יוסף לוי נ. בית הדין הארצי לעבודה | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יוסף לוי נ. בית הדין הארצי לעבודה

בג"ץ 2767/19
תאריך: 18/06/2019

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

 

בג"ץ  2767/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

כבוד השופטת ע' ברון

 

כבוד השופט י' אלרון

 

העותר:

יוסף לוי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. בית הדין הארצי לעבודה

 

2. בית הדין האזורי לעבודה

 

3. ביטוח לאומי

 

עתירה למתן צו על תנאי

 

העותר:

בעצמו

 

פסק-דין

 

השופט י' אלרון:

 

1.        בעתירה שלפנינו מבוקש סעד של ביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ר' פוליאק וח' אופק גנדלר ונציגי הציבור י' לוינסון וב' סמו) בעב"ל 4762-05-18 מיום 10.2.2019, בגדרו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת א' דגן-טומכר ונציגי הציבור א' באומל וי' פינקלשטיין) בב"ל 57149-05-15 מיום 26.3.2018.

 

2.        העותר, יליד 1947, הגיש בחודש מרץ 2014 תביעה לקצבת זקנה. אין מחלוקת כי העותר לא שילם דמי ביטוח לאומי מאז שנת 1992. משכך, דחה המשיב 3 את תביעתו בשל פיגור בתשלום דמי ביטוח לתקופה העולה על 36 חודשים, וזאת לפי הוראת סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

 

           ביום 19.3.2015 חתם העותר על הסדר תשלום החוב למשיב 3 בדרך של קיזוז מהגמלה, מחודש מרץ 2015 ועד להשלמת יתרת החוב.

3.        ביום 1.6.2015 הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה, בה טען כי היה על המשיב 3 לנכות מסכום החוב סך של 8,645 ש"ח שהיה על גרושתו לשלם, וזאת בהתאם לפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט נ' נחמני) מיום 23.1.2001, שאישר הסכם פשרה בהליך שהעותר, גרושתו והמשיב 3 היו צדדים לו (להלן: הסכם הפשרה). העותר טען כי אף אם גרושתו לא שילמה את הסכום האמור, היה על המשיב 3 לגבות ממנה את החוב, והוא עצמו אינו צריך לשאת בתשלום החוב. העותר הוסיף וטען כי הוא לא קיבל כל הודעה בדבר קיומו של חוב למשיב 3.

 

4.        בפסק דין מנומק דחה בית הדין האזורי לעבודה את התביעה, תוך שקבע כי העותר אינו פטור מתשלום החוב ככל שגרושתו לא עמדה בהתחייבותה, וזאת כפי שהובהר במפורש בסעיף 7 להסכם הפשרה בין הצדדים, שאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה.

 

           בית הדין האזורי דחה את טענת העותר לפיה לא קיבל את המכתבים הרבים ששלח לו המשיב 3 לצורך גביית החוב, שכן אלו נשלחו אליו לכתובת המגורים אותה מסר, בבית אמו, בה המשיך להתגורר גם לאחר פטירתה.

 

5.        ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה, לאחר שנקבע כי בית הדין האזורי לעבודה מבוסס היטב בקביעותיו העובדתיות ובמסקנותיו המשפטיות.

 

           בית הדין הארצי דחה את טענתו הנוספת של העותר, לפיה יש לנכות מסכום החוב למשיב 3 סך השווה לגמלה שהיתה אמורה להשתלם לו, לטענתו, מחודש ספטמבר 2014 עד חודש מרץ 2015. לטענתו הוא היה זכאי לקבל גמלה בתקופה זו, שקדמה לחתימה על ההסכם להסדרת החוב עם המשיב 3.

 

           נקבע, כי אי-תשלום הקצבה כל עוד לא נחתם ההסדר לתשלום החוב, שוללת את זכאותו של העותר לקבלת גמלה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי.

 

6.        ככל שניתן להבין מהעתירה שלפנינו, העותר, שאינו מיוצג, שב כעת על טענותיו כפי שעלו בערכאות הקודמות, וטען כי לא ידע על אי-תשלום החוב למשיב 3 וכי לוּ  היה המשיב 3 מביא את העניין לידיעתו היה מסדיר את החוב באופן שלא היה שולל את זכאותו לקצבת זקנה.

 

7.        דין העתירה להידחות על הסף.

           הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בפסקי דין אלו הינה מוגבלת ביותר ושמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתגלה בפסק הדין טעות מהותית בסוגיה עקרונית וכללית הנושאת השלכות רוחב, או בהתקיים נסיבות שבהן שיקולי הצדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה (ראו למשל: בג"ץ 3799/18 לנקרי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (4.6.2018)).

 

8.        המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בחינת הטענות המובאות בעתירה מעלה כי מדובר בטענות בעלות אופי ערעורי מובהק, הנטועות בתשתית העובדתית שעניינה בעותר בלבד.

 

           כמו כן, לא מצאנו כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לוקה בטעות משפטית או מסב לעותר אי-צדק חמור המצדיק את התערבותנו.

 

9.        למעלה מן הצורך, יצוין כי התוצאה אליה הגיעו הערכאות הקודמות היא התוצאה הנכונה בנסיבות העניין, משהעותר אינו חולק על כך שנמנע מלשלם דמי ביטוח לאומי משנת 1992, ולנוכח הוראתו המפורשת של סעיף 366(3) לחוק הביטוח הלאומי, המורה כי פיגור של למעלה מ-36 חודשים בתשלום חוב בדמי ביטוח, שולל את קבלת הגמלה.

 

           משהסכם הפשרה מבהיר במפורש כי אין בהתחייבותה של גרושתו לתשלום החוב למשיב 3 כדי לפטור את העותר מתשלום החוב בעצמו, אין לקבל את טענותיו בעניין הזכות לקיזוז גובה החוב מהסדר תשלום החוב בינו לבין המשיב 3.

 

10.      בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

 

           ניתן היום, ‏ט"ו בסיון התשע"ט (‏18.6.2019).

 

 

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים