מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ. תאופיק בדראן סעיד | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל- רשות מקרקעי ישראל נ. תאופיק בדראן סעיד

ע"א 6192/19
תאריך: 23/10/2019

 

בבית המשפט העליון

ע"א  6192/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

המבקשת:

מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. תאופיק בדראן סעיד

 

2. מחמוד סעיד בדראן

 

3. עלי סעיד בדראן

 

4. עומר סעיד בדראן

 

5. מוחמד סעיד בדראן

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 39459-03-16 שניתן ביום 19.6.2019 על ידי כבוד השופטת ע' חן-ברק

 

בשם המבקשת:

עו"ד אסנת קרויזר

בשם המשיבים:

עו"ד גסאן אבו ורדה

 

 

החלטה

 

 

           בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) מיום 19.6.2019 בת"א 39459-03-16.

 

1.        פסק דינו של בית המשפט המחוזי עוסק בזכותם של המשיבים לפיצויים על הפקעת מקרקעין (חלקות 1, 3, 101 בגוש 18987) משנת 1965, בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: הפקודה). למעשה, פסק הדין מתמקד בפיצוי לפי סעיף 13 לפקודה, שעניינו ב"דמי חכירה אבודים" (יוער כי הסעיף בוטל במסגרת תיקון חקיקה משנת 2010, אך אין מחלוקת כי הוא רלוונטי לעניינם של המשיבים). הצדדים להליך הגישו חוות דעת שמאיות, ונוכח הפערים ביניהן, בית המשפט מינה שמאי מומחה מטעמו. בית המשפט קבע כי דמי החכירה האבודים יחושבו לפי קרקע בייעוד חקלאי, למעט דונם אחד בייעוד למגורים, ובסך של כ-6% משווי המקרקעין מדי שנה. בבקשה שלפניי נטען כי על פי פסק הדין, גובה הפיצוי עומד על כ-166,000 ₪.

 

2.        כחודש ימים לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, פורסם פסק הדין בע"א 8717/17 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל מוחמד איסמעיל אחמד ז"ל ‏(23.7.2019) (להלן: עניין איסמעיל)). בפסק הדין בעניין איסמעיל נקבע כי "שיעור הפיצויים שבהם יש לזכות את הנפקע במסגרתו של מנגנון החכירה צריך אפוא להיות שווה לאחד משני אלו: (1) הרווח שהמדינה הפיקה בפועל מהשימוש במקרקעין בעבור התקופה שקדמה לתשלומם של הפיצויים המגיעים לנפקע בעקבות ההפקעה; או (2) הרווח שהנפקע יכול היה להפיק מהשכרת המקרקעין בתקופה הנ"ל כעניין שבעובדה" (שם, בפסקה 29 לפסק דינו של השופט א' שטיין; ההדגשות במקור). הודגש כי אבדן הרווח צריך להתבסס על "ממצאים עובדתיים – לא תאורטיים, לא היפותטיים ולא נורמטיביים" (פסקה 30), וכי נטל ההוכחה מוטל על התובע (פסקה 42). לחלופין, פתוחה בפני הנפקע האפשרות לבחור במסלול פיצוי שונה, לפי "מנגנון השיערוך" הקבוע בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964, ועל הנפקע להיטיב לבחור בין מסלולי הפיצוי [לשלמות התמונה: בקשה לדיון נוסף בפסק הדין תלויה ועומדת (דנ"א 5261/19)].

 

3.        בבקשה שלפניי, טענה המדינה כי פסק הדין בעניין איסמעיל משליך על גובה הפיצוי במקרה הנוכחי, וצפוי להוביל לקבלת הערעור, משום שלא היה מקום להניח תשואה שנתית של 6%. עוד טענה המדינה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה משום שאם פסק הדין לא יעוכב, יקשה עליה להחזיר את הכסף לקופה הציבורית, מה גם שהסכום לא נפסק עבור צרכים מיידיים של המשיבים.

 

           המשיבים חולקים על הרלוונטיות של פסק הדין בעניין איסמעיל. לשיטתם, הפיצוי במקרה הנוכחי מבוסס על שיעור דמי השימוש שהמדינה נוהגת לגבות, כך שתשואה של 6% מבוססת על השוואה לעסקאות דומות. המשיבים הוסיפו כי פסק הדין בעניין איסמעיל ניתן לאחר פסק הדין מושא הערעור, ומכל מקום המדינה מעניקה לו פרשנות שגויה כאשר היא מנסה לפסול מכוחו חוות דעת שמאית שניתנה בנסיבות אחרות ומבוססת על נתונים אחרים. מטענות המשיבים משתמע כי לשיטתם, גם שיעור של 6% משקף תשואה נמוכה מדי, ונראה כי להשקפתם, פסק דין איסמעיל מבסס את זכותם לפיצוי גבוה יותר, מכוח העיקרון של עשיית עושר ולא במשפט. לגבי מאזן הנוחות נטען כי המשיבים לא יתקשו להחזיר את הכסף במקרה שהערעור יתקבל. עוד הודגש, כי עסקינן בזכות כספית של המשיבים, לאחר שנשללה זכותם הקניינית במקרקעין, ואין מקום לעכב פעם נוספת את פיצויי ההפקעה, באופן שימנע מן המשיבים לעשות בהם שימוש לרכישת מקרקעין חלופיים.

          

4.        לאחר ששקלתי את סיכויי הערעור להתקבל ואת מאזן הנוחות בין הצדדים – החלטתי לקבל את הבקשה.

 

           בית המשפט המחוזי התבסס, בין היתר, על "העמדה לפיה הפיצוי בהתאם לסעיף 13 לפקודת הקרקעות אינו משקף בהכרח הפסד ממשי של דמי שכירות, אלא נגזר כאחוז משווי המקרקעין משנה לשנה עד מועד התשלום כאשר האחוז נע בין 5% לבין – 6%". בית המשפט אף היה ער לכך שסוגיה זו "רובצת לפתחו של בית המשפט העליון בתיק 8717/17 הממתין להכרעה" (פסקה 31). לפיכך, לפסק הדין בעניין איסמעיל יש לכל הפחות פוטנציאל להשפיע על גובה הפיצוי שנפסק במקרה הנוכחי, ומכאן שסיכויי הערעור אינם מבוטלים. אשר למאזן הנוחות, אינני סבור כי עיכוב הביצוע יגרום למשיבים נזק בלתי-הפיך, וברי כי במקרה שהערעור יידחה – המדינה תעמוד בחובתה ותשלם את הפיצוי. אמנם המשיבים צודקים, כי מדובר בפיצוי שבמהותו התעכב זמן רב; אך נתון זה אינו נזקף לזכותם, משום שהתביעה מושא דיוננו הוגשה רק בשנת 2016, דהיינו יובל שנים לאחר שההפקעה פורסמה, כך שגם בהיבט זה, עיכוב התשלום עד להכרעה בערעור אינו מעורר קושי מיוחד. בשולי הדברים אציין כי בנסיבות העניין איני רואה מקום לעכב רק חלק מהסכום שנפסק לטובת המשיבים.

 

5.        לא למותר לציין כי בתיקים דומים, הורה בית משפט זה על עיכוב ביצוע (מלא או חלקי) של פסקי דין מחוזיים, עד להכרעה בערעורים שבמסגרתם תיבחן השפעתו של פסק הדין בעניין איסמעיל (ראו החלטתו של השופט קרא בע"א 4965/19 ‏רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה עאישה זערורה ז"ל (5.9.2019); והחלטתו של השופט שטיין בע"א 4537/19 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' חראמי (18.9.2019)).

 

6.        אשר על כן, הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי יעוכב עד להכרעה בערעור.

 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ד בתשרי התש"ף (‏23.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
5
בע"מ 3704/20
החלטה
26/10/2020
טען מסמכים נוספים