מיכאל כהן נ. לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מיכאל כהן נ. לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ

רע"א 6859/19
תאריך: 24/10/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  6859/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקש:

מיכאל כהן

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. לוינשטיין נכסים תחנה בע"מ

 

2. שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.10.2019 בע"א 21272-09-19 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' אטדגי

 

בשם המבקש:                        עו"ד מימון אביטן

 

החלטה

 

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.10.2019 (ע"א 21272-09-19, השופט י' אטדגי). בית המשפט המחוזי דחה בעיקרה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין שנתן בית משפט השלום בתל אביב-יפו ביום 21.7.2019 (ת"א 48432-07-17, השופט ע' יריב).

 

2.        ההליך דנן נסב על מקרקעין המצויים במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב-יפו (להלן, בהתאמה: המקרקעין ו-המתחם). המשיבות הן בעלות הזכויות הרשומות במקרקעין, שבהם הפעיל המבקש עסק למכירת טובין שונים החל משנת 1987. במהלך שנת 2016 פנו המשיבות אל המבקש ודרשו ממנו לסלק את ידו מן המקרקעין, אך הוא לא נעתר לדרישה. בהמשך, הגישו נגדו המשיבות תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש ראויים. להשלמת התמונה יצוין כי חלק מבעלי העסקים במתחם, וביניהם המבקש, ניהלו במקביל הליך משפטי אחר שבו טענו כי הם זכאים להירשם כבעלי הנכסים במסגרת הליך הסדר המקרקעין שנערך במתחם (להלן: ההליך הנוסף).

 

3.         בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיבות והורה למבקש לפנות את המקרקעין ולמסור את החזקה בהם כשהם פנויים מכל אדם וחפץ עד ליום 1.9.2019. כמו כן, בית משפט השלום חייב את המבקש לשלם למשיבות כ-100,000 שקלים כדמי שימוש. בעיקרו של דבר, בית משפט השלום קבע כי המשיבות הוכיחו את בעלותן במקרקעין בהתאם לנסח רישום המקרקעין ולחוות דעתו של מודד מוסמך. בהמשך לכך, קבע בית משפט השלום כי מעמדו של המבקש במקרקעין הוא לכל היותר כזה של בר-רשות מטעם עיריית תל אביב-יפו, וכי מהמסמכים שהציג המבקש עצמו עולה כי תפיסת החזקה במקרקעין על-ידו נעשתה בניגוד למדיניות העירייה. בית משפט השלום אף דחה את טענותיו של המבקש בדבר רישיון בלתי הדיר שניתן לו לשימוש במקרקעין וכן לזיקת הנאה מכוח שנים. טענות נוספות שהעלה המבקש בדבר התיישנות ושיהוי נדחו אף הן.

 

4.        המבקש הגיש ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בהחלטה העומדת ביסוד הבקשה דנן. בפתח ההחלטה, ציין בית המשפט המחוזי כי אף על פי שפסק הדין ניתן ביום 21.7.2019 ומועד הפינוי נקבע ליום 1.9.2019, בקשת עיכוב הביצוע הוגשה רק ביום 10.9.2019. לגוף הדברים, בית המשפט המחוזי ציין כי נראה שסיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקש, שכן פסק דינו של בית משפט השלום מבוסס על ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. כן נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש שכן מדובר בנכס מקרקעין עסקי, המושכר על-ידי המבקש לצד שלישי, כך שהנזק הצפוי להיגרם לו הוא כספי בלבד, ועל כן בר-פיצוי. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי ההליך הנוסף שבו היה מעורב המבקש הסתיים במחיקת תביעתו ובדחיית תביעתם של בעלי עסקים אחרים במתחם, ולפיכך לא קיים הליך תלוי ועומד המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין במישור ביצוע צו הפינוי. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע בכל הנוגע לתשלום 43,500 שקלים מתוך סך כל דמי השימוש שהמבקש חויב לשלם למשיבות.

 

5.        בבקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 22.10.2019, טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שגויה. לדבריו, הטענות שהעלה בדבר זכויותיו במקרקעין הן טובות ומבוססות. כמו כן, המבקש מדגיש כי בערעורו הועלו טענות רבות בדבר התיישנות תביעתן של המשיבות, שהן טענות משפטיות מובהקות ולא עובדתיות גרידא. יתר על כן, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. המבקש מדגיש כי הוצאתו לפועל של פסק הדין תגרום לו לנזק בלתי הפיך. בהקשר זה הוא מציין כי הנכס הוא מקור פרנסתו היחיד, מלבד קצבאות נכות וזקנה שלהן הוא זכאי. עוד מדגיש המבקש את השנים הרבות שבהן החזיק במקרקעין ונהג בהם מנהג בעלים מבלי שנדרש לפנותם.

 

6.        לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות. זאת, בהתחשב באמת המידה המצמצמת החלה על בקשות רשות ערעור על החלטה שעניינה עיכוב ביצועו של פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום (ראו: רע"א 2983/15 בוסקילה נ' מנהל מקרקעי ישראל – מחוז תל אביב, פסקה 14 (20.5.2015)). החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת על השיקולים המנחים החלים על דיון בבקשות לעיכוב ביצועו של פסק דין – מאזן הנוחות וסיכויי הערעור – ואיני סבורה כי יש מקום להתערב בה. בעיקרו של דבר, דומה כי העובדה שהמבקש אינו מפעיל את העסק במקרקעין בעצמו אלא משכיר אותו לגורם שלישי, כפי שמלמדים החלטתו של בית המשפט המחוזי והנספחים שצורפו לבקשה, מבססת את מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין מאזן הנוחות. הדברים אמורים גם בשים לב לטענות המשיבות לפיהן העסק כלל לא מושכר מזה זמן מה וממילא אינו פעיל. אכן, אין להקל ראש בהשלכותיו של הפינוי, אולם כידוע, הנטייה לעכב ביצועו של פסק דין שהורה על פינוי נכס מסחרי, כבענייננו, היא חלשה יותר בהשוואה לנטייה לעכב ביצועו של פינוי נכס המשמש למגורים (ראו למשל: רע"א 5775/10 פלאפל אוריון בע"מ נ' מלכה, פסקה 5 (4.8.2010); רע"א 612/19 חי נ' חסון, פסקה 13 (28.1.2019)).

 

7.        לצד זאת, ובשים לב הן למשך הזמן בו החזיק המבקש במקרקעין והן להערתו של בית המשפט המחוזי ביחס לזמן הקצר שניתן למבקש לצורך התארגנות לפינוי, אני סבורה כי יש מקום להאריך מעט תקופת התארגנות זו. על כן, אני מורה כי המבקש יפנה את המקרקעין עד ליום 1.12.2019.

 

8.        סוף דבר: בכפוף לאמור בסעיף 7, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בתשרי התש"ף (‏24.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים