יצחק הילמן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יצחק הילמן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

רע"א 4141/20
תאריך: 27/10/2020

בבית המשפט העליון

 

רע"א  4141/20

 

לפני:  

כבוד השופט א' שטיין

 

המבקשים:

1. יצחק הילמן

 

2. ריפאון פארמה בע"מ

 

 

נ  ג  ד

 

המשיב:

בנק לאומי לישראל בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' דותן) שניתן ביום 4.6.2020 בע"א  8746-02-20

 

בשם המבקשים:

בעצמם

 

החלטה

 

1.            לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת ש' דותן) אשר ניתן ביום 4.6.2020 בגדרו של ע"א 8746-02-20 ואשר דחה את ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת ח' קלוגמן) אשר ניתן ביום 8.1.2020 בתא"ק 27462-11-17 ובגדרו התקבלה תביעת המשיב לקבלת סכום כסף קצוב מהמבקשים, אשר הוגשה בסדר דין מקוצר – זאת, לאחר שבקשת המבקשים למתן רשות להתגונן נדחתה מחמת מעשה בית דין.

 

הרקע לבקשה

 

2.            המשיב הינו תאגיד בנקאי – בנק לאומי לישראל (להלן: הבנק). המבקש 1 (להלן: המבקש) הוא בעל המניות במבקשת 2 – חברת ריפאון פארמה בע"מ, אשר פתחה חשבון בבנק (להלן: החברה). במסגרת פתיחת החשבון בבנק, חתם המבקש על כתב ערבות אישית ללא הגבלת סכום לכל חובותיה של החברה לבנק. המבקשים נטלו הלוואות מהבנק, אך בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעו לא עלה בידם להחזיר את ההלוואות.

3.            נגד המבקשים נפתחו בשנת 2017 שני הליכים על ידי הבנק לשם גביית חובותיהם. ההליך הראשון, שעניינו חוב אשר הצטבר בחשבון הבנק של המבקש 1, הוכרע לטובת הבנק (תא"ק 19261-11-17 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הילמן (24.4.2018)). ערעור על פסק הדין שניתן בהליך זה נדחה במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 52726-05-18 יצחק נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (24.10.2019). עתירה שהמבקש הגיש בעניין זה לבג"ץ נדחתה אף היא: ראו בג"ץ 7918/18 הילמן נ' נגיד בנק ישראל (6.11.2019) (להלן: בג"ץ 7918/18). במסגרתה של עתירה זו, נטען, בין היתר, כי מאחר שהבנק מייצר כספים "יש מאין" שאינם בבעלותו, אלא בבעלות המפקידים, מקבלי הלוואות אינם נדרשים להחזיר את חובותיהם לבנקים. בפסק הדין מיום 6.11.2019, שדחה את העתירה, נקבע, אפוא, שלא במפתיע, כי "העתירה סותרת מושכלות יסוד בבנקאות ובדיני חוזים"; ולפנים משורת הדין, לא נעשה צו להוצאות. ההליכים דלעיל יכונו להלן, יחדיו, ההליכים הקודמים.

 

4.            ההליך השני, עליו נסובה בקשת-רשות-הערעור דכאן, עניינו חוב שהצטבר בחשבון הבנק של החברה. לטענת הבנק, יתרת חובה של החברה בחשבונה, נכון ליום 6.11.2017, עמד על סך של 109,683 ₪ (להלן: יתרת החוב).

 

ההליכים בערכאות קמא ובבג"ץ 3697/20

 

5.            הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים, בה ביקש לחייבם, ביחד ולחוד, לשלם לו את יתרת החוב בתוספת ריבית, וכן הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך-דין. במסגרת ההליך בתא"ק 27462-11-17, אשר התנהל בבית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת ח' קלוגמן), טען הבנק כי יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים בשל השתק פלוגתא והשתק עילה – זאת, מאחר שהמבקשים העלו טענות זהות אשר נדונו ונדחו על ידי שלוש ערכאות שונות במסגרת ההליכים הקודמים.

 

6.            בפסק דינו מיום 8.1.2020 פירט בית משפט השלום את טענות המבקשים והשווה אותן לטענות שהועלו ונדחו בהליכים הקודמים. בית משפט השלום קבע כי מדובר בטענות שמהותן זהה ולפיכך נוצר מעשה בית דין מחמת השתק פלוגתא. בית משפט השלום דחה אפוא את בקשת המבקשים לקבלת רשות להתגונן, קיבל את תביעת הבנק והשית על המבקשים הוצאות בסך של 5,000 ₪.

 

7.            המבקשים ערערו על פסק דין זה בגדרו של ע"א (מחוזי ת"א) 8746-02-20, אשר הוכרע ביום 4.6.2020. ביום זה, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ש' דותן) את הערעור בקבעו כי הכרעת בית משפט השלום בדבר קיומו של השתק פלוגתא חוסם בדין יסודה. 

 

           מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

8.            עובר להגשת הבקשה שלפניי, הגיש המבקש עתירה נוספת לבית משפט זה. בעתירה זו, העלה המבקש טענה לפיה הבנק משמש כמתווך, ותו לא, דהיינו: כפלטפורמה המגשרת בין מפקידי כספים ללווים. ראו בג"ץ 3697/20 הילמן נ' נגיד בנק ישראל (29.6.2020). לטענת המבקש, מדובר במסכת טיעונים השונים במהותם מאלו אשר הועלו בעתירתו הקודמת, ולפיהם הבנק מייצר כספים "יש מאין". ביום 29.6.2020, דחו השופטים ע' פוגלמן, ע' ברון וע' גרוסקופף את העתירה על הסף בפסק הדין אשר קבע, בין היתר, כי טיעוני המבקש הם "חסרי כל שחר" וכי אין להם שום אחיזה בעולם הכלכלה ובעולם המשפט. כמו כן צויין בפסק הדין, כי העתירה הנוספת איננה שונה במהותה מקודמתה, שכאמור נדונה ונדחתה בגדרי בג"ץ 7918/18.

 

טענות המבקשים

 

9.            המבקשים טוענים כי בית משפט השלום שגה בקביעתו כי הגנתם בפני תביעת הבנק חסומה על ידי השתק פלוגתא. לדבריהם, באותו הליך נטענה טענה חדשה, אשר כלל לא נדונה לגופה בהליכים הקודמים, ולפיה הבנק משמש כמתווך, ותו לא, ועל כן אין הם נדרשים להחזיר לו את ההלוואה שניתנה להם. המבקשים מוסיפים ומבהירים כי טענה זו איננה זהה, לשיטתם, לטענתם הקודמת כי הבנק מייצר כספים "יש מאין", שכאמור נדחתה אחרי שקיבלה את יומה בבית המשפט.

 

10.         המבקשים ממשיכים וטוענים כי דרישת הבנק להחזר ההלוואה שניתנה להם איננה חוקית, ועל כן, שגה בית משפט השלום בציינו כי בעת נטילת ההלוואות, היה על המבקש ליידע את הבנק על כוונתנו שלא להחזירן אם תשתנינה הנסיבות.

 

11.         המבקש גם טוען כי ההסכם עליו חתם עם הבנק הינו בגדר "חוזה ביטוח" במסגרתו הוא שילם פרמיית סיכון מפני מחלה, ועל כן, לנוכח מחלתו, אין הוא נדרש להחזיר לבנק את הכספים שלווה ממנו, שכן אלו כבר שולמו לבנק מתוך "דמי הביטוח". המבקש מוסיף וטוען כי אף אם יוכרע כי ההסכם שנחתם בין בעלי הדין הוא בגדר הסכם הלוואה, הרי שיש להכריז על בטלותו בשל היותו הסכם הלוואה למראית עין בלבד.

 

דיון והכרעה

 

12.         לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה שלפניי להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

 

13.         עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרן של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982).

 

14.          לא מצאתי כי החלטותיהן של הערכאות קמא מעוררות שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. משכך, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי.

 

15.         למעלה מן הצורך, אציין כי קביעותיהם של הערכאות קמא ושל בית משפט זה בהחלט יכולות לשמש בסיס למיצוי עילה ולהשתק פלוגתא (ראו והשוו: ע"א 9211/09 איזוטסט בע"מ נ' דריזין, פסקאות 12-10 (4.7.2012)), וכי מה שקובע בכגון דא הוא מהות הדברים ולא אופן ניסוחם בכתבי הטענות (ראו למשל: נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 149 (1991); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי א' 266-265 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)). אשר על כן, לא ניתן להטיל ספק בנכונותם של ההחלטות ופסקי הדין אשר ניתנו על ידי הערכאות קמא.

 

16.         הבקשה נדחית אפוא. הגשתה גרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, שאותו אין בידינו לייצר יש מאין. בנסיבות אלו, הנני מחייב את המבקשים לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.

 

           ניתנה היום, ‏ט' בחשון התשפ"א (‏27.10.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
5
ע"א 4409/19
החלטה
24/11/2020
טען מסמכים נוספים