מוחמד מסאלחה נ. עיריית עפולה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מוחמד מסאלחה נ. עיריית עפולה

רע"א 4773/20
תאריך: 10/11/2020

בבית המשפט העליון

רע"א 4773/20

 

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקש:

מוחמד מסאלחה

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עיריית עפולה

 

2. ראש עיריית עפולה

 

3. שחקים עפולה

 

ובעניין:

האגודה לזכויות האזרח בישראל

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.6.2020 ב-ת"צ 32648-07-19 (כב' הנשיא א' אברהם)

 

בשם המבקש:

עו"ד אחמד מסאלחה

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.6.2020 (כבוד הנשיא א' אברהם, ת"צ 32648-07-19) שדחתה בקשה לזימון המשיב 2 לעדות כחלק מדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: הבקשה ו-ההחלטה, בהתאמה).

 

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית

 

2.        ביום 15.7.2019 הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד החלטה המשיבה 1, עיריית עפולה, שהתקבלה לקראת החופש הגדול של שנת 2019, כי הפארק העירוני שבשטחה יהיה פתוח לתושבי עפולה בלבד (למעט בימי שישי) (להלן: העירייה ו- החלטת העירייה). בקשת האישור הוגשה על ידי המבקש, ערבי-ישראלי תושב היישוב דבוריה הסמוך לעפולה, שכניסתו לפארק יחד עם בני משפחתו נמנעה ביום 9.7.2019 (להלן: המבקש).

 

           בגדר בקשת האישור נטען כי החלטת העירייה היא מפלה מאחר שתכליתה למנוע כניסת ערבים לפארק, וכי ממילא מדובר בהפליה תוצאתית שכן בפועל החלטת העירייה מפלה בעיקר תושבים ערבים המתגוררים בקרבת עפולה, שכן רק בישובים הערבים אין גנים ציבוריים מוסדרים. על בסיס האמור נטען שהחלטת העירייה מהווה הפרה של סעיף 3 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן: חוק איסור הפליה); ובהקשר זה הודגש כי גם אם לא יוכח שהחלטת העירייה מפלה על רקע גזע, הרי שעדיין מדובר בהפליה אסורה שכן היא מפלה על בסיס מקום מגורים. בקשת האישור נתמכה בציטוטים רבים של ראש עיריית עפולה (המשיב 2; להלן: ראש העיר), שבהן לפי הנטען הובעה תפישת עולם גזענית הדוגלת בהפרדה גזעית בין יהודים לערבים – והדבר לשיטת המבקש מצביע על כך שזהו המניע האמיתי להחלטת העירייה; ובהתאם נתבקש להטיל על ראש העיר אחריות אישית, לצד אחריות העירייה, ולחייבו בתשלום פיצויים לחברי הקבוצה המיוצגת.

 

3.        בתשובה לבקשת האישור, העירייה טענה כי בקשת האישור נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי ודינה להידחות. לדבריה, החלטת העירייה לסגור את הפארק לתקופה מוגבלת בזמן – תקופת החופש הגדול – נועדה להפוך את הפארק למעין מתנ"ס לרווחת תלמידי עפולה בימי הקיץ. זאת כחלק מההשקעה הכספית המשמעותית בפעילויות שתוכננו לחודשים אלה, וכן בשל הרצון לשמור על ביטחון התלמידים שישתתפו בהן ולמנוע עומסים חריגים; ומכאן שמדובר בהחלטה עניינית שאין בה משום הפליה או גזענות, בפרט בהינתן שעשרות פארקים וגנים ציבוריים בעפולה נותרו פתוחים לרווחת הציבור כולו. העירייה הוסיפה וטענה בהקשר זה כי בחקיקה ובפסיקה הוכרה סמכותה של רשות מקומית להעניק עדיפות לתושביה, והחלטת העירייה עולה בקנה אחד עם הכרה זו. עוד נטען, כי העירייה ממילא חזרה בה מהחלטת העירייה (כהגדרתה לעיל) ומיום 16.7.2019 הפארק נפתח לציבור ללא מגבלה כלשהי – זאת בהתאם להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין בעתירה מינהלית שהוגשה בנושא (עת"מ 3161-07-19).

 

ההליכים בבית המשפט המחוזי

 

4.        לאחר שהוגשה תשובה לבקשת האישור וכן תגובה לתשובה זו, ולקראת המועד שנקבע לישיבת ההוכחות, הגיש המבקש בקשה לזמן את ראש העיר לעדות. בבקשה זו הלין המבקש על כך שהעירייה נמנעה מלצרף לתשובתה תצהיר מאת ראש העיר; ונטען כי עדותו חיונית לבירור המחלוקות העובדתיות בין הצדדים, והוא הגורם שיכול להסביר בצורה מיטבית את המניעים שעמדו בבסיס החלטת העירייה. העירייה השיבה כי הבקשה לזמן את ראש העיר לעדות הוגשה בחוסר תום לב וממניעים פוליטיים, וכי הניסיון לקשור בין התבטאויותיו של ראש העיר ברשתות החברתיות ובין ההחלטה לסגור את הפארק – הוא מלאכותי ומשולל יסוד. לדבריה, מנכ"ל העירייה ניהל את הפעלת הפארק בתקופה הרלוונטית לבקשת האישור ובהתאם הוא הגורם המתאים להעיד על אודות נסיבות קבלת החלטת העירייה; בעוד שזימון ראש העיר לעדות יסרבל את ההליך ואף "יגרור את הדיון למחוזות שאין מקומם בבית המשפט".

 

           ביום 15.1.2020, בתום דיון שהתקיים בנושא, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לזמן את ראש העיר להעיד, ונקבע כי עדותו איננה רלוונטית להכרעה בשאלת חוקיות סגירת הפארק על ידי העירייה; ובהקשר זה צוין כי סוגיה זו איננה תלויה בהכרח במניע שעמד בבסיס החלטת העירייה. בית המשפט הוסיף וציין כי בכל מקרה המבקש יוכל לחקור את מנכ"ל העירייה על אודות שאלת המניע; וכי מכל מקום, ניתן יהיה לשוב ולשקול אם עדותו של ראש העיר חיונית לבירור המחלוקת לאחר חקירת המצהירים על תצהיריהם, לרבות מנכ"ל העירייה.

 

5.        המצהירים מטעם הצדדים נחקרו ביום 25.6.2020, ובתום הדיון הגיש המבקש בקשה נוספת לזמן את ראש העיר לעדות – זאת, לטענתו, בשל היעדר יכולת להוכיח את המניע הגזעני הנטען להחלטת העירייה מבלי להעיד את העומד בראשה. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בו ביום שבו היא הוגשה, ונקבע כי אין צורך להעיד את ראש העיר לאחר שמנכ"ל העירייה העיד בנושא. בית המשפט הוסיף וציין כי להבנתו "רצונו של המבקש לזמן את ראש העירייה חורג מן הרצון להוכיח את צדקת בקשת האישור. הוא (המבקש-ע'ב') מבקש להעידו על מנת להעמידו, קבל עם ובית משפט, על עמדותיו הלאומניות (לפי הטענה), שנאתו לערבים, רצונו להדיר את רגליהם מהעיר עפולה ועוד כיו"ב. אלא שלא לכך נועד הבירור בבית המשפט, לא לכך נועדה הזירה המשפטית".

 

           החלטה זו היא שעומדת במוקד בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

בקשת רשות הערעור

 

6.        המבקש טוען כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לזמן לעדות את ראש העיר, מונעת ממנו להוכיח נדבך מרכזי בבקשת האישור וגורמת לעיוות דין. לדבריו, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין צורך להכריע בשאלה אם ביסוד החלטת העירייה ניצב מניע גזעני, ולשיטת המבקש זו הדרך העיקרית להוכיח כי עסקינן בהחלטה שנועדה להפלות את המגזר הערבי לרעה; ובהקשר זה צוין כי טענות המבקש שלפיהן החלטת העירייה מפלה על רקע מקום מגורים ואף מפלה מבחינה תוצאתית, הן טענות חלופיות לטענה העיקרית כי החלטת העירייה תכליתה למנוע כניסת ערבים לפארק.

 

           נוסף על כך, נטען כי ממילא לא ניתן להסתפק בעדות מנכ"ל העירייה על מנת להוכיח את המניע להחלטת העירייה, שכן הלכה היא שראש העיר הוא "הסמכות העליונה והמנכ"ל הוא עושה דברו". בהתאם, מאחר שהחלטת העירייה התקבלה למעשה על ידי ראש העיר, ברי כי הוא הגורם שיודע טוב מכולם מה המניע שעמד ביסודה – ומכאן חיוניות עדותו לבירור האמת ולהוכחת הטענה המרכזית שביסוד בקשת האישור. ועוד נטען כי יש להעיד את ראש העיר גם משום שהוא נתבע בהליך באופן אישי; ומכאן שההחלטה שלא לזמנו לעדות עלולה לשלול מן המבקש את אחד הסעדים שנתבקשו בבקשת האישור.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. ואבאר.

 

8.        החלטת בית המשפט המחוזי שלא לזמן את ראש העיר לעדות היא החלטה דיונית מובהקת, המצויה היטב בגדרי שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהול ההליך. הלכה היא שהתערבות בהחלטות מעין אלה שמורה לנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות בענייננו (ראו והשוו: רע"א 4706/18 זליכה נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פסקה 15 (26.8.2019)); ולדברים נודע משנה תוקף לנוכח התפקיד הניהולי המשמעותי שמוטל על הערכאה הדיונית בהליכים ייצוגיים (ראו בהקשר זה: רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 10 (7.7.2019); רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ, פסקה 7 (1.5.2019)).

 

           ביתר פירוט, ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור מנומקת ומבוססת על התרשמותו של בית המשפט המחוזי מן העדים שהעידו לפניו, כמו גם על היכרותו המעמיקה עם התיק ועם טענות הצדדים; ובנסיבות העניין, ניכר כי מדובר בהחלטה סבירה. זאת, בין היתר, בהתחשב בכך שהעירייה העידה גורם בכיר מטעמה שהיה אמון על ניהול הפארק בתקופה הרלוונטית (מנכ"ל העירייה) – ובנסיבות שבהן בקשת האישור תוקפת החלטה שהתקבלה על ידי העירייה עצמה, נראה כי די בכך על מנת לברר את התשתית העובדתית הצריכה לעניין. בלא להמעיט מטענות המבקש בעניין המניע שלכאורה עמד ביסוד החלטת העירייה – דומה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 15.1.2020, כי שאלת המניע איננה חיונית להכרעה בבקשת האישור; מה גם שספק אם העדת ראש העיר הייתה משיאה תרומה משמעותית בהקשר זה; ואין בעובדה שראש העיר צורף כמשיב לבקשת האישור כדי לשנות מן האמור. דברים אלה אמורים במיוחד משעה שהדיון מצוי בשלב מקדמי של אישור התובענה כייצוגית – שאז נתונה בידי בית המשפט האפשרות להחליט בבקשת האישור אך על יסוד החומר שהוגש לו (תקנה 2(ה) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010). בכל מקרה ומבלי לנקוט עמדה, פתוחה בפני המבקש הדרך לשוב ולבקש את זימון ראש העיר לעדות בשלב הדיון בתובענה גופה (במידה שבקשת האישור תתקבל), ככל שהדבר יהא נדרש לשיטתו.

                                                                                                                                                                                                                                                                                  

9.        אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ג בחשון התשפ"א (‏10.11.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

 

הסרת המסמך
10
רע"א 6745/20
החלטה
23/11/2020
טען מסמכים נוספים