מנחם מאיר נ. עיריית תל אביב יפו | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מנחם מאיר נ. עיריית תל אביב יפו

ע"א 7089/19
תאריך: 05/12/2019

בבית המשפט העליון

 

ע"א  7089/19

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשים:

1. מנחם מאיר

 

2. חיים יונתן מזרחי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. עיריית תל אביב יפו

 

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.8.2019 בה"פ 25314-05-15, שניתן על ידי כב' השופט ח' טובי

 

בשם המבקשים:                     עו"ד אלירן חליבה

בשם המשיבות:                      עו"ד אלירן מגער

 

החלטה

 

1.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ח' טובי) בה"פ 25314-05-15 שניתן ביום 13.8.2019 ובגדרו התקבלה תובענת המשיבות למתן צו למסירת החזקה במקרקעין שבמחלוקת לפי סעיף 8(א) לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה). כן נקבע כי על המבקשים למסור את החזקה במקרקעין למשיבות עד ליום 15.11.2019.

 

רקע

 

2.        המבקשים מחזיקים במבנים, בסככות ובמכולות (להלן יחד: המבנים) המצויים במקרקעין הידועים כחלק מחלקות 49 ו-50 בגוש 7063 וחלק מחלקה 48 בגוש 7065 בתל אביב (להלן: המקרקעין). המקרקעין הם בבעלות המדינה ורשות הפיתוח, והם נוהלו עד לשנת 2013 על-ידי עמידר והחברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: עמידר), ולאחר מכן הועברו לניהולה של המשיבה 1, עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה). ביום 28.10.2010 פרסמה המשיבה 2, הוועדה לתכנון ובניה תל אביב-יפו, הודעה לפיה המקרקעין דרושים לעירייה לצרכי ציבור (להלן: הודעת ההפקעה). כמו כן, במכתב התראה מיום 1.12.2004 יידעה העירייה את המבקשים על דבר ההפקעה, ודרשה כי יפנו את המקרקעין בתוך 30 יום. המבקשים התנגדו לפינוי המקרקעין, ומשכך, הגישו המשיבות את התובענה שבנדון.

 

3.        בתובענה שהגישו המשיבות נטען כי המבקשים פלשו למקרקעין וכי הם מחזיקים במבנים שנבנו עליהם שלא כדין וללא זכות חוקית. משכך, נטען כי יש להורות על פינויים לאלתר. עוד נטען כי המשיבות עמדו בכל התנאים הדרושים כדי להקים להן זכות לקבלת צו למסירת החזקה במקרקעין לפי סעיף 8(א) לפקודה.

 

4.        המבקשים התנגדו למתן הצו המבוקש, וטענו כי יש לדחות את התובענה, ולמצער כי יש להתנות את פינויים מהמקרקעין בתשלום פיצויים. בין היתר, טענו המבקשים כי הם מחזיקים במקרקעין שנים רבות ועושים בהם שימוש ללא כל הפרעה בידיעת עמידר והעירייה. המבקש 1 טען כי הוא מתגורר במקרקעין עם הוריו, שהתיישבו במקום לפני עשרות שנים, במהלכן בנה והקים את בית מגוריו, סככות וחוות חיות. המבקש 2 טען כי הוא מתגורר במקרקעין ומגדל בהם חיות, לרבות סוסים, וכי פעילות זו נחוצה לשיקומו מצריכת סמים. בנסיבות אלה, כך נטען, המבקשים רכשו מעמד של בני רשות בלתי הדירה במקרקעין, ואין לפנותם אלא כנגד תשלום פיצויים. כן טענו המבקשים טענות בדבר פגמים בהליכי ההפקעה ובמימושה.

 

5.        בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה, והורה, כאמור, למבקשים למסור את החזקה במקרקעין למשיבות עד ליום 15.11.2019. בתוך כך, נדחו טענות המבקשים בדבר פגמים בהליכי ההפקעה ובמימושה, וכן טענותיהם בדבר זכויותיהם במקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשים באשר למשך הזמן בו הם מחזיקים במקרקעין, וקבע כי הם מחזיקים במקרקעין לכל המוקדם משנת 2001, וכי ממועד זה הם הקימו עליהם מבנים נוספים. לנוכח העובדה שכבר בשנת 2014 התבקשו המבקשים לפנות את המקרקעין, נקבע כי החזקה של המבקשים בחלק מהמבנים משתרעת, לכל היותר, על פני 13 שנים. בית המשפט המחוזי קבע כי פרק זמן זה אינו מספק כדי להקים למבקשים זכות של בר רשות מכללא, וכי לא התקיימו נסיבות חריגות ונדירות המאפשרות הכרה בזכות שכזו במקרה הנדון. מכל מקום, כך נקבע, אף אם היה מקום להכיר במבקשים כבני רשות במקרקעין, הרי שמדובר ברישיון חינם, הניתן לביטול בכל עת.

 

6.        לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשים אינם זכאים להעמדת דיור חלוף למגוריהם כתנאי למסירת החזקה במקרקעין למשיבות, וכי הם אינם זכאים לדמי פינוי ולפיצויים בגין שווי המחוברים וההשקעות במקרקעין. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המבנים הוקמו במקרקעין שלא כדין ומבלי שהתקבל היתר לבנייתם, וכי אף משום כך אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים לקבלת פיצויים כאמור.

 

7.        חרף האמור, העיר בית המשפט המחוזי כי על-אף שעל-פי הדין אין להתנות את מסירת החזקה במקרקעין בתשלום פיצויים כלשהם "נכון וראוי ש[המשיבות] תיאותנה, לפנים משורת הדין, לפצות את [המבקשים] ... בגין שוויים של המבנים שהוקמו במקרקעין".

 

8.        המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצועו – היא הבקשה שבפניי.

 

הבקשה דנן

 

9.        בבקשתם טוענים המבקשים כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, עלול הערעור שהגישו להתייתר ולהפוך לתיאורטי, וכי פינוי החלק במקרקעין המוחזק על-ידי המבקשים אינו דחוף שכן הליכי ההפקעה ומימושה ביחס לחלקים נוספים במקרקעין טרם הסתיימו. כן נטען כי סיכויי הערעור טובים לנוכח פגמים שונים שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

 

           המבקשים מוסיפים כי מצבם הבריאותי והמשפחתי מצדיק היענות לבקשה, שאם לא כן הם עלולים להיוותר ללא קורת גג. כן נטען, כי מתקיימים בימים אלה מגעים בין הצדדים על-מנת להגיע לפשרה בסכסוך הנדון.

 

10.      המשיבות מתנגדות לבקשה. לטענתן, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי נשען על קביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. כן נטען כי המבקשים אך חוזרים על טענותיהם שנדחו על-ידי בית המשפט המחוזי, ולא מצביעים על טעויות שנפלו בפסק הדין. אשר למאזן הנוחות נטען כי הצורך בפינוי המקרקעין הוא מידי, כפי שאף נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכי ככל שיגרם למבקשים נזק מביצוע פסק הדין, הרי שיהיה ניתן לרפא נזק זה באמצעות פיצוי.

 

 

דיון והכרעה

 

11.      לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

 

           כידוע, ככלל בית המשפט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שעניינו בפינוי דירת מגורים או בהריסתה עד להכרעה בערעור, ייטה לקבלה, וזאת אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים. זאת, לנוכח הנזקים הבלתי הפיכים שעלולים להיגרם ככל שהערעור על פסק הדין יתקבל, ועל מנת שלא להפוך את הערעור לתיאורטי (ראו: ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פסקה 7 (7.4.2016); ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 18 (28.5.2018)). אמנם, מתן סעד כאמור אינו ניתן באופן אוטומטי, אלא בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראו: ע"א 8096/18 דניאלי נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, פסקה 8 (5.12.2018)), ואולם אני סבורה כי נסיבות המקרה הנדון מצדיקות היעתרות לבקשה, כמפורט להלן.

 

12.      המבקשים מערערים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי המתייחסות הן לפגמים שנפלו בהליך ההפקעה ובמימושה והן לזכויותיהם במקרקעין. יודגש כי המבקשים אינם מערערים אך על ההחלטה שלא להעניק להם פיצוי בגין ההפקעה, אלא על חוקיות ההפקעה עצמה. לפיכך, וחרף העובדה שנדמה כי סיכויי הערעור בעניין זה אינם גבוהים כלל, מובן כי ביצועו של פסק הדין לאלתר ייתר את בירור הערעור ועלול להפוך אותו לתיאורטי, לפחות בכל הנוגע לחוקיות ההפקעה. יחד עם זאת, לנוכח ייעוד המקרקעין להקמת פארק ציבורי, אין להתעלם מהנזק שעלול להיגרם לאינטרס הציבורי בשל עיכוב ההפקעה. באיזון הכולל אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, בהינתן כי הערעור יישמע בהקדם.

 

13.      לנוכח האמור דין הבקשה להתקבל, וביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור.

 

           אין צו להוצאות.

 

           המזכירות תקבע את הדיון בערעור בהקדם, בכפוף לאילוצי היומן.

 

           ניתנה היום, ‏ז' בכסלו התש"ף (‏5.12.2019).

 

 

 

ש ו פ ט ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים