לביא ניידו נ. ראש מטה כוח אדם במטה הככלי של צה"ל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

לביא ניידו נ. ראש מטה כוח אדם במטה הככלי של צה"ל

בג"ץ 3594/19
תאריך: 26/06/2019

 

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  3594/19

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופטת ע' ברון

 

העותר:

לביא ניידו

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. ראש מטה כוח אדם במטה הכללי של צה"ל

 

2. קצין משטרה צבאית ראשי

 

עתירה למתן צו על-תנאי

 

בשם העותר:

עו"ד שי רודה

 

בשם המשיבים:

עו"ד יונתן נד"ב

 

פסק-דין

 

השופט נ' סולברג:

 

1.        עניינה של עתירה זו בבקשת העותר, לביא ניידו, להורות למשיבים ליתן טעם, מדוע משחלפו שני שלישים מתקופת מאסרו, נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.

 

2.        ביום 2.1.2019 הודה לביא במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סחר בסם מסוכן, על-פי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ושימוש בסם מסוכן, על-פי סעיפים 7(א) ו-7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. בו ביום הורשע לביא, ובהתאם להסדר הטיעון טענו הצדדים במשותף, כי יושתו על לביא העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, פסילת רישיונות למשך 11 חודשים, וקנס בסך של 2,500 ₪. בית הדין הצבאי המחוזי – מחוז שיפוט ח"א (השופטים רס"ן חיים בלילטי, רס"ן ד' גרמש וסרן נ' ניזרי), כיבד את הסדר הטיעון, והשית על לביא את העונשים שעליהם הסכימו הצדדים.

 

3.        לביא ריצה קרוב לשני שלישים מתקופת מאסרו הכוללת, וביום 31.3.2019 הוגשה לרמ"ט אכ"א תא"ל מירב קירשנר, באמצעות גורמי הכליאה, בקשה להקלה בעונשו. כעולה מהתגובה המקדמית שהוגשה על-ידי המשיבים, מדובר בבקשה שמוגשת כדבר שבשגרה לכלל האסירים הצבאיים אשר מרצים עונשי מאסר שבין 100 ימים לשנה. לבקשה צורפו חוות דעת מטעם מפקדיו של לביא בבית הסוהר, אשר הביעו הסתייגות מהפחתה מלאה של יתרת תקופת מאסרו. קצין המודיעין ציין, כי "יש מניעה מודיעיני[ת]" לשחרורו המוקדם של לביא; מפקד הפלוגה ומפקדת הבסיס כתבו שאינם ממליצים על שחרור מוקדם, בשל הכנסת סמים לבסיס הכליאה; וראש ענף כליאה ציין בהמלצתו, כי "לאור התנהגותו במהלך הכליאה, הכנסת סמים לכלא, ובנוסף להמלצת המפקדים לא ממליץ על הפחתה מלאה".

 

4.        נוכח העובדה שראש ענף כליאה לא המליץ על הפחתת יתרת עונש המאסר של לביא במלואה, הוא עודכן בדבר אפשרותו להיוועץ בסנגורו, ולהציג את טענותיו לפני רמ"ט אכ"א בטרם תתקבל החלטה סופית לגבי שחרורו המוקדם. בעקבות האמור, העלה לביא את התייחסותו על הכתב, וזו הועברה לרמ"ט אכ"א. משנפרשׂו לפני רמ"ט אכ"א עמדות מפקדיו של לביא בבית הסוהר, וכן התייחסותו של לביא עצמו, היא בחנה את הבקשה, והחליטה לדחותה. זאת, נוכח ההמלצות השליליות שהובאו בפניה, ובשל העובדה שבעניינו של לביא תלויה ועומדת חקירה בקשר לאירוע נוסף.

 

           לאחר שנדחתה בקשתו-זו, נשפט לביא בדין משמעתי על עבירה נוספת, וכמו כן התקבלה ידיעה מודיעינית על כך שהשתמש באופן לא חוקי בתרופות.

 

5.        ביום 28.4.2019 הוגשה על-ידי בא-כוחו של לביא 'בקשה נוספת להפחתת עונש', ומפקדיו נדרשו להתייחס בשנית לשאלת שחרורו המוקדם. מפקד הפלוגה המליץ שלא לשחררו עד תום תקופת מאסרו, שכן "על אף התנהגות טובה נמצא על ציודו האישי של החייל סם מסוג חשיש וכלים אשר יאפשרו לו לעשן את הסם". זו היתה גם עמדתו של ראש ענף כליאה שציין, כי "במהלך כליאתו של החייל בבסיס הכליאה, לאחר קבלת מידע מודיעיני, נתפסו בכליו של החייל סמים וכלים ל[ע]ישון סמים". נעיר, כי בעוד שבהמלצתו הראשונית של ראש ענף כליאה נכתב, כי הוא אינו ממליץ "על הפחתה מלאה", בחוות דעתו השנייה הוא המליץ "לשלול הפחתה". רמ"ט אכ"א בחנה את הבקשה הנוספת, על המלצותיה, והחליטה לדחות גם אותה. במכתב שנשלח מטעמה, נומקה הדחיה בחקירה התלויה ועומדת נגד לביא, ובהמלצות השליליות שניתנו על-ידי מפקדיו. כמו כן, דחתה רמ"ט אכ"א את בקשת לביא להשמיע את טענותיו בעל-פה, בטרם תתקבל החלטה בעניינו שכן "סעיף 27 להוראה המקצועית קובע כי לאסיר אשר לא אושרה לו הפחתה מלאה, תינתן האפשרות להביע את עמדתו בכתב, בפני מקבל ההחלטה".

 

6.        משנדחו בקשותיו של לביא על-ידי רמ"ט אכ"א פעם ופעמיים, הגיש את העתירה שלפנינו. בעתירתו טוען לביא, כי בעת קבלת ההחלטה בעניינו, לא נשקלו כלל השיקולים שנקבעו במסגרת סעיף 26 להוראות קצין משטרה צבאית ראשי מס' 3005 "חישוב תקופת מאסר ומחבוש והפחתת עונש" (להלן: הוראות קמצ"ר), אלא שיקול אחד בלבד – מעורבותו באירועים חריגים. מעבר לכך טוען לביא, כי רמ"ט אכ"א לא הביאה בחשבון את מצבו הבריאותי והנפשי הרעוע (אשר הביא להורדת הפרופיל הצבאי שלו ל-21), וכן את נסיבות חייו הקשות. עוד טוען לביא, כי לא נכון היה לייחס משקל משמעותי כל כך לחקירה שנפתחה נגדו, שכן מדובר בחשד בלבד, ולא בהרשעה. כמו כן, מעלה לביא טענות בנוגע לכך שנמנעה ממנו הזכות להשמיע את טענותיו בעל-פה בטרם תתקבל החלטה לגביו. בהקשר זה מוסיף לביא, כי בעניין הזה, כמו גם בעניינים אחרים קיימת הפליה, בין אסיר 'רגיל' שזכאי להשמיע טענותיו בעל-פה, לבין אסיר צבאי אשר אינו זכאי לכך באופן אוטומטי. זאת ועוד, בעוד שהחלטה בנוגע לשחרורו המוקדם של אסיר צבאי מתקבלת על-ידי אדם אחד בלבד, החלטה בעניינו של אסיר 'רגיל' מתקבלת על-ידי "וועדה מוסמכת שבראשה יושב שופט שמינה שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, שני אנשים שמינה שר המשפטים שלכל אחד מהם חמש שנות ניסיון בתחום שונה מבין מספר תחומים שנקבעו בחוק קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה וכו'; ובנוסף קצין שירות בתי הסוהר בדרגה של רב כלאי ומעלה, שמינה השר לביטחון הפנים" (סעיף 50 לעתירה).

 

7.        בתגובתם המקדמית מיום 4.6.2019 טוענים המשיבים, כי יש לדחות את העתירה על הסף, מאחר והיא אינה מגלה עילה. המשיבים מפנים לתקנה 25(ג) לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות השיפוט הצבאי), שבה נקבע, כי רשות להפחתת העונש מותנית בכך "שהאסיר ראוי לשחרור", ולהוראות קמצ"ר, שבהן נקבעו פרמטרים שונים שאותם יש לשקול לצורך טיפול בבקשות להקלה בעונש, ובכללן מעורבותו של האסיר באירועים חריגים. רמ"ט אכ"א בחנה את בקשתו של לביא, תוך התחשבות באותם שיקולים, והחליטה לדחותה. לעמדת המשיבים, בנסיבות העניין החלטתה של רמ"ט אכ"א הריהי סבירה, שכן במהלך שהותו של לביא בבית הסוהר, הצטברו לגביו ידיעות מודיעיניות שונות העוסקות בהחזקת דוקרן; סכסוך בין כלואים; החזקת סכין; כוונה להחדרת סם; החדרת סם לבסיס הכליאה; שימוש והחזקה בסמים מסוכנים ושימוש בלתי חוקי בתרופות. כמו כן, בעת שהותו בבית הסוהר נמצאו בכליו סמים מסוכנים, וכלים לצורך שימוש בהם. החלטתה של רמ"ט אכ"א עולה בקנה אחד גם עם המלצותיהם של כלל המפקדים שחיוו דעתם בנושא, והסתייגו משחרורו המוקדם של לביא. אם לא די בכך, הרי שכפי שצוין בהחלטותיה של רמ"ט אכ"א, נגד לביא נפתחה חקירה פלילית בשל סירובו להיבדק לצורך גילוי שימוש בסמים. המשיבים מדגישים, כי לא נפל כל פגם בכך שהחלטת רמ"ט אכ"א התבססה, בין היתר, על העובדה שנפתחה נגד לביא חקירה פלילית, הגם שהוא טרם הורשע בדין בגין אותם מעשים. החלטה על שחרור מוקדם היא החלטה מנהלית, ולא החלטה בהליך פלילי, ומשכך, ניתן להביא בחשבון גם חשדות שטרם הוכחו. אשר לטענות שהעלה לביא, בנוגע לכך שלא אפשרו לו להשמיע את טענותיו בעל-פה סבורים המשיבים, כי "לא פעם נקבע בפסיקתו של בית משפט נכבד זה כי שימוע אינו חייב להיות בעל פה, וניתן ומקובל לקיים שימוע בכתב, תוך ששאלת המתכונת האפשרית לשימוע נגזרת מנסיבות העניין, כאשר העיקרון החולש על הסוגיה הוא שניתנה הזדמנות הוגנת לטעון בהתחשב במכלול נסיבות העניין" (סעיף 28 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים). בענייננו סבורים המשיבים, כי לא הוצג כל טעם משכנע שמבסס צורך בשימוע בעל-פה דווקא, חלף שימוע בכתב.

 

דיון והכרעה

8.        לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מזה ומזה, אלו שבכתב ואלו שבעל-פה, הגענו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות. הלכה פסוקה, מושרשת וידועה היא, כי בית משפט זה בשבתו כבג"ץ לא יעמיד עצמו בנעלי הרשות המנהלית. "עקרון הפרדת הרשויות מחייב איפוק שיפוטי, על מנת שלא להסיג את גבולן של רשויות המינהל" (עע"מ 4662/11 מדינת ישראל נ' זוהר (19.6.2012)).

 

           בסעיף 25(ג) לתקנות השיפוט הצבאי נקבע כך: "רשות להפחתת עונש רשאית לשחרר אסיר לפני תום תקופת מאסרו, אם ראתה שהאסיר ראוי לשחרור, ובלבד שתקופת המאסר שריצה האסיר לא תפחת כתוצאה מכך מהתקופה המזערית". הנה כי כן, החלטה על שחרורו המוקדם של אסיר צבאי, מותנית בהתרשמותה של הרשות מכך שהאסיר ראוי לשחרור. הוראת סעיף 26 להוראות הקמצ"ר נתנה סימנים בדבר, פרמטרים שיילקחו בחשבון לצורך בירור השאלה, אם האסיר ראוי לשחרור מוקדם. בתוך כך, נקבע במסגרת סעיף 26(א), כי יש לשקול את מידת מעורבותו של האסיר באירועים חריגים. בענייננו-אנו, קיימות ידיעות מודיעיניות על כך שלביא החדיר סמים לבית הסוהר, ופעל בניסיון להחדיר סמים נוספים. ידיעות מודיעיניות אחרות עסקו במעורבותו של לביא באירועים נוספים בין כתלי בית הסוהר: החזקת סכין, החזקת דוקרן, וסכסוך בין כלואים. ידיעות אלו עמדו בבסיס המלצותיו של קצין המודיעין שלא לשחרר את לביא שחרור מוקדם. לבד מהידיעות המודיעיניות, נתפסו ברשותו של לביא סמים, וכלי עזר לשימוש בסמים, בתוככי הכלא. נסיבות אלו, הביאו את מפקדיו השונים להמליץ שלא להקדים את שחרורו. כמו כן, בעניינו של לביא נפתחה חקירה פלילית באשר לסירובו להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים, וביום 7.5.2019 הוגש נגדו כתב אישום בגין אותם חשדות. משאלו הם פני הדברים, לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתה של רמ"ט אכ"א. החלטתה שלא להקדים את שחרורו של לביא נשקלה כדבעי, והיא נסמכת על מצע מבוסס. יתירה מזאת, סנגורו של לביא העלה לפניה את טענותיו בפירוט, אלו נשקלו על-ידה, ולבסוף – נדחו. במצב דברים זה, אין בידינו לקבל את טענתו של לביא, לפיה לא נשקלו על-ידי רמ"ט אכ"א כלל השיקולים הצריכים לעניין. 

 

9.        אין לכחד, נסיבות חייו של לביא קשות, ודומה כי גם מצבו הנפשי והגופני אינו מן המשופרים. כעולה מפרוטוקול הדיון בבית הדין הצבאי מיום 2.1.2019, נסיבות אלו נלקחו בחשבון על-ידי התביעה בעת גיבוש הסדר הטיעון, ונשקלו גם על-ידי בית הדין בעת גזירת העונש. נסיבות אלו כואבות, אך מקום שבו לביא אינו עושה דבר ממשי כדי להשתקם ולצאת ממעגל העבירה, אלא להיפך, שונה בחטא ומעמיק בו – לא נוכל גם אנחנו לסייע בידו. "הבא ליטהר מסייעין אותו" (בבלי, שבת קד, ע"א). "נקודת המוצא היא כי אסיר אמור לרצות את מלוא תקופת עונשו, ואין בידו זכות מוקנית לקיצור מאסרו. עליו הנטל להראות כי מוצדק לשחררו שחרור מוקדם" (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה, פסקה 13 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (20.7.2009)). משלא עלה בידי לביא להרים את הנטל, כדי להוכיח כי הוא ראוי לשחרור מוקדם, שבים אנו אל נקודת המוצא – ריצוי העונש במלואו.

 

10.      אשר לטענות בדבר הצורך בשימוע בעל-פה, מקובלת עלי עמדת המשיבים, כי על-פי הוראות הדין, בנסיבות דנן ניתן להסתפק בשימוע בכתב. בסעיף 27 להוראות קמצ"ר נקבע במפורש: "ככלל, לאסיר אשר לא אושרה לו הפחתה מלאה, תינתן האפשרות להביע את עמדתו בכתב, בפני מקבל ההחלטה. יש לאפשר לאסיר להיוועץ עם סנגורו טרם הבעת עמדתו" (ההדגשה אינה במקור – נ' ס'). אכן, לא נעלמה מעינינו העובדה שבהוראות הדין הקיימות כיום, קיימים אי אלו פערים באשר לזכות השימוע שמוקנית לאסירים צבאיים שונים. אלא שכפי שציינו המשיבים בתגובתם המקדמית, בימים אלו נערכת עבודת מטה לצורך תיקון חוק השיפוט הצבאי בנוגע להפחתת עונשים בצה"ל (סעיף 18 לתגובה המקדמית מטעם המשיבים). יש להניח, כי העוסקים במלאכה יתנו דעתם על פערים אלו, כמו גם על פערים אחרים שקיימים בין אסירים צבאיים, לבין אסירים 'רגילים', בקשר לבקשות לשחרור מוקדם, ויסדירו נושא זה בצורה בהירה. חוסר בהירות שרר במשך שנים גם באשר לשחרורם המוקדם של אסירים 'רגילים', אולם עם חקיקת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, הוסדר הנושא בצורה בהירה ומקיפה. ראו בהקשר זה דבריו של נ' דגן: "התפתחותו של השחרור המוקדם בישראל מלמדת כי משלביו הראשונים ובמשך שנים ארוכות, הוועדה התנהלה ללא מסגרת חוקית מוגדרת להכוונת שיקול דעתה. בתקופה ממושכת זו השיקולים, הנתונים המזינים אותם ואופי עבודת הוועדה הוסדרו באמצעות שילובם של מקורות מגוונים [...] מצב זה יצר דיסהרמוניה נורמטיבית, עורר קשיי אחידות, הביא לתוצאות פרשניות בלתי סבירות וגרם לקושי חוקתי. הביקורת שנמתחה על מצב זה בפסיקה ובדוח קרפ (1991) הובילו לחקיקת חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001. עיקר חידושיו של החוק נגע לכינוס כלל ההוראות הדנות בשחרור מוקדם למסגרת אחת וקביעת שיקולי הוועדה, והנתונים אותם תשקול, באופן פורמאלי ומוגדר" (נתנאל דגן "שיקולי אינטרס הציבור בהליך השחרור המוקדם" עלי משפט יא 619, 623 (תשע"ד)). יש לקוות, כי הסדר דומה, בשינויים המחוייבים, יֵעשה לגבי אסירים צבאיים.          

 

           אשר על כן, העתירה נדחית.

 

           בנסיבות, לא נעשה צו להוצאות.  

 

           ניתן היום, ‏כ"ג בסיון התשע"ט (‏26.6.2019).

 

 

 

ש ו פ ט

      ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך
6
בש"פ 2436/20
החלטה
07/04/2020
טען מסמכים נוספים