י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ. אלסטום ישראל בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ. אלסטום ישראל בע"מ

רע"א 5958/20
תאריך: 22/10/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  5958/20 - א'

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקשת:

י.ד. עשוש תשתיות בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. אלסטום ישראל בע"מ

 

2. בנק דיסקונט לישראל בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) בהפ"ב 25058-12-19 מיום 16.8.2020

 

בשם המבקשת:

עו"ד אלי כהן; עו"ד ניר קידר; עו"ד שי צ'רני

 

בשם המשיבה 1:

עו"ד זוהר לנדה; עו"ד מורן ביקל;

עו"ד עמיחי טסלר

 

בשם המשיב 2:

עו"ד גילי שפירא

 

 

החלטה

 

           לפנַי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ג' גונטובניק) בהפ"ב 25058-12-19 מיום 16.8.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לסעד זמני המונע חילוטה של ערבות בנקאית אוטונומית אותה העמידה לטובת משיבה 1 (להלן: המשיבה).

 

הרקע לבקשה

1.            ברקע להליך, התקשרות בשני הסכמי קבלנות משנה. האחד מיום 16.6.2015 והשני מיום 18.1.2016. ההסכמים נערכו בין המבקשת למשיבה, לצורך ביצוע עבודות הנדסה אזרחיות בפרויקט שנועד להביא להקמת תחנת כוח סולארית בנגב על פני שטח של 2,400 דונם. התמורה הועמדה על סך של כ-40,000,000 ש"ח במסגרת ההסכם הראשון ועל סך של כ-14,000,000 ש"ח במסגרת ההסכם השני. בשני ההסכמים התחייבה המבקשת להעמיד ערבויות בנקאיות אוטונומיות לצורך הבטחת התחייבויותיה. בסעיף 10.1 בשני ההסכמים, נקבע כי החובה להאריך את הערבויות הבנקאיות מוטלת על המבקשת, ואם לא תעשה כן, תהיה המשיבה זכאית לממשן.

 

2.            בהמשך לכך, המבקשת העמידה שתי ערבויות בנקאיות, ערבות אחת לכל הסכם. הראשונה על סך של 4,174,950 ש"ח והשנייה על סך של 1,557,547 ש"ח, אשר הוארכו מעת לעת (להלן: הערבות הראשונה ו-הערבות השניה). ברם, בשלב מסוים עלו היחסים בין הצדדים על שרטון. המשיבה טענה כי המבקשת ביצעה עבודה רשלנית ולקויה שהסבה לה נזקים, וביקשה לממש את הערבויות הבנקאיות. המבקשת מצדה ביקשה למנוע צעד זה, והגישה בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו מניעה שימנע את המימוש. לאחר שהתקיים דיון בבקשה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 18.2.2019. נקבע בהסכם הפשרה כי הצדדים מסכימים לקיים הליכי גישור בינלאומי, תחת כללי ה-ICC (International Chamber of Commerce), בנוגע למחלוקות השונות שהתגלעו ביניהם, שאינן מענייננו. עוד סוכם על הותרת הערבויות הבנקאיות על כנן. אם כי הוסכם בסעיף 2.2 להסכם כי יצומצם טווח המקרים שבהם תוכל המשיבה לפעול למימושן. וכך קובע סעיף 2.2 במלואו:

 

"Following the Bonds Withdrawal, GE shall only exercise the Bonds (i) if a court and/or tribunal issues an award or decision resulting in a net payment to GE from Ashush for damages to GE pursuant to or in connection with the Project Agreements and Ashush fails to promptly make payment thereof to GE - and in an amount up to such net payment, or (ii) in the event that Ashush fails to renew a Bond in accordance with the provisions of the Project Agreements."

 

           הצדדים נחלקו בפרשנות סעיף זה, אך בשלב זה ניתן כבר לומר, כי במסגרת הסעיף צומצמה האפשרות הנתונה בידי המשיבה לפעול לחילוט הערבויות, רק בהתקיים אחד משני המצבים המוזכרים בסעיף: האחד, אם יינתן פסק בוררות או פסק דין שייקבע כי על המבקשת לשפות את המשיבות על הנזקים שנגרמו לה בקשר להסכמים; השני, אם המבקשת לא תאריך "ערבות" בהתאם להסכמים בין הצדדים בקשר לפרויקט. אלא שבכך לא תמו תלאות הדרך מכיוון שגם לאחר שנחתם הסכם הפשרה לא הצליחו הצדדים ליישב את ההדורים ביניהם.

 

3.            ביום 15.9.2019 פקעה הערבות הראשונה ולא הועמדה במקומה ערבות בנקאית אחרת. הליכי גישור לא צלחו, וביום 4.12.2019 ביקשה המשיבה לממש את הערבות הבנקאית השנייה שנותרה והמבקשת מצדה הגישה ביום 9.12.2019 בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני. באותו יום ניתן צו ארעי. בדיון שהתקיים בבקשה, הצדדים נחלקו בשאלה אם מדובר ב"ערבויות צולבות", היינו אם ניתן לחלט ערבות אחת בשל פקיעתה של אחרת, ובפרשנות הסכם הפשרה וסעיף 2.2 שבו.

 

4.            ביום 16.8.2020 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. ראשית צוין כי על פי ההלכה, מניעת חילוט ערבות בנקאית תיעשה רק בהתקיים אחד מהחריגים המצומצמים והנדירים אשר יכולים להצדיק זאת. באשר לטענת המבקשת כי בעקבות הסכם הפשרה הפכו הערבויות האוטונומיות לכדי ערבויות מותנות, קבע בית המשפט כך:

 

"בענייננו צודקת המבקשת בטענתה שהצדדים סטו מהדינים הכלליים של הערבות הבנקאית האוטונומית. נוכח המחלוקת הקודמת ביניהם הם הגיעו לפשרה, ולפיה רק בהינתן שני מקרים ניתן יהיה לממש הערבויות. מכאן שמדובר בערבויות מותנות. זוהי האמת, אך לא כל האמת. גם לאחר הסכם הפשרה וגם לאחר שגובש סעיף 2.2 שהוזכר לעיל, עדיין לא ויתרה המשיבה על האפשרות לממש בקלות את הערבויות, באופן הפוטר אותה מהצורך להתגבר על טענות כאלה ואחרות ביחס לעסקת היסוד. אכן, כוחה לממש את הערבויות צומצם משמעותית, אך עדיין עמד לרשותה מנגנון נוח למימוש במידה והתרחש אחד מאירועי המימוש, כפי שאלה הוגדרו על ידי הצדדים. מכאן שחל צמצום בהיקף הפרישה של דיני הערבות הבנקאית האוטונומית אך לא עד כדי איון."

 

           בהתחשב בקביעה זו, בית המשפט לא מצא כי יש בסיכויי ההליך העיקרי כדי לתמוך בבקשה. בית המשפט הבהיר כי על פני הדברים פרשנותה של המשיבה באשר להוראות הסכם הפשרה עדיפה על פני פרשנות המבקשת, כאשר ניכר כי הצדדים התייחסו בסעיף 2.2 להסכם הפשרה לשתי הערבויות כמכלול, כאשר הוסכם כי שתיהן יועמדו למימוש במקרה שבו לא תוארך אחת מהן. עוד נקבע כי פרשנותה של המבקשת – על פיה לא ניתן לממש את הערבות האחת בגין פקיעתה של האחרת – אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי ועומדת בניגוד להגינות המסחרית. זאת בין היתר בהתייחס לכך שהסכם הפשרה הטיל על המבקשת את האחריות להאריך את הערבויות, ואין הגיון בכך שלא תיוותר בידי המשיבה סנקציה לחילוט הערבות השניה, כאשר הערבות הראשונה פקעה בשל אי-חידושה על ידי המבקשת. כך גם נמצא כי על פני הדברים לא מתקיים במקרה זה אחד מהחריגים המצדיקים שלילת מימוש הערבות, אף כי המשיבה פעלה למימוש הערבות בד בבד עם הליכי הגישור שהתקיימו במקביל. ייתכן שהמשיבה צריכה הייתה לפעול אחרת, אך לא נמצא כי הדבר עולה כדי חוסר תום לב קיצוני. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, נוכח הנטל הכבד המוטל עליה, בהתחשב באופיה של הערבות הבנקאית האוטונומית.

 

           מכאן לבקשה שלפנַי.

 

תמצית טענות הצדדים

5.            לטענת המבקשת, שגה בית המשפט באופן יישום כללי הפרשנות המקובלים בדיני חוזים, תוך שהוא התעלם מראיות ברורות שהובאו לפתחו ביחס לכוונת הצדדים בקשר להסכם הפשרה. עוד שגה בית המשפט באופן ניתוח ההיגיון המסחרי, אשר לטענת המבקשת תומך דווקא בפרשנותה את הוראות ההסכם, על פיה מדובר בערבויות שאינן צולבות. היינו, כי לא ניתן לממש את הערבות השנייה בגין אי-הארכת הערבות הראשונה. בית המשפט גם שגה בניתוח המצב העובדתי, שכן בהחלטתו התבסס על ההנחה השגויה שעל המבקשת הוטלה האחריות לחידוש הערבויות, בעוד שהיה על המשיבה לעשות כן. בנסיבות אלו, לא היה מקום להטיל על המבקשת נטל כבד להוכחת התקיימות "חריג הנסיבות המיוחדות" לעניין מניעת חילוט הערבות. בכל מקרה די בחוסר תום ליבה של המשיבה, אשר פעלה לחילוט הערבות במהלך הליך הגישור בין הצדדים, כדי להוות נסיבה חריגה המצדיקה מניעת חילוט הערבות. זאת בוודאי במקרה זה, שבו בית המשפט קבע כי הערבות השנייה אינה עוד ערבות אוטונומית. על כן בנסיבות העניין יהיה זה נכון וצודק למנוע את חילוטה. יצוין כי חרף האמור, טענה המבקשת כי על אף שסברה במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי כי מדובר בערבויות בנקאיות מותנות, שאינן אוטונומיות עוד, כעת יש לקבל את פרשנותה לסעיף 2.2 להסכם הפשרה כי מדובר בערבויות שהן אוטונומיות, אך אינן צולבות. בנוסף לכל האמור, הלינה המבקשת על התנהלות המשיבה אשר לטענתה במשך השנתיים האחרונות פועלת ללא לאות להביא לחילוט שלא כדין של הערבויות.

 

6.            מנגד, המשיבה בתשובתה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי בהדגישה כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בענייני סעדים זמניים הינה מצומצמת ותיעשה במקרים חריגים בלבד. אין מקום להרהר אחר החלטת בית המשפט המחוזי שחישב באופן נכון את סיכויי ההליך והעדיף את פרשנות המשיבה להוראות הסכם הפשרה, על פני פרשנות המבקשת. אין מחלוקת אמיתית כי מדובר בערבות בנקאית אוטונומית כאשר מנוסח הערבות עולה כי הבנק נדרש לממשה ללא כל תנאי, מבלי שנדרשת הכרעה במחלוקות אשר מקורן בעסקת היסוד. גם צדק בית המשפט בקבעו כי מדובר בערבויות "צולבות", ואין מקום לטענת המבקשת כי בית המשפט התעלם בהחלטתו מנסיבות כריתת הסכם הפשרה. כמו כן, בית המשפט המחוזי מצא כי מאזן הנוחות גם הוא אינו נוטה לטובת המבקשת, כאשר המבקשת כלל לא ביקשה לערער על קביעה זו במסגרת הבקשה דנן.

 

7.            משיב 2, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, המחזיק בכספי הערבות הבנקאית הבהיר כי הוא אינו צד לסכסוך בין המבקשת למשיבה ועל כן יכבד כל צו שיינתן בהקשר זה על ידי בית המשפט.

 

דיון והכרעה

8.            דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כי יש בטענות המבקשת כדי להצדיק מתן רשות ערעור. ככלל, רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית במתן סעדים זמניים, וזאת לאור התרשמותה הבלתי אמצעית מהצדדים, מטענותיהם וראיותיהם (ראו למשל לאחרונה: רע"א 5302/20 קבוצת אלירן בע"מ נ' שלם, פסקה 12 (27.8.2020); רע"א 6178/20 אהרן נ' קלוטילד, פסקה 6 (7.9.2020); רע"א 5488/20 אעמר נ' דיאב, פסקה 11 (1.10.2020)). לא מצאתי כי יש בנסיבות מקרה זה כדי להצדיק התערבות כאמור.

 

9.            במוקד ענייננו עומדת ערבות בנקאית שהיא בעיקרו של דבר "אוטונומית". הפסיקה הכירה בשני מאפיינים המייחדים את הערבות הבנקאית האוטונומית מן הערבות הרגילה: "עיקרון העצמאות" ו"עיקרון ההתאמה". מאפיינה העיקרי של הערבות הבנקאית האוטונומית מתבטא במאפיין הראשון, ה"עצמאות" שבה, ביחס לעסקת היסוד. בעוד שערבות רגילה תלויה בחיוב העיקרי שבין הצדדים לעסקת היסוד וטפלה לו, מתאפיינת הערבות הבנקאית האוטונומית במידת ניתוקה מעסקת היסוד שבין החייב, יוזם הערבות, לבין הנושה-המוטב (ע"א 151/89 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מ.ג ברין ובניו בע"מ, פ"ד מו(4) 101 (1992); ע"א 3130/99 שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ, פ"ד נח(3) 118, 130 (2004) (להלן: עניין שובל)). עצמאותה של הערבות האוטונומית היא כה רבה, עד כי סווגה בפסיקה כ"התחייבות לשיפוי" בה מדבר סעיף 16 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 (ע"א 529/78 איליט בע"מ נ' אלקו חרושת אלקטרו מיכנית ישראלית בע"מ, פ"ד לד(2) 13, 18-17 (1979); רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פסקה 20 (25.10.2007); ע"א 1062/09 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ד"ר ברוך בינר, פסקה 10 (27.3.2012)).

 

10.         מאפיין ה"עצמאות" בערבות האוטונומית הוא מושג יחסי, שתוכנו עשוי להשתנות ממקרה למקרה. ככל שיפחתו הטענות שניתן להעלות נגד הערבות הבנקאית, בהסתמך על עסקת היסוד, כך תהיה הזכות "עצמאית" או "אוטונומית" יותר (עניין שובל, עמ' 132; דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך ב', עמ' 1140 (מהדורה שלישית, 2017)). על מידת ניתוקה של הערבות מעסקת היסוד ניתן ללמוד מכתב הערבות. וכפי שנקבע בעניין שובל:

 

"לעתים עצמאות הערבות לא תהיה מוחלטת, אלא מימושה יותנה בקיום תנאים מסוימים, חוזיים או אחרים... לעתים כתב הערבות האוטונומי עשוי לשקף התחייבות המנותקת מעיסקת היסוד, המבודדת אותה לחלוטין ממערכת היחסים שבין הצדדים לעיסקה. וכך, בין "ערבות רגילה" לבין "התחיבות לשיפוי" עשויים להתגבש הסדרי כלאיים כאלה ואחרים – הכול על פי התוכן והאופי שבחרו הצדדים לשוות לערבות שניתנה ביניהם." (שם, עמ' 132).

 

 

           מידת העצמאות של הערבות צריכה אפוא להיבחן בהתאם לנסיבות העניין המשתנות ממקרה למקרה. ברם, "ההלכה הפסוקה נוטה לדעה כי מקום שהצדדים נזקקים לערבות בנקאית, הנחה כי הם מבקשים לשוות לה אופי עצמאי, אלא אם עולה בבירור מתוכנה כי התכוונו לראותה כערבות רגילה, שהחיוב על פיה יקום או ייפול על פי חיובי עסקת היסוד" (שם, עמ' 135).

 

11.         כאמור, לצד עיקרון העצמאות, מאופיינת הערבות הבנקאית האוטונומית גם ב"עיקרון ההתאמה", המבטיח כי מימוש כספי הערבות ייעשה רק בהתקיים התנאים הקבועים בכתב הערבות. עקרון ההתאמה מחייב את קיומם הדווקני של תנאי הערבות האוטונומית כתנאי מוקדם למימושה (ע"א 11123/03 ט.ש.ת. חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקה 8 (2.10.2005); עניין שובל, עמ' 133-130; ראו גם: אברהם וינרוט ערבות בנקאית 93-83, 193-183 (מהדורה שניה מורחבת, 2010)).

 

12.         ערבות בנקאית אוטונומית מתאפיינת אפוא בכך שניתן לממשה ללא תלות בעסקת היסוד, ובהתאם לתנאים הקבועים בכתב הערבות. מדובר בבטוחה עצמאית אשר נועדה לספק וודאות ויציבות ללא צורך בניהול הליכים משפטיים סבוכים (רע"א 8690/18 שירותי בריאות כללית נ' אקורד מ. את פ. בע"מ (בפירוק), פסקה 8 (20.3.2019); רע"א 7708/19 מטרופוליס (פ.א.א) 2011 יזמות אורבנית בע"מ נ' א. דורי בניה בע"מ, פסקה 10 (2.1.2020)).

 

13.         על מנת לשמור על כוחו של כלי מסחרי זה, הכלל הוא כי רק תרמית חמורה או "נסיבות מיוחדות" המפורשות באופן צר, יצדיקו התערבות שיפוטית בעצמאותה של הערבות (רע"א 7972/17 א.דורי בניה בע"מ נ' גינדי החזקות פרויקט המשתלה בע"מ, פסקה 4 (9.11.2017); רע"א 137/16 רדוויל בע"מ נ' בתאור תעשיות אלקטרוכימיות בע"מ, פסקה 4 (13.1.2016)). בגדר נסיבות מיוחדות אלה נכללת התנהגות שרירותית של המוטב בדרישת הפירעון, חוסר תום לב קיצוני ובולט או התנהגות המונעת משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (רע"א 2502/13 האחים שגראוי ייזום ובנייה בע"מ נ' גינדי החזקות דירות יוקרה בע"מ, פסקה 7 (14.4.2013)).

 

14.         בענייננו, יש להעמיד תחילה את הדברים על דיוקם. לטענת המבקשת, בית המשפט המחוזי קבע כי הערבות השנייה איננה אוטונומית. ברם, לא כך הם פני הדברים. בית המשפט המחוזי הבהיר כי הגם שצומצם במסגרת הסכם הפשרה טווח המקרים בהם ניתן לממשה, הרי שהצמצום לא איין את מאפייניה העצמאיים לחלוטין.

 

15.         ואכן במסגרת הסכם הפשרה, אפשרות מימוש הערבות הבנקאית אכן צומצמה כאמור לשני מקרים. האחד, למקרה שבו יינתן פסק בוררות או פסק דין, שייקבע כי על המבקשת לשפות את המשיבות בגין נזקיה; והשני למקרה שבו לא תאריך המבקשת "ערבות". עניינו של התנאי הראשון אינו עומד במרכז דיוננו, שכן המחלוקת בין הצדדים היא בעיקר באשר להתקיימותו של התנאי השני. אם כי יש לציין כי יש בתנאי הראשון משום גריעה מעצמאותה של הערבות הבנקאית. זאת מפני שהתלות שיצרו הצדדים בין מימוש הערבות לבין מתן הכרעה במנגנון התדיינות חיצוני, בית משפט או בוררות, יש בה משום כרסום ממשי בעיקרון האוטונומיה (וראו: רע"א 2494/02 כפיר קבלנות בנין בע"מ נ' גזית ושחם חברה לבנין בע"מ (16.4.2002); רע"א 7473/03 צוותא חב' לשיכון ובניה בע"מ נ' צמנטכל הנדסה וייזום צפון בע"מ (30.3.2004)). מכאן אפוא, כי ניסיונה של המשיבה לפעול לחילוט הערבות השנייה, ככל שהיא נשענת על הפרת התחייבויות המבקשת (וזאת במנותק משאלת אי הארכת הערבות הראשונה), אינה עולה בקנה אחד עם הוראות כתב הערבות. בנסיבות אלו, אם עילת המימוש הייתה נשענת על התנאי הראשון, מוצדק היה לעכב את מימוש הערבות עד שתינתן הכרעת בית משפט או בורר במחלוקות הכספיות, כפי שסיכמו הצדדים.

 

16.         ברם, אין התנאי האמור התנאי היחיד המאפשר מימוש הערבות הבנקאית. ואף כי המשיבה עמדה במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי על זכותה לממש את הערבות השנייה נוכח הפרת התחייבויות המבקשת והנזקים שנגרמו לה (פסקה 46 לתשובת המשיבה לבקשה למתן צו מניעה זמני), עיקר הדיון התמקד בקיומו של התנאי השני שנקבע במסגרת סעיף 2.2 להסכם הפשרה. כאמור, המבקשת טענה בעניין זה לכל אורך הדרך כי אין מדובר ב"ערבויות צולבות", וכי לא ניתן לממש את הערבות השנייה, בגין אי-הארכתה של הערבות הראשונה. אלא שאינני סבור כי בעניין זה נפלה טעות בהכרעת בית המשפט המחוזי, אשר הגיע למסקנה כי שיטת המבקשת נעדרת עיגון בלשון הסכם הפשרה, ואינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הכלכלי.

 

17.         כפי שציין בית המשפט המחוזי, רישא סעיף 2.2 להסכם הפשרה נוקטת לשון רבים באופן חד משמעי ("...GE shall only exercise the Bonds"). היינו, ברי כי שתי הערבויות עומדות למימוש מקום שבו פקעה אחת מהן. כמו כן, בסיפא הסעיף נקבע מפורשות כי במקרה ו-"Ashush" (המבקשת) לא תחדש "ערבות" בהתאם להסכם, המשיבה תהיה ראשית לממש את הערבות. עיון בהסכם מגלה (בשולי סעיף 10.1) כי: "הוסכם כי במקרה וקבלן המשנה לא יאריך או יחדש את הערבות הרלוונטית המתוארת לעיל, הקבלן יהיה רשאי לממש את הערבות הרלוונטית תוך 15 ימים לפני מועד פקיעת אותה ערבות" (תרגום חופשי מאנגלית לעברית). ללמדך כי "הערבות" המוזכרת בסעיף 2.2 להסכם הפשרה ניתנת למימוש במקרה ולא הוארכה "הערבות הרלוונטית" בהסכם המקורי. לשון אחרת, סעיף 2.2 קובע את התרופה שהיא מימוש "ערבות", במקרה שהייתה הפרה המפורטת בסעיף 10.1, שהיא אי-הארכת "הערבות הרלוונטית". היינו צודקת גם המשיבה בטענתה כי לא ייתכן ש"הערבות" המדוברת בהסכם הפשרה היא היא הערבות "הרלוונטית" המוזכרת בהסכם המקורי שכן זו פקעה זה מכבר. פשיטא שלא ניתן לממש ערבות שלא הוארכה.

 

18.         בנסיבות העניין, ובין היתר נוכח העובדה שאינה שנויה במחלוקת כי הערבות השנייה צפויה הייתה לפוג ביום 17.12.2019, ובשל כך גם נחפזה המשיבה לדרוש את מימושה ביום 4.12.2019, אף אינני סבור כי מדובר בהתנהלות אשר עולה כדי "חוסר תום לב מובהק" שיש בו כדי להביא למניעת חילוט הערבות האוטונומית. זאת אף אם הייתי יוצא מנקודת הנחה, כפי שטענה המבקשת וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, כי הבקשה למימוש הערבות הוגשה במהלך הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, ולא לאחר סיומו, כפי שטוענת המשיבה. זאת גם מבלי להתעלם מכך שבנסיבות מסוימות יש במימוש הערבות הבנקאית במקביל להליכי בוררות, משום "נסיבות מיוחדות" בגינן ניתן להורות על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית (רע"א 1228/01 מלון הוד ים המלח בע"מ נ' שגב תאילנד בע"מ (12.7.2001)).

 

19.         על כך יש להוסיף כי בהיעדר תשתית ראייתית ממשית לנזק שעלול להיגרם למבקשת כתוצאה מחילוט הערבויות הבנקאיות, הרי שגם אין במאזן הנוחות כדי להטות את הדין לטובתה. ככלות הכול מדובר בסכום כסף זניח יחסית לשווי הפרויקט המוערך בעשרות מיליוני שקלים. גם אין צריך לומר כי אם תזכה המבקשת במבוקשה, תוכל לקבל פיצוי כספי על מלוא נזקיה.

 

           הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות משיבה 1 בסך של 10,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏ד' בחשון התשפ"א (‏22.10.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים