מוחמד יחיא איסמעיל אדם ו-13 מערערים נוספים נ. מדינת ישראל – | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מוחמד יחיא איסמעיל אדם ו-13 מערערים נוספים נ. מדינת ישראל -

בר"מ 4331/19
תאריך: 28/07/2019

בבית המשפט העליון

 

בר"ם  4331/19

 

לפני:  

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופט ג' קרא

 

המבקשים:

מוחמד יחיא איסמעיל אדם ו-13 אח'

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה

 

בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בעמ"נ   65045-12-18 מיום 27.5.2019

 

בשם המבקשים:

עו"ד מירב בן זאב

 

בשם המשיבה:

עו"ד הדס ערן

 

פסק-דין

 

השופט ע' פוגלמן:

 

1.            המבקשים 14-1, אזרחי סודן יוצאי חבל דרפור (להלן ביחד: המבקשים), הגישו במועדים שונים שפורטו בבקשה, בקשות למקלט מדיני. הבקשות לא הוכרעו על ידי המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן גם: הרשות), והמבקשים הגישו עררים לבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: בית הדין לעררים או בית הדין; והחוק), שבהם עתרו לסעד בעניין המחדל במענה לבקשותיהם (כנטען). בית הדין דן בעררים במאוחד, ובפסק דין מיום 14.11.2018 קבע כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות הרשות שאינה מקבלת החלטות בבקשות המקלט, ובכך יש פגם מהותי המקים עילה להתערבות בית הדין. בית הדין לעררים החליט להורות על מתן רישיון מסוג ב/1 למבקשים (פרט לשניים מן העוררים, שאינם מבקשים בהליך שלפנינו) למשך 60 ימים מיום מתן פסק הדין בעררים. בית הדין הוסיף וקבע כי ככל שלא תתקבל החלטה בבקשות המקלט בפרק זמן זה, יונפק למבקשים רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5, עד להחלטה בבקשות. כעולה מתשובת המשיבה, בהתאם לפסק דין זה, הונפקו למבקשים רישיונות ב/1 במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2018, ובמהלך החודשים ינואר-פברואר 2019 הונפקו להם רישיונות ארעיים מסוג א/5 שתוקפם למשך חצי שנה (זאת, פרט למבקש 3 ולמבקש 6, אשר הונפק להם רישיון מסוג ב/1 בינואר ובמאי השנה, בהתאמה; סעיפים 10 ו-12 לתשובה).

 

2.            ברקע הדברים יוער כי לצד עניינם של המבקשים, נדונו בבית הדין לעררים הליכים דומים בעניינם של מבקשי מקלט נוספים מחבל דרפור, ובהם התקבלו החלטות דומות להחלטה שתוארה לעיל. כפי שיפורט עוד להלן, המשיבה הגישה ערעורים על פסקי דין אלה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים – חלקם התקבלו, ובחלקם הוקפא ההליך עד שיוכרעו ההליכים התלויים ועומדים בבית משפט זה (על חלק מפסקי הדין בערעורים הוגשו בקשות רשות לערער לבית משפט זה, ראו בר"ם 9154/18; בר"ם 527/19; בר"ם 1600/19; בר"ם 2736/19; בר"ם 4202/19; בר"ם 4211/19). כמו כן, במחצית השנייה של שנת 2017 הוגשו שתי עתירות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בעניין הטיפול בבקשות המקלט של יוצאי דרפור ומעמדם של מבקשי מקלט אלה עד להכרעה בבקשות (בג"ץ 4630/17 ובג"ץ 7552/17; להלן: העתירות). לאחר שהתקיימו מספר דיונים בעתירות, הוחלט ביום 19.3.2019 על הוצאת צו על-תנאי בכל אחת מהעתירות ובמסגרת זאת התבקשו המשיבים בין היתר "לבוא וליתן טעם מדוע לא יוענק רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לעותרים ולמבקשי מקלט יוצאי דרפור כמותם, וזאת עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות שהגישו". בהמשך להחלטה האמורה, בכל הנוגע לבקשות רשות לערער על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מינהליים שקיבלו את ערעור המדינה על פסקי הדין של בית הדין לעררים (שהורו כאמור על מתן רישיון מסוג א/5 עד להחלטה בבקשות המקלט), הוחלט כי המשיבה תגיש הודעה מעדכנת 30 ימים לאחר הגשת תצהיר התשובה בעתירות.

 

           עוד נציין, כי ביני לביני, ביום 26.11.2018 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' דראל) את ערעור המשיבה על פסקי דין אחרים של בית הדין לעררים, שבהם הורה בית הדין, בדומה לענייננו, על מתן רישיון מסוג א/5 למבקשי מקלט יוצאי דרפור, עד להכרעה בבקשותיהם (להלן: פסק הדין בעמ"נ 64239-01-18). בפסק דין אחרון זה נקבע כי פסקי הדין של בית הדין לעררים יבוטלו; כי שר הפנים יקבל – תוך 45 ימים – החלטה בשאלה כיצד יש לנהוג במבקשי המקלט בתקופת הביניים שעד להכרעה בבקשות הפרטניות; וכי ביטול רישיונות א/5 שניתנו באותם הליכים ייכנס לתוקף בחלוף 30 ימים ממועד החלטת השר. קביעות אלו התבססו בין היתר על הודעת המדינה בעתירות שהוגשו לבית משפט זה, שממנה עלה – נכון לאותה עת – כי החליטה לשנות את מדיניותה ולבחון באופן פרטני את בקשות המקלט לפי נסיבותיו של כל פונה, ולפיכך צוין כי "לא ניתן עוד להניח כי המערערת [המדינה – ע' פ'] אינה מתכוונת לדון בבקשות" (שם, סעיף 62).

 

3.            ובחזרה לענייננו. ביום 27.12.2018 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים. ביום 3.2.2019 הורה בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) כי הצדדים לערעור יודיעו עד ליום 19.3.2019 אם הם מסכימים להחיל את הקביעות בפסק הדין בעמ"נ 64239-01-18 על המקרה דנן, בכפוף לכך שאלו לא ישתנו במסגרת הדיון בעתירות לפני בית משפט זה. המבקשים הודיעו כי הם מתנגדים להצעה, ונוכח הצו שניתן על ידי בית משפט זה בעתירות, ביקשו להקפיא את הדיון בערעור. ביום 18.4.2019 הגישה המדינה את תגובתה לבקשה להקפאת ההליך ובצדה הגישה בקשה למתן סעד זמני שלפיו המשיבים לא יחזיקו ברישיונות מסוג א/5 אלא ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק, וזאת עד להכרעה בערעורה. ביום 27.5.2019, לאחר שהתקבלה תגובת המבקשים לבקשה אחרונה זו, נעתר בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ר' וינוגרד) לבקשת המדינה לסעד זמני והורה כי המבקשים יחזיקו ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק עד להכרעה בערעור (להלן: ההחלטה מיום 27.5.2019). נקבע כי במסגרת מאזן הנוחות יש לשקול את העובדה שפסק הדין של בית הדין לעררים שינה את המצב הקיים, וכן את הנזק היחסי העלול להיגרם לצדדים. בתוך כך צוין כי אם יידחה הערעור וייקבע כי היה מקום ליתן למבקשים רישיון מסוג א/5, יוכלו האחרונים לזכות למפרע בכל ההטבות הכספיות שהיו כרוכות במעמד זה, גם לתקופה שבה עמד הסעד הזמני בעינו. לעומת זאת, אם יתקבל ערעור המדינה – תוצאה שבית המשפט מצא כסבירה נכון לאותו זמן – "אין להניח כי המדינה תוכל להיפרע מהמשיבים [המבקשים לפנינו – ע' פ'] את ערכן של ההטבות הכספיות להן יזכו בתקופת הביניים" (סעיף 2 להחלטה). בצד האמור הורה בית המשפט על הקפאת הליכי הערעור עד להכרעה בסוגיות התלויות ועומדות לפני בית משפט זה. עוד צוין כי ככל שלא יוכרעו הסוגיות האמורות עד ליום 15.9.2019 תישקל אפשרות למתן צו לסיכומים בערעור ולמתן פסק דין. בהחלטה נוספת מיום 3.6.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים בקשה לעיכוב ביצוע של ההחלטה מיום 27.5.2019.

 

           בתקופה שבין מתן ההחלטות האמורות ובין מועד הגשת ההליך דנן (ביום 26.6.2019) – בוטלו רישיונותיהם של חלק מן המבקשים על ידי המשיבה.

 

4.            מכאן הבקשה למתן רשות לערער, המכוונת נגד ההחלטה מיום 27.5.2019 שבמסגרתה התקבלה בקשת המדינה למתן סעד זמני. המבקשים טוענים כי הפרשנות שנתן בית המשפט לעניינים מינהליים לשיקולי מאזן הנוחות בענייננו לא יכולה לעמוד וזאת לו מן הטעם שלקביעות בית המשפט במישור זה – בעניין תשלומים שיועברו למבקשים כתוצאה מהחזקה ברישיון א/5 או לגבי השבתם של אלה אם הערעור יתקבל – אין זכר בטענות המדינה בבקשתה לסעד זמני, ולא בכדי. המבקשים הדגישו כי גם נכון לעת הנוכחית נמנעת המשיבה מלקבל החלטות בבקשות המקלט, תוך הפרת התחייבויות שנתנה לבית משפט זה, ומבלי שיש צפי מוגדר להכרעה עתידית בהן. לטענת המבקשים בפסק הדין בעמ"נ 64239-01-18 ניתנה למשיבה הזדמנות נוספת לקבל החלטה סבירה בסוגיה וזו לא עשתה כן חודשים לאחר פסק דין זה. משכך לשיטתם לא ניתן להסתמך על פסק הדין האמור מבלי להתייחס להתפתחויות שחלו אחריו, וזאת גם נוכח האמור בהודעות העדכון שהגישה המדינה בעתירות שמהן עלה כי אין התקדמות בבחינת הבקשות, ושהובילו בסופו של יום להוצאת הצו על-תנאי. בהקשר זה נטען כי אילו היה ניתן פסק דין בערעור המינהלי והמבקשים היו משיגים עליו לבית משפט זה בבקשת רשות לערער, כי אז סביר שמצב הרישיונות היו עומד בעינו (ובעניין זה מפנים להחלטות שהתקבלו למשל בבר"ם 9154/18 ובבר"ם 527/19). לפיכך, התוצאה שלפיה רק משום שההכרעה בערעור המינהלי הוקפאה עד להכרעה בעתירות יבוטל הרישיון שניתן להם מכוח החלטת בית הדין – היא אבסורדית, כך הטענה. המבקשים מדגישים כי לא הוכחו קשיים כלשהם בהשבת המצב לקדמותו לו יתקבל הערעור. לעומת זאת, הנזק שייגרם להם כתוצאה מביטול הרישיון מסוג א/5 ניכר ומשמעותי, וכולל פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות ביותר כבני אדם וכמבקשי מקלט (בין היתר בזכאותם לשירותי בריאות ובשכר העבודה שלהם, ממנו מנוכים 20%). זאת, במיוחד בהינתן התקופה הממושכת שבה משתהה המשיבה מלקבל החלטה בעניינם ובהעדר צפי לשינוי מצב דברים זה. עוד נטען כי לא היה מקום לתת צו עשה המשנה את המצב הקיים; כי אין יסוד לקביעה כי המבקשים יוכלו ליהנות בדיעבד מהזכויות המוקנות להם מכוח רישיון א/5; וכי המעמד לפי רישיון א/5 הוא ארעי, כך שלא תהיה מניעה לבטלו אם עמדתה של המדינה תתקבל בסופו של דבר.

 

5.            להשלמת התמונה יוער כי למחרת הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט מיום 27.5.2019 ובה צוין כי רוב המבקשים מחזיקים ברישיונות תקפים מסוג א/5 וחלק מהם נקראו ללשכות המשיבה להחזיר את רישיונותיהם. בהחלטה מיום 30.6.2019 נקבע כי המצב הקיים יישאר בעינו וכי המשיבה תהא רשאית להגיב לבקשה אחרונה זו בגדרי תשובתה לבקשת הרשות לערער. עוד יצוין כי מתשובת המשיבה עולה כי לאחר מתן החלטתי מיום 30.6.2019 ניתנו בטעות לחלק מן המבקשים (המבקשים 2, 3, 9) רישיונות לפי סעיף 2(א)(5) לחוק חלף הרישיונות שבהם החזיקו נכון למועד ההחלטה, וכי היא תפעל לתיקון המצב והשבת הרישיונות למבקשים אלה (סעיף 18 לתשובה).

 

6.            בתשובתה תיארה המשיבה את עמדת המדינה כפי שהוצגה בהודעות שהוגשו בעתירות וכן את פילוח ההליכים השונים שהוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטות בית הדין לעררים והסטטוס המעודכן שלהם. מן התשובה עולה כי על פסקי הדין של בית הדין הוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים 55 ערעורים על ידי המשיבה, 40 מהם תלויים ועומדים. בנוגע לבקשות לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין נמסר כי לאחר שנדחתה בקשה מסוג זה בערעור הראשון שהוגש בסוגיה, נמנעה המשיבה מלהגיש בקשות דומות. בצד האמור, לאחר מתן פסק הדין בעמ"נ 64239-01-18 מצאה המשיבה כי השתנתה נקודת האיזון המשפטית באופן המצדיק הגשת בקשות לעיכוב ביצוע וכך נעשה בערעורים שהוגשו לאחר שניתן אותו פסק דין. אשר לעתירות, המשיבה פירטה כי בהודעה שהוגשה לבית משפט זה ביום 9.7.2019 צוין כי שר הפנים החליט שאין אפשרות להכריע פרטנית בבקשות המקלט, בשל כך שטרם התגבשה תמונת מצב ברורה באשר לנעשה בסודן; וכי הוחלט להסיר מהרישיונות שניתנים ליוצאי דרפור את הכיתוב "רישיון זה אינו מהווה רישיון עבודה" באופן שעולה בקנה אחד עם המדיניות הנוהגת כיום, וזאת החל מחודש ספטמבר 2019 בהדרגה. עוד צוין כי בהחלטה מיום 18.7.2019 קבע בית משפט זה (כב' הנשיאה א' חיות) כי ייקבע דיון בהתנגדות לצו על-תנאי עד סוף השנה וכי תצהיר התשובה יוגש 21 ימים עובר לדיון. לטענת המשיבה משעה שההליך העיקרי העומד להכרעה עוסק בשאלת מעמדם של המבקשים בתקופת הביניים, מתן הסעד הזמני הוא הכרחי ונכון; ויש להורות על סעד שישמר את המצב הקיים לפני פסק הדין של בית הדין לעררים. עוד צוין כי מתן רשות ערעור כמבוקש תביא לכך שהמבקשים יקבלו בפועל את אותו הסעד שניתן למי שבקשתו למקלט מתקבלת, וזאת בטרם הוכרעו העתירות ובטרם הוגשו תצהירי המדינה במסגרתן. מנגד, אם תידחה הבקשה אין סכנת הרחקה המרחפת מעל המבקשים ובהקשר זה יש ליתן משקל לכך שמבקשי המקלט יחזיקו ברישיונות לפי סעיף 2(א)(5) לחוק שיונפקו לפרק זמן של שנה ולכך שיוסר מהם הכיתוב כאמור מעלה.

 

           ביום 24.7.2019 הגישו המבקשים בקשה למתן רשות להגיב לתשובת המשיבה (ובשל תקלה במזכירות זו הועברה לעיוננו רק היום). מכל מקום, נוכח התוצאה שאליה הגענו, כמפורט להלן, לא ראינו להידרש לבקשה זו.

 

7.            לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ותקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. בבקשה למתן סעד זמני שהגישה המשיבה לבית המשפט לעניינים מינהליים, התבקש שינוי של המצב הקיים לאחר מתן פסק הדין של בית הדין לעררים, אשר בהתאם להוראותיו קיבלו המבקשים (וליתר דיוק, רובם), רישיון מסוג א/5. כידוע, ברגיל, לא יינתן צו עשה כסעד זמני, אולם ניתן לחרוג מן הכלל בנסיבות מתאימות המצדיקות זאת (בר"ם 8231/18 יינג נ' לשכת האוכלוסין וההגירה ירושלים, פסקה 5 (3.12.2018); בר"ם 5346/03 מלבסקיה נ' שר הפנים (18.6.2003)). לא מצאנו כי התקיימה בענייננו הצדקה לחרוג מן הכלל האמור. מאזן הנוחות נוטה במקרה דנן לטובת המבקשים, ושיקול זה הוא ככלל אבן הבוחן המרכזית בבואו של בית המשפט לבחון בקשה למתן סעד זמני (ראו למשל בר"ם 5061/15 צגטה נ' שר הפנים, פסקה 9 (12.8.2015)). הותרת המצב על כנו, כך שהמבקשים ימשיכו להחזיק ברישיון מסוג א/5 עד להכרעה בערעור המשיבה לא תביא למצב בלתי הפיך שכן מדובר ברישיון זמני אשר ניתן יהיה שלא לחדשו ככל שעמדת המשיבה תתקבל, וממילא המשיבה לא הצביעה על נזק אחר שייגרם לה כתוצאה מדחיית הבקשה לסעד זמני – לו יתקבל הערעור בסופו של יום (לא בבקשתה בהליך קמא ולא במסגרת תשובתה דכאן). אשר על כן, שיקולי מאזן הנוחות מטים בענייננו את הכף לטובת הותרת המצב הקיים על כנו (וראו ההחלטות בהליכים המנויים בפסקה 2 לעיל, שבהן הורה בית משפט זה כי המצב הקיים יעמוד בעינו ובפרט ההחלטה בבר"ם 2736/19 מיום 16.4.2019 שבה ניתן צו ארעי שלפיו לא יחול שינוי ברישיון הישיבה שבו החזיק המבקש עובר למתן פסק הדין נושא הבקשה עד להחלטה אחרת). נציין בהקשר זה, כי אין בביטול הרישיונות מסוג א/5 של שלושה מהמבקשים שלפנינו בתקופה הקצרה שבין מתן ההחלטה נושא הבקשה ועד להחלטה מיום 30.6.2019 כדי לשנות מן המסקנה בדבר האיזון העקרוני המתחייב במישור מאזן הנוחות וזו תקפה גם לגביהם.

 

8.            דברים אלה אמורים גם מבלי לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור המינהלי שהגישה המשיבה, אשר הסוגיות שהועלו בו (כמו גם בערעורים נוספים שלגבי חלקם הוגשו גם בקשות רשות לערער לבית משפט זה, כמפורט לעיל) ראויות לבחינה שיפוטית, ועתידות להתברר במסגרת הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי שניתן בעתירות.

 

9.            יודגש, ההחלטה במקרה דנן מבוססת כאמור על מצב הדברים שבו ניתנו למבקשי מקלט רישיונות מסוג א/5 בהתאם ובהמשך לפסק דין של בית הדין לעררים, ואז הוגש ערעור מינהלי מטעם המשיבה. בדוגמאות שהציגה המשיבה לתמיכה בעמדתה נדונו מקרים שבהם – מסיבה כזו או אחרת – לא ניתנו רישיונות בהתאם להחלטת בית הדין מלכתחילה או שאלה ניתנו בטעות (ראו בהתאמה בר"ם 2737/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקאות 10-9 (12.5.2019); בר"ם 1169/19 פלוני נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקאות 18-17 (24.3.2019)).

 

10.         אכן, בבר"ם 2317/19 נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים שבה התקבלה בקשה למתן סעד זמני שהוגשה מטעם המשיבה. אולם בשלב זה, שבו רבו המקרים שבהם אוחזים מבקשי מקלט במעמדם של המבקשים ברישיונות מסוג א/5 בהתאם לפסקי דין של בית הדין לעררים ועל פסקי דין אלה מוגשים ערעורים מטעם המדינה, דומה שנדרשת האחדה של ההסדרים החלים, וזאת בין היתר בהינתן שהשאלה בדבר מעמדם של אלה עד להכרעה בבקשות המקלט הפרטניות עודנה מתבררת בבית משפט זה, כאמור. לאחר בחינת הדברים מנקודת המבט הנוכחית ובראי השיקולים שמנינו לעיל, אנו סבורים כי בשלב זה – הן מטעמים של שוויון בין עניינם של מבקשים שונים שניתן להם רישיון מסוג א/5 בהחלטת בית הדין, הן משיקולי יעילות דיונית – יש להורות כי במקרים שבהם ניתן למבקשי מקלט רישיון בהתאם לפסק דין של בית הדין לעררים, לא יינתן סעד זמני שמשמעו שינוי מצב זה במסגרת ערעור מינהלי שהוגש מטעם המדינה על פסק הדין. דברים אלה אמורים בהתחשב בכך שבעיקרו של דבר, בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות במכלול המקרים היא דומה, וכאמור, בשים לב לכך שככלל לא יינתן צו עשה כסעד זמני.

 

11.      אשר על כן,  בכל הנוגע לבקשה למתן סעד זמני מטעם המשיבה – החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים מיום 27.5.2019 מבוטלת. המשיבה תוודא כי הרישיונות שניתנו למי מהמבקשים ובוטלו לאחר ההחלטה מיום 27.5.2019 – יוחזרו להם. הנחתנו היא כי השיקולים הנורמטיביים שעומדים בבסיס הכרעתנו זו יישקלו על ידי הרשויות בטרם תוגשנה בקשות נוספות למתן סעדים זמניים במקרים אחרים שהקשרם דומה. ככל שהחלטות קודמות במקרים דומים לענייננו לא עולות בקנה אחד עם הנחייתנו כאן, ניתן יהיה לבחון אותן מחדש במסגרת הדיונית המתאימה.

 

           המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בהליך זה בסך 5,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏כ"ה בתמוז התשע"ט (‏28.7.2019).

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך
4
בע"מ 6154/20
החלטה
03/12/2020
8
בע"מ 6742/20
פסק-דין
02/12/2020
9
בע"מ 6742/20
פסק-דין
02/12/2020
טען מסמכים נוספים