מוניב פרחאת נ. שירות בתי הסוהר | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מוניב פרחאת נ. שירות בתי הסוהר

רע"ב 4721/20
תאריך: 14/07/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"ב  4721/20

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקש:

מוניב פרחאת

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. שירות בתי הסוהר

 

2. הועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (במחוז חיפה והצפון)

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 11.06.2020 בעת"א 32407-02-20 ובעת"א 51029-12-19

 

בשם המבקש:

עו"ד שי שקד

 

 

החלטה

 

           לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ע' דרויאן-גמליאל) מיום 11.6.2020 בעת"א 32407-02-20 ובעת"א 51029-12-19.

 

           שני עניינים עומדים במוקד הבקשה. האחד, דרישת המבקש להורות למשיבים לשנות את סיווגו מ"קטגוריה א'" אשר לפי פקודת נציבות 04.44.00 "חופשות אסירים" אינה מאפשרת שילובו בסבב חופשות (עת"א 32407-02-20); והשנייה, דרישת המבקש לאפשר לו יציאה לחופשה חריגה, לשם עליה לקבר בתו אשר נרצחה על ידי בן זוגה (עת"א 51029-12-19).

 

1.            המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בפועל של כ-11 שנה בגין עבירות שונות של התעללות בקטינים, תקיפה, כליאת שווא ומעשים מגונים. המבקש עמד בראש קבוצת משפחות אשר סרה למרותו ולהוראותיו. הוא ביצע עם חברי הקבוצה מעשי תקיפה והתעללות גופנית ונפשית בילדי הקבוצה, ונהג להכות, להשפיל ולבזות מינית ולכלוא את אחת מחברות הקבוצה.

 

2.            ברקע לבקשה, בתמצית הדברים, החלטת "ועדת קטגוריות" מטעם משיב 1, שירות בתי הסוהר (להלן: המשיב) מיום 16.2.2020, שלא לשנות את סיווגו של המבקש מ"קטגוריה א'", וזאת על רקע ההערכה כי קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ולמסוכנות מצדו כלפי סביבתו. החלטה זו התבססה על הערכת משיבה 2, הוועדה המחוזית לטיפול באלימות במשפחה (במחוז חיפה והצפון) (להלן: אלמ"ב) מיום 26.11.2019 אשר התייחסה לדפוסים בעייתיים בהתנהלות ובאופיו של המבקש, כמו גם על אבחון פסיכולוגי שנערך לו, במסגרתו הומלץ שלא להוציאו לסבב חופשות או לחופשה חריגה (להלן: ההערכה הראשונה). כמו כן, ביום 17.12.2019 נדחתה בקשת המבקש לאפשר לו יציאה לחופשה חריגה, על רק התנגדות כלל גורמי המודיעין וגורמי הטיפול בשב"ס.

 

           ביום 20.12.2019 עתר המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נגד החלטת המשיב שלא להתיר לו לצאת לחופשה חריגה לצורך עלייה לקבר בתו לאחר הירצחה. ביום 12.2.2020 (מספר ימים טרם התקבלה החלטת ועדת הקטגוריות) הגיש המבקש עתירה נוספת במסגרתה עתר לשינוי סיווגו מקטגוריה א' לצורך הוצאתו לסבב חופשות, במסגרתה טען לפגמים שנפלו בשיקול דעתה של ועדת אלמ"ב.

 

3.            לקראת מועד הדיון שנקבע לעתירה בבית המשפט לעניינים מנהליים, ונוכח טענות בא-כוח המבקש בדבר פגמים שנפלו כאמור בהערכה הראשונה, ביום 10.5.2020 התכנסה ועדת אלמ"ב פעם נוספת לדון בעניין. במסגרת הדיון נתנה הוועדה דעתה למסמכים נוספים שלא עמדו לנגד עיניה בעת שניתנה ההערכה הראשונה. הוועדה מצאה כי כלל המסמכים שהוגשו תומכים במסקנתה לפיה אין להמליץ על יציאתו של המבקש לחופשות, ומכאן כי אין מקום לשנות מהמלצתה (להלן: ההערכה השנייה).

 

4.            המבקש עמד בעתירתו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים על כך שההערכה הראשונה הייתה פסולה, וכי אין להלום את ניסיונה של ועדת אלמ"ב לרפא פגמים שנפלו בחוות דעתה בדרך של קיום דיון נוסף המהווה "מקצה שיפורים". על כן, שעה שלא היה מקום להסתמך על חוות דעת הוועדה, לא היה מקום לדחות את בקשתו לשינוי הקטגוריה. מה גם, המלצת המרכז לבריאות הנפש בשירות בתי הסוהר (להלן: מב"ן) הייתה לאפשר שינוי סיווגו מקטגוריה א, כמבוקש על ידו. באשר לבקשתו לצאת לחופשה חריגה, טען המבקש כי הוא עומד בכל התנאים הנדרשים להוצאה לחופשה חריגה, וכי גם בעניין זה לא היה מקום להסתמך על חוות הדעת הפסולה שניתנה על ידי ועדת אלמ"ב, הן במסגרת ההערכה הראשונה והן במסגרת ההערכה השנייה.

 

5.            ביום 11.6.2020 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את שתי העתירות. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטות המשיב. בנסיבות העניין, נמצא שמדובר בהחלטות המבוססות על שקלול מכלול הנתונים הרלוונטיים לעניין שאינן מגלות עילה להתערבות. בית המשפט אף הבהיר כי לא רק שמדובר בהחלטות סבירות, אלא בהחלטות אחראיות ומחויבות המציאות. כמו כן, צוין כי הרושם השלילי שהותיר המבקש, בהתייחס לדפוסי אישיותו, התנהגותו ותפיסותיו, מעוגן היטב במבדקים השונים שנערכו לו שעל בסיסם ניתנו חוות דעת אלמ"ב, כאשר המשיב רשאי היה להעדיף את חוות דעת אלמ"ב על פני חוות דעת מב"ן. עוד נקבע כי לא היה כל פגם בכך שוועדת אלמ"ב החליטה להתכנס ולדון בעניינו של המבקש פעם נוספת.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

6.            העותר שב על טענותיו, אותן העלה לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיהן לא היה מקום להתכנסות חוזרת של ועדת אלמ"ב בעניינו, וזאת לטענתו רק על מנת לרפא פגמים חמורים שנפלו בהערכה הראשונה. עוד נטען כי ועדת קטגוריות מטעם המשיב לא הייתה רשאית לבסס את ההחלטה שלא לשנות את סיווגו בהסתמך על חוות דעתה של ועדת אלמ"ב בלבד. כמו כן, בית המשפט התעלם מכלל השיקולים הרלוונטיים לעניין שהיה בהם כדי להצדיק את יציאת המבקש לחופשה חריגה, תוך שסמך את פסק דינו על אותם שיקולים אשר הצדיקו את דחיית העתירה בעניין סיווג המבקש לקטגוריה. קביעותיו של בית המשפט לעניינים מנהליים הן בעלות השלכות רוחב והשפעה על קבוצת אסירים גדולה, ולמעשה על כלל האסירים הפליליים בישראל שעניינם נידון כדבר שבשגרה לפני ועדת הקטגוריות אשר קובעת את סיווגם לצרכי חופשות, וגם הם עלולים להיפגע מהחלטות שרירותיות ושגויות.

 

7.            דין הבקשה להידחות. רשות ערעור בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים כאשר מתעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש (ראו למשל לאחרונה: רע"ב 4314/20 לוי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (28.6.2020); רע"ב 1379/20 סלע נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 4 (26.2.2020)). חרף האופי העקרוני שהמבקש מייחס לבקשתו, היא נעוצה כל כולה בדל"ת אמותיו של עניינו הפרטני. הבקשה אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, וזאת גם על פי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור בבקשות מעין אלו (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה, פסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (11.3.2009)).

 

8.            גם לגופם של דברים, אין לקבל את טענות המבקש. המבקש נושא עונש מאסר בגין ביצוע עבירות מין ועבירות קשות בקטינים, אותם ביצע בעת ש"הנהיג" קבוצת משפחות. בנסיבות האמורות, המשיב רשאי היה לדחות את הבקשה לשינוי קטגוריה בהתייחס לאפיונן של עבירות מסוג זה המקימות מעצם טבען חשש למסוכנות ברורה, בצירוף חוות דעת שניתנו בעניינו אשר הצביעו על מסוכנות נמשכת. בנוסף, לא רק שהמשיב רשאי היה להעדיף את חוות דעת אלמ"ב על פני חוות דעת מב"ן (ראו למשל: רע"ב 4265/19 שיר נ' שירות בתי הסוהר (16.7.2019)), אלא שבענייננו הסתמכותו של המבקש על חוות דעת מב"ן אינה בהכרח מסייעת לו, שעה שגם חוות דעת זו הצביעה על הערכת מסוכנות "גבוהה" בקשר ליחסי מרות ושליטה. גם לא נפל כל פגם בכך שוועדת אלמ"ב החליטה להתכנס פעם נוספת ולדון בעניינו של המבקש, בהתייחס לחומר נוסף בעניינו. אדרבה, לכל היותר ניתן לראות בכך משום מאמץ לבחינת עניינו של המבקש לפני ולפנים.

 

9.            גם באשר להחלטה שלא לאפשר יציאת המבקש לחופשה חריגה, לא נמצא פגם בהחלטת המשיב בהינתן חוות הדעת המצביעות כאמור על המסוכנות הנשקפת מצדו. לא למותר לציין כי לאסירים לא עומדת זכות קנויה לחופשה, לא כל שכן חופשה חריגה, כאשר ההחלטה אם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (ראו למשל: רע"ב 2432/19 אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (4.4.2019); רע"ב 4265/18 פלוני נ' שירות בתי הסהר מחלקת זימונים, פסקה 7 (1.6.2018); רע"ב 5541/14 גולדשטיין נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 5 (25.8.2014)). ועוד כפי שגם ציין בית משפט קמא, בפני המבקש פתוחה הדרך להגיש בקשה ליציאה בליווי, חלף חופשה חריגה.

 

           כאמור, הבקשה נדחית.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התש"ף (‏14.7.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים