ליאורה כהן נ. רינה ברכה צדוק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

            לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטתה של המפקחת על רישום המקרקעין בפתח תקווה מיום 16.2.2020 שלא לפסול עצמה מלדון בעניינן של המבקשות (להלן: ההחלטה). לבקשה צורפה הודעת הערעור.

 

המועד האחרון להגשת ערעור על ההחלטה הוא יום 26.2.2020, בשים לב שערעור פסלות יש להגיש תוך עשרה ימים (ראו: תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). משכך, חלף פרק זמן של למעלה משלושה חודשים מעת המועד האחרון להגשת הערעור ועד להגשת הבקשה ביום 6.2.2020. יצוין כי המבקשות הגישו ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי מרכז ביום 7.5.2020, ואולם ערעור זה נדחה בהחלטה מיום 26.5.2020 מן הטעם שהסעד המבוקש אינו בסמכות בית המשפט המחוזי אלא בסמכות בית המשפט העליון.

 

          לאחר שעיינתי בבקשה שבכותרת, לא ראיתי להיעתר לה. כידוע, הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי טעונה הצגת "טעם מיוחד" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי), ובכל הנוגע לערעורי פסלות הפסיקה אף נוקטת במשנה זהירות וצמצום של מתן הארכות מועד. זאת משום שעל ערעור פסלות להתברר, ככלל, במהירות האפשרית, וזאת כדי להסיר כל צל ועננה הקשורים בטענת הפסלות, וכדי למנוע שיבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: בש"א 4616/13 פלוני נ' פלונית, פיסקה 2 (21.7.2013)).

 

           בענייננו, לא מצאתי בבקשה טעם המצדיק את הארכת המועד. מקורה של הבקשה הוא בטעות של המבקשות שלא היו מודעות ללוחות הזמנים להגשת ערעור פסלות. אולם, טעות שבדין אינה משמשת, בדרך כלל, צידוק לאיחור בהגשת ההליך הערעורי (ראו: בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פיסקה 8 (10.1.2012)), והדברים אמורים אף במקרה בו בעל הדין אינו מיוצג (ראו למשל: בש"א 4956/06 גילאון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (26.7.2006)).

 

           לא למותר להוסיף ולציין כי לאחר שעיינתי בהחלטה ונוכח המבחן המנחה לפסלות שופט – חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים – בזהירות המתבקשת אציין כי אני סבורה שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

 

           אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏י"א בסיון התש"ף (‏3.6.2020).

 

 

 

_________________________