כוכבה דמארי נ. המנהלת המיוחדת | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

כוכבה דמארי נ. המנהלת המיוחדת

רע"א 8370/18
תאריך: 04/08/2019

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  8370/18

 

לפני:  

כבוד השופט נ' סולברג

 

המבקשת:

כוכבה דמארי

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. עו"ד גלית שוקרון, המנהלת המיוחדת

 

2. כונס הנכסים הרשמי

 

3. כלל פנסיה וגמל בע"מ

                                          

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.10.2018 בפש"ר 3291-10-16 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' תמיר

                                          

בשם המבקשת:

עו"ד רונית זווילי

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד דן שטרנפלד

 

בשם המשיב 2:

עו"ד אסף ברקוביץ'

 

בשם המשיבה 3:

עו"ד מיכל לייב; עו"ד אודליה זאב

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 27.10.2018 בפש"ר 3291-10-16 (השופט מ' תמיר), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: דמארי) להשבת כספים שהועברו לקופת הכינוס.

 

2.        תחילתה של השתלשלות העניינים דנן בהלוואה שנטלה דמארי מהמשיבה 3, חברת כלל פנסיה וגמל בע"מ (להלן: כלל), בשנת 2006. ההלוואה הובטחה כנגד שיעבוד כספי קרן הפנסיה של דמארי, שנוהלה על-ידי כלל, ושכוללת רכיב תגמולים ורכיב פיצויי פיטורין. בהחלטה מיום 18.1.2017 ניתן צו כינוס לנכסיה של דמארי, לבקשתה. ביום 7.3.2017 ביקשה כלל מבית המשפט, כי יתיר לה לקזז מתוך כספי התגמולים את חובה של דמארי בגין אי-החזר ההלוואה, וביקשה הנחיות לגבי יתרת כספי התגמולים שעתידה להיוותר לאחר הקיזוז. המנהלת המיוחדת לא התנגדה לקיזוז החוב, ובאשר ליתרת כספי התגמולים ציינה, כי משום שביצוע הקיזוז מחייב את העברת הפוליסה כולה לפדיון מוקדם – יתרת כספי התגמולים לא תֵחשב עוד 'כספים מוגנים' לפי סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה), ולפיכך יש להורות על העברת היתרה לקופת הכינוס. בתגובתה מיום 25.4.2017 הודיעה דמארי, כי היא "מצטרפת לעמדת המנהלת המיוחדת, ובלבד כי כספים שהינם מוגנים עפ"י סעיף 85 לפקודה, לא יועברו לקופה ויוותרו בידי החייבת", וכי "אין לחייבת התנגדות כי כספים שאינם מוגנים יועברו לקופת הכנ"ר על מנת לקדם הליך של תכנית פרעון". ביום 24.5.2017 הוגשה תגובה מטעם הכנ"ר, ובה צוין כי "ככל שלאחר ביצוע הקיזוז יוותרו כספים בידי המחזיקה ואלה יהיו כספים נזילים הרי שיש להעבירם לקופת הכינוס". ההליכים נמשכו, וביום 27.8.2017 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תגובות נוספות מצד דמארי וכלל. ביני לביני, הגיעו המנהלת המיוחדת וכלל להסכמות באשר לסכום שיקוזז מכספי התגמולים; ביום 27.9.2017 הודיעו על הסכמות אלו, ובגדרי ההודעה האמורה, ביקשה המנהלת המיוחדת מבית המשפט להורות על העברת יתרת כספי התגמולים לקופת הכינוס. בהחלטה מיום 6.10.2017, קבע בית המשפט "כמבוקש".

 

3.        אחר הדברים האלה, הגישה דמארי ביום 7.12.2017 "בקשה להשבת כספים שנלקחו בניגוד לסעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל", בגדרה הלינה על קיזוז החוב מכספי התגמולים, להבדיל מכספי הפיצויים, ועל ניכוי המס בגין פדיון כספים אלו; בהמשך, ביום 1.1.2018, הגישה דמארי "בקשה להשבת כספים שנלקחו ו/או מומשו בניגוד לכל דין", זאת לדבריה לאחר שנודע לה כי יתרת כספי התגמולים הועברו, לאחר קיזוז החוב, לקופת הכינוס. בהחלטה מיום 8.2.2018, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של דמארי, נוכח אי-הגשת תגובה מטעמה במועד שנקבע לכך; יחד עם זאת, בו ביום נעתר בית המשפט לבקשתה של דמארי למתן ארכה לשם הגשת תגובתה. בפועל, הדיון בבקשתה של דמארי נמשך על פני 8 חודשים נוספים, שבמהלכם נתבקשו פעמים רבות תגובות ותשובות נוספות מכל הצדדים המעורבים; גם עמדת הכנ"ר נתבקשה, מתוך הכרה בכך שהסוגיה הנדונה היא "עקרונית ורוחבית" (החלטה מיום 12.4.2018). בסופה של השתלשלות העניינים המתוארת, בהחלטה מיום 27.10.2018, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדתה של המנהלת המיוחדת, וקבע כי הבקשה היא במהותה ערעור על החלטותיו מיום 6.10.2017 ו-8.2.2018, מקום שלא הוגש עליהן ערעור בדרך המקובלת. נקבע, כי "מדובר בהחלטות חלוטות אשר לגביהן לא הוגשו הליכי ערעור בגינן. על כן דין הבקשה להידחות. יחד עם זאת ניתן להתייחס לעניין זה בדיון הקרוב בעת גיבוש תכנית הפירעון ובהתאם" (החלטה מיום 27.10.2018). אציין, כי בהחלטה מיום 18.12.2018, הוכרזה דמארי פושטת רגל, והמנהלת המיוחדת נתמנתה כנאמנת על נכסיה.

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

 

עיקרי טענות הצדדים

4.        בבקשתה טוענת דמארי, כי ההחלטה מיום 27.10.2018 מנוגדת להלכה שנפסקה בע"א 7114/09 בן עמי נ' רבין (9.5.2012), ומחטיאה את תכליתו הסוציאלית של סעיף 85 לפקודה. נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה כשהורה על העברת יתרת כספי התגמולים לקופת הכינוס, מקום שדמארי התנגדה במפורש בתגובתה מיום 25.4.2017 להעברת הכספים, הנחשבים מוגנים לפי סעיף 85 לפקודה. הודגש, כי גם לעמדת הכנ"ר, בתגובתו מיום 6.5.2018 לפני בית המשפט המחוזי, אין לראות בהסכמתו של חייב לפדיון מוקדם לשם קיזוז חוב הנובע מהלוואה, כהסכמה כללית לפדיון מוקדם של כלל הכספים הצבורים. עוד נטען, כי לא היה מקום לבצע את הקיזוז מכספי התגמולים, אלא מכספי הפיצויים. משכך, ובפרט לאחר שנתבקשה ונתקבלה עמדת הכנ"ר, כמו גם תגובות רבות מכל הצדדים, והדברים נדונו לגופם – לא היה מקום לדחות את הבקשה מן הטעם שמדובר בהחלטות חלוטות, ובכך לסתום את הגולל על דיון מהותי בסוגיה.

 

           בהחלטה מיום 3.2.2019 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה מטעם המשיבים, והפניתי את תשומת לבם לפסק הדין העקרוני שניתן לאחרונה בע"א 1057/18 עברון נ' ורדי (23.1.2019) (להלן: עניין עברון), אשר עוסק בסוגיה שעולה בנדון דידן.

 

5.        בתשובתה טוענת המנהלת המיוחדת, כי הבקשה דנן, חרף העובדה שהוגשה ביחס להחלטה שניתנה ביום 27.10.2018, היא במהותה ניסיון לערער או להביא לעיון חוזר בהחלטותיו של בית המשפט מיום 6.10.2017 ומיום 8.2.2018, שהפכו חלוטות זה מכבר. על טיעון זה נשענת גם התייחסותה של המנהלת המיוחדת להלכה שנפסקה בעניין עברון. לדידה, אמנם יש בעניין עברון כדי לקבוע את המדיניות שבדרכה יש לילך מעתה ואילך – אך אין בה כדי לבטל או לשנות החלטות שכבר ניתנו והפכו חלוטות, כפי מצב הדברים בענייננו. בהתאם לעמדת הפסיקה שנהגה בעת מתן ההחלטות הרלבנטיות, משעה שהסכים חייב לפדיון מוקדם של חלק מכספי התגמולים לשם קיזוזם, יש לראות את הפוליסה כולה כאילו הועמדה לפדיון מוקדם על יסוד הסכמת החייב, שבכך ויתר למעשה על הגנת סעיף 85(1א) לפקודה. עוד נטען, כי ב'מעשה עשוי' עסקינן, שכן יתרת הכספים הפנסיוניים הועברה לקופת הכינוס עוד ביום 18.12.2017, ואף שולם מס בגין פדיונם, שאותו אין אפשרות להשיב. לשיטת המנהלת המיוחדת, ממילא במצב דברים זה השבת הכספים לא תמלא אחר תכליתו הסוציאלית של סעיף 85 לפקודה, שכן ענייננו במצב שבו 'את הנעשה אין להשיב' –משום שלא יתאפשר להשיב את הכספים לתכנית חיסכון פנסיונית מקום שהם כבר נפדו.

 

6.        הכנ"ר טוען בתשובתו, כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל. לפי ההלכה שנקבעה בעניין עברון, מבהיר הכנ"ר, הגנתו של סעיף 85(1א) איננה פוקעת ביחס למלוא כספי התגמולים מקום שהחייב מסכים לביצוע קיזוז מתוכם לצורך פרעון הלוואה. אשר לתחולתה של הלכת עברון על ההחלטות דנן, שניתנו לפני קביעתה – נטען, כי נקודת המוצא העקרונית בשיטתנו היא תחולה רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית של הלכות שיפוטיות חדשות. הובהר, כי עובר להלכת עברון לא שרר מצב משפטי ברור שעליו הסתמכו בעלי דין, ולפיכך "כל שעשה בית משפט זה בעניין עברון הוא הבהרת הדין החל על יתרת הכספים אשר נותרו בקופת הגמל לאחר קיזוז ההלוואה" (פסקה 12 לתשובת הכנ"ר); במצב דברים זה, אין בנמצא טעם טוב לסטות מברירת המחדל שהיא תחולה רטרוספקטיבית של ההלכה גם בנדון דידן. הודגש, כי גם אם עסקינן בהחלטות חלוטות, לבית המשפט של פשיטת רגל נתונות סמכויות רחבות וייחודיות לעיין מחדש בכל צו שנתן, לבטלו או לשנותו, בהתאם לסעיף 181 לפקודה. בהקשר זה הוטעם, כי סמכות דומה הוקנתה גם בסעיף 279(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון). הובהר, כי סמכות זו, הן לפי הפקודה, הן לפי חוק חדלות פירעון, היא רחבה במיוחד, ונתונה גם ביחס לשינוי צווים שיפוטיים שניתנו ושהפכו מאז חלוטים.

 

7.        בתשובתה של כלל נטען, כי לא היה מקום לצרפה כמשיבה לבקשה דנן, שכן גורלה של יתרת כספי הפנסיה לאחר ביצוע הקיזוז איננה מעניינה. הובהר, כי ניתן יהיה להחזיר את יתרת כספי התגמולים שהועברה לקופת הכינוס להמשך צבירה אצל כלל, אולם אין ביכולתה של כלל להשיב את המס שנוכה בעת פדיון הפוליסה.

 

דיון והכרעה

8.        בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כפי שאפרט להלן, דין הערעור להתקבל.

 

9.        לשיטת המנהלת המיוחדת, הערעור במהותו מוסב על ההחלטות מיום 6.10.2017 ומיום 8.2.2018, שהפכו חלוטות זה מכבר. אין בידי לקבל טענה זו. מושא הערעור דנן הוא ההחלטה מיום 27.10.2018, אשר חותמת השתלשלות ארוכה של הליכים, שבאה בעקבות אופן ישומה של ההחלטה מיום 6.10.2017. תחילתה של ההשתלשלות האמורה בבקשתה של דמארי, מיום 7.12.2017, להשבת כספים שלשיטתה הועברו שלא כדין לקופת הכינוס (להלן: בקשת ההשבה). ההחלטה מיום 8.2.2018 ניתנה במסגרת ההשתלשלות האמורה, ונועדה במקור לסיים את ההתדיינות בבקשת ההשבה – מחמת אי-הגשת תגובה על-ידי דמארי במועד שנקבע לכך. אולם, בו ביום נעתר בית המשפט לבקשת ארכה מטעם דמארי להגשת התגובה המדוברת. משעשה כן, המשיך בית המשפט לדון בבקשה לגופה. במסגרת זו, בית המשפט הורה על הגשת תגובות מטעם הצדדים לא פחות מ-9 פעמים, במשך כ-8 חודשים; זיהה את הסוגיה הנדונה כ"עקרונית ורוחבית", ובהתאם ביקש את עמדת הכנ"ר ביחס אליה (החלטה מיום 12.4.2018). צא ולמד, ההתדיינות בבקשה גופה נמשכה זמן רב לאחר ההחלטה מיום 8.2.2018. בנסיבות אלו, הרי שאין לומר כי החלטה זו הביאה את ההתדיינות בבקשה לסיומה. ההחלטה שעשתה כן היא זו שניתנה ביום 27.10.2018; היא אשר סיימה את ההתדיינות בהעברת יתרת כספי התגמולים לקופת הכינוס, לאחר שהצדדים ובית המשפט נדרשו לסוגיה גופה, לפני ולפנים, משך חודשים רבים. על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

 

10.      לעיצומם של דברים, אין חולק כי ענייננו בכספי תגמולים, אשר מפאת תכליתם וחשיבותם לעתידו של החוסך זכו למעמד מיוחד בחוק. כך, נקבע בסעיף 25(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005 (להלן: חוק קופות גמל), כי אין לשעבד כספים אלו, למעט במצבים מסוימים המנויים שם. חריג לאיסור האמור נמצא בתקנה 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), התשע"ב-2012, המתיר לגוף מוסדי לתת הלוואה למבוטח, כנגד הכספים המצויים בקופת הגמל. במצב דברים זה, הכספים מהווים מעין בטוחה להחזר ההלוואה, שכן מקום שהמבוטח מבקש להקדים את תשלום כספי התגמולים, מובטח למלווה כי הם ישמשו קודם כל לפרעון ההלוואה (ראו רע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של השופט (בדימ') י' דנציגר (10.4.2018); אשר לשאלה האם מדובר ב'שעבוד', ולפיכך בחריג להוראת סעיף 25 לחוק קופות גמל, ראו עניין עברון, פסקה 13). נדבך נוסף של הגנה על כספים אלו מצוי בסעיף 85(1א) לפקודה, המאפשר לפדותם – כולם או מקצתם – אך ורק באישור בית המשפט. לצד האמור קובע הסעיף, כי "אם כספי קופת הגמל הינם למטרת קצבה, וטרם הגיע המועד לתשלומם כקצבה, לא יורה בית המשפט על העברתם לנאמן". יוער, כי מקום שהחייב הוא שמבקש מבית המשפט לאשר את פדיון הכספים המוגנים על מנת לפרוע את ההלוואה, אין מניעה ליתן אישור לקיזוז כאמור (עניין פינצב, פסקה 28 לפסק דינו של השופט (בדימ') י' דנציגר; פסקה 3 לפסק דינו של השופט ד' מינץ).

 

11.      בהינתן שילובן של הגנות אלו, עלתה בפסיקה השאלה שהיא גם עיקר ענייננו: כספים מוגנים שועבדו כנגד הלוואה; החייב מסכים כי מן הכספים המוגנים יקוזז חובו האמור. האם יש בהסכמתו זו כדי 'לפרוץ' את הגנת סעיף 85(1א) לכל רוחב השדרה, קרי, ביחס למלוא כספי התגמולים – או שמא יוגבל הוויתור על ההגנה האמורה רק כלפי החלק שהחייב הסכים לקיזוזו? כאמור, לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור דנן, ובטרם ביקשתי את תשובות הצדדים, ניתן פסק הדין בעניין עברון, שבו נדונה שאלה זו, והוכרע בה כדלקמן:

 

"מקום בו המבטח-המלווה קיזז חלק מחוב ההלוואה מכספי התגמולים, אין בכך כדי להסיר את ההגנה החלה על כספים אלה מכוח סעיף 85(1א) לפקודת פשיטת הרגל; ואין בנכונותו של החייב לשעבד את הפוליסה לטובת המבטח-המַלווה, משום ויתור מכללא מצדו על ההגנה העומדת לכספים אלו כלפי יתר הנושים. במילים אחרות, ה'ויתור' של החייב הוא צר וממוקד. הוא נעשה כלפי המבטח-המַלווה בלבד, לטובת החזר ההלוואה בלבד הלוואה שמן הסתם לא היה מקבל אילולא שימשה הפוליסה כבטוחה להלוואה והכל בהתאם להוראות החוק והתקנות המאפשרות זאת" (עניין עברון, פסקה 45).

 

           נפסק, בין היתר, כי פרופוזיציה זו – הרואה בשעבוד ויתור מלא – איננה עולה בקנה אחד עם התכלית הסוציאלית שבבסיס ההגנה על כספי התגמולים – שהרי אין טעם של ממש לקשור בין ויתורו של החייב על ההגנה ביחס לחלק מכספי התגמולים שקיזוזם מתבקש, לבין תחולתה של ההגנה ביחס לשאר חסכונותיו (ראו שם, פסקה 39). צא ולמד, יש לדחות את הטענה שלפיה הסכמתה של דמארי לקיזוז חובה כלפי כלל, שמקורו בהלוואה שנטלה – מצדיקה את הסרת ההגנה ביחס למלוא כספי התגמולים.

 

12.      אשר לתחולתה של הלכת עברון בנדון דידן: כידוע, ברירת המחדל באשר לתחולתה של הלכה שיפוטית היא תחולה רטרוספקטיבית, על כל עניין שטרם ניתן בו פסק דין חלוט, לצד תחולה פרוספקטיבית, לעתיד. בית המשפט יכול להורות על תחולה פרוספקטיבית-בלבד של הלכה, אך הדבר הוא בבחינת החריג; תנאי להוראה שכזו, הוא כי יתקיים צורך להגן על אינטרס ההסתמכות של מי שכלכל צעדיו על בסיס המצב המשפטי ששרר עובר להלכה החדשה (רע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1) 126 (2006); ע"א 6407/14 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כרמיאל נ' מסרי (24.5.2018)). אמת נכון הדבר, הגם שתחולתה של הלכה חדשה היא רטרוספקטיבית – אין בכוחה לשנות מוכנית החלטות שכבר הפכו חלוטות. אולם, כאמור לעיל, לדידי זהו איננו מצב הדברים בענייננו. מושא הערעור דנן הוא ההחלטה מיום 27.10.2018, והלכת עברון נקבעה בזמן שהנדון דידן עודנו תלוי ועומד בבחינה ערעורית. משלא נקבע אחרת בעניין עברון, ברירת המחדל חלה גם ביחס להלכה שנקבעה במסגרתו. ממילא, גם לגופם של דברים, כפי שהטעים הכנ"ר בטיעוניו לפנַי, לא התקיימה הלכה ברורה עובר לעניין עברון בשאלה שהוכרעה במסגרתו; ולא הובא לפנַי טעם טוב שבהסתמכות, שעשוי להצדיק תחולה פרוספקטיבית בלבד של ההלכה שנקבעה.

 

13.      עדיין נותרה השאלה, האם מלכתחילה היה מקום להורות על ביצוע הקיזוז מכספי התגמולים, או שמא צריך היה לעשות כן מכספי הפיצויים? בעניין עברון ישנה התייחסות עקרונית לשאלה זו, אולם היא נותרה ב'צריך עיון' (פסקה 16). הנדון דידן מעורר לכאורה שאלה זו, אלא שבנסיבות דומה כי לא ניתן לדון ולהכריע. דמארי טענה אמנם כי צריך היה לקזז את ההלוואה מכספי הפיצויים, אולם עשתה כן בשולי הדברים, בשפה רפה, מבלי לפרט על אודות טיב הזכויות שהוקנו לכלל בגדרי הסכם ההלוואה, ומבלי שהובאה עמדת המעסיק (הנדרשת לכאורה בנסיבות העניין, שכן דמארי עודנה מועסקת אצל אותו מעסיק, וזכותה בכספי הפיצויים טרם נתגבשה). ממילא לא זכתה טענתה להתייחסות של ממש בתשובות המשיבים. אינני מביע עמדה לגופם של דברים. דמארי רשאית לפעול בנושא כראות עיניה – אם בדרך של פנייה למשיבים, אם בדרך של הגשת בקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי (ומכל מקום, מוטב להקדים פנייה למשיבים בטרם הגשת בקשה לבית המשפט).

 

14.      סוף דבר: הערעור מתקבל. כספי התגמולים שהועברו לקופת הכינוס, יוחזרו להמשך צבירה אצל המשיבה 3.

 

           אשר למס שנוכה מן הכספים שנפדו, בהתחשב בכך שפדיון קופת הגמל הוא אירוע מס שלא צריך היה להתקיים, הרי שיש לפנות בעניין זה לרשויות המס לשם קבלת החזר. דמארי תוכל להגיש לבית המשפט המחוזי בקשה מתאימה למתן הוראות, על מנת שיקבע פרטים ברורים בדבר אופן הפנייה לרשויות המס. 

 

           בנסיבות העניין, על אף התוצאה אליה הגעתי, לא אעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏ג' באב התשע"ט (‏4.8.2019).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים