מדינת ישראל- קצין התגמולים באגף השיקום ,משרד הביטח נ. פלוני | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל- קצין התגמולים באגף השיקום ,משרד הביטח נ. פלוני

רע"א 4721/19
תאריך: 22/10/2019

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א 4721/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקשת:

מדינת ישראל - קצין התגמולים באגף השיקום,

משרד הביטחון

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבה:

פלונית

                                          

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.5.2019 בע"ו 35626-09-18 שניתן על-ידי כבוד השופטות מ' נד"ב, ב' טולקובסקי ו-ח' קיציס

                                          

בשם המבקשת:                      עו"ד ישראל בלום, עו"ד שרון מן אורין

בשם המשיבה:                       עו"ד אבי רביב, עו"ד דורית אלימלך אבו

 

החלטה

 

 

1.        בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.5.2019 (ע"ו 35626-09-18, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ב' טולקובסקי ו-ח' קיציס). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש קצין התגמולים על החלטתה של ועדת הערעורים הפועלת לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן בהתאמה: ועדת הערעורים ו-חוק משפחות חיילים) מיום 31.8.2018 (עמ"ח 25269-06-11, השופט (בדימ') ג' ברק וחברי הוועדה פרופ' י' בר-חיים וד"ר ר' רחמני-רבינוביץ).

 

המסגרת הנורמטיבית

 

2.        הבקשה דנן עוסקת בתביעה להכרה בזכאותה של המשיבה, אלמנתו של ג' (להלן גם: המנוח), לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים. זאת, על רקע העובדה ששירותו הצבאי של ג', במסגרת קורס חובלים בחיל הים, כלל פעילות בנחל הקישון. על כן, בפתח הדברים יוצג בקצרה הרקע הנורמטיבי הנוגע לכך.

 

3.        מן המפורסמות הוא, שבמהלך השנים עלו טענות שעניינן תחלואה בקרב מי שצללו במימיו של נחל הקישון במסגרת שירותם הצבאי. בתמצית יצוין כי בשנת 2000 מונתה ועדת חקירה אשר בחנה באופן רוחבי את שאלת קיומו של קשר סיבתי בין החשיפה למימי הקישון לבין מחלות ממאירות שהתגלו אצל חיילים (ראו: דין וחשבון  ועדת החקירה בעניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום (2003) הידוע גם כדו"ח ועדת שמגר). הבחינה נעשתה  לצורך קבלת הכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים) או חוק משפחות חיילים לפי העניין, או אף לפנים משורת הדין. בעיקרו של דבר, ועדת שמגר המליצה להכיר בחלק מן המקרים של חיילים שביצעו צלילות בנחל הקישון כמקנים זכאות לתגמולים להם או לבני משפחתם במקרה של פטירה. בהמשך לכך, בשנת 2003, קבע שר הביטחון דאז, שאול מופז, כי במצבים מסוימים יש להכיר באופן גורף וללא בדיקה פרטנית בקיומו של קשר בין הצלילה בנחל הקישון למחלות סרטניות, אף במתכונת רחבה במידת מה מן ההכרה עליה הומלץ בוועדת שמגר. בעקבות זאת, פרסם משרד הביטחון "מסמך קריטריונים" שפירט את התנאים שיש לעמוד בהם לצורך קבלת הכרה כזו. חרף האמור במסמך זה, בתקופה שלאחר שנת 2003 תביעות רבות נתקבלו שלא בהתאם לאמור בו (לפירוט נוסף, ראו: רע"א 4433/18 פלוני נ' קצין התגמולים (22.11.2018)).

 

4.        בהמשך, מונתה ועדה נוספת לבחון את יישום המלצותיה של ועדת שמגר (ראו: דין וחשבון הוועדה ליישום המלצות ועדת שמגר (2010) הידוע גם כדו"ח ועדת שני), בין השאר לאור התפתחויות רפואיות שונות וידע שהצטבר בינתיים.

 

5.        בעיקרו של דבר, ועדת שני המליצה להכיר ב"מסלול ירוק" במסגרתו לא תידרש הוכחת קשר סיבתי-פרטני בין הצלילה בקישון למחלה, לצד בחינת תביעות במסלול הרגיל, שבו תידרש הוכחה פרטנית שכזו. בהתאם לכך, על מנת שתביעה תיבחן במסגרת המסלול הירוק נקבע כי עליה לעמוד בארבעה תנאים מצטברים: חשיפה "משמעותית" למי הקישון; חשיפה כאמור בין השנים 1975 ל-1993 (במקרה של שייטת 13) או עד לשנת 2000 (במקרה של הילת"ם – היחידה למשימות תת-ימיות); מחלה ממארת מהמחלות המוכרות ככאלו שעלולות להיגרם מהחומרים שהיו בנחל הקישון; תקופת חביון של מספר שנים בין החשיפה להופעת המחלה (כמפורט בדו"ח ועדת שני).

 

6.        לדיון שבפני רלוונטי התנאי הראשון שקבעה ועדת שני, זה שעניינו חשיפה שנחשבת ל"משמעותית", ועל כן ארחיב ביחס אליו. ועדת שני סברה כי יש לנהוג בעניין זה לקולא, ולהכיר בגדרו גם בזכאותם של חיילים שנמנו עם "קבוצת החשיפה הבינונית", דהיינו כאלה ששירתו בתת-יחידות מסוימות בשייטת 13. זאת, בנוסף להכרה בזכאותם של חיילים שנמנו עם "קבוצת החשיפה הגבוהה", אשר עסקו בצלילה באופן "יומיומי" כחלק מתעסוקתם בילת"ם. כבר בשלב זה יצוין כי המלצותיה של ועדת שני בהקשר זה של קבוצות החשיפה התבססו על הממצאים וההגדרות שפורטו בדו"ח ועדת שמגר ביחס ליחידות הצבאיות השונות ורמת החשיפה למי הקישון במסגרת בפעילותן. כן יצוין כי קורס חובלים, הנוגע לבקשה דנן, לא הוזכר בדו"ח ועדת שמגר או בדו"ח ועדת שני בין היחידות שנכללו בקבוצת החשיפה הגבוהה או הבינונית.


הרקע העובדתי וההליכים הקודמים

 

7.        ג' התגייס לצה"ל ביום 21.10.1976. במסגרת שירותו הצבאי הוא התנדב לקורס חובלים, הוכשר בסדרות שחלקן היו בנחל הקישון, ובהמשך שירת בתפקידי פיקוד בחיל הים. ביום 6.9.2010 הגיש ג' תביעה להכיר במחלת סרטן הלבלב שבה לקה כנכות לפי חוק הנכים. זמן קצר לאחר מכן, ביום 22.11.2010,  ג' הלך לעולמו. בעקבות זאת, ביום 24.1.2011 הגישה המשיבה תביעה חדשה להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים. כאמור בפתח הדברים, תביעה זו היא העומדת ביסודה של הבקשה שבפני.

 

8.        ביום 23.5.2011 קצין התגמולים דחה את תביעתה של המשיבה. בכלל זה צוין בהחלטתו כי תביעתה של המשיבה לא נבחנה ב"מסלול הירוק" מאחר שהיא אינה באה בגדר הקריטריונים שנקבעו לכך, הואיל והיחידה בה שירת המנוח לא נכללה ברשימת היחידות שהחשיפה של החיילים למי הקישון במסגרתן הוגדרה כ"חשיפה משמעותית". תביעתה נבחנה אם כן במסלול הפרטני השגרתי, ובמסגרת זאת נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של המנוח ובין שירותו הצבאי. מסקנה זו התבססה על חוות דעת רפואית שצורפה להחלטתו של קצין התגמולים.

 

9.        המשיבה ערערה על החלטה זו לוועדת הערעורים, שקיבלה את הערעור והכירה בזכאותו של המנוח בהתאם למסלול הירוק. בכלל זה, הוועדה קיבלה את טענתה של המשיבה לאפליה, שהתמקדה בתביעותיהם של אחרים בעלי נתונים דומים שנחשפו למי הקישון באותן שנים (לאחר שנת 1975) ובאותה יחידה (קורס חובלים) והוכרו במסגרת מסלול זה. כמו כן, ועדת הערעורים קבעה כי מהאישור שניתן מחיל הים עולה כי המנוח נחשף למי הקישון במהלך קורס חובלים, וכי "באותם קורסים בהם השתתף המנוח צללו במי הקישון". בהמשך לכך, ועדת הערעורים קבעה כי לא ניתן לייחס למנוח חשיפה זניחה, וכן כי אין ראיה השוללת קיומה של חשיפה משמעותית או למצער בינונית. בכלל זה ועדת הערעורים הדגישה כי גם אם היה ספק באשר למידת החשיפה של המנוח, מהעדויות שהוצגו בפניה עולה שלא נעשתה בדיקה מספקת בעניין. במענה לטענתו של קצין התגמולים לפיה קורס חובלים לא מופיע כאחת מהיחידות להן יוחסו חשיפה גבוהה ובינונית בדו"חות הרלוונטיים, ועדת הערעורים הדגישה כי המדד המהותי לצורך בחינה במסגרת המסלול הירוק הוא רמת החשיפה עצמה, וכי "הגישה הרואה בשיוך יחידתי חזות הכל, עלולה להביא למתן יחס שונה לאלה שמבחינה מהותית, תכליתית וערכית ראויים לאותו יחס".

 

10.      קצין התגמולים הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, והתמקד בו בשתי טענות עיקריות. ראשית, קצין התגמולים שב וטען כי היחידה שבה שירת המנוח, קורס חובלים, אינה נמצאת ברשימת היחידות שהוגדרו ככאלה שנחשפו ברמה בינונית או גבוהה לפי דו"חות הוועדות שעסקו בכך. שנית, קצין התגמולים טען כי ועדת הערעורים שגתה בקבלה את טענת האפליה של המשיבה, בהתחשב בכך שהמשיבה לא הצביעה על מקרה ספציפי שכלל שירות בקורס חובלים והכרה במסגרת המסלול הירוק לאחר פרסומו של דו"ח ועדת שני, בה בשעה שהוא עצמו הצביע על מקרה אחר בו תביעתו של חניך בקורס חובלים לא הוכרה במסגרת זאת.

 

11.      בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של קצין התגמולים. אמנם, בית המשפט המחוזי קיבל את טענתו של קצין התגמולים לפיה לא היה מקום לקבל את טענתה של המשיבה בדבר אפליה לעומת תביעות אחרות. עם זאת, באשר לטענות ביחס להכרה במנוח במסגרת המסלול הירוק, בית המשפט המחוזי ציין כי אין מקום להכריע בעניין רמת החשיפה למי הקישון בהסתמך על השתייכות יחידתית בלבד, ותחת זאת יש לבחון את רמת החשיפה באופן מהותי. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעת הוועדה לפיה יש להכיר בתביעת המשיבה במסלול הירוק, שהיא  קביעה עובדתית המבוססת על התרשמותה של ועדת הערעורים מטענות הצדדים ומהראיות. ברקע הדברים, בית המשפט המחוזי מתח ביקורת על כך שקצין התגמולים טרם קבע קריטריונים ברורים לעניין ההכרה בתביעות נפגעי הקישון במסלול הירוק, חרף העובדה שמסקנות ועדת שני פורסמו בשנת 2010.


 

בקשת רשות הערעור דנן והתשובה לה

 

12.      בבקשת רשות הערעור שבפני  טוען קצין התגמולים כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי וכי יש לו השלכות רוחב ציבוריות. קצין התגמולים סבור כי בחינת עניינו של המנוח במסגרת המסלול הירוק עלולה להוביל להכרה גורפת בכל מי ששירתו כחניכים בקורס חובלים, ואולי אף בחייליהן של יחידות אחרות, כמי שזכאים להיבחן במסגרתו.

 

13.      באופן יותר ספציפי, קצין התגמולים מבהיר כי לפי דו"ח ועדת שמגר, חניכי קורס חובלים לא נחשפו ברמת חשיפה בינונית או גבוהה למי הקישון, ועל כן קורס חובלים הוחרג מן המסלול הירוק. קצין התגמולים מדגיש כי אינו חולק על כך שיש לבחון במסלול הירוק גם את עניינו של מי שלא שירת ביחידות שהוכרו במסגרתו, אם הוכיח באופן פרטני שנחשף חשיפה שוות ערך לזו שאירעה ביחידות אלו. ואולם, לפי קצין התגמולים, לצורך כך נדרשת הבאת ראיות פרטניות לחשיפה שהיא גבוהה מהחשיפה הטיפוסית של המשרתים באותו קורס, ואלו לא הובאו, לדבריו, בעניינו של המנוח. הסתפקותן של הערכאות הקודמות בראיות לגבי החשיפה של הקורס עצמו, כך נטען, מתעלמת מדו"ח ועדת שני ומהממצאים המפורשים של ועדת שמגר בנוגע לרמות החשיפה של היחידות השונות, ומהווה קביעה עקרונית וכללית ביחס לחניכי קורס חובלים.

 

14.      קצין התגמולים מוסיף כי המסלול הירוק הוא בעצמו חריג להוראות הדין הדורשות הוכחת קשר סיבתי פרטני לפי חוק הנכים וחוק משפחות חיילים. על כן, על מנת למנוע אפליה פסולה, קצין התגמולים טוען כי יש לשמור על גדרו ולפרשו את תנאי הכניסה אליו בצמצום.

 

15.      מנגד, המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה מאחר שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור. לשיטת המשיבה, קביעותיו של בית המשפט המחוזי רלוונטיות למנוח בלבד. לדבריה, מידת חשיפתו הספציפית של המנוח למי הקישון הוכחה כדבעי ואין מקום להידרש לדיון בה ב"גלגול שלישי". כן נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא הרחיב את גבולותיו של המסלול הירוק, אלא עסק ביישומו של הסדר זה בלבד בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה.

 

16.      כך, המשיבה מדגישה כי קביעתה של ועדת הערעורים, שאושררה בבית המשפט המחוזי, היא תוצר של החלת המבחן המשווה את רמת החשיפה הפרטנית של המנוח לזו שהייתה ביחידות שהוכרו – מנגנון שהמדינה עצמה אימצה ולא ערערה עליו (בהפניה לע״ן 27989-02-15 י' א' נ' קצין התגמולים -משרד הביטחון - אגף השיקום (25.10.2017)). המשיבה מבהירה כי לשם יישומו של מבחן זה הובאו בפני הערכאות הקודמות ראיות ועדויות ספציפיות ביחס לטיב החשיפה של המנוח למי הקישון בשחייה ובצלילה, ועל כן הקביעות דנן הן עובדתיות ורלוונטיות למקרה זה בלבד. לדברי המשיבה, ככל שהמדינה מעוניינת בקביעת קריטריונים חדשים לעניין מידות החשיפה עליה להתכבד ולעשות כן במסגרת החוק, ולא במסגרת "מקצה שיפורים" בהליך התביעה דנן, שממועד הגשתה על-ידי המנוח חלפו כבר תשע שנים.

 

דיון והכרעה

 

17.      לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

 

18.      בניגוד לטענותיו של קצין התגמולים, התרשמתי כי החלטת ועדת הערעורים ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אכן התבססו על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ועל מערך עובדתי ספציפי הנוגע למנוח. מטעם זה, הבקשה איננה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 1941/18 ‏פלונית נ' קצין תגמולים, פסקה 5 (6.5.2018); רע"א 8991/18 ‏‏פלוני נ' קצין התגמולים - משרד הביטחון-אגף השיקום, פסקה 9 (28.1.2019)). זאת ועוד, מהתשתית העובדתית שהוצגה בפני הערכאות הקודמות עולה כי ניתן להצביע על הבדלים מסוימים בין פעילויותיהם של חניכים שונים באותו קורס, ואף בכך יש כדי לחזק את ההתייחסות הספציפית למנוח. כך למשל, חניך אחר שהשתתף לצדו של ג' בקורס חובלים ציין כי האחרון צלל בקישון, בעוד הוא עצמו לא עשה כן (ראו: פרוטוקול הדיון בוועדת הערעורים מיום 4.5.2017, עמ' 35). בהתאם לכך, אף הערכאות הקודמות לא התייחסו בהחלטותיהן לחניכים בקורס חובלים באופן כללי. 

 

19.      ראוי לחזור ולציין עוד שוועדת הערעורים ציינה בהחלטתה כי הן ועדת שמגר והן ועדת שני לא קבעו מהי מידת החשיפה אשר תיחשב למשמעותית או בינונית, וכי בעניינו של המנוח אין כל ראיה השוללת כי תקופה זו הייתה משמעותית או בינונית. אם כן,  הגם שקצין התגמולים חולק על קביעתה של ועדת הערעורים ביחס למידת החשיפה במקרה זה, נקל להיווכח כי מדובר בקביעה עובדתית-יישומית הנסמכת על הראיות שהובאו בעניינו של המנוח.

 

20.      אני מוצאת לנכון לציין שקצין התגמולים הדגיש בבקשתו כי אין בטענותיו כדי להמעיט מ"הערכת המדינה למנוח ולפועלו במסגרת שירותו הצבאי". לדברים אלה אני מבקשת להצטרף.

 

21.      לפני חתימה, אוסיף כי אני נותנת החלטתי זו ביום בו נפרדה קהילת המשפט בישראל מנשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר ז"ל, ואך מתבקש לציין כי תרומתו הרבה והחשובה למדינת ישראל באה לידי ביטוי אף בדו"ח הוועדה שלאורה ניתנו ההחלטות שבפני.

 

22.      סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. קצין התגמולים יישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 שקלים.

 

           ניתנה היום, כ"ג בתשרי תש"פ (22.10.2019).

 

 

 

                      ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים