מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני

רע"א 4235/19
תאריך: 14/08/2019

 

בבית המשפט העליון

רע"א  4235/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקשת:

מנורה חברה לביטוח בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. פלונית

 

2. עיריית ירושלים

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק רעא 059747-04-19 שניתנה ביום 24.05.2019 על ידי כבוד השופטת ד' כהן-לקח

 

בשם המבקשת:

עו"ד עוזי לוי ועו"ד אלעד כברי

בשם המשיבה 1:

עו"ד עדנה אוריון

בשם המשיבה 2:

עו"ד א' גדות

 

 

החלטה

 

 

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ד' כהן לקח) ברע"א 59747-04-19 מיום 24.5.2019, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דהאן) בת"א 25727-04-18 מיום 19.3.2019.

 

2.        ואלו עובדות המקרה: בני זוג עצרו את רכבם בסמוך למאפיה. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ירדה לקנות לחמניות ובעלה המתין לה ברכב כשעודו מונע. עם שובה, פתחה המשיבה את דלת הרכב, ירדה מהמדרכה, מעדה בשקע שהיה בשפת המדרכה ובכביש – ונחבלה.

 

3.        ביום 15.4.2018 הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשת ונגד המשיבה 2 (להלן: עיריית ירושלים או העירייה). התביעה נגד המבקשת נתמכה בהוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), בטענה שעסקינן בתאונת דרכים. לחלופין, נטען כי ככל שייקבע שלא מדובר בתאונת דרכים, הפגיעה נגרמה כתוצאה מרשלנותה של העירייה. בפסק דין חלקי מיום 19.3.2019, פסק בית משפט השלום כי האירוע מהווה תאונת דרכים. על כן, בהתאם לכלל ייחוד העילה, נדחתה התביעה נגד עיריית ירושלים.

 

4.        המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה שנפילתה של המשיבה אירעה בטרם החלה פעולת הכניסה לרכב, וממילא כי אין תחולה לחוק הפיצויים. בבקשה צוין כי יש הצדקה לדון בטענות לגופן כבר בשלב זה, ולא להמתין לפסק דין סופי, בשל ההשפעה שיש לסיווג התביעה על מתווה ההליך ועל זהות הנתבעים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בין היתר בהתבסס על רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012) (להלן: עניין מע"צ), שם נקבע (בפסקה 8) כי: "הנזק שיגרם כתוצאה מקיום הליכים מיותרים, ככל שיהיו כאלה, אינו מצדיק, ככלל ולמעט במקרים יוצאי דופן, סטייה מעקרון היסוד שלפיו זמנו של הערעור הכולל השגות על החלטותיו השונות של בית המשפט, הוא בתום הדיון בתובענה כולה, על כל חלקיה". נקבע כי בנסיבות העניין לא התקיימו נסיבות מיוחדות שתצדקנה מתן רשות ערעור בטרם בא ההליך לסיומו.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

5.        לטענת המבקשת, ההחלטה אם לסווג אירוע כ"תאונת דרכים" הוכרה בפסיקה כאחד החריגים לכלל שנקבע בעניין מע"צ, בהם יש הצדקה למתן רשות ערעור בשלב מוקדם. הטעם לכך הוא שסיווג שגוי עלול להוביל לניהול הליכי סרק ולקשיים דיוניים (רע"א 3559/13 איילון חברה לביטוח בע"מ קרפ (12.9.2013) (להלן: עניין קרפ)).

 

6.        המשיבה טענה בתגובתה שהתיק אינו מעורר שאלה עקרונית המצדיקה רשות ערעור "בגלגול שלישי"; והעירייה הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, ובהסכמת הצדדים, החלטתי לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אומר כבר כעת כי דין הערעור להתקבל.

 

8.        בעניין קרפ נדונה שאלה זהה לשאלה הניצבת בפנינו – האם יש מקום לדון בבקשת רשות ערעור הנוגעת לסיווג התאונה עוד בטרם הסתיים הדיון בערכאה הדיונית? באותו עניין נענתה השאלה בחיוב, והדברים יפים גם לענייננו:

 

"כאשר מדובר בתובענה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובע-הנפגע באירוע תאונתי, ונטען בה כלפי נתבעים אחדים לחבות מכוח חוק הפיצויים ולחלופין, כלפי נתבעים אחרים, לחבות מכוח דיני הנזיקין הרגילים, קיימת תועלת בקיום בירור מוקדם על-ידי ערכאת הערעור של שאלת סיווג התאונה שבה נגרם הנזק (אם תאונת דרכים אם לאו) שבגינה יש לחרוג מן הכלל שפורט לעיל [הכלל שנקבע בעניין מע"צ – י"ע]" (שם, בפסקה 7).

 

 

           קביעה זו נתמכה בשלושה נימוקים, אשר יובאו להלן בתמצית (וראו בהרחבה בפסקאות 8-7 לפסק הדין בעניין קרפ): ראשית, להחלטה בדבר סיווג התאונה יש נפקות דיונית ניכרת, באשר היא מסיימת את ההליך מבחינת חלק מהנתבעים ומתווה את המסלול הדיוני שעל פיו יתנהל המשך הדיון בתביעה. לכן, על מנת להימנע מניהול ההליך כולו במתכונת שגויה, אין לדחות את הביקורת הערעורית על שאלת הסיווג לסוף ההליך. שנית, דחיית הדיון בהשגות לשלב הערעור על פסק הדין עלולה להציב את הניזוק בפני שוקת שבורה. זאת, משום שקבלת הערעור בשאלת החבות עשויה לעורר מחדש את האפשרות שהנתבעת "שהוצאה מן התמונה" (בענייננו – העירייה) היא האחראית לנזקו, בעוד שבידי האחרונה פסק דין חלוט לפיו אין היא אחראית לנזק. ושלישית, החלטה בעניין סיווג התאונה מהווה גם פסק דין חלקי, באשר היא מסיימת את ההליך מבחינת חלק מהנתבעים. בנסיבות אלה, יש להסתפק בגרסה מרוככת של הכלל שנקבע בעניין מע"צ, שכן כוחו יפה בעיקר להחלטות ביניים "טהורות".

 

9.        הטעמים האמורים תומכים בקבלת הערעור חרף העובדה שמדובר ב"גלגול שלישי": "כשמדובר בהליכי השגה על החלטת ביניים, כבמקרה דנן, הנטייה ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תגבר כאשר ענייננו בהחלטה שתיצור מצב בלתי הפיך, או שיהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור במסגרת הערעור על פסק-הדין" (רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג, בפסקה 11 (1.5.2012)). אמנם, סיווג מוטעה של התאונה ניתן לתיקון במסגרת הערעור על פסק הדין, ואינו יוצר "מצב בלתי הפיך", אך הוא מערים קשיים ניכרים על כל המעורבים בדבר – הניזוק נאלץ לנהל הליך כפול כדי לזכות בפיצוי; הנתבע שניהל את ההליך עשה זאת לשווא; והנתבע ש"הוצא מהתמונה" עלול למצוא עצמו מעורב בהליכים משפטיים בעניין שכבר הוכרע, או, לחלופין, להיוותר בחוסר וודאות עד תום הליכי הערעור.

 

10.      לזאת יש להוסיף את הזמן השיפוטי היקר שעלול להיגזל בניהול הליך סרק. טעם זה מבדיל את ענייננו ממקרים אחרים בהם פוצל הדיון לשלבים, מבלי שתהיה לשלב הראשון השפעה דיונית מכרעת על השלב השני. כך, מקום בו שאלת החבות נדונה תחילה ושאלת הנזק בהמשך, אך ההליך ממשיך להתנהל על פי אותם סדרי דין ולמול אותם בעלי דין, אין מקום לסטייה מהלכת מע"צ. קרי, השגות על שאלת החבות ידונו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת (ראו למשל: רע"א 373/97 שקולניק נ' שפיגל (20.2.1997); רע"א 1560/06 לוי נ' שקלים (17.4.2007); רע"א 3067/09 שפירא נ' ליבנה (16.8.2009)).

 

11.      אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון לגופן בטענות המבקשת ביחס לסיווג התאונה. יודגש כי אין בקביעה זו משום הבעת עמדה ביחס לטיב הטענות או לגבי הסיווג הנכון בנסיבות העניין.

 

           אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏י"ג באב התשע"ט (‏14.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים