מדינת ישראל נ. יניב זגורי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל נ. יניב זגורי

רע"ב 4637/19
תאריך: 18/07/2019

 

בבית המשפט העליון

רע"ב  4637/19

 

 

לפני:  

כבוד השופט י' עמית

 

כבוד השופט י' אלרון

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשת:

מדינת ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

יניב זגורי

 

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתיק עת"א 29188-06-19 מיום 3.7.2019 שניתנה על ידי כב' השופט אהרון משניות

 

תאריך הישיבה:

ח' בתמוז התשע"ט (11.7.2019)

 

 

בשם המבקשת:

עו"ד פנחס גורט

 

 

בשם המשיב:

עו"ד מוטי אזולאי

 

 

 

פסק-דין

השופט י' אלרון:

 

1.        לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים (השופט א' משניות) בעת"א 29188-06-19 מיום 3.7.2019 בגדרו הוחלט להתיר למשיב לקיים קשר טלפוני עם אשתו, בניגוד להחלטת שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס).

 

תמצית הרקע העובדתי

 

2.        החל מחודש דצמבר 2017 נתון המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתפ"ח 35982-12-17 ובתפ"ח 31894-07-18.

 

           כתב האישום המאוחד שהוגש נגד המשיב ואחרים הוא רחב היקף וכולל 13 אישומים, המייחסים להם ביצוע עבירות חמורות ביותר, ובין היתר עבירות רצח, ניסיון רצח, ניסיון לשידול לרצח וקשירת קשר לביצוע רצח; עבירות נשק; שיבוש הליכי משפט; הדחה בחקירה; והטרדת עד.

 

           בתמצית, על פי האמור בכתב האישום, היה המשיב שותף יחד עם אחרים ברציחתם של עדים שהעידו בהליכים פליליים נגדו ונגד גורמים המקורבים לו.

 

           כאמור בבקשה, לעת הזו מצוי ההליך הפלילי בראשית שלב שמיעת הראיות.

 

3.        מאז מעצרו מוחזק המשיב בהפרדה, בהתבסס על המלצת משטרת ישראל ושב"ס, בשל מידע מודיעיני על מסוכנותו ועל כך שהוא ממשיך לעסוק בפעילות פלילית חמורה גם במהלך מעצרו.

 

           בפסק דינו מיום 19.6.2019 קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את בקשת המבקשת להאריך את החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד החל מיום 12.6.2019 למשך 6 חודשים, בשל מסוכנותו ומעורבותו בפעילות פלילית גם בין כתלי הסוהר (עת"א 72369-05-19).

 

4.        כמו כן, מאז מעצרו ועד לחודש פברואר 2017 נמנעה מבני משפחתו של המשיב האפשרות לבקרו או לשוחח עימו בטלפון.

 

           ביום 18.2.2019 החליט ממלא מקום נציב שירות בתי הסוהר לאפשר למשיב לקיים שיחות טלפוניות עם שתי בנותיו הקטנות, בכפוף לפיקוח גורמי הביטחון של שב"ס. בנוסף, ביום 26.2.2019 הוחלט לאפשר להן לבקר את המשיב במסגרת "ביקור סגור" בפיקוח השב"ס. לבסוף, ביום 18.6.2019 התיר השר לביטחון פנים לבתו הבכורה של המשיב לבקרו במסגרת "ביקור סגור" אחד, אשר התקיים לאחרונה.

 

           בפסק דינו מיום 27.2.2019 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירת המשיב, בה התבקשה הסרה מוחלטת של המגבלות האמורות, וזאת לאחר הודעת שב"ס על צמצום המגבלות כאמור (עת"א 46257-01-19).

 

5.        להשלמת התמונה יצוין כי בשלב מסוים הוחלט להגביל את שיחות הטלפון שמקיים המשיב עם סניגוריו למשך פרק זמן של 15 דקות ביום עם כל אחד מהם. בהחלטתו מיום 12.9.2018 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופטת מ' ברנט) את עתירתו של המשיב נגד החלטה זו, והורה על הסרת המגבלה האמורה (עת"א 63173-07-18). בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו עודה תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (רע"ב 7435/18).

 

6.        ביום 6.6.2019 נערך שימוע למשיב בקשר למניעת זכותו לקיום שיחות טלפוניות, ובסופו המליץ מפקד ביס"ר רמון להמשיך ולמנוע ממנו לקיים שיחות טלפוניות, למעט השיחות שהותרו עם סניגוריו ועם בנותיו הקטנות, וזאת עד ליום 18.7.2019.

 

           המלצה זו אומצה בהחלטתו של ממלא מקום שירות בתי הסוהר מיום 18.6.2019 (להלן: ההחלטה), העומדת במוקד הבקשה שלפנינו.

 

           ההחלטה נומקה ב"קיומה של תשתית מודיעינית אודות פעילות פלילית ענפה של הנדון [המשיב – י' א'] מתוך כתלי הכלא ולשם מניעת פעילות פלילית ושמירה על שלום הציבור וביטחונו" (סעיף 5 להחלטה, אשר צורפה כנספח 5 לבקשה).

 

           בהחלטה האמורה צוין כי זו ניתנה "בהיעדר חלופה אחרת", וכי "במהלך תקופת המניעה ייבחן עניינו של העצור [המשיב – י' א'], ואם יתקבל מידע מזים לרבות המלצה בעניין – אשקול להקל או להסיר את המניעה דנן" (שם, סעיפים 6-7).

 

7.        המשיב הגיש עתירה נגד החלטה זו (וכנגד החלטה נוספת שלא לאפשר ביקור חד פעמי לאשתו, שאינה מענייננו) לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר קיבלהּ באופן חלקי.

 

           לאחר שעיין במידע המודיעיני שהוגש לו, סבר בית המשפט כי "הגיעה העת לפתוח סדק צר בחומת המגבלות שמוטלות עד כה על הקשר שבין העותר [המשיב – י' א'] ובין אשתו, מגבלות שככלל מוצדקות בהסתמך על החמ"ן הרב שקיים בעניינו של העותר, ובשים לב לשלב הרגיש בניהול המשפט בפני ערכאה דיונית".

 

           בשל כך, הורה בית המשפט לאפשר למשיב "לקיים שיחת טלפון אחת בשבוע עם אשתו למשך 10 דקות, למספר טלפון קווי שיימסר למשיבה ויאושר על ידי הגורמים המתאימים, בין השעות 16:00 עד לסגירת התאים באגף שבו נמצא העותר, וכל זאת במועד ובתנאים שתקבע המשיבה [המבקשת – י' א'] לפי שיקול דעתה".

 

8.        על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, ומכאן הבקשה דנן.

 

9.        בתום הדיון שנערך לפנינו ביום 11.7.2019, נעתרנו לבקשת המבקשת והורינו על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים עד להחלטה אחרת.

 

טענות הצדדים

 

10.      בבקשה נטען כי בידי משטרת ישראל ושב"ס "מידע מודיעיני משמעותי, אמין ועדכני" המצביע על חשש מבוסס לכך שקיומו של קשר טלפוני בין המשיב לאשתו "עלול לפגוע באינטרס הציבורי באופן משמעותי ולהביא לסיכון חמור לשלום הציבור וביטחונו".

 

           בהקשר זה נטען כי המשיב ממשיך לעסוק ב"פעילות פלילית חמורה ביותר מבין כתלי בית הסוהר"; כי קיים מידע סודי קונקרטי ביחס לאשת המשיב, המלמד על מסוכנות רבה בקיום קשר טלפוני ביניהם; וכי בחינת דפוס פעולתו של המשיב מלמדת על כך שהלה עלול לעשות שימוש בקשר הטלפוני עם אשתו "למינוף פעילותו הפלילית והמסוכנת".

 

11.      כן נטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מינהליים משסבר כי ניתן יהיה לפקח על השיחות בין השניים, כאשר למעשה לא ניתן לקיים פיקוח וניטור אפקטיביים על שיחות הטלפון, בשל שתי סיבות: האחת – חוסר יכולת לדעת מי יאזין לשיחות ביניהם וממילא חוסר יכולת למנוע מהמשיב להעביר "מסרים והכוונות פליליות" לגורמים שיאזינו לשיחה; והשניה – קושי ממשי לפצח הוראות שעלול המשיב לתת לאשתו בדרך של "קודים", כמקובל בשיחות בין פעילים בארגון פשיעה בהן ניתנות "פקודות לביצוע פעילות פלילית".

 

           לבסוף טענה המבקשת, כי מתן רשות הערעור מוצדק בשל חשיבותו הציבורית של הנושא, נוכח המסוכנות הרבה המיוחסת למשיב.

 

12.      בא-כוח המשיב טען במהלך הדיון לפנינו כי יש לדחות את הבקשה, משאינה עומדת באמות המידה שנקבעו לקבלת בקשות רשות ערעור על פסקי דין בעתירות אסירים. בהקשר זה נטען כי אין מדובר בעניין בעל חשיבות ציבורית עקרונית, שכן מלבד המשיב קיימים אסירים או עצורים בודדים שהוטלו עליהם מגבלות דומות.

 

           לגוף העניין, נטען כי ההחלטה לאפשר למשיב שיחות טלפון יומיות עם אשתו למשך 10 דקות בלבד משקפת איזון ראוי בין הפגיעה בזכויותיו לבין ההגנה על שלום הציבור. עוד נטען כי ניתן לאיין את החשש שמעלה המבקשת באמצעות האזנה לשיחות הטלפון ובאמצעות היכולת לשלול את קיומן של השיחות בעתיד, אם יתעורר חשד שהמשיב מנצלן לרעה.

 

דיון והכרעה

 

13.      לאחר ששמענו את טענות הצדדים, ועיינו בחומר החסוי שהוגש לנו בדיון שהתקיים במעמד צד אחד בהסכמת בא-כוח המשיב, החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור ולראות בבקשה ערעור על פי הרשות שניתנה.

 

           אמנם, ככלל לא תינתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירת אסיר אלא במקרים שבהם עולה סוגיה משפטית בעלת חשיבות ציבורית (ראו: רע"ב 7/17 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 4206/19 עבאס נ' שירות בתי הסוהר (23.6.2019)). ואולם, החלטה המתייחסת לשלום הציבור ולביטחונו נוכח מסוכנותו של אסיר או עציר מהווה כשלעצמה עניין בעל חשיבות ציבורית וככזו עשויה להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"ב 3045/08 מדינת ישראל נ' פריניאן (11.5.2008); וראו גם לאחרונה רע"ב 3885/19 מדינת ישראל נ' שטרית (12.6.2019)).

 

           בענייננו, מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת הן מהעבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום, הן מהחומר המודיעיני שהוצג לנו, אשר לפיו הוא מוסיף לקיים קשרים עם גורמים עברייניים ואף להיות מעורב בפעילות פלילית גם בהיותו נתון בין כתלי בית המעצר. ממילא, לסוגיית קיום קשר טלפוני בין המשיב לגורמים מחוץ לבית הסוהר יש השפעה רבה על שלום הציבור. כך במיוחד, כאשר המשיב עומד לדין בגין התנקשות בחייהם של עדים שהעידו נגדו ונגד מקורביו בהליכים פליליים קודמים.

 

           בנסיבות אלה, המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם מוצדק ליתן רשות ערעור, נוכח חשיבותה הציבורית של הסוגיה הנדונה.

 

14.      אפנה כעת אם כן לדון בערעור לגופו.

 

15.      המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לדיון היא זכאותו של עצור לקיים שיחות טלפוניות בעת שהותו במעצר.

 

           סעיף 9(ב)(6) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 שכותרתו "תנאי מעצר", קובע כי עצור שהוגש נגדו כתב אישום יהיה זכאי לקיום קשר טלפוני.

 

           תקנה 10 לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תנאי החזקה במעצר), התשנ"ז-1997, שכותרתה "זכות לשימוש בטלפון", קובעת כי "עצור שהוגש נגדו כתב אישום יהיה זכאי לעשות שימוש בטלפון במקום המעצר פעם ביום לפרק זמן סביר".

 

           סעיף 22(ד)(5) לפקודת נציבות מס' 04.03.00 שכותרתה "החזקת אסירים בהפרדה" קובעת כי אסיר או עצור השוהה בהפרדה יוכל לשוחח בטלפון למשך פרק זמן של עד 60 דקות ביממה, שאותן ניתן לפצל לכל היותר לשלושה מועדים שונים. הלכה למעשה, הוארכה מכסה זו לכדי 120 דקות ביממה (ראו: רע"ב 8020/09 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (26.7.2010); רע"ב 13/6 מוסלי נ' מדינת ישראל (11.4.2013); רע"ב 5947/15 ‏ מלכי נ' שירות בתי הסוהר (7.9.2015)).

 

           לבסוף, סעיף 6(ב) לפקודת נציבות מס' 04.36.00 שכותרתה "קשר טלפוני של אסירים" מקנה לשב"ס את האפשרות למנוע לחלוטין קשר טלפוני מאסיר או עצור אף אם תפקודו בבית הסוהר תקין, לאור מידע ביטחוני ומודיעיני, וזאת למשך התקופות המפורטות בסעיף.

 

16.      בענייננו, הוחלט כאמור להגביל את שיחות הטלפון של המשיב, כך שהותר לו לשוחח רק עם סניגוריו ועם בנותיו הקטנות, אך לא עם אשתו. אין מדובר אפוא בשלילה מוחלטת של האפשרות המוקנית לו לנהל שיחות טלפון. ההחלטה העומדת כעת לבחינתנו היא האם מוצדקת החלטת שב"ס במסגרתה הוטלה ההגבלה האמורה.

 

17.      הלכה היא, כי בית המשפט לעניינים מינהליים הדן בעתירת אסיר, בוחן את סבירותה של החלטת שלטונות בתי הסוהר, ואינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתן (ראו, בסוגיה הדומה בין היתר לסוגיה הנדונה בענייננו: רע"ב 3172/99‏ עמיר נ' שירות בתי הסוהר (8.8.1999)).

 

           השאלה העומדת לדיון היא אפוא האם מוצדקת התערבותו השיפוטית של בית המשפט לעניינים מינהליים בשיקול דעתו של ממלא מקום נציב בתי הסוהר, שסבר כי יש להגביל את זכותו של המשיב לקשר טלפוני. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.

 

18.      על פי הנטען, המשיב עומד בראש ארגון פשיעה אלים ומסוכן. המעשים המתוארים בכתב האישום מלמדים לכאורה על דפוס פעולה מצד המשיב של נקמה במי שמסר עדות מפלילה נגדו ונגד מקורביו, כאשר הוא אינו בוחל בשום אמצעים כדי לעשות כן. מעשים אלו מלמדים לכאורה על מסוכנות רבה מצד המשיב כמו גם על חשש להדחת עדים ולשיבוש מהלכי משפט.

 

           החומר המודיעיני שהוגש לעיוננו, אשר מטבע הדברים לא ניתן לפרטו, מלמד כי יש בסיס לטענת המבקשת באשר למידע קונקרטי בעניינה של אשת המשיב ובאשר לסכנה הקיימת בקיום קשר בין השניים. בנסיבות אלו, החלטתו של ממלא מקום נציב בתי הסוהר היא סבירה ועניינית.

 

19.      איני מקבל את עמדתו של בית המשפט לעניינים מינהליים לפיה ניתן לקבוע תנאים מגבילים שיצמצמו במידה ניכרת את הסכנות הטמונות בקיום הקשר הטלפוני. לאחר ששמענו את הסברי בא-כוח המבקשת בדיון שהתקיים לפנינו במעמד צד אחד, נחה דעתי כי אכן קיים קושי של ממש בפיקוח אפקטיבי על שיחותיו של המשיב עם אשתו, בין היתר בשל הנימוקים שפורטו על ידי המבקשת כמתואר לעיל.

 

20.      על כך יש להוסיף כי ההחלטה אינה נועלת את השער מפני זכאותו של המשיב לנהל שיחות טלפון בעתיד. אף אם יוחלט לשוב ולהאריך את תקופת ההגבלה על שיחות אלו, בהתאם למגבלות האמורות בסעיף 6(ב) לפקודת נציבות מס' 04.36.00, חזקה על שב"ס כי הסוגיה תוסיף להיבחן בהתאם למידע המודיעיני שיתקבל בעתיד בעניינו של המשיב ובהתאם לאופן בו הוא עושה שימוש בזכותו לקיים קשר טלפוני עם בנותיו ועם סניגוריו, כאמור גם בהחלטה הנוכחית.

 

21.      מכל הטעמים האמורים, דין הבקשה לרשות ערעור להתקבל, ואף דין הערעור להתקבל לגופו, במובן זה שפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים יבוטל, והחלטת ממלא מקום נציב שירות בתי הסוהר מיום 18.6.2019 תעמוד בתוקפה.

 

 

 

ש ו פ ט

 

 

 

השופט י' עמית:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

השופט ע' גרוסקופף:

           אני מסכים.

ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אלרון.

 

 

           ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התשע"ט (‏18.7.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים