מדינת ישראל נ. אסי אבוטבול | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מדינת ישראל נ. אסי אבוטבול

רע"ב 1980/20
תאריך: 03/06/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"ב  1980/20

 

לפני:  

כבוד השופט מ' מזוז

 

כבוד השופט ג' קרא

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשת:

מדינת ישראל

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

אסי אבוטבול

 

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יעקב) בעת"א 66815-12-19 מיום 12.02.2020

 

תאריך הישיבה:

ד' בסיון התש"ף      

(27.5.2020)

 

בשם המבקשת:

עו"ד מוריה פרימן; עו"ד אבי טוויג

 

 

בשם המשיב:

עו"ד מוטי אזולאי

 

 

פסק-דין

 

השופט מ' מזוז:

 

1.            בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יעקב) מיום 12.2.2020 בעת"א 66815-12-19, בגדרו התקבלה עתירת המשיב להארכת זמני השימוש המותרים לו בטלפון במסגרת מאסרו בתנאי הפרדה – בשעת שיחה נוספת לטובת היוועצות עם עורכי דינו, ובחצי שעה נוספת עם בני משפחתו.

 

2.            המשיב הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 18 שנים, החל מיום 26.3.2007, וזאת בגין הרשעתו בעבירות שונות, ובהן עמידה בראש ארגון פשיעה, סחיטה באיומים במסגרת של ארגון פשיעה, סחיטה בכוח במסגרת פעילות של ארגון פשיעה וכן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ומתן שוחד (ע"פ 6785/09).

 

           בנוסף, מתנהל כיום נגד המשיב הליך נוסף בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בגין שני כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו במהלך ריצוי תקופת מאסרו, שהדיון בהם אוחד, בהם מיוחסות לו בין היתר עבירות רצח, ניסיון לרצח, חטיפה ופציעה באמצעות נשק קר, לרבות אישום בגין רצח עורך דינו (עו"ד יורם חכם ז"ל), אשר לפי המיוחס בכתב האישום הוא הוצא אל הפועל באמצעות העברת מסרים מתוך הכלא (תפ"ח 32423-07-15 ותפ"ח 53710-08-17). הליך זה מצוי כעת בשלב ההוכחות.

 

3.            המשיב מסווג בקטגוריה א', ולעת הזו הוא מרצה את מאסרו בתנאי הפרדת יחיד. בהיותו אסיר בהפרדה, חלים על המשיב הכללים הקבועים בפקודות נציבות בתי הסוהר החלים על אסירים בהפרדה, בהן נקבע בין היתר כי לאסיר בהפרדה מוקצב זמן טלפונים של עד 60 דקות ביממה, ולאסיר המצוי בהפרדת יחיד למעלה מ-5 שנים ברציפות – עד שעתיים ביממה.

 

4.            בשלהי שנת 2018 - על רקע כתבי האישום הנוספים שהוגשו נגדו כאמור, ועל יסוד מידע מודיעיני בעניינו שביסס חשש לכוונות פגיעה מצד המשיב בגורמים שונים מחוץ לכלא - החליט שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) למנוע מהמשיב שיחות טלפון וביקורים עם גורמים מן החוץ, ולהגביל את זמן השיחות המוקצב לו, של שעתיים כאמור, לשיחות עם עורכי דינו בלבד, לפי התנאים הקבועים בפקודה.

 

5.        המשיב עתר נגד החלטה זו בשתי עתירות אסיר שאוחדו (עת"א 10496-11-18 ועת"א 68218-11-18). ביום 16.12.2018 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת מ' ברנט) את עתירותיו של המשיב באופן חלקי, וקבע כי נוכח העובדה שנגד המשיב מתנהל תיק פשע חמור מורכב יש להגדיל את זמן שיחות הטלפון שלו עם באי כוחו מעבר לקבוע בפקודת הנציבות - לשלוש שעות. עוד נקבע כי עקב הזמן הממושך בו שוהה המשיב בהפרדת יחיד, יש להקל עמו ולאפשר לו שמירה על קשר עם משפחתו על ידי 10 דקות שיחה טלפונית ביום עם אשתו וילדיו, בפיקוח סוהר, וכן אושר לו ביקור סגור עם אשתו וילדיו.

 

           בחלוף מספר חודשים, עתר המשיב בשנית להורות לשב"ס להאריך את הזמן שהוקצה לו לטובת שיחות טלפון עם משפחתו ולאישור ביקורים פתוחים (עת"א 37554-04-19). ביום 29.5.2019 התקבלה בחלקה עתירתו של המשיב בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' יעקב), ונקבע כי על אף החומר המודיעיני שהוצג בפני בית המשפט, ממנו עולה כי המשיב עודנו נוקט בפעילות השלילית בה נהג בעבר, יש להקל עמו בכדי לאפשר לו קשר נרחב יותר עם אשתו וילדיו, ובהתאם הוארך פרק הזמן לשיחות טלפון עם משפחתו ל-30 דקות ביום.

 

6.            התוצאה המצטברת של שני הליכים אלה הייתה אפוא, כי למשיב אושרה מכסה יומית של שיחות טלפוניות של שלוש וחצי שעות - מהן 3 שעות לשיחה עם עורכי דינו וחצי שעה עם בני משפחתו – כאשר המכסה היומית הקבועה בפקודת הנציבות היא שעתיים במצטבר לכל המטרות.

 

           אך המשיב לא הסתפק בכך, וביום 27.12.2019 הגיש עתירת אסיר נוספת, מושא  הבקשה דנן, במסגרתה ביקש להורות לשב"ס להאריך את פרק הזמן העומד לרשותו לשימוש בטלפון - בשעה נוספת לצורך שיחות עם עורכי דינו, ובחצי שעה נוספת לשיחות עם בני משפחתו. בנוסף, עתר המשיב לאשר לו ביקורים פתוחים עם משפחתו, ולכל הפחות עם אשתו וילדיו.

 

           שב"ס התנגד לבקשות החדשות שבעתירה, ובתגובה מטעמו נטען בין היתר כי שב"ס מקיים את החלטות בית המשפט בשני ההליכים הקודמים באשר להארכת זמני השיחות של המשיב עם עורכי דינו ועם משפחתו. כן נטען כי נוכח זמן השיחה הממושך  של שלוש שעות ביום אשר מוקצה למשיב לצורך שיחות עם עורכי דינו, וזאת בנוסף לאפשרות להיפגש עמם פנים אל פנים, ובשים לב למידע המודיעיני העדכני בעניינו של המשיב - המצביע על יכולתו לקדם פעילות פלילית מתוך כותלי בית הסוהר בהעדר מגבלות על תקשורת עם החוץ - יש לדחות את בקשותיו להארכת זמן השימוש בטלפון.

 

           ביום 12.2.2020 התקיים דיון בעתירה, ובסיומו ניתן על אתר פסק דין קצר, בו הורה בית המשפט להעניק למשיב שעת שיחה טלפונית נוספת בכל יום להיוועצות עם עורכי דינו (סך הכל ארבע שעות), וזאת לאור התיק אותו הוא מנהל באשר "מדובר בתיק מסובך וקשה לניהול". כן הורה בית המשפט להגדיל בחצי שעה נוספת את מכסת זמן הטלפון היומי של המשיב עם בני משפחתו (סך הכל שעה אחת), וזאת מאחר שהמידע המודיעיני שהוצג בפניו אינו קושר את בני משפחתו לפעילות פלילית מצד המשיב.

 

7.            כעת מונחת לפנינו בקשה לרשות ערעור מטעם המדינה על פסק דינו של בית משפט קמא, במסגרתה נטען כי פסק הדין חורג מעניינו האישי של המשיב ומצדיק מתן רשות ערעור. נטען כי לפסק הדין השלכות רוחב על התנהלותו של שב"ס ויכולתו למנוע פגיעה בשלום הציבור וביטחונו מבין כותלי בית הסוהר. לטענת המדינה, נשקפת  מהמשיב מסוכנות ממשית לשלום הציבור ולביטחונו, וכבר נפסק כי שיקולים אלה מצדיקים מתן רשות ערעור. בענייננו, נוכח המשך עיסוקו של המשיב בפעילות עבריינית מבין כותלי בית הסוהר - כנלמד מכתבי האישום הנוספים ומהמידע המודיעיני בעניינו – יש הצדקה למתן רשות ערעור ולהגבלת קשריו של המשיב עם החוץ, לרבות במסגרת שיחות טלפון.

 

           לעמדת המדינה,  אין הצדקה להארכת זמן השיחה עם עורכי דינו של המשיב, שכן דרך המלך למימושה של הזכות להיוועצות עם עו"ד היא במפגש עם האסיר בבית הסוהר. זאת ועוד, בית משפט קמא אומנם קבע כי הארכת הזמן נדרשת נוכח מורכבות ההליך הפלילי אותו מנהל המשיב, אך קביעה זו נטענה בכלליות וללא כל פירוט וביסוס צורך ממשי, בפרט בשים לב לכך שלפי נתוני שב"ס בחודשים דצמבר 2019 וינואר 2020, עובר למתן פסק הדין, ניצל המשיב בממוצע כשתי שעות שיחה בלבד, מתוך שלוש השעות שאושרו לו באותה עת.

 

           ובכל הנוגע לקשר עם בני המשפחה, נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר למרות קיומו של מידע גלוי, בדמות כתבי האישום הנוספים, ומידע מודיעיני חסוי על פעילותו העבריינית של האסיר מתוך הכלא, אישר בית המשפט הגדלת זמן השיחות עם המשפחה בנימוק שהמידע המודיעיני אינו עוסק במישרין במעורבות בני המשפחה בפעילות עבריינית. לטענת המדינה, קביעה זו שגויה - הן מאחר שקשר טלפוני של אסיר עם החוץ מהווה, בהתאם לפסיקה ולפקודות הנציבות, טובת הנאה שבסמכות שב"ס להגביל; הן בשל כך שהגבלת קשר טלפוני עם משפחתו של אסיר בשל חשש לניצול לרעה והכוונת פשיעה אינה שוללת את הקשר של האסיר עם משפחתו המתבצע במסגרת ביקורי המשפחה בבית הסוהר; והן נוכח העובדה שבחינת המידע המודיעיני אינה יכול להתמצות בחומר הנוגע לבני משפחתו של האסיר, אלא נדרשת להתמקד בכלל פעילותו של האסיר, אשר ביכולתו לנצל לרעה את הקשר הטלפוני עם החוץ בכדי להמשיך בפעילות העבריינית ובפגיעה בשלום הציבור מתוך כותלי בית הסוהר. העובדה שהשיחות מבוצעות ממשרדו של מנהל האגף תחת פיקוח של סוהר, אין בה כדי לאיין את החשש לשימוש לרעה, שכן הפיקוח אינו מונע העברת מסרים מקודדים, וכן משנוצר הקשר הטלפוני עם המשפחה, לא ניתן לדעת שהשיחה מתקיימת רק עמו ולא עם אף גורם אחר המאזין לה. בנוסף, הכפלת זמן השיחה עם המשפחה  מטילה נטל בלתי סביר על שב"ס - הקצאת סוהרים לשם פתיחת תאו של המשיב לצד פיקוח של מנהל האגף על השיחה שנערכת במשרדו, תוך ניטרולו מביצוע שאר משימות האגף בזמן זה.

 

8.            מנגד, המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא וסבור שדין הבקשה לרשות ערעור להידחות, הן בהיעדר הצדקה למתן רשות ערעור והן לגוף הבקשה. באשר לקיום טעם המאפשר מתן רשות ערעור, נטען כי פסק דינו של בית משפט קמא אינו מעלה כל שאלה משפטית עקרונית, ואינו כרוך בהשלכות רוחב, אלא עוסק בעניינו הפרטי של המשיב ובנסיבותיו הקונקרטיות. בהקשר זה מציין המשיב כי ישנו אך מספר מצומצם של נאשמים אשר מוחזקים באגף הפרדה ומנהלים כמוהו "מגה תיק" פלילי, ומכאן שאין מדובר בהחלטה בעלת השלכות רוחב.

 

           באשר לטענות לגוף הבקשה, סבור המשיב כי פסק דינו של בית משפט קמא קבע הסדר סביר ומאוזן שאינו מגלה עילה להתערבות. כך, הוספת שעת היוועצות עם עורך דינו מתחייבת נוכח זכותו של המשיב להליך הוגן ולמול התיק המורכב והחמור אותו הוא מנהל. אף הוספת חצי שעת שיחה טלפונית עם בני משפחתו של המשיב - שיחה הנערכת בפיקוח שב"ס - אינה חורגת מהזמן שמקצה הפקודה לכלל האסירים האחרים באגף ההפרדה, והכל לאחר שבית המשפט בחן והתייחס בהחלטתו למידע המודיעיני שהוצג בפניו, ומבלי שיש בפי המבקשת טענה כי המשיב הפר את האמון שניתן בו במסגרת השיחות שקיים עם משפחתו.

 

           עוד מציין המשיב כי בדיון בתיקים אחרים שאוחדו (רע"ב 6976/18; רע"ב 6977/18; רע"ב 7435/18) שעסקו בהגבלת פרק הזמן לקיום קשר טלפוני של אסירים עם עורכי דינם, הבהירה היועצת המשפטית של שב"ס במענה לשאלת המותב הדן בתיק, כי לעמדת שב"ס זכות ההיוועצות כוללת גם את הזכות להיוועץ בטלפון. מכאן שאין לקבל את טענות המדינה המבוססות באופן שגוי על התפיסה כי היוועצות טלפונית עם עורך הדין מהווה טובת הנאה.

 

9.            בדיון לפנינו חזרו באי כוח הצדדים על עיקרי טיעוניהם שבכתב כמפורט לעיל. כן הוגש לעיוננו, בהסכמת בא כוח המשיב, מידע מודיעיני חסוי ממשטרת ישראל ושב"ס בדבר פעילותו הפלילית של המשיב מתוך כותלי הכלא.

 

דיון והכרעה

 

10.         לאחר שמיעת טענות באי כוח הצדדים ועיון במכלול החומר, לרבות החומר המודיעיני החסוי, החלטנו ליתן למבקשת רשות ערעור, ולדון בבקשה כערעור על פי הרשות שניתנה.

 

11.         אכן, בית משפט זה ייעתר לבקשה לרשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). ברם, פסק הדין מושא הערעור שלפנינו מעלה שאלות המצדיקות מתן רשות ערעור – הן בשל השלכותיו על שלום הציבור וביטחונו (רע"ב 50/12 שירות בתי הסוהר נ' בר מוחא (29.1.2012); רע"ב 4637/19 מדינת ישראל נ' זגורי (‏18.7.2019); רע"ב 7608/19 מדינת ישראל נ' עזרן (9.1.2020)); והן באשר פסק הדין קמא סוטה מן ההלכה הפסוקה, לפיה בית המשפט הדן בעתירת אסיר בוחן את סבירות החלטת שלטונות שב"ס אך אין הוא מחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו הוא –

 

"הלכה פסוקה היא כי תפקידו של שופט בית המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסירים, הוא תפקיד ביקורת של רשות שופטת על החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסודה של ביקורת זו עומדת השאלה, אם רשות ציבורית סבירה רשאית הייתה להגיע להחלטה שאליה הגיעה הרשות המבוקרת. ביסודה של ביקורת זו אינה עומדת השאלה כיצד היה השופט, אילו עטה איצטלה של איש ביצוע, מחליט... אל לו לשופט להחליף את שיקול דעת השלטונות בשיקול דעתו שלו, גם אם לסברתו שלו היה מקום לערוך איזון ראוי אחר..." (רע"ב 6901/98 מדינת ישראל נ' לוי, פ"ד מז(3) 802, 804 (1993), והאסמכתאות הנזכרות שם. וכן ראו רע"ב 3172/00 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (8.8.1999)).

 

         ומכאן לערעור לגופו.

 

12.         כמפורט לעיל, המשיב מרצה עונש מאסר של 18 שנים בגין הרשעתו בעבירות חמורות. בנוסף מתנהל נגדו הליך נוסף בגין שני כתבי אישום נוספים שהוגשו נגדו במהלך מאסרו בגין, בין היתר בגין עבירת רצח אשר בוצעה, כמיוחס לו בכתב האישום, על פי הנחיות המשיב מתוך הכלא. את מאסרו מרצה המשיב בתנאי הפרדה. מסוכנותו של המשיב ברורה וגלויה לעין, והיא עולה מהעבירות בהן הורשע ובגינן הוא מרצה את מאסרו, כמו גם מכתבי האישום הנוספים המייחסים לו עבירות חמורות מאוד, שבחלקן כוונו מתוך הכלא. בנוסף קיים בעניינו של המשיב מידע מודיעיני רב על המשך פעילות מתוך הכלא המכוונת לביצוע מעשים פליליים חמורים.

 

13.         בהתאם לפקודת נציבות בתי הסוהר 04.03.00 "החזקת אסירים בהפרדה" (להלן: הפקודה או פקודת הנציבות), לאסיר המוחזק בתנאי הפרדה מוקצב זמן טלפונים של עד 60 דקות ביממה, ולאסיר המוחזק בהפרדת יחיד למעלה מ-5 שנים ברציפות – עד שעתיים ביממה, אותם ניתן לפצל לשלושה פרקי זמן (סעיף 22ד לפקודה). המדובר בזמן כולל לקיום קשר טלפוני לכל המטרות.

 

14.         במסגרת שלוש החלטות בעתירות שהגיש המשיב, שניתנו בתקופה שבין חודש דצמבר 2018 לחודש פברואר 2020, הוגדלה בהדרגה מכסת זמן השיחות הטלפוניות של המשיב משעתיים, כקבוע בפקודת הנציבות, ל- 5 שעות(!), מהם 4 שעות לשיחות עם עורכי דינו, ושעה עם משפחתו. כל זאת, למרות החשש המבוסס לניצול הקשר עם החוץ להמשך פעילות פלילית.

 

           הערעור שלפנינו אינו מתייחס לשתי ההחלטות הראשונות בעניינו של המשיב, עמן השלימה המדינה, אלא רק להחלטה האחרונה מיום 12.2.2020, בה כאמור הוגדל זמן השיחות עם עורכי דינו בשעה נוספת, וזמן השיחות עם משפחתו – בחצי שעה נוספת.

 

15.         פסק הדין קמא מושא הערעור הוא תמציתי ומחזיק כחצי עמוד בלבד, ואינו כולל כל הנמקה של ממש, מה פגם נמצא בהחלטת שב"ס בנוגע לזמן שיחות הטלפון שהוקצב למשיב, במיוחד לאחר הגדלתו המשמעותית בהחלטות קודמות של בית המשפט, שהעמידו אותו על 175% מהזמן המוקצב לפי פקודות הנציבות לאסיר בהפרדת יחיד במצבו, ומה היתה התשתית העובדתית להגדלה נוספת של זמן השיחות באופן שהיא תעמוד על 250% מהזמן המוקצב לשאר האסירים בהפרדה.

 

16.         באשר לשיחות עם עורכי דינו - אכן, המשיב מנהל הליך פלילי מורכב הדורש ממנו זמן היוועצות משמעותי עם עורכי דינו. זכות ההיוועצות של אסיר או עציר עם עורך דינו ממומשת על ידי זכות האסיר להיפגש עם עורך דינו בכלא. קיום קשר טלפוני עם עורך הדין אינו תחליף למפגש עם עורך הדין, אלא נועד, ככל הנדרש, להשלמות פרטים או לעדכונים, וממילא אינו נדרש לזמן ממושך, וודאי שלא באופן קבוע ולאורך זמן.

 

           במקרה דנן הוקצבו למשיב, קודם לפסק הדין מושא הערעור, שלוש  שעות ביום לשיחות עם עורכי דינו. זהו פרק זמן מאוד ממושך לשיחה יומית עם עורכי דינו, בנוסף על מפגשים אישיים עם עורכי הדין. בפני בית המשפט קמא לא עמדו כל נתונים לפיהם ניתן היה לקבוע כי אין די במכסת זמן זו למימוש זכות ההיוועצות; אדרבא, כפי שצוין על ידי המדינה בבקשתה שבכתב ועל ידי בא כוחה לפנינו, בחודשים עובר לפסק הדין קמא, המשיב ניצל בממוצע רק כשעתיים ליום ממכסת הזמן של שלוש שעות יומיות שעמדו לרשותו. מכאן שלא ברור על מה ביסס בית המשפט קמא החלטתו להגדיל מכסה יומית זו לארבע שעות. הנימוק היחיד שניתן לכך הוא כי "מדובר בתיק מסובך וקשה לניהול". בכך כמובן לא סגי.

 

17.         ובאשר לשיחות טלפון עם בני המשפחה - אלה נשללו מהמשיב, כנזכר לעיל, בשלהי שנת 2018 על רקע כתבי האישום הנוספים שהוגשו נגדו מהם עלה כי אירוע הרצח של עורך דינו הוכוון באמצעות העברת מסרים מתוך הכלא, וכן על יסוד מידע מודיעיני בעניינו שביסס חשש לכוונות מצדו לפגיעה בגורמים שונים מחוץ לכלא. עיינתי בחומר המודיעיני, ונחה דעתי כי הוא מבסס היטב את החשש האמור, שאינו בגדר חשש ערטילאי כללי.

 

           בהחלטות שקדמו לזו מושא הערעור, בית המשפט ביטל למעשה את האיסור על המשיב לקיים קשר טלפוני עם בני משפחתו, והתיר לו בשלב ראשון 10 דקות יומיות לשיחה עם משפחתו, ולאחר מכן חצי שעה. בפסק הדין קמא הגדיל בית המשפט מכסה זו בפעם השלישית, לשעה אחת ביום, כאשר הנימוק שניתן לכך הוא כאמור, שהמידע המודיעיני אינו קושר את בני משפחתו של המשיב לפעילותו הפלילית מתוך הכלא. הנמקה זו אינה משכנעת בעיני.

 

           אכן, כאשר מוטלת על אסיר מגבלה לקשר עם בני משפחתו, יש לאזן בין האינטרס והזכות של האסיר ובני משפחתו לקיים קשר ביניהם, לבין האינטרס הציבורי העומד ביסוד המגבלה. בענייננו, יש לקחת בחשבון לענין האיזון האמור, מחד גיסא - את האפשרות שניתנה למשיב לביקורים של בני המשפחה בכלא; ומאידך גיסא - את עוצמת האינטרס הציבורי אותו נועדה לשרת מניעת הקשר הטלפוני. והנה למרות הסיכון המוחשי לשלום הציבור הנשקף מהמשיב כאמור, הקל עמו בית המשפט קמא, והגדיל, בפעם השלישית, את מכסת הקשר הטלפוני היומי של המשיב עם משפחתו בחצי שעה נוספת, לשעה אחת ביום. ושוב עולה השאלה, מה ראה בית המשפט קמא להתערב שוב במכסת הזמן שהוקצבה למשיב, ומה פגם מצא בהקצבה של חצי שעה יומית שאושרה למשיב קודם לכן.

 

           כפי שהוסבר מטעם המדינה, לא ניתן לנתק בין הסיכון הנשקף מהמשיב להנעת פעילות עבריינית מתוך הכלא לבין קיום קשר טלפוני עם בני המשפחה, גם בהעדר מידע על מעורבות ישירה של בני המשפחה בפעילות זו. להבדיל מביקור משפחה סגור בתוך הכלא, המפוקח על שב"ס, הרי שבשיחה טלפונית, הפיקוח הוא מוגבל. השיחה אמנם  מתנהלת תחת פיקוח של סוהר, אך אין בכך כדי לאיין את החשש לשימוש לרעה בקשר זה, שכן משנוצר הקשר הטלפוני עם המשפחה, לא ניתן לדעת שהשיחה מתקיימת רק עם בן המשפחה ולא גם עם גורם אחר המאזין לה. זאת, בנוסף לנטל התיפעולי המוטל על שב"ס בקיום שיחה מפוקחת בת שעה בכל יום במשרד מנהל האגף. קשה גם לומר כי פרק זמן של חצי שעה בכל יום אינו פרק זמן סביר לקשר טלפוני עם המשפחה, בנוסף לביקורים, ובמיוחד כאשר יש לאזן זאת כאמור עם הסיכון לשלום הציבור הכרוך בכך.

 

18.         לבסוף אציין, כי גם במבט כולל, הקצבת חמש שעות שיחה יומיות למשיב, כאשר לפי פקודות הנציבות ההקצבה היא של שעתיים, מחייבת הנמקה מיוחדת, המעוגנת היטב בתשתית עובדתית רלבנטית. בהעדר הנמקה כזו התוצאה היא התערבות לא מוצדקת בשיקול דעת שב"ס, כמו גם יצירת אפליה לעומת שאר האסירים באגף ההפרדה - לגביהם אין מידע על ניצול לרעה של הקשר עם החוץ - הנהנים ממכסת זמן טלפון של שעתיים בלבד בהתאם לפקודת הנציבות.

 

19.         סוף דבר: לא מצאתי כי היה צידוק להתערבותו של בית המשפט קמא בהחלטות שב"ס, בהתאם להלכה אותה חזר ושנה בית משפט זה, כמפורט לעיל, וגם לא מצאתי כל טעם מבורר שהיה בו כדי להצדיק, לגופו של ענין, להגדיל שוב את מכסת הזמן לשיחות טלפוניות של המשיב, מעבר למכסה המוגדלת שכבר אושרה לו קודם לכן.

 

20.         אשר על כן אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא.

 

 

 

 ש ו פ ט

 

 

השופט ג' קרא:

 

           אני מסכים.

 

 

 

 ש ו פ ט

 

 

השופט ע' גרוסקופף:

 

           אני מסכים.

 

 

 

 ש ו פ ט

 

           הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' מזוז.

 

 

           ניתן היום, י"א בסיון התש"פ (‏3.6.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים