מאור ורולקר נ. כונס הנכסים הרשמי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

מאור ורולקר נ. כונס הנכסים הרשמי

רע"א 6256/20
תאריך: 03/11/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

רע"א 6256/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקש:

מאור ורולקר

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. כונס הנכסים הרשמי

 

2. עו"ד יקיר ניידק - מנהל מיוחד

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 6.7.2020 בפש"ר 18936-09-19 שניתנה על ידי כב' השופטת שרון גלר

 

בשם המבקש:

עו"ד דקלה צרפתי-דלג'ו; עו"ד מור אטיאס

 

החלטה

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת שרון גלר) בפש"ר 18936-09-19 מיום 6.7.2020, במסגרתה הוחלט להגדיל את צו התשלומים שהוטל על המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל בו הוא נתון.

 

העובדות הצריכות לעניין

 

1.            המבקש, מר מאור ורולקר (להלן: המבקש), הוא בן 65, ואב ל-5 ילדים בגירים. ביום 3.11.2019 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, בהתאם לבקשתו, והמשיב 2, עו"ד יקיר ניידק, מונה כמנהל המיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). במסגרת צו הכינוס, נקבע למבקש צו תשלומים ראשוני בסך חודשי של 200 ש"ח (להלן: צו התשלומים הראשוני).

 

2.            כעבור כשלושה חודשים, ביום 13.2.2020, נחקר המבקש במשרדו של המנהל המיוחד. כעולה מחקירתו, הכנסתו החודשית של המבקש עומדת על כ-3,800 ש"ח, ומורכבת משכרו כעובד ניקיון בסך חודשי של כ-2,200 ש"ח וכן מדמי השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). על רקע תמונת המצב שהציג המבקש ביחס לנתוני השתכרותו, ובפרט העובדה שהוא מועסק במשרה חלקית בשכר הנמוך משכר המינימום, קבע המנהל המיוחד כי: "על החייב למצות את כושר השתכרותו. החייב נדרש להגדיל את שעות העבודה ולהגדיל את שכרו בהתאם או לחילופין למצוא עבודה בשכר ראוי, שלא יפחת משכר המינימום". בהתאם לאמור, הורה המנהל המיוחד למבקש לעדכן אותו בתוך 30 ימים האם מצא עבודה חדשה או לחלופין הגדיל את היקף משרתו.

 

3.           כארבעה חודשים מאוחר יותר, ביום 18.6.2020, ומשלא חל כל שינוי בהיקף עבודתו של המבקש, פנה המנהל המיוחד לבית המשפט קמא בבקשה להגדלת צו התשלומים הראשוני לסך של 1,500 ש"ח בחודש (להלן: הבקשה להגדלת צו התשלומים). בבקשתו, טען המנהל המיוחד כי הסכום שנקבע בצו התשלומים הראשוני הנו נמוך למדי, ואינו תואם את פוטנציאל השתכרותו של המבקש, ועל כן עליו להשקיע את מירב מאמציו על מנת להגדיל את הכנסתו, כך שישתכר לכל הפחות בגובה שכר המינימום. עוד נטען בבקשה כי למבקש קיימים עיקולים שלא כדין על משכורתו, שעם הסרתם ניתן יהיה להגדיל את צו התשלומים שנקבע בעניינו.

 

4.           בחלוף כשבועיים, ביום 5.7.2020, הגיש המבקש את תגובתו לבקשה להגדלת צו התשלומים. לעניין מיצוי כושר ההשתכרות, טען המבקש כי הוא סובל מהתמכרות כרונית לאלכוהול, וכי הוא מוציא את מירב הכנסתו על רכישת משקאות אלכוהוליים. לטענתו, במצב הדברים האמור, כאשר "ללא אלכוהול איננו יכול לתפקד", לא ניתן לדרוש ממנו להגדיל את היקף משרתו הנוכחית. לגבי העיקולים, טען כי הם עומדים על סך ממוצע של 230 ש"ח לחודש, כך שהסכום המבוקש על ידי המנהל המיוחד בבקשה להגדלת צו התשלומים (1,500 ש"ח) הוא מופרז בהתחשב בפוטנציאל גדילת הכנסתו הפנויה כתוצאה מהסרתם. מטעמים אלה, טען כי יש להורות על ביטול צו התשלומים הראשוני עד לחזרתו לעבודה סדירה, ולמצער לדחות את הבקשה להגדלת צו התשלומים כך שגובהו יוותר בעינו.

 

5.           למחרת, ביום 6.7.2020, נעתר בית המשפט קמא באופן חלקי לבקשה להעלאת צו התשלומים, והורה על הגדלת צו התשלומים הראשוני לסך חודשי של 900 ש"ח החל מחודש ספטמבר 2020 (להלן: צו התשלומים החדש). בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט קמא כי חרף גילו המבוגר, והעובדה כי הוא מתגורר בהוסטל של "עמידר", מצופה מהמבקש המנהל הליך פשיטת רגל כי יפעל להגדלת היקף משרתו כך שישתכר לפחות בגובה שכר המינימום. בהקשר זה, נפסק כי אין בטענות המבקש לעניין השימוש באלכוהול (כמו גם באישור רפואי שצירף לבקשתו בעניין זה), כדי להעיד על מגבלה רלוונטית לעניין קביעת כושר השתכרותו. כמו כן, נקבע כי לא הובהר מה פשר העיקולים המוטלים על שכרו של המבקש, בשים לב לכך שהליכי גבייתם מעוקבים.

 

 

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

 

6.           בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו על הגדלת צו התשלומים, וזאת ממספר טעמים מצטברים:

 

7.                     ראשית, טוען המבקש כי שגה בית המשפט בקביעתו כי הוא אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. בהקשר זה, המבקש מפנה לפסק דין שניתן באחרונה בעניין עע"מ 3554/19 משרד הבינוי והשיכון נ' אלבז, פסקה 5 (31.5.2020) (להלן: עניין אלבז), בו צוין כי אישור המל"ל בדבר זכאותו של אדם לקצבת הבטחת הכנסה "יוצר חזקה חלוטה בדבר מיצוי כושר ההשתכרות" לצורך קביעת זכאותו לדיור ציבורי. לשיטת המבקש, אין מקום להבחין לעניין זה בין עניינו של חייב המצוי בהליך פשיטת רגל לבין עניינו של המבקש דיור ציבורי, ולפיכך הוא סבור כי זכאותו לדמי הבטחת הכנסה לאורך שנים (ולדמי השלמת הכנסה כיום) מקימה חזקה חלוטה כי הוא ממצה את כושר השתכרותו.

 

שנית, טוען המבקש כי אף אם הקביעה לפיה הוא אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו הייתה נכונה, טעה בית המשפט קמא בכך שלא העניק לו פרק זמן מספיק להתארגנות לצורך איתור עבודה והעלאת הכנסתו. המבקש מעלה בעניין זה שני נימוקים: במישור המהותי – בהתחשב בנסיבותיו האישיות (בהן גילו המבוגר, ניסיונו המקצועי הדל והקשיים בהם נתקל בעבר במציאת עבודה), ועל רקע משבר האבטלה החריג במשק בשל התפשטות נגיף הקורונה, הסיכוי שהיה עולה בידיו למצוא עבודה בתוך חודשיים ימים, הוא אפסי; במישור הפורמלי – הטענה כי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) קובע כי בעת תקופת הביניים (המקבילה לשנה הראשונה להליך), ייקבע צו התשלומים לפי הכנסתו של החייב בפועל, להבדיל מהכנסתו הפוטנציאלית, וזאת, לטענתו, במטרה לאפשר לחייב להתארגן ולמצוא עבודה בה ימצה את כושר השתכרותו. לשיטת המבקש, אומנם חוק חדלות פירעון אינו חל בענייננו, אך הלכה היא כי יש להתחשב בו לצורך פרשנות פקודת פשיטת הרגל.

 

שלישית, מלין המבקש על כך שהסכום שנקבע בצו התשלומים החדש חותר תחת העיקרון לפיו יש להותיר בידי חייב המצוי בהליך פשיטת רגל "דמי מחייה" הדרושים לצורך מימוש זכותו לקיום מינימאלי בכבוד.

 

לבסוף, טוען המבקש כי אף שיקולי יעילות מצדיקים מתן רשות ערעור כאמור, בעוד דחיית הבקשה, במובן של הותרת צו התשלומים החדש על כנו, תביא בסבירות גבוהה לביטול ההליך בעניינו וכתוצאה מכך להשתת עלויות גבוהות על מערכת המשפט הדנה בתיק, על המנהל המיוחד ועל כונס הנכסים הרשמי.

 

מהטעמים המנויים, טוען המבקש כי יש להורות על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי ועל מתן פטור מוחלט מצו התשלומים, וזאת עד שיצליח להגדיל את הכנסתו החודשית באופן שיאפשר לו לעמוד בצו התשלומים החדש.

 

דיון והכרעה

 

8.           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובות המשיבים.

 

9.           כפי שפסק בית משפט זה פעמים רבות, קביעותיו של בית המשפט של פשיטת רגל בדבר כושר ההחזר של החייב בהליכי הכינוס, ובהתאם לכך קביעותיו בדבר גובה צו התשלומים החודשי, נגזרות מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפניו. מכאן שמדובר בקביעות עובדתיות שערכאת הערעור אינו נוטה להתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם יימצא כי בית המשפט של פשיטת רגל לא איזן כראוי בין צרכי החייב לבין האינטרסים של נושיו (ראו למשל: רע"א 1665/19 בורשטיין נ' קריסטל (7.4.2019); רע"א 4699/19 כהן נ' הכונס הרשמי, פסקה 5 (11.7.2019)). סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור. בית המשפט קמא החליט להיעתר באופן חלקי בלבד לבקשת המנהל המיוחד, והעלה את צו התשלומים באופן מתון משהתבקש על ידי המנהל המיוחד, וזאת לאחר שהביא בחשבון את מכלול הנתונים שהציגו הצדדים לפניו, לרבות הכנסותיו והוצאותיו החודשיות של המבקש. לא מצאתי כי הסכום שנקבע – 900 ש"ח לחודש - חורג מהמתבקש והסביר בהתחשב בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש, ולכן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

 

10.         הטעם המרכזי להחלטת בית המשפט קמא להגדיל במידת מה את צו התשלומים, היא מסקנתו, הנסמכת על התרשמות המנהל המיוחד, כי המבקש אינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. הלכה מושרשת היא כי על החייב בהליך פשיטת רגל מוטלת חובה למצות את כושר השתכרותו, וזאת כחלק מחובתו להתנהל בתום לב במסגרת ההליך (רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 18 (11.2.2020)). בבקשה שלפניי, המבקש שב וחוזר על עמדתו לפיה הוא מנצל את מלוא פוטנציאל השתכרותו, תוך שהוא עומד על סיכוייו הנמוכים למצוא עבודה לעת הזו. ואולם, המבקש לא הציג אסמכתאות לעמדתו, ואף לא התיימר לטעון כי הוא ניסה למצוא מקום עבודה אחר או להגדיל את היקף משרתו כדי להשיא את הכנסותיו, וזאת בחלוף כשבעה חודשים מאז חקירתו אצל המנהל המיוחד, בה נדרש לעשות כן. התנהלות זו של המבקש בכל הנוגע למיצוי כושר השתכרותו, מעוררת תהיות, ומקשה על היענות לבקשת רשות הערעור.

 

11.         חלף הצבעה על מאמצים קונקרטיים להגדלת הכנסתו, מבסס המבקש את טענתו כי הוא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו על זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל, וטוען כי הכרה זו מקימה חזקה חלוטה בדבר מיצוי כושר ההשתכרות שלו, בדומה למעמדה לעניין הוכחת מיצוי השתכרות לצורך קביעת זכאותו של אדם לדיור ציבורי. בעניין זה לא דק המבקש פורתא. אכן, ההסתמכות על זכאותו של אדם לקצבת הבטחת הכנסה מהמל"ל במשך תקופה מסוימת היא דרך המלך (הגם שלא הדרך היחידה) להוכחת מיצוי כושר השתכרותו לעניין בחינת זכאותו לדיור ציבורי (ראו, עע"מ 4589/18 רובין נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקה 18 (30.4.2019); עניין אלבז, פסקה 5). ואולם, עניין זה אינו תוצאה של הלכה שיפוטית, אלא נגזרת של הנחיה מנהלית, המעוגנת בנוהל 08/05 "הקצאת דירות בשכירות מסובסדת" (18.7.2007) של משרד הבינוי והשיכון (להלן: נוהל הדיור הציבורי), שהוא הגוף הסטטוטורי האמון על הקצאת דיור ציבורי (ראו סעיפים 5.1 ו-2.12 לנוהל הדיור הציבורי).

 

12.         די בעובדה זו כדי ללמד כי הנידון אינו דומה לראיה. לענייננו, בית המשפט של חדלות פירעון הוא הגורם האמון על קביעת גובה צו התשלומים אשר נקבע לחייב המצוי בהליך פשיטת רגל. קביעת הסכום שעל החייב לשלם לקופת חדלות הפירעון, נגזרת ממכלול מהראיות ומהטיעונים שהובאו לפני בית המשפט, אשר אינו כבול לא לקביעות המל"ל ולא לנוהל הדיור הציבורי. ויובהר: אין בדברים האמורים כדי לגרוע מהיותה של הזכאות לקצבת הבטחת או השלמת הכנסה מהמל"ל ראיה רלוונטית למיצוי יכולת ההשתכרות של החייב, אלא שזו צריכה להישקל יחד עם מכלול הראיות והנתונים האחרים אשר יונחו לפניו של בית המשפט לצורך קביעת גובהו של צו התשלומים.

 

13.         סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ט"ז בחשון התשפ"א (‏3.11.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים