מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ. עיזבון המנוח אחמד עבד מוח | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. עיזבון המנוח אחמד עבד מוח

ע"א 1961/20
תאריך: 02/06/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  1961/20 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשת:

מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

עיזבון המנוח אחמד עבד מוחמד טרביה ואח'

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 55737-11-14 ות"א 2834-12-14 מיום 24.1.2020 שניתן על ידי כבוד השופטת י' קראי-גירון

 

בשם המבקשת:

עו"ד ישראל בלום; עו"ד יעקב הילמן

 

בשם המשיבים:

עו"ד איימן אבורייא

 

החלטה

 

1.        בשנת 1964 הופקעו מקרקעין, הרשומים על-שם שני האחים המנוחים לבית טרביה. בית המשפט המחוזי נדרש להכריע בשתי תביעות שעניינן גובה 'דמי החכירה האבודים' להם זכאים יורשי המנוחים, בהתאם להוראת סעיף 13 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (הסעיף בוטל בשנת 2010). ביום 17.1.2016 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם תשלום פיצויים שאינם שנויים במחלוקת בסך של 4,682,962 ₪. בפסק הדין המשלים נקבע, כי על המדינה לשלם למשיבים סכום כסף נוסף של 3,594,778 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחה. על פסק הדין המשלים הוגש ערעור, ובצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפנַי.

 

2.        במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי התגלו פערים משמעותיים בין חוות הדעת השמאיות שהגישו הצדדים, ולפיכך מינה בית המשפט את השמאית אילת אלזנר למומחית מטעמו. בית המשפט אימץ בפסק הדין את חוות דעת השמאית אלזנר, ועל כך מלינה המבקשת בערעור. המחלוקת שניטשה בין הצדדים בבית המשפט המחוזי, ועומדת גם במוקד הערעור כאן, נעוצה בשאלת התאמתה של חוות דעת השמאית אלזנר לאמות המידה המשפטיות שנקבעו בהלכת ע"א 8717/17 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל (23.07.2019) (להלן: הלכת איסמעיל).

 

3.        מאז שנפסקה הלכת איסמעיל, הוגשו בקשות עיכוב ביצוע רבות המעלות טענות דומות לאלו שלפנַי, ואלו התקבלו פעם אחר פעם, למצער באופן חלקי (סקירה חלקית מופיעה בע"א 6707/19 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עיסא, פסקה 1 (20.11.2019)). המשיבים מצביעים על שני הבדלים בין הבקשה דנן לבין יתר הבקשות: ראשית, פסק הדין בהלכת איסמעיל ניתן לאחר שלב ההוכחות בבית המשפט המחוזי, אך עובר למתן פסק הדין המשלים. משפורסמה הלכת איסמעיל, התנהל שיג ושיח בין בית המשפט לבין הצדדים בנוגע להשלכותיה על התביעות הנדונות. לבסוף קבע בית המשפט, כי אין צורך בהגשת חוות דעת מעודכנות, ופסק הדין ינתן על בסיס החומר המצוי בתיק. בפסק הדין, התייחס בית המשפט להלכת איסמעיל, תוך שהוא קובע כי חוות דעת השמאית אלזנר עולה בקנה אחד עם העקרונות שהותוו בהלכה זו. שנית, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ובטרם הוגש הערעור דנן, נדחתה בקשה לדיון נוסף בעניינה של הלכת איסמעיל (דנ"א 5261/19 עזבון המנוח אסמעיל נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (25.02.2020)), תוך שנקבע כי פסק הדין לא שינה מההלכה הנוהגת.

 

4.        לאחר עיון בפסק הדין, בבקשה ובתגובה שניתנה לה, ולאחר שקילת הנימוקים מזה ומזה, החלטתי להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

 

5.        על פני הדברים, נראה לכאורה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם קלושים. "השלכותיו של פסק הדין בעניין איסמעיל טרם התבהרו" (ע"א 6059/19 רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוחה ח'לאילה ז"ל, פסקה 4 (27.10.2019)), ויש מקום אפוא לבחינה מעמיקה של השפעת הלכת איסמעיל על הערעור שלפנינו, כמו גם על יתר הערעורים שעניינם דומה. באומרי זאת, לא נעלמה מעינַי התייחסותו של בית המשפט המחוזי לעקרונות שהותוו בהלכת איסמעיל; גם לא נעלמו מעיני טענות הצדדים מכאן ומכאן ביחס לנקודה זו; אף על פי כן, דומני כי להלכת איסמעיל יש פוטנציאל להשפיע על תוצאת הערעור. אשר לדחיית הבקשה לדיון נוסף, פנים לה לכאן ולכאן. מחד גיסא, דחיית הבקשה מותירה את קביעותיה של הלכת איסמעיל על כנן, ובכך יש כדי לסייע לעמדת המדינה, התומכת את יתדותיה בעקרונות שהותוו בהלכה זו. מאידך גיסא, בהחלטה שלא לקיים דיון נוסף נקבע, כי "פסק הדין בעניין איסמעיל אין בו כדי לשנות מההלכה הנוהגת עימנו ביחס לאומדן שיעור דמי החכירה המגיעים לנפקע, כמפורט בפסקה 9 לעיל. לכל היותר, מדובר בשלב נוסף בפיתוח ההלכה הקיימת מבחינה רעיונית, שנפקותה המעשית מצומצמת" (פסקה 11), ובדברים אלו יש כדי לתמוך לכאורה בעמדת המשיבים. כך או אחרת, לענייננו, לא ניתן לקבוע, כטענת המשיבים, כי סיכויי הערעור להתקבל 'זניחים ושוליים'.

 

6.        על רקע הדברים הללו, יש להידרש למאזן הנוחות שבין הצדדים. אין חולק כי מדובר בסכום כסף משמעותי עבור אנשים פרטיים. המשיבים טוענים, כי הסכום עתיד להתחלק ל-13 אנשים שונים, וכי אלו אמידים דיים על מנת להשיב את הכסף, אם אמנם יתקבל הערעור. בנסיבות העניין, לא די בכך. נזכור, מדובר בפיצוי בגין הפקעה שבוצעה לפני עשרות רבות של שנים, בעוד שתביעות לפיצויים הוגשו לפני שנים ספורות; אין מדובר בכספים הנדרשים למשיבים לצרכי קיום מידיים (ראו סעיפים 28-27 לתגובת המשיבים); פיצוי חלקי בסכומי-כסף ניכרים שולם למשיבים זה מכבר; אין חולק כי לרשות המשיבים עומד כיס עמוק דיו, כּיסה של המדינה, לצורך פירעון כל סכום שהמדינה תחוב בו כלפיהם; לבסוף, יש יסוד לחשש כי אם וככל שיתקבל הערעור, תתקשה המדינה לגבות סכומים של מאות אלפי ₪ מכל אחד מבין 13 המשיבים, אף שלא הונחה תשתית ראייתית קונקרטית המצביעה על מצב כלכלי רעוע של מי מהם. כל אלו, מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה.

 

7.        נוכח האמור, הבקשה מתקבלת. ביצוע פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

 

           ניתנה היום, ‏י' בסיון התש"פ (‏2.6.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים