מוחמד נאיף גרה נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מוחמד נאיף גרה נ. מדינת ישראל

ע"א 1642/19
תאריך: 22/09/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  1642/19 - ב'

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקש:

מוחמד נאיף גרה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבות:

1. מדינת  ישראל

 

2. רשות מקרקעי ישראל

 

בקשה למתן סעד ארעי בערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 20.1.2019 בת.א. 51601-01-15 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע

 

בשם המבקש:

עו"ד גרה חמאם

 

בשם המשיבות:

עו"ד יעקב הילמן

 

החלטה

 

1.        בקשה זו היא שלב נוסף במסכת משפטית ארוכת שנים, שעניינה בחלקת קרקע מספר 7 בגוש 8809, המצויה מזרחית לכפר ג'ת (להלן: החלקה). החלקה, אשר הופקעה ביום 23.5.1954, עמדה במוקד מספר הליכים משפטיים, אשר התנהלו לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, ולפני בית משפט זה בשבתו כבג"ץ. במסגרת הליכים אלו טען המבקש, מוחמד נאיף גרה (להלן: גרה), טענות שונות, הן לעניין אי-תוקפה של ההפקעה, הן לעניין פיצויים שלהם הוא זכאי לדבריו בגין ההפקעה. ב'מערכה' האחרונה, הגיש גרה ביום 25.1.2015 תביעה בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 51601-01-15), למתן סעד הצהרתי, שלפיו הוא זכאי לבעלות ב-72% מהחלקה. בתביעה צוין, כי במסגרת עתירה קודמת שהגיש גרה, בניסיון לבטל את ההפקעה (בג"ץ 6303/03), נוהל מו"מ לפשרה בינו לבין ב"כ המדינה. לטענתו, המו"מ הבשיל לכדי הסכם, שלפיו תבוטל הפקעת החלקה, והבעלות בה תושב לגרה במלואה. עוד טען גרה, כי ניתן לראות בהסכם הבטחה שלטונית שניתנה לו.

 

2.        בפסק דין מיום 20.1.2019, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ד' סלע) את תביעתו של גרה. בית המשפט קבע, כי טענותיו של גרה נבחנו ונדחו על-ידי בית המשפט העליון, בפסק דין שניתן בעתירה נוספת שהגיש גרה (בג"ץ 2807/06 מחמוד נאיף גרה נ' מדינת ישראל (11.9.2006)). משכך, דחה בית המשפט את טענותיו של גרה על הסף, וקבע כי "פסק דינו של בג"ץ בעתירה השנייה מהווה מעשה בית דין הן לגבי תוקף ההפקעה, והן לגבי טענות התובע בדבר הבטחה שלטונית, והתובע מושתק ומנוע מלהעלות טענות אלו שוב בהליך הנדון דידן".

 

3.        ביום 4.3.2019 הגיש גרה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. ביני לביני, נודע לגרה על אודות תכנית לשינוי יעוד הקרקע, מייעוד חקלאי לייעוד של מסחר ותעשייה, המקודמת על-ידי עיריית באקה אל-גרבייה והמועצה המקומית ג'ת (להלן: הרשויות המקומיות). ביום 26.8.2019 הגיש גרה את הבקשה שלפנַי, בגדרה ביקש צו זמני, האוסר על שינוי יעוד החלקה, עד להכרעה בערעור. בבקשה טען גרה, כי שינוי הייעוד יגרום לפגיעה ברכושו, והוסיף כי ניסה להגיש התנגדות לתכנית, אולם הוועדה לתכנון ובניה סירבה לקבל את התנגדותו, משום שהוא אינו הבעלים הרשום בחלקה. גרה טען, כי אם לא תעוכב התכנית "עלולות להיווצר עובדות שלא תהיינה ניתנות לתיקון", כך שגם אם יתקבל ערעורו ותוכר בעלותו בקרקע, לא יוכל עוד להתנגד להפקעה. בהקשר זה נטען, כי לאחר שינוי הייעוד, מתכננת רשות מקרקעי ישראל להעמיד את החלקה למכירה באמצעות מכרז לציבור. עוד טען גרה, כי הרשויות המקומיות נמנעו מלטפל בפניות שהגיש, באשר לכנופיות פשע הפועלות בשטח החלקה. גרה ציין, כי קיים חשש שאותן כנופיות יגישו הצעות במסגרת המכרז למכירת החלקה, ויזכו במכרז, שכן "אף אדם שחייו יקרים לו, לא יעז להגיש הצעת קנייה של החלקה במכרז, כנגד הצעות שתבואנה מכנופיות הפשע".

 

4.        המשיבות טענו בתשובתן, כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען, כי טענותיו של גרה נדחו מספר פעמים בבית משפט זה, ולפיכך סיכויי הערעור קלושים. עוד ציינו המשיבות, כי גרה לא צירף את הרשויות המקומיות כמשיבות לבקשה, על אף שהן אלו המקדמות את התכנית, ועלולות להיפגע מעיכובה. לעומת זאת, "לרשות מקרקעי ישראל אין נגיעה לעניין התכנית". אשר למאזן הנוחות נטען, כי גרה לא הצביע על פגיעה בו, נוכח העובדה שהחלקה אינה משמשת אותו מזה שנים רבות. כמו כן טענו המשיבות, כי גרה לא הציג ראיה לכך שהגיש התנגדות מטעמו במסגרת הליך התכנון. הובהר, כי בהתאם להוראת סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, "אין צורך להיות הבעלים הרשום של המקרקעין כדי להגיש התנגדות לתוכנית מעין זו, אלא די בהיות מגיש ההתנגדות בעל ענין".

 

5.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מבלי להידרש לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של גרה, ומצדיק את עיכוב הליך שינוי יעוד הקרקע. גרה טוען ל"פגיעה בלתי מידתית ברכושו", ולכך שאם לא יעוכב ההליך התכנוני, הנזק שייגרם "לא יהיה ניתן לתיקון". אולם טענות אלו נטענו בכלליות, מבלי לפרט מהו הנזק שייגרם לגרה אם ישתנה יעוד הקרקע. די בכך על מנת לדחות את הבקשה למתן סעד זמני. אשר להליך התכנוני, כפי שציינו המשיבות בתגובתן, גרה לא הניח ראיות המעידות על כך שנחסמה דרכו מלהגיש התנגדות לשינוי יעוד הקרקע.

 

6.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

           המבקש ישא בהוצאות המשיבות בסך של 5,000 ₪.  

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב באלול התשע"ט (‏22.9.2019).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים