בית המשפט קמא (כב' השופטת איריס לושי-עבודי) לבקשה באופן חלקי, והורה על ויתור על הסכמי המכר, מחיקת הערות האזהרה שנרשמו לטובת הרוכשים, ונקיטת הליכים למכירת הזכויות בפרויקט (להלן: "פסק הדין"). באשר למעמדם של הרוכשים ביחס לכספי התמורה, קבע בית המשפט כי שאלה זו תתברר במסגרת תביעות החוב שיגישו הרוכשים.

 

6.        למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 11.6.2019 הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה, אשר עודנו תלוי ועומד (ע"א 3937/19. להלן: "הערעור הראשון"). לצד הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה בהחלטתו של השופט מני מזוז מיום 3.7.2019. לאחר דחיית הבקשה, הגישו המבקשים בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין, אשר נדחתה גם היא בהחלטתי מיום 19.7.2019.

 

7.        לאור כך, התקשר המפרק בהסכם למכירת הזכויות בפרויקט בסכום של 4.5 מיליון ש"ח, בתוספת מע"מ, אשר אושר על ידי בית המשפט קמא ביום 6.11.2019 (להלן: "ההסכם החדש"). ביום 6.12.2019 הגישו המבקשים בקשה לביטול ההחלטה המאשרת, בטענה כי זו ניתנה מבלי לקבל את תגובתם. ביום 8.1.2020 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. על החלטות אלו הגישו המבקשים ערעור נוסף לבית משפט זה, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 459/20. להלן: "הערעור השני"). הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה בהחלטתו של השופט יצחק עמית מיום 26.1.2020, ונקבע כי הערעור הראשון והערעור השני יידונו במאוחד.

 

8.        ביום 16.12.2019 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יאשר לו להפיק חשבוניות זיכוי בגין הסכמי המכר שבוטלו, ולקזז את זיכויי המע"מ שיתקבלו בגינם (להלן: "החזרי המע"מ") מתוך רכיב המע"מ שעל החברה לשלם בגין ההסכם החדש (להלן: "הבקשה למתן הוראות"). בנוסף, נתבקש בית המשפט קמא לאשר למפרק לדרוש מרשות המסים להשיב לקופת הפירוק כל עודף תשלומי מע"מ שייווצר בגין חשבוניות הזיכוי האמורות. למחרת, הורה בית המשפט קמא לכונס הרשמי (להלן: "הכנ"ר") להגיש את עמדתו, וקבע כי מחלוקות הקיימות בין הרוכשים לבין המפרק לעניין הזכות לקבלת החזרי המע"מ, תתבררנה במסגרת תביעות החוב שיוגשו על ידם.

 

9.        בתגובה, הגישו המבקשים הודעה לבית המשפט קמא, לפיה פנו לרשות המסים בבקשה שזו תגיש את עמדתה המקצועית והעקרונית בשאלת מיהות הזכאי לכספי החזרי המע"מ, ובפרט האם זכות זו נתונה לרוכשים או למפרק. עוד ביקשו המבקשים כי בית המשפט יבהיר כיצד ניתן לברר את המחלוקות ביחס לזכות לקבל את החזרי המע"מ במסגרת תביעות החוב, בהינתן שזכות זו נוצרה לאחר שניתן צו פירוק, ובהתחשב בכך שעד שיידונו תביעות החוב, המפרק כבר יעשה שימוש בכספי ההחזר לקיזוז חובה של החברה. המבקשים הוסיפו כי היות שהמפרק הוא צד מהותי לסכסוך, הוא מצוי בניגוד עניינים, ולכן אין לאפשר לו להכריע בשאלה זו במסגרת תביעות החוב.

 

10.      ביום 7.1.2020 נתן בית המשפט קמא החלטה המורה כי אין זו המסגרת המתאימה להכריע בשאלת הזכאות לכספי החזרי המע"מ, וזו תתברר במסגרת ההכרעה בתביעות החוב. לפיכך, לא מצא מקום להורות על קבלת עמדת רשות המסים בשאלה זו. באשר לטענות המבקשים, ציין בית המשפט כי על פי סעיף 365 לפקודת החברות, בעל דין אשר נפגע כתוצאה מוויתור על נכס מכביד, יראו אותו כנושה של החברה בסכום הפגיעה, ולכן אין מניעה כי טענות המבקשים בעניין זה יידונו במסגרת תביעות החוב. משכך, החליט בית המשפט להיעתר לבקשה למתן הוראות, ולהתיר למפרק לבצע קיזוז של כספי המע"מ ששולמו בגין הסכמי המכר מחיובי המע"מ שחלים בגין ההסכם החדש.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

11.      למען שלמות התמונה, יצוין כי ביום 13.1.2020 הוצאתי צו ארעי המורה למפרק לפעול בהתאם לאחת משתי חלופות: האחת – לבצע את קיזוז חיובי המע"מ, בכפוף לכך שיעביר במקביל לחשבון בנק נפרד סכום זהה לזה שהיה אמור להתקבל בגין החזרי המע"מ; השנייה – לגבות את החזרי המע"מ מרשות המסים ולהעבירם לחשבון נפרד, מבלי לבצע קיזוז של חיובי המע"מ (להלן: "הצו הארעי"). לאחר שהחליט המפרק לפעול בהתאם לחלופה הראשונה, ביום 27.2.2020 הגיש הודעת עדכון לפיה הוזרם לחשבון החברה החזר מע"מ בסך 178,676 ש"ח בגין המע"מ העודף ששולם. כן ציין המפרק כי בהתאם לצו הארעי, הועבר סכום זה לפיקדון נפרד, אשר בו הופקד קודם לכן סכום השווה לסכום החזר המע"מ שקוזז מתוך חיובי המע"מ החלים על החברה בגין ההסכם החדש.

 

טענות המבקשים

 

12.      במסגרת בקשת רשות הערעור, מעלים המבקשים שתי טענות עיקריות: ראשית, הם מעלים טענה מהותית לפיה הרוכשים הם אלו שזכאים להחזרי המע"מ ולא המפרק. זאת מאחר שככלל, בעסקאות החייבות במע"מ, לרבות עסקאות לרכישת דירה מקבלן, הקונה משלם לעוסק (כהגדרתו בחוק המע"מ) את סכום העסקה בתוספת רכיב המע"מ. העוסק מצדו מנכה מהסכום ששולם את מס התשומות, ומעביר את יתרת כספי המס לרשות המסים. לשיטת המבקשים, היות שהעוסק מהווה "צינור" להעברת כספי המס ואינו נושא בנטל התשלום, הרי שאין לו זכות בכספים אלו. משכך, טוענים הם כי החזרי המע"מ אינם שייכים לקופת הפירוק של החברה, אלא לרוכשים אשר נשאו בתשלום רכיב המע"מ. עוד טוענים המבקשים, כי שאלת הזכאות להחזרי המע"מ משליכה באופן ישיר על בקשתו של המפרק לקזז כספים אלו, שכן ככל שהזכאות לכספים אלו היא של הרוכשים, המפרק לא זכאי לקזזם מחיובים החלים על החברה. כן טוענים המבקשים שבעצם הוויתור על הסכמי המכר כנכס מכביד, שיחרר בית המשפט את החברה מחיוביה כלפי הרוכשים, ולכן לא ייתכן כי החברה תיוותר עם זכות לכספי המע"מ ששילמו הרוכשים במסגרת אותם הסכמי מכר.

 

13.      שנית, מעלים המבקשים טענה בדבר המסגרת הדיונית המתאימה לבירור השאלה המהותית. לשיטתם, שגה בית המשפט קמא עת קבע שהעניין ייבחן במסגרת ההכרעה על תביעות החוב. המבקשים סבורים כי בקביעה זו "התפרק" בית המשפט קמא מחובתו להכריע בשאלה המהותית שהוצבה בפניו, ואִפְשֵׁר למפרק להכריע בה במסגרת תביעות החוב, על אף שהוא עצמו צד לסכסוך ולכן מצוי בניגוד עניינים מובנה.

 

תשובת המפרק

 

14.      בתשובתו, טוען המפרק כי בקשת רשות הערעור מקדימה את זמנה, שכן השאלה המהותית טרם נידונה והוכרעה על ידי בית המשפט קמא. לשיטתו, בית המשפט אמנם התיר לו לבצע את הפעולות הנדרשות לקיזוז כספי מע"מ עודפים ששולמו, ואולם הבהיר כי מלוא טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים ביחס להחזרי המע"מ שמורות להם. משכך, הרי שבקשת רשות הערעור הוגשה בטרם עת ומבלי שניתנה למפרק או לבית המשפט קמא הזדמנות להכריע בשאלת הזכאות להחזרי המע"מ. עוד טוען המפרק כי בהתאם לצו הארעי, הכספים שהתקבלו מהחזרי המע"מ נשמרים בפיקדון נפרד עד שתתקבל הכרעה חלוטה לעניין הזכאות בהם, ולכן אין כל צורך לקיים דיון ראשוני בסוגיה בפני ערכאת הערעור.

 

           לגופו של עניין, טוען המפרק כי על פי הדין והפסיקה, החבות במס מוטלת על העוסק ולא על הצרכן הסופי, ולכן רק העוסק, אשר נושא במס התשומות, הוא שרשאי לבקש החזר בעת ביטול עסקה. משכך, הרי שלצרכן הסופי אין כל יריבות מול רשויות המס בכל הנוגע לתשלום המע"מ, אלא מול העוסק בלבד. במובן זה, רכיב המע"מ ששולם על ידי הצרכן ייחשב לחלק מהתמורה הכוללת ששולמה, לכל דבר ועניין.

 

15.      באשר לשאלה הדיונית, סבור המפרק כי התנגדותם של המבקשים לכך שהשאלה המהותית תידון במסגרת ההכרעה על תביעות החוב נעדרת בסיס. לטענתו, סמכות המפרק לדון ולהכריע בתביעות הנושים משתרעת גם על סוגיות משפטיות המתעוררות בתביעות החוב, ולכן אין מניעה כי המפרק ידון גם בסוגיה זו במסגרת תביעות החוב. זאת בפרט נוכח העובדה שהמבקשים הוסיפו את הטענות לזכותם בכספי החזרי המע"מ לתביעות החוב שהגישו. משכך, הרי שהחזרי המע"מ מהווים חלק אינטגרלי מתביעות החוב, ואין מקום להפריד סוגיה זו מהסוגיות הנוספות העולות במסגרתן. המפרק מוסיף כי בין כה וכה למבקשים תעמוד זכות ערעור על הכרעותיו בתביעות החוב, ולכן אין בהחלטת בית המשפט קמא כדי לפגוע באינטרס או בזכות כלשהי של המבקשים. זאת בפרט לאור הצו הארעי שניתן, אשר מפיג את החשש כי יקופחו זכויותיהם הנטענות של המבקשים עד להכרעה בסוגיה.

 

           ביחס לטענות המבקשים בדבר קיומו של ניגוד עניינים, טוען המפרק כי הוא איננו בעל דין נגדי של המבקשים אשר מחזיק באינטרס כלשהו בתוצאות תביעותיהם נגד החברה, אלא הוא משמש כידו הארוכה של בית המשפט ואמון על שמירת זכויותיהם של כלל נושי החברה.

 

עמדת הכנ"ר

 

16.      לטענת הכנ"ר, יש לקבל את בקשת רשות הערעור בחלקה. בכל הנוגע לשאלה המהותית, בדומה למפרק, הכנ"ר סבור כי מאחר שטרם נערך דיון בשאלת הזכאות להחזרי המע"מ לגופה, הרי שבקשת רשות הערעור מקדימה את זמנה, ואין מקום לקיים דיון ראשוני בסוגיה בפני ערכאת הערעור. זאת בפרט מאחר שלשיטת הכנ"ר, שאלת הזכאות להחזרי המע"מ איננה שאלה משפטית גרידא, אלא ההכרעה בה מחייבת לבחון גם את נסיבות המקרה הספציפי. עם זאת, ציין הכנ"ר כי ככל שיחליט בית משפט זה להידרש לסוגיה המהותית, מצטרף הוא לעמדת רשות המסים בעניין (ראו פסקה 18 להלן).

 

17.      מנגד, סבור הכנ"ר כי בכל הנוגע לשאלה הדיונית, יש לקבל את בקשת רשות הערעור. בעניין זה, הכנ"ר מסכים עם המבקשים כי תביעות החוב אינן המסגרת הדיונית המתאימה לבירור שאלת הזכאות בהחזרי המע"מ, ויש לברר שאלה זו בגדר בקשה למתן הוראות. לשיטתו, תביעת החוב היא אמצעי דיוני שנועד להכרעה בחובותיה של החברה כלפי הנושים. ואולם, בעל דין שיש לו יריבות עם החברה שאיננה בגדר חוב, אינו נחשב כנושה שלה, ומשכך הוא לא נדרש להגיש תביעת חוב. היות שבענייננו טענת המבקשים לזכותם בהחזרי המע"מ איננה טענה לקיומו של חוב, אלא טענה בדבר זכות בנכס ספציפי, סבור הכנ"ר כי אין מקום לדון בה במסגרת תביעות החוב, אלא בדרך של הגשת בקשה למתן הוראות. תוצאה זו נכונה לשיטת הכנ"ר, גם בשל ההבדל המהותי הקיים בין שתי החלופות הדיוניות הללו – בעוד שתביעת חוב נתונה בראש ובראשונה להכרעתו של בעל התפקיד והיקף התערבותו הערעורית של בית המשפט בהכרעה זו מצומצם, בהליך של בקשה למתן הוראות בית המשפט הוא שמכריע במחלוקת, כאשר משקלה של עמדת בעל התפקיד זהה למשקל עמדותיהם של יתר הצדדים. משכך, סבור הכנ"ר כי הליך של בקשה למתן הוראות יהווה מסגרת הולמת יותר לבירור הסוגיה.

 

עמדת רשות המסים

 

18.      רשות המסים חיוותה את עמדתה לעניין השאלה המהותית בלבד. על פי עמדת רשות המסים, מאחר שסעיף 16 לחוק המע"מ קובע כי החייב בתשלום המע"מ בעסקאות מכר הוא המוכר (ובענייננו החברה), הרי שלרשות המסים אין כל יריבות אל מול הרוכשים. אמנם, המוכר יכולה לגלם את רכיב המע"מ במחיר העסקה הכולל וכך "לגלגל" נטל זה לכתפי הרוכשים, אך על פי דין הוא החייב בתשלום המע"מ. משכך, לאחר ביטול של עסקה כדין, בגינה שילם המוכר מע"מ לרשות המסים, הזכאות לדרישת החזר המע"מ ששולם בגין אותה עסקה קמה למוכר בלבד. אשר על כן, לשיטת רשות המסים, הרוכשים שהתקשרו בהסכמי המכר עם החברה אמנם רשאים לדרוש מהחברה את החזר סכום העסקה ששולם (לרבות רכיב המע"מ), אך אין להם כל זכות שבדין לדרוש את השבת כספי המע"מ במישרין מרשות המסים. רשות המסים מוסיפה ומציינת כי מאחר שעם ביטולם של הסכמי המכר, קמה לחברה זכאות להחזר המע"מ ששולם בגינם, ובמקביל מוטלת על החברה חובה לשלם מע"מ בגין ההסכם החדש, מבחינתה אין מניעה כי תיעשה הפחתה של סכום ההחזר אל מול החיוב החדש במע"מ.

 

תשובת יתר הרוכשים (המשיבים 9-2)

 

19.      המשיבים 9-2 מצטרפים לטיעוני המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור.

 

20.      המשיבה 2 מוסיפה כי היות שביטול הסכמי המכר נכפה על הרוכשים בניגוד לרצונם, ועם ביטולם נשמט הבסיס לגביית התשלומים שנלוו לעסקה, יש להורות כי החזרי המע"מ יועברו לידי הרוכשים. עוד נטען כי השבת כספי המע"מ ששולמו בגין הסכמי המכר לרוכשים, לא תוביל לפגיעה בקופתה של רשות המסים, מאחר שזו תקבל לידיה את חיובי המע"מ בגין ההסכם החדש מהרוכשים החדשים של הדירות הנוספות. אף קופת הפירוק של החברה לא תיפגע, מאחר שלשיטת המשיבה 2, כספי המע"מ ששולמו על ידי הרוכשים במסגרת הסכמי הרכש אינם שייכים לחברה, והיא שימשה אך כ"צינור" להעברתם לרשות המסים.

 

21.      המשיבים 4-3 מוסיפים בתשובתם כי בעת ביטול הסכמי המכר חלה על החברה חובת השבה מלאה של הכספים אשר שולמו במסגרתם, לרבות רכיב המע"מ. כן נטען כי במסגרת תיקון מס' 9 לחוק להבטחת השקעות לרוכשי דירות משנת 2017, הוקמה קרן שמטרתה השבת סכומים בגובה רכיב המע"מ לרוכשי דירות. אמנם, תיקון זה פורסם לאחר כריתת הסכמי המכר, אך הרציונל העומד בבסיסו תומך בטענה כי יש להשיב את כספי החזרי המע"מ לרוכשים.

 

22.      המשיב 5 מוסיף כי על אף שהסכמי המכר הוכרו כ"נכסים מכבידים", הרי שהכרה זו חלה רק ביחס לנכסים המשויכים לקופת הפירוק, ולא ביחס לכספים שהועברו על ידי החברה לרשות המסים, שכן אלו אינם מהווים נכס השייך לחברה. משכך, כספי המע"מ ששולמו לרשות המסים אינם חלק מה"נכסים המכבידים" עליהם ויתר המפרק באישור בית המשפט. עוד נטען כי ככל שטענות המבקשים לא תתקבלנה, יש לתת הוראה ברורה למפרק להפקיד את כספי החזרי המע"מ בחשבון נאמנות נפרד, עד להחלטה אחרת, כפי שנקבע בצו הארעי. בנוסף, מבקש המשיב 5 בתשובתו כי בית המשפט יחיל כל החלטה שתתקבל ביחס למבקשים על כלל הרוכשים.

 

23.      המשיב 7 טוען בתשובתו כי הואיל והסכמי המכר בוטלו, גם חשבוניות המס שהוצאו במסגרתם לרוכשים בטלות. לשיטתו, כל רוכש אשר יציג את חשבוניות המס שקיבל מהחברה, יהיה זכאי לקבל את הודעת הזיכוי בגין ביטולן, וזאת לפי הוראה 23א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. משכך, סבור הוא כי על החזרי המע"מ לעבור ישירות לידי הרוכשים. כן טוען המשיב 7 כי הכרעתו של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור צריכה לחול על כל הרוכשים, ולא רק על המבקשים, וזאת בכפוף להצגת חשבוניות מס כאמור ואסמכתא המוכיחה כי הכספים הועברו לחברה.

 

24.      לטענת המשיבים 9-8 רכיב המע"מ המשולם בגין עסקת מכר אינו שייך למוכר אלא לרשויות המס, והמוכר משמש ככלי לגביית תשלום זה מהקונה והעברתו לרשות המסים. לכן, משעה שבוטלה עסקה, על כספי המע"מ לחזור באותו מסלול ולהגיע לידי הרוכשים. בדומה למשיבים 4-3, המשיבים 9-8 תומכים עמדתם זו בתיקון מס' 9 לחוק הבטחת השקעות של רוכשי דירות משנת 2017, ממנו עולה כי רכיב המע"מ בעסקה שייך לרוכשים. בנוסף, מצטרפים המשיבים 9-8 לבקשתם של המשיבים 5 ו-7 להחיל כל החלטה שתתקבל במסגרת בקשת רשות הערעור על כלל הרוכשים, וזאת בהתאם לתקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לשיטתם, היות שכל הרוכשים מצויים באותו מצב ושווים במעמדם, תוצאה אשר תעניק סעד רק למבקשים ולא לכל הרוכשים תהא בלתי צודקת.

 

תגובת המבקשים לתשובות המשיבים

 

25.      בתגובתם, חוזרים המבקשים על עיקר טענותיהם במסגרת בקשת רשות הערעור. לטענתם, היות שאין מחלוקת כי התשלום בגין רכיב המע"מ "מגולגל" על הצרכן הסופי, והעוסק אך מעביר תשלום זה לרשות המסים, ברי כי לעוסק אין כל זכות בכספי המע"מ. אם כך, אין סיבה שבביטול העסקה זכויות הצדדים תהיינה שונות ותוקנה לעוסק זכות מהותית בכספים שלא שילם. עוד נטען כי לא יתכן שהחברה ויתרה על הסכמי המכר כ"נכסים מכבדים", והיא תיוותר עם "נכס" בדמות החזרי המע"מ, שכן פעולת הוויתור מביאה לפקיעת כל הזכויות והחובות שהוקנו לחברה במסגרת הסכמי המכר, ממועד הוויתור ואילך. משכך, אין היא רשאית לוותר על התחייבויותיה בהסכמי המכר ובה בעת להמשיך לתבוע את הזכויות הגלומות בהם.

 

26.      המבקשים מוסיפים כי היות שהשאלה המהותית בדבר זהות הזכאי להחזרי מע"מ במקרה של ביטול עסקה, חורגת מעניינם של הצדדים ואינה מצומצמת לנסיבות המתקיימות במקרה דנן, ישנה חשיבות כי הסוגיה תידון על ידי בית משפט זה, ותוכרע באופן עקרוני.

 

27.      באשר לטענת המפרק כי בהכרעתו בתביעות החוב הוא משמש כידו הארוכה של בית המשפט, טוענים המבקשים כי בכך אין כדי לגרוע מניגוד העניינים בו הוא מצוי ביחס לשאלה המהותית, וזאת בין היתר מאחר ששכרו של המפרק נגזר מהסכומים שיממש לטובת קופת הפירוק.

 

דיון והכרעה

 

28.      כפי שהקדמתי וציינתי, יש להיענות למבוקש, ולקבל את הערעור, כבר בשל הכרעה שגויה של בית המשפט קמא בשאלה הדיונית. המבקשים העלו במסגרת הבקשה למתן הוראות טענה כי הזכאות לקבל את החזרי המע"מ שייכת להם ולא לקופת הפירוק. במילים אחרות, לטענתם עומדת להם זכות קניינית או מעין-קניינית ביחס להחזרי המע"מ, ועל כן אין הם באים כלל בגדר נכסי החברה שבפירוק. המחזיק בטענות מסוג זה, כפי שציין הכנ"ר, זכאי להעלותן בפני בית המשפט של פירוק, ולא ניתן לחייבו בהגשת תביעת חוב למפרק (השוו למצבם של נושים מובטחים, הרשאים להגיש תביעת חוב, ואולם אינם חייבים בכך. ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 271-267 (מהדורה שלישית, 2010)). הדרך הדיונית לבירור טענות אלה במקרה של פירוק חברה היא במסגרת בקשה למתן הוראות (בעבר סעיף 310 לפקודת החברות, וכיום סעיף 45 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון")). עניין זה הובהר במפורש בסעיף 47(ג) לחוק חדלות פירעון ("מחלוקת לעניין זכות התאגיד בנכס או במסמך שדרש הנאמן להעביר לידיו תתברר לפי הוראות סעיף 45(ב)"), ואולם בסוגיה זו הדין שקדם לחוק חדלות פירעון אינו שונה. לפיכך, משעלתה טענת המבקשים כי עומדת להם זכות קניינית או מעין-קניינית בהחזרי המע"מ במסגרת תגובתם לבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק – היה על בית המשפט קמא להכריע בטענתם זו במסגרת הבקשה שהייתה לפניו. משנמנע מלעשות כן, תוך הפניית המבקשים להליך של תביעת חוב (הליך שהם רשאים, אך לא חייבים, להסתפק בו), אין מנוס מקבלת הערעור, והחזרת הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיבחן לגופה את טענת המבקשים.

 

29.      המבקשים סבורים כי מאחר שהשאלה המהותית היא שאלה עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני, מן הראוי שבית המשפט העליון יביע עמדתו לגביה. עם כל ההבנה למצב הקשה אליו נקלעו המבקשים – אשר נותרו קרחים מכאן ומכאן: דירה לא קיבלו והכספים ששילמו בעבורה לא הושבו להם – אינני סבור כי כך ראוי לנהוג. השאלה המהותית לא נבחנה כלל על ידי בית המשפט קמא לגופה, וחלק מהצדדים אף לא טענו את טיעוניהם לגביה. במצב הדברים האמור, אין הצדקה כי ערכאת הערעור תהפוך עצמה לערכאה הדיונית, ותקיים דיון בשאלה שהצדדים לא השלימו את הטיעון לגביה, ושבית המשפט קמא כלל לא נדרש להכריע בה.

 

30.      טרם חתימה אבקש להעיר שתי הערות, על מנת שהצדדים ובית המשפט קמא יתנו דעתם אליהן, כפי שימצאו לנכון: ראשית, לפני בית משפט זה מונחים ערעורים על החלטות קודמות שנתן בית המשפט קמא, ואשר במסגרתם אושרה השתחררות המפרק מהסכמי המכר (הערעור הראשון), וההתקשרות בהסכם החדש (הערעור השני). ההכרעה בערעורים אלה (ובמיוחד בערעור הראשון) עשויה ליתר את הדיון בשאלת זכויותיהם של הרוכשים בהחזרי המע"מ. כך, למשל, אם תתקבל העמדה לפיה יש להתנות את ההשתחררות מהסכמי המכר בהבטחת החזר הכספים ששולמו על ידי הרוכשים בעבור הדירות (כפי שסבר המפרק בשעתו. וראו גם: ע"א 184/77 שגיב נ' וולובלסקי, פ"ד לב(1) 265, 274, 276 (1977); ע"א 814/88 דוידוביץ נ' גרינברג, מפרק חיים שכטר חברה לבניין והשקעות בע"מ, פ"ד מג(3) 180, 185 (1989); עופר גרוסקופף "ויתור על נכס מכביד" המשפט ו 33 במיוחד בעמוד 75 (2001)), הרי שממילא לא יהיה צורך לדון בסוגיית זכות הרוכשים בהחזרי המע"מ, שכן תשלומי המע"מ מהווים חלק מהכספים ששילמו הרוכשים בעבור הדירות (ודוק, ההלכה שנקבעה בע"א 2717/10 רו"ח רהב, נאמן לביצוע הסדר הנושים נ' אינטרלינק מסחר בינלאומי בע"מ (28.8.2012) התייחסה למצב דברים בו נושה בלתי מובטח (משכיר) ביקש כי מעמדו ישודרג לנושה מובטח במסגרת החלטה בדבר ויתור על נכס מכביד. בקשה זו נדחתה – ובדין נדחתה. ענייננו שונה, ומעורר את השאלה האם וכיצד ראוי להגן על נושה בעל בטוחה (רוכש האוחז בהערת אזהרה ביחס למקרקעין) במסגרת החלטה בבקשת מפרק לוותר על נכס מכביד).

 

           שנית, השאלה המהותית אינה מוגבלת לשאלה הטכנית מי רשאי לתבוע את החזרי המע"מ מרשויות המס. אף אם נניח, מבלי לטעת מסמרות, כי רשויות המס חייבות בהשבת החזרי המע"מ לעוסק ששילם את המע"מ בלבד (כעמדת רשות המסים), עדיין אין משמעות הדבר כי לרוכשים אין זכויות מעין-קנייניות בכספי ההשבה, המקנות להם זכות עדיפה על פני קופת הפירוק; ובמילים אחרות – כי המפרק נדרש לפעול בנאמנות לטובת הרוכשים בכל הנוגע לדרישה להשבת תשלומי המע"מ מרשויות המס (השוו ת"צ (מחוזי מרכז) 15049-01-15 כהן נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פסקה 36 (החלטה המאשרת ניהול תובענה ייצוגית ניתנה ביום 10.9.2019); דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 625, ה"ש 75 (מהדורה שלישית, 2015), כרך ב 1256-1254, 1408-1405 (מהדורה שלישית, 2017). כן השוו: ע"א4351/01 עו"ד ארז, מפרק חברת ח.א. מזון בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(1) 467 (2005), במסגרתו התעוררה, ולא הוכרעה, השאלה הנגדית: האם תשלומי המע"מ שהתקבלו על ידי עוסק המצוי בחדלות פירעון, מוחזקים בנאמנות עבור רשויות המס).

 

31.      סוף דבר: החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא על מנת שיכריע לגופן בטענות המבקשים כי החזרי המע"מ שייכים להם, ולא לקופת הפירוק, וזאת במסגרת הבקשה למתן הוראות שהגיש המפרק. הצו הארעי שניתן יהפוך לזמני, במובן זה שעד להכרעה בטענות הללו יוותרו החזרי המע"מ שהתקבלו ביחס להסכמי המכר בפיקדון כספי נפרד, אשר ינוהל על ידי המפרק בנאמנות לטובת תוצאות ההליך (השוו: רע"א 5156/18 פבליקוב נ' עו"ד טויס, מנהל מיוחד (6.11.2018)). טענות כל הצדדים לגופו של עניין שמורות להם.

 

 

 

32.      המפרק יישא בהוצאות המבקשים ביחס להחלטה זו בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ, אשר ישולמו כהוצאות הליך הפירוק.

 

           ניתנה היום, ‏י"ט בניסן התש"ף (‏13.4.2020).

 

 

 

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים