מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ. יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ. יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל

ע"א 2765/20
תאריך: 28/05/2020

 

בבית המשפט העליון

 

ע"א  2765/20

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

המערערת:

מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

יורשי המנוח עלי ח'ליל ז"ל

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ע' חן-ברק) בת"א 54621-01-16 מיום 12.3.2020

 

בשם המערערת:

עו"ד מרווה בז'ה

 

בשם המשיבים:

עו"ד איימן אבורייא

 

 

החלטה

 

1.        בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ע' חן-ברק) בת"א 54621-01-16 מיום 12.3.2020, בו התקבלה תביעתו של מר עלי ח'ליל (שנפטר לאחר הגשת התביעה, להלן: המנוח) לפיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: פקודת הקרקעות). המחלוקת בין הצדדים סבבה סביב שאלת שיעור הפיצויים להם היה זכאי המנוח בהתאם לסעיף 13 לפקודת הקרקעות. נוכח קיומם של פערים משמעותיים בין חוות דעת מומחי הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו. בפסק דינו אימץ בית המשפט את חוות הדעת של המומחה מטעמו והורה למבקשת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י) לשלם למשיבים (להלן: יורשי המנוח) פיצוי בסך 345,394 ₪. כן קבע בית המשפט כי רמ"י תישא בתשלום שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 10% מסכום הפיצוי ותחזיר את חלקו של המנוח בשכר טרחת מומחה בית המשפט, את עלות השמאי מטעמו ואת האגרה ששולמה על ידו.

 

2.        רמ"י הגישה ערעור על פסק הדין וביקשה לעכב את ביצועו. לטענתה יש להיענות לבקשה שכן סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. נטען כי סיכויי הערעור גבוהים שכן פסק הדין אינו תואם את ההלכה הפסוקה, ובפרט את פסק הדין שניתן בע"א 8717/17 מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח איסמעיל מוחמד איסמעיל אחמד ז"ל (23.7.2019) (להלן: ענין איסמעיל). לענין מאזן הנוחות טוענת רמ"י כי קיים חשש שביצוע פסק הדין ייצור מצב בלתי הפיך, שכן הסכום שנפסק שעליה לשלם ליורשי המנוח הוא סכום גבוה ויורשי המנוח אינם אנשים אמידים ועל כן קיים חשש שלא יעלה בידם להשיב את הסכום. כן נטען כי המנוח הותיר אחריו 23 יורשים שצפויים להתחלק בסכום ועל כן קם חשש כי אם ערעורה של רמ"י יתקבל, ייווצר קושי בהשבת הכספים והיא תמצא את עצמה ב"מרדף" אחר היורשים השונים. לעומת זאת, אם הערעור ידחה בסופו של דבר, אין כל חשש כי יורשי המנוח לא יוכלו לגבות את הסכום שנפסק לטובתם. עוד נטען כי הסכום שנפסק לטובת יורשי המנוח נפסק במסגרת תביעה לפיצויי הפקעה שהוגשה בחלוף 40 שנה מהמועד בו תפסה המדינה חזקה במקרקעין, ולכן לא ייגרם ליורשי המנוח כל נזק אם ביצוע פסק הדין יעוכב.

 

           יורשי המנוח טוענים מצידם כי סיכויי הערעור נמוכים במיוחד, בין היתר מכיוון שפסק הדין תואם את ההלכה הפסוקה והיות שאין בקביעות ענין איסמעיל כדי להביא לסטייה מהעקרונות שנקבעו במסגרתה. לענין מאזן הנוחות נטען כי אין לסטות בענין הנדון מהכלל לפיו בעל דין שניתן לטובתו פסק דין זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור, ובמיוחד כאשר מדובר בסעד של תשלום כספי. עוד נטען כי בניגוד לטענתה של רמ"י הסכום שנפסק לטובת יורשי המנוח איננו גבוה, וכי רמ"י לא הרימה את הנטל להוכיח כי חוסנם הכלכלי של יורשי המנוח מוטל בספק. כן נטען כי העובדה שהקרקע נתפסה על ידי המדינה לפני שנים רבות דווקא מחזקת את הצורך להעביר ליורשי המנוח את הסכום שנפסק לטובתם באופן מיידי.

 

3.        לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

 

4.        כידוע, הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא שלבעל דין עומדת הזכות ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין לטובתו (וכן ראו למשל, ע"א 5906/16 שירותי בריאות כללית נ' מועצת הקהילה האורתודוכסית הלאומית בחיפה פסקה 16 (2.3.2017)). המבקש לחרוג מכלל זה ולעכב את ביצוע פסק הדין נדרש להוכיח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו למשל, ע"א 1942/20 גורן נ' פ.א.ב.מ השקעות בע"מ פסקה 7 (7.4.2020)). בשלב זה קשה להעריך את סיכויי הערעור אך לא ניתן לקבוע כי הם קלושים. אשר למאזן הנוחות, אני סבור כי הוא נוטה לטובתה של רמ"י, גם אם במעט. נכון הדבר כי החיוב שנפסק לחובת רמ"י הוא חיוב כספי, שלגביו ככלל, אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו למשל, רע"א 9198/18 איכבום נ' ר.ב. אור דור השקעות בע"מ פסקה 6 (30.12.2018)). כמו כן, על אף שהסכום שנפסק לטובת יורשי המנוח הוא סכום בלתי מבוטל, לא מדובר בסכום שמקים כשלעצמו חשש כי הם יתקשו להשיבו. יחד עם זאת, השיקול המרכזי שמטה את מאזן הנוחות לטובת רמ"י הוא שהסכום המדובר צפוי להתחלק בין 23 יורשים והדבר עלול להקשות על איתור כל אחד מהיורשים וגביית הכספים בחזרה אם הערעור יתקבל, עד כדי סיכול מימושה של ההכרעה הסופית בערעור (ע"א 2118/19 מזרחי טפחות חברה לנאמנות בע"מ נ' הורביץ פסקה 7 (8.4.2019)). לכך יש להוסיף את העובדה שהתביעה המקורית הוגשה עשרות שנים לאחר תפיסת החזקה בחלקה הנדונה וכי אין חשש כי יורשי המנוח יתקשו לגבות את הסכום שנפסק לטובתם אם הערעור יידחה. על כן לא נראה שייגרם ליורשי המנוח נזק משמעותי כתוצאה מעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין (ע"א 6192/19 מדינת ישראל, רשות מקרקעי ישראל נ' בדראן סעיד פסקה 4 (23.20.2019)).

 

           יחד עם זאת, אין במאזן הנוחות כדי להצדיק את עיכובו של מלוא הסכום שנפסק לטובת היורשים שכן במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית משפט קמא רמ"י לא כפרה בזכאותו של המנוח לפיצויים ועמדתה על סמך חוות הדעת השמאית שהוגשה על ידה הייתה כי דמי החכירה הראויים בגין תפיסת חלקתו של המנוח הם בסך של 88,002 ₪. על כן יש לאפשר ליורשי המנוח לקבל כבר בשלב זה את הסכום האמור. כמו כן, לא ראיתי מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לתשלום שכר טרחת עורך הדין וההוצאות שנפסקו לטובת יורשי המנוח.

 

5.        נוכח האמור אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין כדלקמן: רמ"י תעביר ליורשי המנוח סך של 88,002 ₪ ואת גובה שכר טרחת עורך הדין וההוצאות שנפסקו לטובתם בפסק הדין. יתרת הסכום שנפסק לטובת יורשי המנוח תעוכב עד להכרעה בערעור.

 

6.        אשר על כן הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסקה 5. הצו הארעי שניתן ביום 30.4.2020 מבוטל. אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ה' בסיון התש"ף (‏28.5.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים