יוסף יפרח נ. פרעון מחמוד | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יוסף יפרח נ. פרעון מחמוד

ע"א 2389/20
תאריך: 14/07/2020

בבית המשפט העליון

 

ע"א  2389/20

 

 

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

 

 

המבקש:

יוסף יפרח

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיבים:

1. מחמוד פרעון

 

2. המוסד לביטוח לאומי

 

3. מוחמד סייד

 

4. יעקב פתחו

                                          

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20.2.2020 בת"א 45399-12-17 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' זינגר

                                          

בשם המבקש:

עו"ד אליהו לוק

 

בשם המשיב 1:

עו"ד פיראס אבו אחמד

 

בשם המשיב 2:

עו"ד א' בודיק

 

בשם המשיב 4:

עו"ד אסף שפירא

 

החלטה

 

1.       ביום 26.12.2010 אירעה תאונת עבודה באתר בנייה שבבעלות המבקש – יוסף יפרח. המשיב 1 – מחמוד פרעון, עמד על גבי 'רמפה' מוגבהת שהיתה ממוקמת במרפסת של בניין, לפתע מעד, נפל ונחבל קשות. פרעון והמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), הגישו תביעה נגד שלושה נתבעים: יפרח, המשיב 3 – מוחמד סייאד, והמשיב 4 – יעקוב פתחו. בית המשפט המחוזי התקשה לקבוע ממצאים ברורים באשר לאופן קרות התאונה, ובאשר לתפקידו ואחריותו של כל אחד מהמעורבים, שכן "למעט עדותו של נתבע 3 [פתחו], היו עדויות התובע [פרעון], נתבע 1 [יפרח] ו- נתבע 2 [סייאד] – בעייתיות ועל אף אחת מאותן עדויות לא ניתן לסמוך ובוודאי שלא באופן מלא". בית המשפט עמד על מספר דוגמאות לחוסר מהימנות העדים השונים, וסיכם כי: "מדובר בדוגמאות ספורות, ברם נראה כי יש באלה די כדי ללמד על הקושי העומד מול בית משפט לעת ההכרעה. בית המשפט נדרש ללקט מבין כל העדויות חלקים שונים ולהרכיב פאזל על בסיס החלקים אותם מצא אמינים בתוך כל עדות ועדות". לאחר שמיעת העדויות, קבע בית המשפט המחוזי כי יפרח – מזמין העבודה, היה מעורב באופן פעיל במתרחש באתר הבנייה, וכי סייאד, היה קבלן הביצוע ומעסיקו הישיר של פרעון. לעומתם, ביחס לפתחו נקבע, כי לא היה יסוד לצירופו לכתב התביעה. נוכח ממצאים אלו, חילק בית המשפט המחוזי את האחריות כדלקמן: פתחו נפטר מכל אחריות לקרות התאונה; סייאד נושא באחריות בשיעור של 50% מגובה הנזק; יפרח נושא באחריות בשיעור של 30% מהנזק; ופרעון נושא באשם תורם בשיעור של 20%. לאחר חלוקת האחריות, פסק בית המשפט כי גובה הנזק בניכוי האשם התורם, עומד על סך של 3,740,400 ₪. מתוך הסכום האמור, סך של 935,100 ₪ נפסק לטובת פרעון, והיתר לטובת המל"ל, כתשלומי שיבוב. לצד זאת, פסק בית המשפט המחוזי הוצאות משפט ושכר טרחה לטובת פרעון והמל"ל, וכן שכר טרחה לבא-כוחו של פתחו, כאשר בתשלומו ישאו הן פרעון, הן יפרח וסייאד.

 

2.       יפרח הגיש ערעור על פסק הדין, ובצדו הבקשה שלפנַי. במסגרת הבקשה, מלין יפרח על האחריות שנקבעה לחובתו. ככל שניתן להבין מהבקשה (שנוסחה באופן מסורבל ועמום), סבור יפרח כי פרעון, סייאד ופתחו רקמו קנוניה נגדו, ותיאמו גרסאות לצורך הטלת האחריות לקרות התאונה, על כתפיו. אשר למאזן הנוחות, יפרח טוען כי תורתו אומנותו, ולפיכך מצבו הכלכלי דחוק; כי הוא ורעייתו נושאים בתשלומי משכנתא בסך של 19,000 ₪ מידי חודש בחודשו; כי לצורך ביצוע פסק הדין, ידרש למכור את בית מגוריו; וכי נכסים אחרים שרשומים על-שמו, שייכים לרעייתו, לא לו. לבסוף נטען, כי פרעון והמוסד לביטוח לאומי השתהו קרוב לשבע שנים עד הגשת התביעה, ולפיכך, לא יגרם להם נזק בשל המתנה נוספת עד למתן פסק הדין בערעור.

 

3.       פרעון, המוסד לביטוח לאומי ופתחו, מתנגדים לבקשה. פרעון טוען בתגובתו, כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים, באשר הערעור מופנה כולו כלפי קביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי. עוד טוען פרעון, כי יפרח לא בא לבית המשפט בניקיון כפיים, משום שלא גילה בבקשתו את עובדת היותו בעלים של בניין בירושלים, שבו לפחות 7 דירות, אשר מושכרות בתמורה כוללת של עשרות אלפי ₪ מידי חודש. בהקשר זה מציין פרעון, כי בחוות הדעת השמאית שצורפה לבקשה נישומו ארבע מתוך שבע הדירות, בשווי של 6,510,000 ₪. המל"ל טוען בתגובתו, כי טענת יפרח בדבר מזימה שנרקמה נגדו, לא בא זכרה במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, וכי סיכויי הערעור להתקבל "נמוכים עד אפסיים". אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא הניח תשתית שתוכל ללמדנו על אודות מצבו הכלכלי; כי בהתאם לחקירה שערך המל"ל, המבקש הבריח – בעוד ההליך המשפטי תלוי ועומד – חצי דירה שהייתה בבעלותו, ומכרהּ תמורת 1.1 מיליון ₪ (הוגש דוח חקירה לתמיכה בטענה); כי בבעלות המבקש בניין שלם, אשר רובו נכס עסקי מניב, שניתן לממשו בנפרד מדירת מגורי המבקש ומשפחתו. לבסוף נטען, כי בנוגע למל"ל אין חשש באשר ליכולת החזרת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. פתחו הצטרף בתגובתו לטענות המל"ל, וביקש להזכיר, כי בית המשפט נוטה שלא לעכב ביצוע תשלום הוצאות משפט ושכר טרחה.

 

4.       לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור, בבקשה לעיכוב ביצוע ובתגובות המשיבים לבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

5.       תחילה לגבי סיכויי הערעור להתקבל. טענותיו של יפרח נוגעות בעיקרן לממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, לאחר עבודה מאומצת של בית המשפט המחוזי, ובהסתמך על התרשמות בלתי-אמצעית ממהימנות העדים. לא למותר לציין, כי האחריות לקושי בקביעת התשתית העובדתית רובצת, בין היתר, על כתפיו של יפרח. מכל מקום, בכגון דא לא נוטה ערכאת הערעור להתערב, בייחוד שעה שמהימנות העדים היתה נמוכה ובית המשפט נדרש "להרכיב פאזל" על בסיס התרשמות מ'אותות האמת' שניתן היה למצוא בכל עדות ועדות.

 

6.       אשר למאזן הנוחות שבין הצדדים. יפרח מיקד את טענותיו במצבו הכלכלי שלו, ולא במצבו של פרעון. כפי שטענו המשיבים בתגובותיהם, יפרח לא פרש לפני בית המשפט תמונה מלאה בנוגע לשווי נכסיו ולמצבת הכנסותיו. חוות הדעת השמאית שצורפה לבקשה, מעידה כי ברשותו של יפרח בניין דירות, אשר ארבע מתוכן שוות סך של 6,510,000 ₪; שווין של יתר הדירות – לוט בערפל. יפרח גם לא פירט את גובה הכנסותיו השוטפות מהשכרת הדירות שבבניין. משאלו הם פני הדברים, לא עלה בידו של יפרח להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

 

7.       אשר על כן, הבקשה נדחית.

 

          לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ב בתמוז התש"ף (‏14.7.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

1
ע"א 2389/20
החלטה
18/06/2020
1
ע"א 2389/20
החלטה
21/05/2020
הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים