מוחמד ג'ולאני נ. עבד אל חכים טוטח | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מוחמד ג'ולאני נ. עבד אל חכים טוטח

רע"א 7489/20
תאריך: 25/11/2020

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  7489/20

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקש:

מוחמד ג'ולאני

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עבד אל חכים טוטח

 

2. מוחמד עג'מי

 

3. IPD-International Property Development Limited

 

4. MEHI-Middle East Hotels International LTD

 

5. סאלח ג'אבר

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.10.2020 בת.א 21394-02-20 שניתנה על ידי כבוד השופט ר' יעקובי

 

בשם המבקש:

עו"ד אריאל עטרי

 

בשם המשיבים: 4-1:

עו"ד רן בסה

 

בשם המשיב 5:

עו"ד טאהר סמירה

 

החלטה

 

1.            המשיבה 4, היא חברה בעלת מקרקעין המיועדים לבניית מלון בשכונת שייח' ג'ראח במזרח ירושלים (להלן: החברה). לטענת המבקש, הוא והמשיב 5 חברו יחדיו לביצוע עסקת רכישה של מניות החברה (להלן: המניות), מאת המשיבים 3-2. דא עקא, שבשלב כלשהו, המשיב 1 – ששימש כמתווך מטעם המשיבים 3-2 והחברה – רקם קנוניה יחד עם המשיב 5, להדרתו של המבקש מן העסקה, וזאת במטרה להוביל למכירתן של המניות למשיב 5 ולשותפים אחרים שלו. המבקש סבור, כי המשא ומתן הבשיל, העסקה השתכללה, ולא נותר אלא להוציאה אל הפועל ולברך על המוגמר. המשיבים, רוח אחרת היתה עמהם. לטענתם, התקיים אמנם משא ומתן עם המבקש, אך לידי גמירות דעת ומסוימות מספקת לכריתת הסכם, לא באו הצדדים. משסירבו המשיבים לראות בשכלול העסקה עובדה מוגמרת, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט המחוזי, ובגדרה עתר לסעד הצהרתי שלפיו הוא בעל המניות בחברה, וכן לצו עשה שעניינו אכיפת ההסכם.

 

2.            בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני, וביום 11.2.2020 ניתן צו מניעה ארעי, שבגדרו נאסר על ביצוע דיספוזיציה כלשהי בזכויות המשיבים 3-2 או בחלקת המקרקעין מושא המחלוקת. בהמשך התנהל הליך ממושך בבקשה למתן הסעד הזמני; נשמעו טיעונים, נחקרו עדים והוגשו סיכומים.

 

3.            ביום 14.10.2020, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט עמד על כך, שביסוד התביעה עומד סכסוך כספי, שעל דרך הכלל לא מצדיק מתן צו מניעה. אשר לסיכויי ההליך, נקבע כי "התמונה הלכאורית המתקבלת כוללת סימני שאלה מרובים לגבי גירסת התובע לגבי השתלשלות העניינים וביצוע תשלומים בפועל על ידיו או מטעמו. כמו כן, לפי הנחזה עתה לא נחתם הסכם סופי והמו"מ שהתנהל לא הגיע למצב דברים כזה העשוי להקנות לתובע זכות לסעד הזמני שהוא עותר לו או לסעד זמני אחר". בהתייחס למאזן הנוחות שבין הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי, כי "התובע לא שכנע כי אם יזכה בתביעה שעל הפרק הוא לא יוכל לזכות במגיע לו בדרכים מתאימות שאינן מחייבות סעדים זמניים". נוכח האמור, נדחתה הבקשה; בוטל הצו הארעי; והמבקש חויב בהוצאות המשיבים בסך כולל של 20,000 ₪.

 

4.            מכאן הבקשה שלפנַי. במסגרתה, שטח המבקש את גרסתו העובדתית בפירוט רב. לטענתו, הוסכם בין הצדדים על רכישת המניות בתמורה לסכום כולל של 7.5 מיליון דולר, בתוספת תשלומי המס שכרוכים בביצוע העסקה. המשיב 5 שילם זה מכבר, בשמו ובשם המבקש, כך טוען האחרון, סך של מיליון דולר לחשבונו של המשיב 2, המתנהל בלונדון. לגרסתו של המבקש, לאחר החלפת טיוטות, גמרו הצדדים אומר לחתום על טיוטה סופית ומוסכמת, אלא שהמשיב 1 "דחה אותם בלך ושוב". בהמשך, לאחר כריתת ההסכם, הסתבר כי עקב פעולות שביצעו המבקש והמשיב 5, צמח ערך המניות ב-20%, ומשכך ביקש המשיב 1 לסכל את ביצוע העסקה. בשלב זה, ביקש המשיב 1 לשנות את פרטי החוזה שהוסכמו זה מכבר. המבקש והמשיב 5 נעתרו לחלק מן הדרישות, אך אף על-פי כן, לא נֵאות המשיב 1 לחתום על החוזה העדכני. המבקש טוען, כי המשיב 1 הפעיל לחץ על המשיב 5 – באמצעות איומים בנוגע לסכום הכסף שהעביר לחשבון המשיב 2 – על מנת שיפר את ההסכם המשותף, ירכוש לבדו רבע מסך המניות, בעוד שאת יתר המניות ימכור המשיב 1 לרוכשים אחרים, לפי ערך גבוה יותר. כחמישה חודשים לאחר כריתת ההסכם, הגיע המועד שבו – לפי לוח התשלומים – אמור היה המבקש לשאת בתשלום על חשבון העסקה; או אז, לראשונה, כפר המשיב 1 מפורשות בקיומו של ההסכם.

 

5.            על רקע המתואר, מלין המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתו למתן סעד זמני. נטען, כי בית המשפט לא התייחס בהחלטתו לעדויות ולראיות שהובאו לפניו, ולא הניח תשתית עובדתית לצורך הכרעה בבקשה. בהקשר זה טוען המבקש, כי המשיב 1 בחר שלא להעיד בבית המשפט, ודי היה בכך על מנת לאמץ את גרסתו-שלו. לגופו של עניין טוען המבקש בעיקר כי העברת סך של מיליון דולר על-ידי שותפו, מעידה כמאה עדים על כך שההסכם מנוי וגמור היה עם הצדדים כולם. אשר לחיוניות הסעד ולמאזן הנוחות, טוען המבקש, כי מכירת המניות על-ידי המשיבים תמנע ממנו את זכותו שבדין – לקבל סעד של אכיפת החוזה. זאת ועוד, מדובר במיזם יחודי, אשר הערכה כספית של שוויו – קשה עד מאד, והסיכוי לשחזור ההזדמנות העסקית הנדירה שנקרתה לידי המבקש – נמוך מאד. עוד נטען, כי מצבם הכלכלי של חלק מן המשיבים אינו בכי טוב, ולמצער, אינו ידוע; חלק אחר מהם, אינו מנהל את עסקיו במדינת ישראל. לפיכך, טוען המבקש, אין זה בטוח כלל ועיקר שסעד חלופי בדמות קבלת פיצוי כספי יעמוד לו בסיום ההליך. לבסוף התמודד המבקש עם גרסת המשיבים ועדויותיהם, וטען בין היתר, כי ה'הסכם' שבגינו – לטענת המשיב 5 – שולם סכום הכסף למשיב 2 – זוייף.

 

6.            התבקשה תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור. המשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) הגישו תשובה מטעמם, והמשיב 5 (להלן: המשיב) הגיש גם הוא, בנפרד, את תשובתו. המשיבים טוענים, כי לא השתכלל הסכם בין הצדדים, בשל מחלוקות מהותיות שנתגלעו ביניהם בנוגע ל"שורה של נושאים בעלי חשיבות קרדינאלית והשלכות כספיות אדירות", וכי התשלום שהעביר המשיב 5 שולם "בהקשר שונה". בנוגע למחלוקת העובדתית, טוענים המשיבים כי גרסת המבקש – שקרית, וכי היא סותרת את גרסתו של מי ששימש כבא-כוחו לצורך ניהול המו"מ. בעיקר טוענים המשיבים, כי לטיוטה שהועברה אליהם מאת המבקש, השיב עורך-דינם בשורה ארוכה של השגות, ולפיכך אין זה מתקבל על הדעת שכשבועיים-ימים לאחר מכן – במועד ששילם המשיב 5 את סכום הכסף הנזכר – יושבו כל ההדורים, ללא מעורבות עורכי-הדין, מבלי שהועלו הפרטים על הכתב, ומבלי שנחתם החוזה בפועל. הוטעם, כי מעדות בא-כוחו דאז של המבקש, עולה כי היה ברור גם למבקש, כבר בזמן אמת, שהעסקה לא הושלמה. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי גרסת המבקש בדבר יחסי שותפות שהתקיימו בינו לבין המשיב 5, ואשר בגינם שילם להם האחרון סכומי כסף ניכרים – לא הוכחו "ולו בבדל של ראיה". עוד הם טוענים, כי המבקש בא לבית המשפט בחוסר ניקיון כפיים, בהסתירו פרטים מהותיים הנוגעים לפרשה. לבסוף התייחסו המשיבים לשאלת מאזן הנוחות בין הצדדים. לדידם, שעה שמדובר בתביעה כספית להחזקת מניות, וכאשר גם המקרקעין מושא המחלוקת אינם נכס מגורים, כי אז מדובר בתביעה הניתנת לשיפוי כספי, שאינה מצדיקה מתן צו מניעה זמני. לאידך גיסא, מתן צו המניעה המבוקש יגרום למשיבים נזק רב, הן משום שלא יוכלו להכניס משקיע לצורך קידום הפרויקט, הן בשל הנזק התדמיתי שיגרם להם. בשולי הדברים צוין, כי טענת המבקש על כי הנזק שעלול להיגרם לו אינו ניתן להערכה – חסרת בסיס; וממילא, היא לא נטענה כלל לפני בית המשפט המחוזי, ועל כן אין להתחשב בה.

 

7.            המשיב 5, מתנגד גם הוא לבקשה, ובתוך כך מגולל את סיפור הדברים מנקודת מבטו-שלו. לדידו, הוא ואביו של המבקש ניהלו משא ומתן מול המשיב 1 לרכישת המניות. לאחר שבא-כוחם שלח טיוטת הסכם למשיבים, העלו הללו השגות מהותיות לגביה, ולפיכך החליטו הצדדים להיפגש ביום 1.8.2019 או בסמוך לו. בפגישה, ניסו הצדדים לגשר על הפערים, אך הניסיון לא צלח. במהלך הפגישה, אביו של המבקש "גידף [...] את המשיב 1", ואמר למשיב 5 כדברים האלו: "תשמע ד"ר אם אתה רוצה להמשיך בעסקה הזאת תמשיך אני מחוץ לה אני משוחרר". אכן, המשיב המשיך להידבר עם המשיבים, הגיע עמהם להסכמות, ובעקבות זאת העביר להם "סכומים כספיים אדירים [...] ללא השתתפות כלשהי מטעם המבקש או אביו או מי מטעמם". בשלב זה, לפנים משורת הדין, פנה המשיב לאבי המבקש, ושאלו אם יהיה מעוניין בכל זאת לקחת חלק בעסקה. האחרון השיב, כי "עמדתי הייתה ברורה כמו גם אין לי כסף לשלם בינתיים". למעשה, טוען המשיב, מאז ראשית חודש אוגוסט 2019, עת שהודיע אבי המבקש על נסיגתו משותפות בעסקה, המבקש או אביו "אינם בקשר כלשהו לגבי המקרקעין". רק בסוף חודש דצמבר 2019, התעוררו המבקש ואביו והחליטו לנסות בדיעבד ליטול חלק בעסקה שיצאה לדרך כבר מזמן. אשר למאזן הנוחות, נטען כי התביעה אינה מצדיקה מתן צו מניעה זמני, שכן היא ניתנת לפיצוי כספי.

 

דיון והכרעה

8.            לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים הוא רחב, ובהתאם, התערבות ערכאת הערעור בכגון דא, שמורה למקרים חריגים (רע"א 9045/15 בן עמי נ' מדינת ישראל - משטרת ישראל, פסקה 8 (7.1.2016); רע"א 8833/18 דדון נ' ק.ד.מ. הנדסה ומנופים בע"מ, פסקה 10 (8.1.2019)). העניין דנן, אינו בא בקהל אותם מצבים חריגים.

 

9.            אמת נכון הדבר, בית המשפט המחוזי לא פרש במלואם את הממצאים שעלו בחכתו לאחר שני דיוני הוכחות שניהל בנוגע לבקשה מושא ההחלטה; קיצר בית המשפט, במקום שמוטב היה להאריך. אף על פי כן, בנסיבות, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטתו. אשר לשאלת סיכויי התביעה, אציין בזהירות המתבקשת, כי למקרא גרסת המשיבים 4-1 על אודות סיפור המעשה, מתעוררות אמנם מספר תמיהות; בייחוד, כאשר משווים את גרסתם לזו של המשיב 5. דא עקא, גרסת המבקש גם היא אינה חפה מקשיים, וזאת בלשון המעטה. מכל מקום וזהו העיקר, מלאכת זיקוק העובדות הריהי מלאכתה של הערכאה הדיונית; לא אשיג את גבולה. בשלב זה, דיינו בקביעתו של בית המשפט המחוזי – אשר נוכח האמור לעיל, לא מצאתי עילה להתערב בה – כי "התמונה הלכאורית המתקבלת כוללת סימני שאלה מרובים לגבי גירסת התובע לגבי השתלשלות העניינים וביצוע התשלומים בפועל על ידיו או מטעמו". ועוד זאת, כי "לפי הנחזה עתה לא נחתם הסכם סופי".

 

10.         על רקע זה, לא ראיתי צורך להרחיב על אודות מאזן הנוחות שבין הצדדים, הגם שאעיר, כי לטעמי הוא אינו שוקל לטובת המשיבים. אכן, אפשר כי הסעד המבוקש בתביעה, ניתן להטבה כספית. יחד עם זאת, יש צדק בטענות המבקש, כי ההזדמנות העסקית שנקרתה לפתחו נחזית כייחודית; כי מלאכת הכימות והאומדן – בעניינים מעין אלו – קשה היא; וכי זכותו של בעל מניות, להנות ממניותיו, לא מתמורתן; בייחוד שעה שהחזקה במניות אלו, משמעה החזקה בחלקת קרקע יחודית. חרף זאת, משקבע בית המשפט המחוזי – ביחס לסיכויי התביעה – את אשר קבע, ובשים לב למידת ההתערבות בהחלטות מעין אלו, אינני מוצא טעם מספיק להעתר לבקשה.

 

11.         הבקשה נדחית אפוא בזאת.

 

           בנסיבות העניין, כאשר הבקשה אינה משוללת יסוד, וגרסת המשיבים 4-1 עוררה תמיהות כאמור, לא אעשה צו הוצאות לטובת משיבים אלו. אשר למשיב 5, ישא המבקש בהוצאותיו בגין בקשה זו, בסך של 5,000 ₪.

 

 

           ניתנה היום, ‏ט' בכסלו התשפ"א (‏25.11.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
4
בש"א 9054/20
החלטה
17/01/2021
9
בע"מ 331/21
החלטה
17/01/2021
טען מסמכים נוספים