מחצבי אבן בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מחצבי אבן בע"מ נ. רשות מקרקעי ישראל

ע"א 3456/20
תאריך: 14/07/2020

 

בבית המשפט העליון

ע"א  3456/20

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקשת:

מחצבי אבן בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. רשות מקרקעי ישראל

 

2. חברת אליקים בן ארי בע"מ

 

בקשה למתן סעד זמני –

ת"א 44022-01-20 בבימ"ש המחוזי נצרת

 

בשם המבקשת:

עו"ד ט' מישר, עו"ד ז' גוטרייך ועו"ד מ' פוקס

בשם המשיבה 1:

עו"ד ד"ר טלי מרקוס

בשם המשיבה 2:

עו"ד אוהד יאראק ועו"ד ברק קינן

 

 

החלטה

 

 

           בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' אברהם) מיום 17.5.2020 בת"א 44022-01-20.

 

1.        עניינו של ההליך בזכויות הרשאה לחציבת אבני בזלת במחצבת גבעת יאשיהו (מגידו) (להלן: המחצבה). המבקשת הפעילה את המחצבה במשך כ-20 שנים ועד ליום 22.1.2020, אז הסתיימה תקופת ההרשאה שנקבעה בהסכם שנחתם בינה לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה או רמ"י). עוד בטרם הסתיימה תקופת ההרשאה, פרסמה רמ"י מכרז להפעלת המחצבה (להלן: המכרז), והמבקשת דרשה את ביטולו. טענתה של המבקשת, שהובילה לנקיטת ההליך מושא הבקשה שלפניי, היא כי חוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק חובת המכרזים) לא חל על המחצבה וכי למבקשת הזכויות הבלעדיות לקבלת הרשאה לחציבה במחצבה, וזאת עד לתום עתודות האבן.

 

2.        ביום 20.1.2020 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד זמני דחוף בקשר להפעלת המחצבה. ניתן צו ארעי, ולאחר קיום דיון במעמד הצדדים, הוסכם כי עד למתן פסק הדין בהליך יינתן צו המורה לרמ"י להימנע מלהעניק זכויות כלשהן במקרקעי המחצבה לכל גורם אחר מלבד המבקשת, וכן להימנע מלהפסיק את פעילות המחצבה או לסלק את ידה של המבקשת מהמקרקעין. הצו לא כלל את בקשת המבקשת כי רמ"י תודיע למפקח על המכרות כי אין לה התנגדות שיעניק למבקשת רישיון חציבה זמני וכן לא כלל הפסקה של הליכי המכרז (להלן: ההסכמה הדיונית). יצוין כי עובר להגשת הבקשה למתן סעד זמני, המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתירה לביטול המכרז. בסופו של יום העתירה נמחקה, נוכח קיומו של ההליך האזרחי דנן והצהרת המשיבה כי אין בכוונתה להכריז על זוכה במכרז בטרם יינתן פסק הדין בהליך (עת"מ 50771-12-19).

 

3.        בפסק דינו, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת לפיה בעקבות הליכים משפטיים קודמים שהתנהלו בנושא רמ"י מנועה מלהקצות את המחצבה לגורם אחר. נקבע כי רמ"י התחייבה למסור למבקשת את מקרקעי המחצבה בפטור ממכרז בהתאם לכללי ונהלי מינהל מקרקעי ישראל, שקבעו כי תוקף הסכם הרשאה למחצבה עומד על תקופה מקסימאלית של 21 שנים. אמנם במסגרת הליך משפטי קודם ניתנו למבקשת, לבקשתה ובהסכמתה של רמ"י, צווים המכירים בהתחייבותה של רמ"י למסור למבקשת את הקרקע בפטור במכרז. עם זאת, בית המשפט קבע כי צווים אלה התייחסו למכרז הספציפי שעמד על הפרק ולא התבקשו באופן גורף ועתידי כך שיוכרו זכויות המבקשת במחצבה עד לתום עתודות הכרייה. בית המשפט המשיך ובחן הסכמים מאוחרים להליך המשפטי שנחתמו בין הצדדים, ומצא כי גם תוקפם של אלה הוגבל בזמן. כן נדחו טענות נוספות של המבקשת, ביניהן הטענה כי היא זכאית לחוזה חכירה במחצבה כבעלת תגלית לפי פקודת המכרות.

 

4.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור, ולצידו הבקשה שבפניי.

          

5.        כפי שנלמד מהבקשה, לאחר מתן פסק הדין הכריזה המשיבה על זוכה במכרז (המשיבה 2, ולהלן: הזוכה) וזו אמורה להתקשר בהסכם עם המשיבה בקשר להפעלת המחצבה. לפיכך, עתרה המבקשת לסעד זמני שיורה למשיבה להימנע מלהעניק זכויות במחצבה לגורם אחר מלבד המבקשת; להימנע מלהפסיק את פעילות המחצבה או לסלק את המבקשת מהמקרקעין; ולהודיע למפקח על המכרות כי המשיבה לא מתנגדת שינתן למבקשת רישיון חציבה זמני.

 

           לטענת המבקשת, הפעלת המחצבה על ידה עד להכרעה בערעור לא תסב כל נזק למשיבה או לזוכה, שכן עתודות האבן הקיימות במחצבה מספיקות ל-46 שנים, תקופה העולה על תקופת ההרשאה שנקבעה במכרז ועומדת על 20 שנים. מנגד, אם תסולק המבקשת מהמחצבה וזו תופעל על ידי הזוכה, יהיה קשה ואולי אף בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו. עוד טענה המבקשת כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, בין היתר מכיוון שבית המשפט שגה בקביעתו כי זכויות המבקשת בהן הכירה המשיבה הוגבלו בזמן, וכי הגבלת תקופת ההרשאה בהסכמים המאוחרים נבעה ממגבלות טכניות.

 

6.        בתגובה מטעמה טענה המשיבה כי מאזן הנוחות מצדיק באופן מובהק את דחיית הבקשה. זאת, בין היתר מכיוון שהמבקשת לא מפעילה את המחצבה מאז יום 22.1.2020 ואין לה רישיון חציבה בתוקף; המבקשת לא יושבת בקרקע ופינתה מהמחצבה את רוב מתקניה; בניגוד למוצג בבקשה, הסעד שעניינו בהוצאת רישיון חציבה לא ניתן למבקשת במסגרת ההסכמה הדיונית ומשנה את המצב הקיים; והיעתרות לבקשה עלולה לסכל את ההתקשרות עם הזוכה ולפגוע באינטרס הציבורי שבאספקת חומרי גלם וקיום המכרז. מנגד, אם יתקבל ערעורה של המשיבה ניתן יהיה לרפא את הנזק שיגרם לה מהקטנת נפח עתודות המחצבה באמצעות פיצוי כספי. עוד טענה המשיבה, כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, וכי למעשה עסקינן בתקיפת שיקול דעת המשיבה ביחס לסיום ההתקשרות עם המבקשת. החלטה זו התקבלה בהתאם ליחסים המשפטיים בין הצדדים, המצב הנורמטיבי הרצוי, חוק חובת המכרזים ועקרונות השוויון, יעילות וצדק חלוקתי העומדים בבסיסו, כך שדין הבקשה להידחות.

 

7.        בהתאם להחלטתי מיום 1.6.2020 הגישה גם הזוכה תגובה לבקשה, בגדרה טענה טענות דומות לאלו שטענה המשיבה. הזוכה הוסיפה וטענה כי המבקשת מנועה מלעתור לסעד זמני לתקופת הערעור שכן היא ויתרה על טענותיה ביחס לעצירת המכרז במסגרת ההליך קמא. עוד נטען כי במידה ויינתן הסעד הזמני, המבקשת תעשה שימוש בחומר גלם ראשוני הנמצא במחצבה ומוכן לשיווק, באופן שיסב לזוכה נזקים כלכליים משמעותיים וישמוט את הבסיס המסחרי שבהצעתה במכרז.

 

8.        המבקשת הגיבה לתגובות המשיבות וחידדה את טיעוניה. בין היתר נטען כי המבקשת ממשיכה להחזיק במקרקעי המחצבה כמנהגה מזה עשרות שנים, אם כי בפועל לא מתבצעת חציבה בהיעדר רישיון חציבה בתוקף; במקרה דומה התקבלה טענה זהה לטענת המבקשת, וניתן צו ביניים בדבר המשך הפעלת המחצבה עד לבירור התביעה; גם הזוכה העלתה טענה דומה בהליכים אחרים שניהלה, והיא מושתקת מלטעון בהליך זה אחרת; המחלוקת המשפטית היתה ידועה לזוכה ואין ביכולתה לטעון להסתמכות; וכי המשיבה בהתנהלותה היא שעצרה את עבודות החציבה, ובכך פגעה באינטרס הציבורי. בנוסף, בתגובה לטענות הזוכה, הצהירה המבקשת כי לא תעשה שימוש בחומר הגלם הראשוני שנמצא במחצבה, וזה ישמר בכל העת בשטחיה. 

 

9.        לאחר עיון בבקשה ובתגובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

10.      איני מוצא לקבוע מסמרות ביחס לסיכויי הערעור, משמצאתי כי שיקולי מאזן הנוחות והאינטרס הציבורי מובילים למסקנה כי אין לתת את הסעד המבוקש.

 

11.      ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים בהליך קמא, לא כללה את בקשת המבקשת כי המשיבה תסיר את התנגדותה להעניק למבקשת רישיון חציבה זמני. כפועל יוצא, לא ניתן למבקשת רישיון חציבה, והיה ברור כי הלכה למעשה המבקשת לא תפעיל את המחצבה כל עוד התובענה מתבררת. ואכן, מזה למעלה מחמישה חודשים שלא מתבצעת חציבה במחצבה, ולא מסופקים חומרי גלם לשוק הנטען שנמצא במחסור.

 

12.      איני מוצא להיעתר לסעד שעניינו מתן רישיון חציבה זמני למבקשת. סעד זה הינו בבחינת צו עשה שאינו עולה בקנה אחד עם ההסכמה הדיונית ויש בו כדי לשנות את המצב הקיים, בהתחשב בכך שתוקפו של הסכם ההרשאה פקע. בהקשר זה אציין כי איני מקבל את טענת המבקשת כי "המצב הקיים" הוא זה ששרר ערב החלטת רמ"י שלא להאריך את הסכם ההרשאה, ושונה המקרה הנזכר בבקשתה מענייננו.

 

13.      במצב דברים זה, אין תוחלת לבקשת המבקשת למנוע את הפסקת פעילות המחצבה ואת פינוייה מהמקרקעין. אמנם המבקשת עמדה על כך שבניגוד לנטען, היא לא פינתה את המחצבה וקיימים בשטח מתקני חציבה שעמדו על תילם בעשרים שנים האחרונות. אף על פי כן, לא מצאתי כי פינוי המבקשת ומתקניה יסב לה נזק בלתי הפיך, בהינתן שאף לשיטתה מדובר במתקנים שברובם ניידים. גם בהנחה כי פינוי המתקנים כרוך בהשקעת משאבים, אם יתקבל הערעור והמבקשת תחזור לפעול במחצבה, ניתן יהיה לרפא את נזקיה בפיצוי כספי.

 

14.      כאמור, מזה כמספר חודשים שהמחצבה אינה פעילה באופן הפוגע באספקת חומרים למשק ובאינטרס הציבורי שבהפעלתה. במסגרת ההליכים המשפטיים הוסכם כי הליך המכרז ימשך, והמשיבה הצהירה כי תמנע מלהכריז על זוכה בטרם ינתן פסק הדין. בשלב הנוכחי, ומשקיים פסק דין לטובת המשיבה, איני סבור כי יש למנוע את כניסת הזוכה למקרקעין. ההסכמה על אופן בירור התביעה ולוח הזמנים שנקבע, מעידים על כך שביסוד ההסכמה הדיונית עמד הרצון לנקוט בהליך משפטי מזורז, ובכך להקטין את משך הזמן שהמחצבה אינה פעילה. לכך יש להוסיף את טענתה הכללית של המדינה כי הליכים משפטיים משמשים מפעילי מחצבות לצורך עצירת מכרזים, ובשל כך נפגעת בצורה קשה פעילות מחצבות ואספקת חומרי גלם למשק. גם שיקולים אלה מטים את הכף לעבר חידוש פעילות המחצבה ופינוי המבקשת מהמקרקעין.

 

15.      ולבסוף, גם אם יתקבל הערעור הדבר ניתן לריפוי באמצעות פיצוי כספי. בהקשר זה אזכיר כי לטענת המבקשת עצמה, עתודות האבן במחצבה מספיקות לכרייה למשך 46 שנים בעוד שתקופת ההרשאה שנקבעה במכרז עומדת על 20 שנים.

 

           מכל האמור עולה כי מאזן הנוחות לא נוטה לטובת המבקשת, כך שדין הבקשה להידחות.

 

16.      סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות כל אחת מהמשיבות בסך 4,000 ₪.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התש"ף (‏14.7.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים