יוסף אשכנזי נ. בוז'ו חקלאות ומים בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יוסף אשכנזי נ. בוז'ו חקלאות ומים בע"מ

רע"א 7372/19
תאריך: 22/01/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  7372/19

 

לפני:  

כבוד השופט ד' מינץ

 

המבקש:

יוסף אשכנזי

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

בוז'ו חקלאות ומים בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) מיום 7.10.2019 בהפ"ב 2464-06-19 והפ"ב 41462-06-19

 

בשם המבקש:                        עו"ד אורן פרג' בנימין

 

החלטה

 

           לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' טאהא) מיום 7.10.2019 בהפ"ב 2464-06-19 והפ"ב 41462-06-19, במסגרתו אושר פסק הבוררות שניתן ביום 23.5.2019 על ידי השופט (בדימ') ד"ר ע' זרנקין ונדחתה בקשת המבקש לביטולו.

 

הרקע לבקשה

1.            בשנת 2013 נכרת "הסכם שותפות ונאמנות" (להלן: ההסכם) בין המבקש לבין חברת בוז'ו חקלאות ומים בע"מ (להלן: המשיבה), בו הוסכם כי המבקש יעביר את כל פעילות היקב אותו ניהל, על כל התכולה, הציוד והמלאי שבו, לחברה בשם "יקב בן זמרה בע"מ" (להלן: החברה) שהייתה בבעלותו הבלעדית, ויפסיק את פעילותו העצמאית. עוד הוסכם כי המשיבה תקבל בעלות של 50% ממניות החברה. בתמורה, המשיבה התחייבה להעמיד לרשות החברה הלוואת בעלים בשווי 1,100,000 ש"ח. כן הסכימו הצדדים להעתיק את פעילות היקב לאזור התעשייה דלתון וכי עד לבניית היקב החדש תמשיך החברה לפעול ולהפעיל את היקב במקומו הישן במושב כרם בן-זמרה, ללא תשלום כל תמורה למבקש עבור השימוש במקום, למעט תשלומים שוטפים כגון חשבון מים, חשמל וארנונה שישולמו על ידי החברה. עוד נקבע כי המבקש יהיה זכאי למשוך סכום של 600,000 ש"ח מחשבון החברה כהחזר הלוואת בעלים במועדים שנקבעו והוא ישמש כמנהל החברה בפועל במשרה מלאה ויקבל משכורת חודשית בסך של 17,000 ש"ח למשך 24 חודשים. בחלוף התקופה האמורה משכורתו של המבקש תשתנה ביחס לשינויים ברווחי החברה. כן נקבע כי מחלוקות בעניין ההסכם יועברו להכרעת בורר אשר יהיה כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות אשר ינמק את פסקו. יצוין כי על פי ההסכם הצדדים הסכימו כי עו"ד שמעון בן הרוש ימונה כבורר, אך בשל טענות של המבקש באשר לקיומו של חשש למשוא פנים מצד עו"ד בן הרוש ופנייתו לבית המשפט בעניין זה, בוטל מינויו, ובהסכמת הצדדים מונה השופט (בדימ') ע' זרנקין כבורר ביניהם (להלן: הבורר).

 

2.            לאחר שנתגלעו בין הצדדים מחלוקות, הם החלו ביום 18.2.2018 לנהל דיון אצל הבורר. בין היתר נדון מהות ההתקשרות ביניהם. היינו, האם מדובר בשותפות עסקית שלפיה המשיבה זכאית למחצית מניות החברה או שמא המשיבה היא אך בגדר משקיעה שלא רכשה זכויות בחברה. בנוסף, הצדדים היו חלוקים בשאלות: מי הפר את ההסכם; האם המבקש משך כספים ביתר; האם המשיבה עמדה בהתחייבויותיה; מהם הסעדים המתבקשים נוכח המחלוקות.

 

3.            בפסק הבוררות שניתן ביום 23.5.2019 (להלן: פסק הבוררות) נקבע כי המשיבה לא הפרה את ההסכם, משום שהיא העבירה את ההלוואה אותה התחייבה לתת, חלקה במזומן וחלקה בציוד ושירותים בשווי של 300,000 ש"ח. מנגד, נקבע כי המבקש משך 500,000 ש"ח ביתר, וכי המשיך למשוך משכורת חודשית בעלות של 17,000 ש"ח למרות שרווחי החברה פחתו ובניגוד לקבוע בהסכם. לכן חויב המבקש להשיב לחברה סך של 500,000 ש"ח בגין משיכת היתר וסך של 191,760 ש"ח בעבור משיכת שכר בניגוד להסכם.

 

4.            המבקש לא השלים עם פסק הבוררות ובפרט לא עם הסכום אותו חוייב להשיב. הוא סבר כי בפסק הבוררות נפלה טעות חישוב שבגינה נפסק כי עליו להשיב 500,000 ש"ח, כאשר לשיטתו עליו לשלם רק 390,000 ש"ח. בשל כך ובשל שורה של טרוניות נוספות נגד פסק הבוררות, הגיש בקשה לביטולו בהתבסס על רוב עילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות). כך טען כי הבורר לא פסק בהתאם לדיני הראיות ולדין המהותי מאחר שהסכים לדון בהסכם בלתי חוקי; כי פסק הבוררות לא נומק; כי הבורר פעל בחוסר סמכות; כי הבורר לא הכריע בעניין מהותי שנמסר לו; כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור; כי קיימת עילה שלפיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור; וכי פסק הבוררות ניתן לאחר המועד לנתינתו בהתאם לחוק הבוררות. יצוין כי המבקש הגיש בקשה לבורר לצורך תיקון טעות החישוב שנפלה לשיטתו בפסק הבוררות וביום 18.9.2019 אף הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לעכב את מתן פסק הדין ב"בקשה לביטול ו/או תיקון פסק בוררות" עד לתיקון הפסק, אולם זו לא נתקבלה.

 

5.            בפסק דינו דחה בית המשפט את בקשת הביטול וקבע כי הבורר פסק בהתאם לדין המהותי וכי טענות שהעלה המבקש בעניין זה בבקשתו כלל לא נטענו בפני הבורר, כמו למשל טענות בדבר אי חוקיות ההסכם. כך גם נקבע כי המבקש לא טען כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור. גם לגופה של הטענה לעניין תקנת הציבור, נקבע כי בפסק הבוררות נמצא כי הגורם לעריכת ההסכם היו הקשיים הכלכליים אליהם נקלע המבקש. בנוסף עיון בפסק הבוררות מלמד על הנימוקים שהובילו את הבורר להכריע כפי שהכריע. כן נקבע כי הבורר פסק בהתאם לדיני הראיות. כך למשל, נמצא כי התבססות הבורר על עדות רו"ח של המשיבה שהיא העניקה לחברה ציוד ושירותים בסך של כ-300,000 ש"ח הולמת את דיני הראיות. גם אין לקבל את הטענה כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור מאחר שטענות בעניין זה לא הועלו לפני הבורר. לבסוף נקבע כי המבקש מנוע מלטעון כי פסק הבוררות ניתן לאחר המועד לנתינתו משום שלא טען לכך.

 

           המבקש לא השלים עם פסק הדין ומכאן הבקשה שלפנַי.

 

6.            המבקש טוען כי נגרם לו עיוות דין, שכן לטענתו בפסק הבוררות יש טעות חישוב. אין כל מחלוקת שבהתאם להסכם הוא היה זכאי למשוך סך של 600,000 ש"ח כהחזר הלוואת בעלים ובית המשפט והבורר קבעו כי הוא משך סך של 990,000 ש"ח. מכאן שהמסקנה המתבקשת לשיטתו שהוא צריך להשיב סך של 390,000 ש"ח בלבד ולא סך של 500,000 ש"ח כפי שנקבע. בעניין זה, בית המשפט גם התעלם מבקשת המבקש לעכב את מתן פסק הדין מכיוון שהגיש לבורר בקשה לתיקון הטעות הנ"ל. כמו כן, המבקש טוען כי פסק הדין ופסק הבוררות מנוגדים לתקנת הציבור מאחר שהם אוכפים "הסכם שותפות" לא חוקי שמטרתו היא הימנעות מתשלום מס. בנוסף, פסק הבוררות סותר את הדין המהותי והוא ניתן שלא לפי דיני הראיות, בין היתר מפני שנקבע בהתבסס על עדות רו"ח בלבד כי המשיבה הכניסה לחברה ציוד ושירותים בשווי של 300,000 ש"ח, בעוד שבכתב טענותיה טענה היא עצמה שהכניסה ציוד ושירותים בסך של 60,000 ש"ח. כן טוען המבקש כי חויב בהשבת שכר עבודתו חרף היעדר סמכות עניינית לבורר וזאת משום שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית בתחום זה, וכן כי הקביעות בעניין זה לא נומקו.

 

דיון והכרעה

7.            דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד בהם מתעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור (ראו: רע"א 3962/18 לבנון נ' ניהול ודיור (ע"מ) (21.6.2018); רע"א 4453/18 דעדוש נ' אגודת גורן, מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (15.7.2018)). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה בקשר לביטולו של פסק בוררות (רע"א 7032/19 ביטון נ' עמותת שארית יעקב לבית דוד (12.12.2019)). הבקשה שלפנַי עוסקת כולה בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הקונקרטי והיא נעדרת כל השלכות רוחב עקרוניות. גם לא מצאתי כי התקיים במקרה זה עיוות דין המצדיק התערבות ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נדרש בפירוט ובהרחבה לטענות המבקש והכריע בהן לגופן.

 

8.            למעלה מן הצורך אתייחס למקצת מטענות המבקש. ראשית לטענה כי הוא נדרש להשיב 110,000 ש"ח ביתר בשל טעות חישובית. אכן אין מחלוקת כי המבקש היה זכאי למשוך לעצמו כהחזר הלוואת בעלים סך של 600,000 ש"ח. ואולם, קביעת הבורר ולאחר מכן קביעת בית המשפט כי עליו להשיב 500,000 ש"ח אינה באה בסתירה להחזר הלוואת הבעלים שהגיע לו. כל שנקבע הוא שהמבקש משך מעבר למה שהגיע לו סכום בסך של 500,000 ש"ח ולכן עליו להשיבו. כך נכתב מפורשות בפסקה 37 לפסק הבוררות: "במצב זה, לא הייתה לאשכנזי זכות למשוך מן החברה סך נוסף של 500,000 ש"ח מעבר לסך של 600,000 ש"ח שהגיע לו למשוך על פי ההסכם, וסכום זה עליו להשיב לחברה". מדובר בקביעה עובדתית שנקבעה על ידי הבורר ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים אלו, לא כל שכן ב"גלגול שלישי" (רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי, פסקה 8 (6.11.2019)). בהקשר זה אציין כי בית המשפט המחוזי לא התעלם מהבקשה לעיכוב מתן פסק הדין עד להכרעת הבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות אלא הלכה למעשה לא עיכב את מתן פסק הדין.

 

9.            בנוסף, אין ממש בטענת המבקש כי ההסכם נוגד את תקנת הציבור. המבקש גורס כי מטרת ההסכם הייתה הימנעות מתשלום מס. אולם כפי שגם קבע בית המשפט המחוזי, על המבקש היה לטעון טענות אלו עוד לפני הבורר ולהוכיחן, אך הוא נמנע מלעשות כן. לכן הוא מנוע מלהעלות טענות אלו בשלב זה (ראו: רע"א 6814/15 נויה יהלומים בע"מ נ' יהלומי מזל נ.א בע"מ (21.12.2015); רע"א 3693/11 מאיר כהן (ג.ש) בע"מ נ' קדמת עדן בע"מ (21.7.2011); רע"א 10582/03 גינזבורסקי נ' גבעת המוזיאון רחובות בע"מ (12.4.2005)). בכל מקרה עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות, שעניינה ביטול פסק בוררות בהיותו נוגד את תקנת הציבור, מפורשת בצמצום והמקרים בהם יבוטל פסק בוררות מכוח עילה זו הם חריגים שבחריגים (רע"א 8565/18 כהן נ' ס. בני הגליל (1991) בע"מ (5.2.2019); רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי (26.10.2015)), ואין מקרה זה נכנס בגדרם של מקרים מסוג זה.

 

10.         כמו כן, אין גם בסיס לטענת המבקש לפיה הבורר פסק שלא בהתאם לדין המהותי. טענות המבקש בעניין זה ובעניין תקנת הציבור כמעט זהות. שתיהן נעוצות בטענה כי ההסכם לא חוקי. כמו כן, כשם שהמבקש לא העלה את טענת בטלות ההסכם בהיותו נוגד את תקנת הציבור, כך לא העלה טענות בעניין אי חוקיות ההסכם לפני הבורר. אדרבה, אם היה הבורר דן בטענות שלא הועלו על ידי המבקש, או אז הוא היה חורג מסמכותו ומקים עילה לביטול פסק הבוררות.

 

11.         אין גם ממש בטענת המבקש בדבר הכרעת הבורר בסוגית השבת שכר העבודה שקיבל ביתר. טענה זו אף נגועה בחוסר תום לב. כאמור המבקש טוען כי הבורר היה מנוע מלדון במחלוקות הנוגעות לדיני עבודה מאחר שלבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בהן. ברם לא רק שהמבקש לא העלה טענה זו בפני הבורר, אלא שהוא עצמו טען לפניו בעניין שכרו והוא גם היה שותף להסכם הבוררות שהסמיך כאמור את הבורר לדון בעניין זה. משכך ובהתאם להלכה הפסוקה המבקש מנוע מלטעון טענות בעניין זה (ראו: דב"ע (ארצי) נה/3-125 בן דור – ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל, פד"ע כט(1) 286, 292 (3.1.1996); רע"א 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2) 426, 432-430 (2001)).

 

12.         בשולי הדברים אציין כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שקבע שאף אם טעה הבורר בהתחשבנות שנעשתה בין הצדדים, אין הדבר מצדיק ביטול פסק הבוררות, וודאי לא ביקורת בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

 

13.         סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בטבת התש"ף (‏22.1.2020).

 

 

 

ש ו פ ט

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
3
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
5
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
7
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
8
בע"מ 5827/19
החלטה
23/10/2020
טען מסמכים נוספים