ירון אביב נ. סמדג'ה עמיחי | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

ירון אביב נ. סמדג'ה עמיחי

רע"א 2553/20
תאריך: 07/06/2020

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

רע"א 2553/20

 

לפני:  

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

המבקשים:

1. ירון אביב

 

2. מלכה אביב

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. סמדג'ה עמיחי

 

2. סמדג'ה מתוקה

 

3. אגודה שיתופית גיתית כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר

 

4. ההסתדרות הציונית החטיבה להתיישבות

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 2.4.2020 בת"א 2056-03-20 שניתנה על ידי כב' סגן הנשיאה השופט יעקב שפסר

 

בשם המבקשים:

עו"ד אלי סבן

 

 

פסק דין

 

 

 

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' סגן הנשיאה, השופט יעקב שפסר) בת"א 2056-03-20 מיום 2.4.2020, במסגרתה התקבלה בקשתם של המשיבים 1 ו-2 למתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לבצע כל דיספוזיציה בזכויות בנחלה מספר 37 במושב גיתית (להלן: "הנכס"), והאוסר על שינוי מצב החזקה או השימוש בנכס, עד להכרעה בתובענה דנן.

 

רקע והשתלשלות העניינים

 

1.            המבקשים בהליך שלפניי, בני הזוג ירון ומלכה אביב (להלן: "אביב"), הם בעלי נחלה – יחידת משק חקלאית – במושב גיתית (להלן: "המושב"), ונמנים על דור המייסדים של המושב. במושב פועלת "אגודה שיתופית גיתית" (המשיבה 3. להלן: "האגודה"), אליה משתייכים חלק מהתושבים המתגוררים במושב. האגודה קיבלה מההסתדרות הציונית העולמית­החטיבה להתיישבות (המשיבה 4. להלן: "ההסתדרות"), את כל נכסי המושב, ובכלל זאת אדמות, מבנים ואמצעי ייצור.

 

2.            לטענת אביב, האגודה התנכלה להם ולילדיהם על רקע השתייכותם לזרם פוליטי השונה מזה של האגודה, עד שבאפריל 1983 האחרונה הוציאה אותם מחברות בה. לעמדת אביב, בשנת 2015 התברר להם כי האגודה מונעת מהם ומילדיהם זכויות שניתנות לכלל בעלי הנחלות הוותיקים במושב. זאת, לשיטתם, בניגוד להרשאה שקיבלה האגודה מההסתדרות, לפיה אין להפלות בין מתיישבים בעלי נחלות שאינם חברי אגודה לבין בעלי נחלות שהנם חברי האגודה.

 

3.            בעקבות האמור, הגישו אביב ביום 8.11.2015 תובענה לבית משפט השלום למתן פסק דין הצהרתי נגד ההסתדרות, האגודה ושני בעלי תפקידים בה, שעניינה קביעת זכאותם לכל הזכויות שניתנות לבעלי הנחלות הוותיקים במושב שהם חברים באגודה. כמו כן, עתרו אביב לקבלת פיצוי על סך של 50,000 ש"ח, בגין עוגמת הנפש שהסבה להם הפלייתם לרעה (ת"א (שלום פ"ת) 16144-11-15‏ אביב נ' אגודה שיתופית גיתית (13.6.2019). להלן: "ההליך בבימ"ש השלום").

 

4.            ביום 13.6.2019 קיבל בית משפט השלום את הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, וקבע כי אביב זכאים לכל ההטבות הכלכליות-קנייניות והזכויות שניתנו עד כה, ואלו שיינתנו בעתיד, לבעלי הנחלות הוותיקים במושב שהם חברי האגודה, לרבות הקצאת נחלה ושטחי חקלאות לבן חוזר, מתוך 40 הנחלות המקוריות שקיימות במושב וניתנות לבנים חוזרים אחרים. יחד עם זאת, בית המשפט נמנע מלהתערב בבחירת השטחים שיוקצו לילדי אביב (מעבר למגרש המוניציפלי שכבר הוקצה להם). בכל הנוגע לרכיב הפיצויים בגין עוגמת נפש, נדחתה תביעתם של אביב (להלן: "פסק הדין"). על פסק דין זה הגישה האגודה ערעור שעודנו תלוי ועומד לפני בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (ע"א (מרכז) 25315-09-19 אגודה שיתופית גיתית, כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר נ' אביב (להלן: "הליך הערעור")).

 

           להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.9.2019 ניתן בבית משפט השלום צו מניעה המורה לאביב ולבני משפחתם שלא להעביר את המקרקעין אשר יוקצו להם בהתאם לפסק הדין, ולא להקנות בהם זכויות מכל סוג שהוא, לצדדים אחרים, עד למתן פסק הדין בערעור (להלן: "צו המניעה").

 

5.            בעקבות פסק הדין, ביום 20.1.2020, הקצתה ההסתדרות לבתם של אביב את הנכס מושא המחלוקת – נחלה מספר 37. בהמשך לכך, ביום 27.2.2020 פנו המשיבים 1 ו-2, עמיחי סמדג'ה ואמו מתוקה סמדג'ה (להלן: "סמדג'ה"), לבית משפט השלום בבקשה לביטול פסק הדין נוכח פגם היורד לשורש העניין, שכן לא צורפו כצד להליך, ולחלופין ביקשו לתקן את פסק הדין או ליתן הבהרה, בטענה כי הם בעלי הזכויות בנכס שהוקצה לבתם של אביב. בית משפט השלום דחה בקשה זו מן הטעם שעל סמדג'ה להגיש תובענה נפרדת נגד מי מבין הצדדים להליך שהתנהל בפניו. לצד זאת, הובהר כי אין בפסק הדין כל התייחסות לנכס ספציפי, ובכלל זאת לנכס הנדון או לכל מגרש אחר השייך לאביב או רשום על שמם (להלן: "ההבהרה מיום 27.2.2020"). יצוין כי ביום 10.3.2020 שב בית משפט השלום על הבהרה זו, עת שדחה את בקשתם של אביב לפי פקודת ביזיון בית משפט.

 

6.            בהתאם להחלטת ההבהרה מיום 27.2.2020, הגישו סמדג'ה ביום 9.3.2020 לבית המשפט המחוזי מרכז תובענה נגד אביב, האגודה וההסתדרות, ובמסגרתה עתרו למתן סעד הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בנכס (נחלה מספר 37), וכן למתן צו עשה אשר מורה לאגודה ולהסתדרות לרשום את זכויותיהם בו (להלן: "התובענה"). בסמוך להגשת התובענה, ועובר לה, הגישו סמדג'ה לבית המשפט המחוזי מרכז "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד", על מנת למנוע מאביב לבצע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בתובענה. לטענת סמדג'ה, החל משנת 2013 הם מחזיקים בנכס כדין, בעוד במסגרת ההליך בבימ"ש השלום אביב לא טענו לזכויות בנכס הנדון. עוד טוענים סמדג'ה כי חרף ההבהרה מיום 27.2.2020, עוד באותו יום פרצה גב' אביב (המבקשת 2) לנכס וסירבה להתפנות ממנו, ואף דרשה משוכרי הבית מטעם סמדג'ה לפנותו, תוך גרימת נזקים כספיים לסמדג'ה. בעקבות זאת, ביום 28.2.2020 השוכרים אכן פינו את הנכס, ועד היום הוא נותר לא מאוכלס.

 

7.            הצדדים הגישו את תגובותיהם לבקשה. לעמדת האגודה דין הבקשה להתקבל, מכיוון שהנכס נמסר לסמדג'ה כשנה וחצי לפני שאביב הגישו את התובענה בהליך בבימ"ש השלום. לעומת זאת, אביב וההסתדרות סבורים כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעם שהקרקע כבר הוקצתה לאביב בהתאם להוראות פסק הדין.

 

8.            ביום 9.3.2020, הורה בית המשפט קמא על מתן צו ארעי האוסר על כל דיספוזיציה בנכס, עד למתן החלטה אחרת. זאת, מכיוון שמתגובות הצדדים הצטיירה תמונה כי לכאורה נעשות פעולות לרישום זכויות בתם של אביב בנכס שבמחלוקת, הן מול ההסתדרות והן מול רשויות המס. צו זה הוארך במסגרת החלטת בית המשפט קמא מיום 17.3.2020.

 

החלטת בית המשפט קמא

 

9.            לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, ביום 2.4.2020 קבע בית המשפט קמא כי דין הבקשה למתן צו מניעה זמני להתקבל, מכיוון שישנו סיכוי לא מבוטל כי התובענה שהגישו סמדג'ה תתקבל, ואף מאזן הנוחות נוטה לטובתם. באשר לסיכויי התובענה, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין, קבע בית המשפט קמא כי עמדת האגודה, המסמכים שצורפו לתובענה, והעובדה כי סמדג'ה החזיקו בנכס עד שלהי חודש ינואר 2020 – תומכים במסקנה שהזכויות בנכס הוקצו לסמדג'ה. בנוסף, בית המשפט קמא הדגיש כי פסק הדין עליו הסתמכה ההסתדרות בהקצאת הנכס לבתם של אביב אינו קובע כל קביעה קונקרטית לגבי הנכס, וממילא מצוי כעת בבחינה בהליך הערעור. כמו כן, בית המשפט קמא סבר כי סיכויי התביעה להתקבל אינם מבוטלים אף מן הטעם שסמדג'ה לא היו צד להליך בבית המשפט קמא, ועמדתם לא נשמעה.

 

10.         לעניין מאזן הנוחות, קבע בית המשפט קמא כי קבלת הבקשה למתן צו מניעה זמני, שמשמעותה היא שמירה על המצב הקיים, היא מתבקשת ונדרשת בנסיבות העניין. זאת, מאחר שהמחלוקות העובדתיות בין הצדדים עדיין מצויות בבירור בפני ערכאת הערעור, הנכס שבמחלוקת איננו מאוכלס כיום, וכל צד טוען לבריונות וביצוע דין עצמי של הצד האחר. לצד זאת, ציין בית המשפט קמא כי טרם התבררו תוקפן של הזכויות הנטענות על ידי אביב (בפרט, לאור ההבהרה מיום 27.2.2020) ודרך הקצאת הזכויות לבתם של אביב בנכס בתחילת שנת 2020.

 

11.         נוכח האמור, בית המשפט קמא האריך את הצו הארעי האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות בנכס, והאוסר על שינוי מצב השימוש או החזקה בו, עד למתן פסק דין בתובענה.

 

12.         להשלמת התמונה יצוין כי בית המשפט קמא סבר שבנסיבות המקרה היה ראוי לצרף את סמדג'ה כצד לתובענה בהליך בבימ"ש השלום.

 

בקשת רשות הערעור

 

13.         במסגרת בקשת רשות הערעור, טוענים אביב כי ההחלטה ליתן צו מניעה זמני היא שגויה, הן במישור סיכויי התביעה והן במישור מאזן הנוחות.

 

14.         לעניין סיכויי התביעה, אביב מבססים את הבקשה על מספר טעמים: ראשית, בית המשפט קמא התעלם מטענות כבדות משקל שהעלו, ובכלל זאת: השיהוי שנפל בהגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני; העובדה שמדובר במעשה עשוי, מכיוון שההסתדרות (לה הסמכות להקצות קרקעות במושב, ולא לאגודה) כבר הקנתה את הזכויות בנכס לבתם והעסקה דווחה לרשויות המס; כי אין בינם לבין סמדג'ה יריבות משפטית, שכן הנכס הנדון ניתן לאביב בהתאם לפסק הדין של בית משפט השלום; וכי סמדג'ה מעולם לא גרו בנכס, ומכאן שפלישתם לנכס מהווה דין עצמי. שנית, בית המשפט קמא שגה בכך שביסס את קביעותיו על טענות סמדג'ה, שאינן נשענות על תשתית עובדתית מבוססת, ואף קיימת ביניהן סתירה פנימית, וכן נתן משקל רב מדי לעמדת האגודה, הפועלת במקביל לביטול פסק הדין. שלישית, על בית המשפט קמא היה להתייחס לפסק הדין כעובדה קיימת, מבלי להעניק לו פרשנויות ולגזור ממנו ממצאים, וכי עצם הליך הערעור על פסק הדין אינו פוגם בזכויות בתם של אביב בנכס. לבסוף, ההליך בבימ"ש השלום היה למתן צו הצהרתי כללי נגד האגודה, ללא קשר לקבלת נחלה ספציפית. לכן, לא הייתה הצדקה בשעתו לצירוף סמדג'ה להליך האמור.

 

15.         באשר למאזן הנוחות, אביב טוענים כי בתם לא צורפה כצד להליך בבית המשפט קמא, על אף שהיא בעלת הנכס לפי רישומי ההסתדרות, ומשכך לא נבחן הנזק הרב שנגרם לבתם של אביב ולבן זוגה, אשר נאלצים כעת לשכור דירת מגורים חלופית במקום לגור בנכס. לעומת זאת, אביב סבורים כי הנזק שייגרם לסמדג'ה הוא לכל היותר נזק כספי, בגין הפסד דמי השכירות של הנכס. בנוסף, נטען כי טרם פלישת סמדג'ה, הנכס היה ריק לשם כניסת בתם של אביב אליו. לכן, יש לשמר את המצב הקיים טרם הפלישה לנכס.

 

16.         למען שלמות התמונה יצוין כי אביב אינם מתנגדים כי צו המניעה הזמני יוותר על כנו ככל שהדבר נוגע לאיסור הדיספוזיציה הרישומית בנכס, אך מתנגדים לאיסור על שינוי מצב החזקה או השימוש בנכס עד למתן פסק הדין.

 

 

 

דיון והכרעה

 

17.         לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים.

 

18.         כידוע, לערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, לאור יכולתה להתרשם באופן ישיר מהצדדים. משכך, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית בעניין זה, אלא במקרים חריגים בלבד (רע"א 4086/18 קוטינה נ' סיאם, פסקה 11 (25.6.2018); רע"א 7618/19 Weight Watchers International, Inc. נ' שומרי משקל בע"מ, פסקה 12 (24.12.2019)). סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות כאמור.

 

19.         בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, על בית המשפט לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה להתקבל הם טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של מקבילית כוחות: ככל שסיכויי התביעה גבוהים יותר כך יש להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך (ראו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 4 (21.4.2009); רע"א 605/19 ידען נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 9 (18.4.2019); רע"א 4218/19 פנחסוב נ' ב.ס.ד דירות מגורים בע"מ, פסקה 10 (27.6.2019)).

 

20.         לעניין מאזן הנוחות, הלכה מושרשת היא כי צו עשה זמני אשר עשוי לשנות מן המצב הקיים לא יינתן על דרך השגרה, בטרם נערך בירור ראוי של טענות הצדדים (רע"א 338/88 חמיס נ' שטרן, פ"ד מג(4) 552, 556 (1989); רע"א 8716/15 מימון נ' רייטר, פסקה 22 (28.12.2015)). בענייננו, הן אביב והן סמדג'ה טוענים לזכויות קנייניות בנכס, ולפלישה של הצד האחר אליו. יחד עם זאת, הנכס מושא המחלוקת איננו מאוכלס כיום על ידי מי מהצדדים או גורמים מטעמם, ומעולם לא היה מאוכלס על ידי אביב או מי מטעמם. כמו כן, עולה מטיעוני אביב כי הנזק שייגרם לבתם מהותרת המצב על כנו – הצורך לשכור דירת מגורים חלופית – הוא כספי בעיקרו, וככזה הוא בר-פיצוי (רע"א 1481/13 גבעון נ' לוי, פסקה 6 (3.4.2013); רע"א 7373/16 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 11 (7.11.2016); רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 25 (3.12.2018)). במצב דברים זה, צדק בית המשפט קמא בקביעתו כי מאזן הנוחות נוטה לטובת סמדג'ה בשל הצורך לשמר את המצב הקיים עד לבירור המחלוקות העובדתיות במסגרת ההליך העיקרי, והשאיפה להימנע ממתן יתרון לאחד הצדדים לאורך ההליך, כתוצאה מהתמשכות ההליך, ולעניין ההכרעה בהליך.

 

21.         אשר לסיכויי התביעה, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, דומה כי לסמדג'ה עומדות טענות שלא ניתן לדחותן בקש. אכן, ההסתדרות ואביב טוענים כי הקצאת הנכס לבתם של אביב נעשתה על יסוד פסק הדין. ואולם, לפי ההבהרה מיום 27.2.2020, וכן מיום 10.3.2020, פסק הדין איננו עוסק בנכס מושא המחלוקת – כך גם לפי טענת אביב כי לא היה נדרש לצרף את סמדג'ה להליך בבימ"ש השלום מטעם זה. די באמור, בשים לב למעמד הבכורה שניתן למאזן הנוחות (ע"א 8797/16 אובצ'ינקוב נ' סופר, פסקה 16 (28.5.2018); ע"א 6988/16 מייליק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (31.10.2016)), כדי לקבוע שאין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט קמא בהחלטתו.

 

22.         סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום, ‏ט"ו בסיון התש"ף (‏7.6.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים