מיכאל לוי נ. שירות בתי הסוהר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מיכאל לוי נ. שירות בתי הסוהר

רע"ב 4514/19
תאריך: 15/08/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"ב  4514/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקש:

מיכאל לוי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

שירות בתי הסוהר

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.6.2019 (כבוד השופט י' בן-חמו) ב-עת"א 40197-04-19

 

בשם המבקש:

עו"ד דורון נוי

בשם המשיב:

עו"ד שרון אבירם

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 3.6.2019 (השופט י' בן-חמו, עת"א 40197-04-19), בגדרו נעתר בית המשפט לבקשת המשיב, שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס), להורות על המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד (להלן: פסק הדין ו-הבקשה, בהתאמה).

 

2.        המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל לתקופה של 24 שנים החל מיום 15.5.2016, עקב הרשעתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע עבירות של הריגה וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (תפ"ח 25960-06-16, השופט ב' שגיא; גזר הדין ניתן ביום 19.11.2017). ויצוין כי זהו איננו מאסרו הראשון של המבקש, וכי מתיאור הדברים בגזר הדין, עולה כי "מדובר במי שהחל לבצע עבירות עוד טרם מלאו לו 20 שנה. הגיליון, יחסית לגיל צעיר, הוא גיליון עמוס בעבירות [...]".

          

           לפי הנמסר בתגובת שב"ס, המבקש מוגדר כ"אסיר הפרדה" ו"אסיר התראה". בהתאם, ממועד הסמוך לתחילת מאסרו הנוכחי ועד היום, מוחזק המבקש בהפרדת יחיד; למעט תקופה בת כשלושה חודשים (בין מאי לאוגוסט 2018) במהלכה נעשה ניסיון – שלא צלח – לשלבו בהפרדה זוגית. ויובהר כי החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד הוארכה מעת לעת על ידי הגורמים המוסמכים לכך בשב"ס, בהתאם להוראות סעיף 19ג לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: הפקודה), ובהמשך על ידי בתי המשפט המחוזיים לפי סעיף 19ה לפקודה. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי בשעתו המבקש הוגדר גם כאסיר טעון הגנה רמה א'; אולם בעקבות עתירה שהגיש בנדון, נקבע שכל עוד הוא שוהה בתנאי הפרדת יחיד ומוגדר כאסיר התראה – אין צורך לסווגו גם בסטטוס טעון הגנה רמה א' (עת"א 22187-06-17, השופט י' בן-חמו). יצוין כבר עתה, כי הרקע לסיווג המבקש בקטגוריות שצוינו טמון בעובדה שהוא הורשע בהריגה של מי שלטענת משטרת ישראל היה בנו של ראש ארגון פשיעה.

 

3.        ביום 17.4.2019 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים לפי סעיף 19ה לפקודה (להלן: בקשת ההפרדה); וזאת לאחר שהוועדה המחוזית לניהול אסירים בחנה את עניינו של המבקש והמליצה על הגשת בקשה כאמור לנוכח הסיכון הנשקף לשלומו ולביטחונו של המבקש או לשלומם של אסירים אחרים. עמדה זו התבססה על מידע מסווג של משטרת ישראל ושל מודיעין שב"ס ממנו עלה כי יש להוסיף להחזיק את המבקש בהפרדה, ועל חוות דעת רפואית וחוות דעת סוציאלית שלפיהן אין מניעה לכך. כן צוין כי חרף בדיקות שנערכו ברמה הארצית והמחוזית לא נמצא אסיר המעוניין או יכול להשתלב עם המבקש בהפרדה זוגית, ועוד נאמר כי לא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך של שילוב המבקש באגף השמור.

 

           לאחר שקיים דיון בבקשת ההפרדה ועיין בחומר החסוי, נעתר בית המשפט המחוזי להמשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים, החל מיום 11.5.2019. במסגרת פסק הדין צוין כי אף שהמידעים בעניינו של המבקש אינם מהחודשים האחרונים, מהחומר החסוי שהוצג לבית המשפט עולה כי קיימת מסוכנות "ממשית ומוחשית" כלפי המבקש, שחלופות אחרות זולת המשך החזקתו בהפרדת יחיד אינן יכולות לאיין; ובהקשר זה נאמר כי הוצג לבית המשפט הסבר מדוע לא ניתן להחזיק את המבקש בהפרדה זוגית. בהינתן האמור, נקבע כי בנסיבות העניין הכרחי להוסיף להחזיק את המבקש בהפרדת יחיד; וזאת לנוכח האינדיקציות שעולות מעת לעת בדבר הכוונה לפגוע בו. בית המשפט הוסיף וציין כי למרות הקשיים הטמונים בהפרדה, ניכר כי בנסיבות המקרה המבקש דווקא מצליח לתפקד ולהתאקלם.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

4.        במסגרת הבקשה נטען כי מאחר שהחזקת המבקש בהפרדת יחיד נובעת, לשיטת שב"ס, מהמסוכנות שנשקפת כלפיו ולא מהמסוכנות ממנו – אזי נדרש היה להציב בפני שב"ס משוכה גבוהה יותר על מנת להותירו בהפרדה; זאת במיוחד בהינתן שהוא מוחזק בהפרדה זה למעלה משלוש שנים, והפגיעה החמורה והמתמשכת שהמצב מסב לו. ואולם לטענת המבקש, בעניינו לא הוצגו ראיות מנהליות משמעותיות שמצדיקות את המשך החזקתו בהפרדה, והמידעים המודיעיניים שעמדו ביסוד פסק הדין הם ממוחזרים ולא עדכניים. בעניין זה נטען כי שב"ס מציגים פעם אחר פעם מידעים מודיעיניים ישנים, שהצטברו בסמוך למעצרו של המבקש, והשימוש בהם ללא "תאריך תפוגה" עלול להוביל להמשך החזקתו בהפרדה ללא סוף. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לטענות המבקש לעניין אפשרות השמתו באגף השמור, ולדברי המבקש שב"ס כלל לא הביא ראיות לבחינת השתלבותו באגף זה, שכמעט זהה לאגף ההפרדה. עוד מוסיף המבקש כי דווקא לאור תפקודו החיובי בבית הסוהר, היה על בית המשפט להורות על הפסקת החזקתו בהפרדה – על מנת לעודדו להמשיך בדרכו החיובית.

 

           שב"ס מצידו עומד על דחיית הבקשה, וטוען כי לא נפל פגם בפסק הדין המצדיק התערבות. לטענתו, החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את המשך החזקת המבקש בהפרדת יחיד התקבלה בהתאם לדין; ומושתתת על החומר החסוי שהוצג לפני בית המשפט, ועל התרשמותו כי במכלול השיקולים קיימת מסוכנות ממשית ומוחשית כלפי המבקש המחייבת את המשך החזקתו בהפרדת יחיד. שב"ס מוסיף בהקשר זה כי לא נעלמה מעיניו התקופה הממושכת שבה שוהה המבקש בהפרדת יחיד, ומסיבה זו נעשו מצד שב"ס ניסיונות נוספים טרם הגשת בקשת ההפרדה לאתר אסיר שניתן יהא לשכנו יחד עם המבקש (בנוסף לניסיון שלא צלח משנת 2018); אולם משניסיונות אלה כשלו ובהינתן שלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך של שילוב המבקש באגף השמור – אין מנוס מהותרת המבקש בהפרדת יחיד על מנת להבטיח את שלומו וביטחונו, ובתוך כך גם של אסירים אחרים. שב"ס מציין כי נראה שאף המבקש אינו מקל ראש בסיכון הנשקף לחייו, והא ראיה שהוא הגיש "עתירת אסיר דחופה" לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יורה לשב"ס להוסיף לספק לו מזון סגל מחשש להרעלתו (עת"א 28643-12-18, השופטת מ' ברנט); והעתירה התקבלה לאחר ששב"ס הודיע כי לנוכח הנסיבות הפרטניות ולעת הזו, המבקש יוסיף לקבל מזון סגל – וזאת אף שלא נתגלו אינדיקציות קונקרטיות לחששותיו של המבקש.

 

5.        לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, על הנספחים שצורפו להן, לרבות החומר החסוי שצורף לתגובת שב"ס – הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק הדין, ודין הבקשה להידחות. אכן החזקת אסיר בהפרדה, לא כל שכן בהפרדת יחיד, היא בבחינת מוצא אחרון שיש להפעיל בהעדר חלופות פוגעניות פחות; זאת לנוכח הפגיעה הקשה שההפרדה נושאת בקרבה לצרכיו החיוניים של האסיר (סעיף 19ב לפקודה; רע"ב 3785/19 אלווחידי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (14.7.2019); רע"ב 7441/18 נאשף נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (20.2.2019) (להלן: עניין נאשף)). אולם, בנסיבות המקרה נחה דעתי כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להאריך את החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד בשישה חודשים נוספים; וזאת אף אם אבחן את פסק הדין לפי אמת המידה המקילה שהוצע להחיל על בקשות רשות ערעור מעין אלה, בהיותן למעשה תקיפה ערעורית ראשונה של הכרעת הערכאה הדיונית (רע"ב 4663/17 ‏עאמר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (3.9.2017); רע"ב 7047/17 זיו נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (30.10.2017); וראו גם דבריי במסגרת עניין נאשף, בפסקה 7).

 

6.        במסגרת פסק הדין נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת ההפרדה וקבע כי מהחומר המודיעיני הרב שהוצג לעיונו עולה כי קיימת מסוכנות ממשית ומוחשית כלפי המבקש שמחייבת להוסיף להחזיקו בהפרדת יחיד למשך שישה חודשים נוספים. בית המשפט ציין בהקשר זה כי הוא שוכנע שחלופות אחרות לא יכולות להשיג את מטרת ההפרדה, בפרט משנמצא כי אין אפשרות לשלבו בהפרדה זוגית.

 

           לאחר עיון בחומר החסוי בעניינו של המבקש, סבורתני כי בדין נקבע כי הכרחי להותיר את המבקש בהפרדת יחיד. מהמידעים המודיעיניים עולה כי ישנן אינדיקציות שונות לכוונות ממשיות לפגוע במבקש לנוכח טיב העבירה שביצע ובמיוחד זהות הגורם שבו פגע; וכי בשונה מטענת המבקש, אין מדובר רק במידעים ישנים מתקופת מעצרו. יוער עוד בהקשר זה כי אף שהמידעים המודיעיניים אינם מהחודשים האחרונים, לנוכח חומרת הכוונות שעולה מהן – ניכר כי לא ניתן בשלב זה "להתמודד" עם המסוכנות המוחשית שעולה מהחומר המודיעיני אלא באמצעות החזקת המבקש בהפרדת יחיד. יצוין בנקודה זו, כי אמנם נראה שהמטרה העיקרית של ההפרדה היא שמירה על שלומו או בריאותו של המבקש (סעיף 19ב(3) לפקודה, רישא); אולם דומה כי הדבר נדרש אף על מנת לשמור על שלומם של אסירים אחרים (סעיף 19ב(3) לפקודה, סיפא); ועל פניו ייתכן שיש בכך גם משום "מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר" ומניעה של עבירת אלימות – וזאת אף ששתי חלופות אחרונות אלה לא צוינו בבקשת ההפרדה (סעיפים 19ב(4) ו-(5) לפקודה). משאלה פני הדברים, אינני סבורה כי יש ממש בטענת המבקש כי משעה שההפרדה נדרשת על מנת להתמודד עם המסוכנות המופנית כלפיו, להבדיל מזו שנשקפת ממנו – אזי על בקשת ההפרדה לעמוד בנטל גבוה יותר; ובכל מקרה, כפי שצוין, ההפרדה נדרשת גם על מנת להגן על תכליות ראויות נוספות. מכל מקום, בענייננו שב"ס הרים את הנטל להותרת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה נוספת של שישה חודשים; וזאת אף בהתחשב בהלכה שלפיה ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, גובר הנטל על שב"ס להצביע על צורך חיוני בהמשך ההחזקה בהפרדה (רע"ב 8048/10 אבוטבול נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (24.2.2011); רע"ב 8426/09 עמיר נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (7.12.2010)).

 

           בהקשר זה יצוין כי שב"ס ניסה לאתר חלופות להחזקת המבקש בתנאים שפגיעתם פחותה, ואף שילב אותו בשנת 2018 בהפרדה זוגית שלא צלחה; אולם משלא נמצאו חלופות רלוונטיות בשלב זה, אין מנוס מהותרת המבקש בהפרדת יחיד לתקופה נוספת של שישה חודשים. יודגש עם זאת כי עניינו של המבקש יוסיף להיבחן מעת לעת בהתאם להוראות הדין, והמשך החזקתו בהפרדה ייקבע על בסיס המידע העדכני שיעמוד בעניינו, בכלל זאת מידע מודיעיני; ובכל מקרה שומה על שב"ס להמשיך ולשקוד על חיפוש פתרונות אפשריים להקלה על מצוקתו של המבקש, זאת בין היתר בשים לב לתקופה הממושכת שבה הוא מוחזק בהפרדת יחיד.

 

7.        על יסוד האמור, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

 

           ניתנה היום, ‏י"ד באב התשע"ט (‏15.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים