מיקי ליבוביץ נ. רות לוי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מיקי ליבוביץ נ. רות לוי

ע"א 128/19
תאריך: 08/12/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א  128/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המערערים:

1. מיקי ליבוביץ

 

2. ברוך ליבוביץ

 

3. אילן לוי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

רות לוי

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת בתיק הפ 030199-07-17 שניתן ביום 24.11.2018 על ידי כבוד השופט י' אברהם

 

בשם המערערים 2-1:

עו"ד רם קאין

בשם המערער 3:

עו"ד עידו שיפוני

בשם המשיבה:

עו"ד לבנה קציר

 

 

פסק-דין

השופט י' עמית:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 24.11.2018 בה"פ 30199-07-17.

 

1.        הערעור נסב על רכיב ההוצאות בלבד, אך למען שלמות התמונה נפרוס תחילה, בתמצית, את השתלשלות האירועים בתיק בכללותו:

 

           המשיבה ניהלה תיק הוצאה לפועל כנגד המערער 3 (להלן: אילן), בעלה לשעבר, בגין חוב מזונות בסך 169,000 ₪ (ואשר לטענתה תפח מאז לסכום של 250,000 ₪). כחלק מניסיונותיה לגבות את החוב, הגישה המשיבה המרצת פתיחה לפי סעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בבקשה להצהיר כי אילן הוא הבעלים בפועל של מחצית הזכויות בחלקה 28 בגוש 11073 ביקנעם עילית, הרשומה על שם המערערים 2-1 (להלן: ליבוביץ). עוד תבעה להטיל עיקול על זכויותיו בחלקה.

 

           במסגרת ההליך, ולבקשת המשיבה, ניתן צו איסור דיספוזיציה במעמד צד אחד ביחס לחלקה כולה (החלטת כב' הרשמת ת' נסים שי מיום 28.9.2017). לאחר דיון בבקשה, הורה בית המשפט על המרת איסור הדיספוזיציה בעיקול זמני על מחצית הזכויות בנכס, והנחה את המשיבה לפעול בהתאם לתיקון הרישום בדחיפות (החלטת כב' הרשמת ת' נסים שי מיום 17.12.2017). מסיכומי המערערים ומטענות הצדדים בקדם הערעור עולה כי תיקון הרישום טרם בוצע, ועדיין רשומה הערה על איסור דיספוזיציה.

 

2.        בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבה לא הצליחה להוכיח את בעלותו של אילן בחלקה, ודחה את התובענה. נפסק כי זיקתו לחלקה מתמצה בכך שתיווך בין יוזם עסקת המכר לבין ליבוביץ, תיווך שבעבורו זכה בתגמול הולם ונפרד. החשוב לעניינו הוא שהמשיבה חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ לטובת ליבוביץ; וכי לטובת אילן לא נפסקו הוצאות כלל, משום "שלא התייצב לדיון ואף לא הגיש סיכומים".

 

           אילן הגיש בקשה לתיקון פסק דין, בטענה שהגיש סיכומים ושבא כוחו התייצב לדיון ההוכחות, ועל כן יש לפסוק לזכותו הוצאות. בית המשפט קבע כי אכן נפלה שגגה בקביעה שלא הוגשו סיכומים, אך כי הסמכות לתקנה מסורה לערכאת הערעור (החלטת כב' השופט י' אברהם מיום 1.1.019).

 

3.        מכאן הערעור דנן, שבו נטען כי עניינם של המערערים נמנה על המקרים החריגים בהם ישנה הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בגובה ההוצאות.

 

           ליבוביץ טענו כי הסכום של 10,000 ₪ שנפסק לזכותם אינו עומד ביחס סביר להשקעתם בהליך, שנכפה עליהם שלא באשמתם. לטענתם, היה מקום לפסוק להם הוצאות גבוהות בהרבה, בהתחשב בנזק שנגרם להם כתוצאה מהעיקול; בשווי העסקה שבמוקד המחלוקת; בהחלטת הביניים שבה נקבע כי ההוצאות בגינה יושתו במסגרת פסק הדין הסופי; ובכך שהתנהלותם הייתה ללא דופי.

 

           אילן טען כי ההחלטה שלא לפסוק לזכותו הוצאות מבוססת על טעות, וכי די בכך כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. עוד נטען כי הגיש סיכומים ותגובות, וכי העובדה שנעדר מישיבת ההוכחות – לטענתו משום שחשש מפקודת מאסר שהוציאה נגדו המשיבה – לא צריכה להיזקף לחובתו, הואיל ובא כוחו מטעם הסיוע המשפטי התייצב לדיון.

 

4.        לטענת המשיבה אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לעניין ההוצאות, שכן זו ניתנה על בסיס מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכללם הקנוניה אשר לטענתה נרקמה בין המערערים כנגדה. לטענתה, גם הערעור הנוכחי אינו אלא ניסיון של אילן להתחמק מתשלום חובותיו ולהתעמר בה. עוד נטען כי אין לדון במסגרת ערעור זה בנזקים שלכאורה נגרמו לליבוביץ מהעיקול, משום שאלה מתבררים במסגרת תביעה נזיקית תלויה ועומדת (ת"א 59524-05-19). אשר לאילן, נטען כי הלה לא התייצב לדיוני ההוכחות, כי הוצאותיו היו נמוכות, וכי מכל מקום, גם אם יפסק לזכותו סכום נוסף, הוא יועבר לאוצר המדינה בהתאם לנהלי הסיוע המשפטי.

 

5.        ביום 9.7.2019 שמעתי את הצדדים במסגרת קדם ערעור, שבסופו דחו המערערים את הצעתי לחזור בהם מערעורם (החלטה מיום 9.7.2019). גם כעת, לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, סבורני כי דין הערעור להידחות. זאת, בהתאם לכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בגובה ההוצאות אלא במקרים חריגים (ע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן, בפסקה 5 (4.7.2012); ע"א 1645/15 אדלר נ' לבנת, בפסקה 22 והאסמכתאות שם (1.9.2015)). בית משפט קמא הוא שניהל את הדיון והכיר את הנפשות הפועלות ואת מורכבות היחסים ביניהן, ובהתאם לכך פסק את הוצאות המשפט. ההוצאות שנפסקו בענייננו הן אכן על הצד הנמוך, אך על רקע האמור, אין הן מקימות עילה להתערבותנו. גם אם היה מקום להכפיל ולשלש את סכום ההוצאות שנפסקו לזכות ליבוביץ (דהיינו, להוסיף 10,000 ₪ - 20,000 ₪), איני סבור כי הדבר מצדיק הגשת ערעור לבית המשפט העליון. לכך יש להוסיף את העובדה כי ליבוביץ מנהלים כיום תביעה כנגד המשיבה בגין הנזקים שנגרמו להם עקב העיקול, ותביעה זו תלויה ועומדת.

 

           לא נעלמה מעיניי הטענה בדבר טעותו של בית משפט קמא ביחס לסיכומיו של אילן. טוב היה עושה בית משפט קמא אילו היה מתייחס לבקשת התיקון לגופה, והתקשיתי לראות מדוע הדבר לא בסמכותו. מכל מקום, גם אם סבר בית המשפט קמא כי אין לו סמכות לתקן את הטעות, טוב היה עושה אילו הביע דעתו לגופה של בקשה. כך ראוי לערכאה דיונית לנהוג כל אימת שמוגשת לה בקשה לתיקון טעות, מקום בו הערכאה הדיונית סבורה כי אכן טעתה, ולו על מנת ליתן לערכאת הערעור "קריאת כיוון" באשר לכוונתה בנושא הוצאות, ריבית, טעויות טכניות וכיו"ב, מה שיכול לחסוך לעיתים התדיינות בערכאת הערעור, על המשאבים הכרוכים בכך, והמקרה שבפנינו יוכיח. מכל מקום, נוכח מערכת היחסים בין המשיבה לאילן, ברי כי ההליך דכאן הוא אך חלק מהתמונה הכללית, ואיני סבור שמדובר בטעות היורדת לשורש העניין.

 

           לאור האמור, הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ כל אחד.

 

 

           ניתן היום, ‏י' בכסלו התש"פ (‏8.12.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים