מנהל הארנונה של עיריית רחובות נ. דרבן השקעות בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מנהל הארנונה של עיריית רחובות נ. דרבן השקעות בע"מ

עע"מ 10182/17
תאריך: 19/01/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים

עע"מ 10182/17

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

כבוד השופטת ע' ברון

 

כבוד השופט י' אלרון

 

המערער:

מנהל הארנונה של עיריית רחובות

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

דרבן השקעות בע"מ

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (השופט צ' דותן) בעת"מ 38158-09-16 מיום 20.11.2017

 

תאריך הישיבה:

כ"ט באייר התשע"ט      

(3.6.2019)

 

בשם המערער:

עו"ד אשר אילוביץ; עו"ד אריאל ליבר

 

 

בשם המשיבה:

עו"ד רונית כהן כספי

 

 

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

 

1.               ערעור המכוון נגד פסק דינו מיום 20.11.2017 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט צ' דותן) בעת"מ 38158-09-16 בגדרו נקבע בין היתר כי תעריף הארנונה שהוחל על נכס דרבן, דרבן השקעות בע"מ (להלן: דרבן) בהתייחס לשנת 2016, הוא בלתי סביר, ועל כן יש לחייב את דרבן לפי תעריף הארנונה הנמוך יותר החל באזור אחר.

 

2.               דרבן היא הבעלים של נכס מקרקעין ברחובות (להלן: הנכס). ביום 3.5.09 הודיעה עיריית רחובות (להלן: העירייה) לדרבן,  כי מבדיקה שערכה הסתבר כי דרבן לא חויבה, בטעות, בארנונה עבור חלק מהנכס בגין השנים 2009-2002. להודעה צורף חיוב/שומה על סך של כ- 730,300 ₪, כולל ריבית והצמדה, נכון ליום 30.4.09. דרבן  פנתה אל העירייה בדרישה לבטל את החיוב, העירייה דחתה את טענותיה, ובעקבות זאת  ניהלו הצדדים משא ומתן ממושך.

 

המשא ומתן לא עלה יפה, ובשנת 2016 הגישה דרבן עתירה מנהלית לביטול החיוב. בעתירתה טענה כי החיוב שהוטל עליה אינו חוקי בהיותו רטרואקטיבי. כן נטען בעתירה נגד סבירות תעריף הארנונה ל"קרקע תפוסה/קרקע צמודה לבניין" (להלן: קרקע תפוסה) שבצווי הארנונה בגינו חויבה בהתייחס לשנים 2016-2009. יצוין כי העתירה התייחסה במקורה לתעריף אזור א', אך מתגובת העירייה עלה שנכס דרבן מצוי באזור ב' וחויב לפי התעריף באזור זה (שהוא נמוך במקצת מתעריף אזור א').

 

3.               בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת דרבן על שני ראשיה, תוך דחיית טענת העירייה לשיהוי בהגשת העתירה. נקבע כי החיוב הרטרואקטיבי היה שלא כדין ועל כן יש לבטלו. אציין כבר כאן כי ערעור העירייה שבפנינו אינו מכוון נגד ההכרעה לענין הרטרואקטיביות, ועל כן לא אפרט כאן את נימוקי ההכרעה לענין זה.

 

כן קבע בית המשפט כי תעריף הארנונה ל"קרקע תפוסה" באזור ב', מושא הערעור, הוא בלתי סביר באופן קיצוני, שכן הוא גבוה פי כ- 4.5 מהתעריף ל"קרקע תפוסה" באזורים ג, ד' ובאזור תעשיה. כך, באזור ב', התעריף הוא 32.05 ₪  או 34.60 ₪ לכל מ"ר, בהתאם לגודל הנכס, ואילו באזורים ג', ד' ובאזור התעשייה, התעריף הוא 7.15 ₪ או 7.75 ₪ לכל מ"ר, בהתאמה. נוכח זאת קבע בית המשפט כי מדובר בפער גדול שלא ניתן לו הסבר מניח את הדעת, ולפיכך מדובר בפער בלתי סביר המחייב את התערבות בית המשפט.

 

אשר על כן הורה בית המשפט לעירייה לחייב את נכס דרבן לפי התעריף הנמוך של "קרקע תפוסה" באזורים ג, ד' ובאזור תעשייה, ולא לפי התעריף באזור ב' בו מצוי הנכס. עם זאת, בית המשפט קבע כי "הסעד יהיה נקודתי", ויוגבל אך לשנת 2016 ולנכס דרבן בלבד.

 

4.            הערעור לפנינו מטעם עיריית רחובות מתייחס כאמור רק לקביעת בית המשפט קמא בנוגע לאי-סבירות התעריף באזור ב', ולא להכרעתו לענין רטרואקטיביות החיוב.

 

נטען כי היה מקום לדחות את העתירה על הסף בגין שיהוי מהותי בהגשתה, שכן הפער בתעריף לגבי "קרקע תפוסה" בין אזור ב' לאזורים ג, ד' ואזור תעשייה קיים כבר משנת המס 1986/7, ודרבן חויבה בארנונה לפי תעריף אזור ב' כבר משנת 2002, בעוד העתירה הוגשה רק בשנת 2016.

 

כן נטען כי הטענות בעתירה ובמסגרת ההליך קמא לגבי סבירות התעריף  היו כלליות וסתמיות, ולא גובו בכל חוות דעת מקצועית שתתמוך בכך שהתעריף באזור ב' אינו סביר, וזאת גם בהשוואה לנהוג ברשויות מקומיות אחרות. נטען כי קיום פער בתעריפי ארנונה בין אזורי העיר השונים לגבי נכסים מאותו סוג  הוא דבר שנהוג במרבית צווי הארנונה של הרשויות המקומיות ברחבי הארץ ומעוגן בדין. כן מפנה העירייה למספר דוגמאות של צווי ארנונה ברשויות מקומיות אחרות בהם קיימים פערים משמעותיים בתעריפי החיוב של נכסים דומים אך בשל מיקומם באזורים שונים ברחבי העיר. עוד נטען כי למעשה עתירת דרבן התייחסה לפער בין תעריף אזור א' לתעריף אזורים ג' ו-ד' ואזור תעשיה, ורק בדיון בעתירה הוברר שדרבן מחויבת לפי אזור ב' ולא אזור א', ועל כן הדבר חייב את דחיית העתירה. 

 

לחלופין, נטען כי גם אם בית משפט קמא סבר כי הפער כשלעצמו בין התעריפים לוקה בחוסר סבירות, אין שום הכרח כי הסעד יהיה חיוב דרבן לפי התעריף הנמוך דווקא. צוין כי אלמלא חוקי ההקפאה והנחיות משרד הפנים, אשר כובלים את ידי העירייה מלבצע שינויי תעריפים, הייתה העירייה מעלה את תעריפי הארנונה בנוגע ל"קרקע תפוסה" באזורים ג' ו-ד'.

 

5.               מטעם דרבן נטען כי העירייה מודה למעשה שהפער בתעריף בין האזורים הנדונים אינו מוצדק כיום, ויסודו במציאות היסטורית שאינה רלבנטית עוד. כן נטען כי בית המשפט קמא עשה חסד עם העירייה כאשר הגביל את הסעד שניתן אך לשנת 2016 ורק לנכס דרבן. אשר לטענת השיהוי, נטען כי משהוגבל הסעד לשנת 2016 הרי שממילא טענת הסבירות נבחנה בנוגע לשנת הכספים במסגרתה היא הועלתה ולא לשנים קודמות. לבסוף באשר להעדר חוות דעת מקצועית לתמיכה בטענת אי הסבירות, נטען על ידי דרבן כי משלא הוצגה מטעם העירייה הנמקה משכנעת לפער הגדול בתעריפי האזורים הנדונים, לא היה צורך בהגשת חוות דעת מומחה מטעמה.

 

6.               בדיון לפנינו בערעור, שהתקיים ביום 3.6.2019, חזר בא כוח העירייה על עיקרי נימוקי הערעור כמפורט לעיל, תוך שהדגיש כי הקושי בפסק הדין מבחינת העירייה אינו בהכרעה הקונקרטית הנוגעת להפחתת החיוב של דרבן לשנת המס 2016, אלא חששה הוא מהשלכות הרוחב של קביעת בית המשפט כי התעריף לקרקע תפוסה באזור ב' הוא בלתי סביר, דבר שהוביל לטענות ולעררים על ידי מחזיקים אחרים באזור זה המסתמכים על קביעתו זו של בית המשפט קמא.  הובהר כי עניינה של העירייה הוא בביטול הקביעה של בית משפט קמא לגבי אי סבירות התעריף, ולא בביטול הסעד הקונקרטי שניתן למשיבה.

 

באת כוח דרבן חזרה אף היא על עיקרי טענותיה כמפורט לעיל. נטען כי העירייה לא פעלה כל השנים לתיקון הפער החריג בשיעורי הארנונה עבור "קרקע תפוסה" בין האזורים, וזאת אף שהטענות על העדר הצדקה לפער חריג זה הועלו על ידי דרבן עוד מתחילת ההליכים בין הצדדים, ואף שהעירייה סבורה אף היא שכיום אין עוד הצדקה לפער זה.

 

           בתגובה ציין בא כוח העירייה כי בשל ההליכים המשפטיים בהם נקטה דרבן הייתה העירייה מנועה, לפי נהלי משרד הפנים, מלפעול לתיקון צו הארנונה. בתשובה לשאלת בית המשפט הוסיף בא כוח העירייה כי בכוונת מועצת העירייה לקבל החלטה על תיקון צו הארנונה באופן שהתעריף בגין "קרקע תפוסה" יהא אחיד בכל האזורים, וכי לאחר קבלת החלטה כאמור תוגש על ידי העירייה לשרים (שר הפנים ושר האוצר) בקשה למתן אישור חריג לתיקון כאמור.

 

7.               בתום הדיון ניתנה על ידינו החלטה כדלקמן:

 

"המערער ימסור הודעה מעדכנת עד ליום 21.7.2019 בנוגע להחלטת עיריית רחובות לעניין תעריפי הארנונה הרלבנטיים ועל אודות פנייתה לשרים לאישור התעריפים החורגים.

עם קבלת העדכון יוחלט על המשך הטיפול בערעור."

 

           ביום 22.7.2019 נמסרה הודעת עדכון מטעם העירייה לפיה בישיבתה מיום 30.6.2019 אישרה מועצת העירייה את תיקון צו הארנונה לשנת 2020 באופן שהתעריפים ל"קרקע תפוסה" בכל האזורים יאוחדו לתעריף אחד בהתאם לתעריף הקבוע לאזור א', וכן כי הוגשה בקשה למשרד הפנים לאישור חריג של השרים לתיקון זה.

 

           בו ביום ניתנה החלטתנו לפיה רשמנו לפנינו את ההודעה האמורה, וכן הורינו כי תימסר לנו הודעה מעדכנת לגבי החלטת השרים לא יאוחר מיום 31.12.2019.

 

           ביום 29.12.2019 נמסרה הודעת עדכון מטעם העירייה לפיה ביום 15.12.2019 דחו השרים את בקשת העירייה לאישור עדכון התעריפים לקרקע תפוסה.

דיון והכרעה

 

8.               כפי שהערנו במהלך הדיון בערעור, אנו רואים קושי בקביעת בית המשפט קמא בדבר אי סבירות תעריף הארנונה של "קרקע תפוסה" באזור ב', כאשר קביעה זו מבוססת אך על הפער שבין התעריף החל על אזור ב' לעומת התעריף החל באזורים ג'-ד' ובאזור תעשייה.

 

9.               בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992, ותקנה 3 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות, תשס"ז-2007, הטלת ארנונה על ידי רשות מקומית בגין נכסים בשטחה וקביעת שיעורה תיעשה בין היתר בהתחשב  במיקומם של הנכסים באזורי העיר השונים; היינו – ניתן לקבוע תעריף ארנונה שונה לאותו סוג נכס (כגון דירות מגורים) בהתחשב באזור בו הוא מצוי, וכך אכן נהוג הלכה למעשה ברשויות המקומיות השונות.

 

10.           בענייננו, בית המשפט המחוזי לא בחן את תעריף הארנונה ל"קרקע תפוסה" באזור ב' לגופו, האם הוא בשיעור סביר אם לאו, אלא אך את הפער בין התעריף באזור ב' לתעריף באזורים ג'-ד' ובאזור תעשייה. הפער , כשלעצמו, בין התעריף באזור ב' לתעריף באזורים  ג'-ד' ובאזור תעשייה, גם אם מדובר בפער משמעותי, אינו יכול ללמד על אי סבירות התעריף באזור ב' דווקא. ואכן, העירייה הסבירה פער זה בכך שהתעריף הנמוך באזורים ג'-ד' נקבע בזמנו כדי לעודד פיתוח של אזור חדש, ולאחר מכן "דיני ההקפאה" של הארנונה מנעו ממנה העלאת התעריף לרמה דומה לזו שבאזורי א' ו- ב'.

 

דרבן לא הגישה לבית המשפט קמא חוות דעת מקצועית לגבי סבירות תעריף הארנונה באזור ב'  - כשלעצמו, ובהתחשב בתעריפים הנהוגים באזורים דומים ברשויות מקומיות בעלות מאפיינים דומים - וממילא לא הייתה בפני בית המשפט קמא תשתית עובדתית לקביעת אי-סבירות התעריף באזור ב'. כל שהיה בפניו הוא פער חריג בתעריפים שבין האזורים.

 

11.           זאת ועוד, גם אם עצם הפער בין האזורים אינו מוצדק כיום וטעון תיקון, אין הדבר מוביל בהכרח למסקנה כי הדרך לתיקון המעוות היא להחיל באזור ב' את התעריף הנמוך באופן חריג של אזורים ג'-ד' ואזור תעשייה דווקא.

 

בפסק דין שניתן לא מכבר במקרה דומה בעע"מ 6186/17 ‏ ברקוביץ נ' המועצה המקומית מבשרת ציון (8.10.2018), (להלן: ענין ברקוביץ), נדון מקרה בו הועלתה טענה על ידי המערערים כי שיעור הארנונה בו חויבו הוא מפלה ובלתי חוקי, מאחר שתעריף הארנונה בקטע הרחוב שבו הם גרים גבוה יותר מהתעריף החל בחלקו האחר של אותו רחוב וברחובות הסמוכים. נקבע כי אמנם צו הארנונה במתכונתו הנוכחית אינו משקף עוד את המציאות העדכנית ב"שטח", אך אין בכך כדי לקבוע כי מלכתחילה ההבחנה בין אזורי החיוב, הקיימת בצווי הארנונה של המועצה מזה שנים, לא הייתה מוצדקת. לצד זאת נקבע כי-

 

"... המערערים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת למסקנה לפיה אף אם מדובר בהבחנה שהיא בלתי סבירה ולכן מפלה הרי שתיקונה צריך להיות על דרך הענקת סעד 'חיובי', של מתן ההטבה למערערים ושכניהם, להבדיל מסעד 'שלילי', שיתבטא בנסיבות העניין בהעלאת שיעור הארנונה שיושת על אחרים, או סעד 'ביניים' אחר (למשל, קביעת שיעורי ארנונה חדשים, ואולי חלוקה אזורית מחודשת בתחומי הרשות המקומית). כזכור, בעניין חוקה למדינת ישראל נדונו שלושה מצבים שונים ביחס לסעדים שמקורם בטענת הפליה... במצב השלישי, לפלוני ולאחרים שכמותו אין זכות מוקנית בדין, אולם לרשות יש סמכות להעניק את הזכות לפרטים, על פי שיקול דעתה. עם זאת, היא עושה כן באופן מפלה. במצב דברים זה, אין לפלוני זכות מכוח החוק לקבלת טובת הנאה, אלא רק לכך שהרשות תפעיל את שיקול דעתה המינהלי כדין. במילים אחרות, חובה על הרשות להפעיל את שיקול דעתה ולקבל החלטה שאינה מפלה, אולם היא רשאית לעשות כן תוך 'השוואה כלפי מטה' או תוך 'השוואה כלפי מעלה', כל עוד החלטתה מתקבלת על פי כללי המשפט...

המקרה דנן הוא מקרה מובהק מהסוג השלישי המתואר לעיל. המערערים טוענים כי אין מקום להבחנה בינם לבין בתים אחרים באותו הרחוב, אולם טענה זו לא בהכרח מובילה לתוצאה לפיה הם יחויבו גם כן בתעריף ארנונה נמוך. כל שמתחייב מכך הוא שהמועצה תידרש לבחון את מדיניותה ולעדכן אותה כך שהיא תעלה בקנה אחד עם עקרון השוויון" (שם בפסקה 21).

 

12.           אשר על כן, אין מנוס מביטול קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר אי סבירות התעריף של "קרקע תפוסה" באזור ב' לפי צו הארנונה של עיריית רחובות. עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות הענין, לרבות הסכמת העירייה, אין אנו רואים לבטל את הסעד הקונקרטי שניתן לדרבן על ידי בית המשפט בנוגע לנכס שלה לשנת 2016, והוא יוותר על כנו.

 

           יודגש עם זאת, כי אין באמור כדי לפטור את עיריית רחובות מלפעול לתיקון הפער החריג בתעריף הארנונה בגין "קרקע תפוסה" בין האזורים השונים, אשר גם לגישתה אין לו עוד צידוק כיום (והשוו בענין ברקוביץ, שם בפסקאות 20 ו- 22). אמנם השרים דחו כאמור את בקשת העירייה לתיקון צו הארנונה, אך העירייה עדיין מחויבת להמשיך ולפעול לתיקון המעוות. אציין כי בהחלטה שקיבלה העירייה, שלא אושרה על ידי השרים, היא ביקשה להחיל על כל אזורי העיר את התעריף של אזור א' דווקא, שהוא אף גבוה מזה של אזור ב' מושא הליך זה. ולכן משמעות ההחלטה שקיבלה מועצת העירייה הייתה העלאה חריגה של שיעור הארנונה בכל שאר אזורי העיר. ראוי כי העיריה תשקול חלופות אחרות אשר עשויות להיות מקובלות על השרים, כגון החלטה על מיצוע התעריף על ידי הפחתה מסוימת של התעריף באזורים בהם הוא גבוה, לצד העלאתו באזורים בהם הוא נמוך, באופן שהסך הכולל המשוקלל של התעריף בגין קרקע תפוסה בעיר לא יעלה, או יעלה בשיעור מוגבל בלבד. נוסיף כי החובה לתיקון העיוות בתעריפים הנדונים מוטל לא רק על העירייה אלא מונחת היא גם לפתחם של השרים, אשר בידם לאשר תיקון מעין זה.

 

13.           סוף דבר: הערעור מתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 12 לעיל. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

 

 

           ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התש"ף (‏19.1.2020).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
רע"א 476/21
החלטה
22/01/2021
טען מסמכים נוספים