יונתן שליידר נ. חברת החשמל לישראל בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יונתן שליידר נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

רע"א 2116/19
תאריך: 01/06/2020

 

בבית המשפט העליון

 

 

רע"א 2116/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

המבקש:

יונתן שליידר

 

 

נ ג ד

 

המשיבה:

חברת החשמל לישראל בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מימים 20.2.2019 ו-21.2.2019 (כבוד השופט ר' כהן) ב-ת"צ 1756-09 וב-ת"צ 33830-10-13

 

בשם המבקש:

עו"ד מיכאל בך; עו"ד רון לדרמן

בשם המשיבה:

עו"ד יהושע חורש; עו"ד אוריאל פרינץ;

עו"ד תומר שוירמן; עו"ד עדי הירשקורן-קליין

 

 

פסק-דין

 

1.        בקשת רשות ערעור על שתי החלטות שניתנו בימים 20.2.2019 ו-21.2.2019 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-ת"צ 1756-09 (כבוד השופט ר' כהן); וכן על החלטה נוספת מיום 21.2.2019 ב-ת"צ 33830-10-13, שמתנהלת בין אותם צדדים וניתנה על ידי אותו מותב.

 

           בתמצית ייאמר, כי ההחלטות שניתנו ב-ת"צ 1756-09 הורו על מחיקת חלקים מכתב התביעה שהוגש על ידי המבקש בהמשך לאישור התובענה כייצוגית, ובהתאם נקבע כי יש לשנות את הנוסח שהוצע לפרסום הודעה לציבור בנושא; ובהחלטה ב-ת"צ 33830-10-13 נדחתה בקשה לאשר את ניהול התובענה כייצוגית לפי האישור שניתן ב-ת"צ 1756-09, תוך איחוד הדיון בהליכים. בהכללה ייאמר, כי במוקד בקשת רשות הערעור טענות הנוגעות לעילות התביעה, נושאי התביעה, תקופת ההשבה והגדרת הקבוצה המיוצגת.

 

רקע עובדתי ותיאור ההליכים המשפטיים עד כה

 

2.        בקשת רשות הערעור שלפניי היא נדבך נוסף במסכת של הליכים שמתנהלים בין הצדדים זה למעלה מעשור – ואלה יתוארו בקצרה להלן. בחודש יולי 2009 הגיש המבקש, יונתן שליידר, בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: המבקש ו-חברת החשמל, בהתאמה); שלימים אוחדה עם בקשה נוספת לאישור תובענה כייצוגית שהגישו מבקשים אחרים נגד חברת החשמל (ת"צ 22005-08-09), כך שבחודש מאי 2010 הוגשה בקשת אישור מתוקנת (להלן: בקשת האישור). בקשת האישור סבה על הטענה כי חברת החשמל כללה בתחשיב עלויות ייצור החשמל, שעל בסיסו נקבע תעריף החשמל, תוספות שכר חריגות ששילמה לעובדיה וכן התחייבויות פנסיוניות ששולמו ביתר בשל טעות אקטוארית (להלן: חריגות השכר ו-ההתחייבויות הפנסיוניות, בהתאמה) – באופן שהביא לגבייה של סכומים בלתי חוקיים מהצרכנים במסגרת חשבונות החשמל התקופתיים. יצוין בנקודה זו כי תעריף החשמל נקבע על ידי רשות החשמל, על בסיס נתונים מאת חברת החשמל, לפי "עקרון העלות" שמשמעו כי המחיר שבו נושאים צרכני החשמל משקף את עלות השירות המסופק להם (ראו: סעיף 31 לחוק משק החשמל, התשנ"ו-1996); וכי תעריפי החשמל נושא בקשת האישור פורסמו על ידי רשות החשמל בחודש יוני 2002 ונותרו בתוקפם עד לחודש פברואר 2010.

 

           לעניין חריגות השכר נטען בבקשת האישור כי חברת החשמל לא עמדה בחובות המוטלות עליה בנוגע לאישור תנאי והטבות שכר, בהיותה חברה ממשלתית; ובפרט בחובה המנויה בסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 שלפיה "גוף מתוקצב" (מונח הכולל בחובו חברות ממשלתיות) לא יערוך שינויים בשכר, בתנאי פרישות, בגמלאות או בהטבות כספיות אחרות הקשורות לעבודה – אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר (להלן: חוק יסודות התקציב). בתוך כך, צוין בבקשת האישור כי בשנת 1999 הצביע מבקר המדינה על ליקויים שאירעו בתנאי העסקה של עובדי חברת החשמל (לרבות הטבות שונות שהוענקו להם), ובסדרי האישור של אלה (מבקר המדינה דוח שנתי 50א – איגודים "תנאי ההעסקה של עובדי חברת החשמל לישראל בע"מ" 27 (1999); להלן: דוח המבקר); וכי לנוכח הממצאים שנתגלו, נערכו בדיקות בנושא מטעם הממונה על השכר במשרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות (להלן: הממונה), שבסיומן נקבע על ידי הממונה כי תוספות שכר מסוימות שולמו לעובדים בניגוד לסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב ומכאן שיש לחדול מתשלומים אלה ולתבוע מן העובדים השבה של הסכומים שקיבלו שלא כדין. ויצוין כבר עתה, כי לשיטת המבקש הממונה נקט בגישה מקילה ולא כלל בדוחותיו שורה של תוספות שכר שלא אושרו כדין. אשר להתחייבויות הפנסיוניות, נטען כי חברת החשמל שגתה בחישוב האקטוארי של התחייבויותיה לפנסיה, באופן שהביא להגדלה מלאכותית של ההתחייבויות הפנסיוניות בדוחותיה הכספיים ולהקטנת ההון העצמי של החברה – והדבר קיבל ביטוי בתעריף החשמל שנגבה מן הצרכנים, כחלק מעלויות חברת החשמל שעל בסיסן נקבע התעריף.

 

3.        עילות התביעה שבגינן נתבקש לנהל את התובענה כייצוגית הן איסור הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן); ניצול מעמד לרעה של בעל מונופולין לפי סעיף 29א לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (כיום מכונה חוק התחרות הכלכלית, התשמ"ח-1988); עשיית עושר ולא במשפט; תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; רשלנות; הפרת חובה חקוקה; והפרת חובת תום הלב הקבועה בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.

 

           בקשת האישור הוגשה בשם "כל אדם ו/או תאגיד ו/או כל גורם אחר אשר שילם ו/או נדרש לשלם בגין שירותי צריכת חשמל מאת המשיבה, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה, כמו גם במהלך ניהולה של תביעה זו ועד למועד בו תבוא לכדי סיום הגביה ביתר של תשלומי צריכה החשמל" (סעיף ב לפתיח של בקשת האישור); והסעד שנתבקש הוא השבה של שווי חריגות השכר וההתחייבויות הפנסיוניות שנכללו בתעריף החשמל שלא כדין, שעלותם המצטברת בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה הוערכה בסך של 11 מיליארד ש"ח (5 מיליארד ש"ח בגין חריגות השכר ו-6 מיליארד ש"ח בגין ההתחייבויות הפנסיוניות).

 

4.        בהחלטה מיום 17.4.2013 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' פלפל, ס"נ) כי הכללת חריגות השכר וההתחייבות הפנסיוניות בגדר הוצאותיה של חברת החשמל, מהווה לכאורה הפרה של עילת איסור ההטעיה שבחוק הגנת הצרכן; וכי יש אפשרות סבירה שייקבע שהדבר אף מהווה עשיית עושר ולא במשפט. ביחס ליתר עילות התביעה שנמנו בבקשת האישור (להלן: העילות הנוספות), קבע בית המשפט המחוזי כי אין צורך לדון בהן באותו שלב, משעה שהן מבססות סעד זהה לזה שנתבע בעילות שנבחנו על ידו – וזאת בהסתמך על חוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימוס) א' ריבלין ב-רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי (5.7.2012) (להלן: עניין עמוסי). על יסוד האמור אישר בית המשפט המחוזי את התובענה כייצוגית, והגדיר את הקבוצה המיוצגת כהגדרתה בבקשת האישור. עוד נקבע כי התקופה הרלוונטית לתובענה הייצוגית היא שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור; כי הסעד הנתבע הוא השבה של כל תשלומי צריכת החשמל ששילמו חברי הקבוצה ביתר בתקופה זו; ועילות התביעה הן העילות שפורטו בבקשת האישור (סעיפים 110-94 לבקשת האישור) (להלן: החלטת האישור).

 

5.        חברת החשמל הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת האישור; והיועץ המשפטי לממשלה התייצב בהליך, והודיע כי הוא תומך בבקשה. הבקשה נדונה לפני הרכב של שלושה שופטים ובפסק דין מיום 29.8.2017 נקבע כי יש ליתן רשות ערעור בבקשה שהוגשה, ולהיעתר לערעור בחלקו (רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר (להלן: רע"א שליידר)). בתמצית, נקבע כי לא היה מקום לקבל את בקשת האישור בעילת ההטעיה, ובקשת רשות הערעור התקבלה בנקודה זו. לצד זאת, נקבע כי אמנם יש אפשרות סבירה שהתובענה תתקבל בעילת עשיית עושר ולא במשפט – ואולם זאת רק ביחס לטענות הנוגעות לחריגות השכר, שכן לא הורם הנטל להוכיח כי הטעות האקטוארית בהתחייבויות הפנסיוניות הביאה לייקור של תעריפי החשמל ולהתעשרותה של חברת החשמל שלא כדין; ובהתאם, בקשת רשות הערעור התקבלה גם בכל הנוגע להתחייבויות הפנסיוניות, וראש התביעה הנוגע לטענות אלה בוטל. למען הסדר, ייאמר כי בגדרי רע"א שליידר נבחנו רק עילות ההטעיה ועשיית עושר ולא במשפט, ולא נערך דיון כלשהו בעילות הנוספות.

 

           בקשות לקיים דיון נוסף ב-רע"א שליידר נדחו בהחלטת הנשיאה א' חיות מיום 4.2.2018 (דנ"א 7161/17 שני נ' שליידר (להלן: דנ"א שליידר)).

 

6.        על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי לאחר שניתנה החלטת האישור, בחודש אוקטובר 2013 הגיש המבקש בקשה נוספת לאישור תובענה כייצוגית נגד חברת החשמל (ת"צ 33830-10-13) (להלן: בקשת האישור הנוספת). בקשה זו דומה לבקשת האישור (כהגדרתה לעיל) בשני שינויים: ראשית, בקשת האישור הנוספת מתייחסת לפרק זמן מאוחר יותר – כך שמתבקשת השבת כספים שחברת החשמל גבתה ביתר בתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור ועד לסיום הגבייה שלא כדין; ושנית, בקשת האישור הנוספת סבה על חריגות השכר, ללא יוצא מן הכלל. לדברי המבקש, בקשת האישור הנוספת הוגשה "למען הזהירות בלבד", בהינתן טענות מצד חברת החשמל שלפיהן בקשת האישור כהגדרתה לעיל רלוונטית רק לשבע השנים שקדמו להגשתה, וכן מתייחסת רק לחריגות השכר שפורטו באופן ספציפי בבקשת האישור (ונראה כי הכוונה לחריגות השכר שפורטו בדוח המבקר ובהמשך נפסלו על ידי הממונה; למען הנוחות אלה יכונו להלן חריגות השכר הספציפיות); ולשיטת המבקש, שלא כטענת חברת החשמל, בקשת האישור כוללת גם את התקופה והטענות שהועלו בגדר בקשת האישור הנוספת. על מנת שהתיאור יהא שלם, יצוין כי בקשת האישור הנוספת כללה לכתחילה גם טענות לעניין ראש התביעה הנוגע להתחייבויות הפנסיוניות, אולם מאחר שזה בוטל ב-רע"א שליידר, בהמשך הודיע המבקש כי אינו עומד על עניין זה אף במסגרת בקשת האישור הנוספת.

 

           הדיון בבקשת האישור הנוספת עוכב עד להכרעה ב-רע"א שליידר ו-דנ"א שליידר; ולאחר שהליכים אלה הסתיימו, ובהסכמת הצדדים, נקבע הדיון בבקשת האישור הנוספת לפני המותב שדן בבקשת האישור.

 

החלטות בית המשפט המחוזי שבמוקד בקשת רשות הערעור

 

7.        לאחר שהדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי, הגיש המבקש ביום 20.8.2018 כתב תביעה בתובענה הייצוגית (להלן: כתב התביעה), וייאמר כי בינתיים ובעקבות פרישתה של כבוד סה"נ השופטת ד' פלפל, התיק נקבע לפני כבוד השופט ר' כהן. חברת החשמל מצידה סברה כי המבקש "הגניב" לכתב התביעה עילות וטענות החורגות מגדרי ההיתר שניתן בהחלטת האישור, וכפי שתוקן במסגרת רע"א שליידר; ובהתאם הגישה ביום 15.11.2018 בקשה להורות למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן, ולחלופין להורות על מחיקת סעיפים מסוימים מכתב התביעה (להלן: בקשת המחיקה).

 

8.        בהחלטה מיום 20.2.2019 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המחיקה בעיקרה, והורה למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן (להלן: החלטת המחיקה). נקבע כי "הפרשנות היחידה והאפשרית" ל-רע"א שליידר ול-דנ"א שליידר היא כי אושר לנהל את התובענה כייצוגית רק בעילה של עשיית עושר ולא במשפט ולא בעילות שאושרו ב"דרך אגב" בהחלטת האישור (הכוונה לעילות הנוספות, כהגדרתן לעיל). בהקשר זה נאמר כי "אין זה סביר, ששתי ערכאות תבחנה, תנתחנה, תשקולנה ותתלבטנה, האם לאשר את עילת ההטעיה ואת העילה של עשיית עושר ולא במשפט ותגענה למסקנות לגביהן ואילו יתר העילות תאושרנה ללא בחינה וללא בדיקה מכל סוג שהוא". נוסף על כך צוין כי דבריו של השופט א' ריבלין בעניין עמוסי, שלפיהם ניתן לאשר עילות תביעה חלופיות בלא לקיים דיון מעמיק בהן, הם בבחינת "דעת יחיד" שאינה בעלת אופי מחייב; מה גם שעמדה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הלכות מאוחרות של בית משפט זה בכל הקשור לחובתו של בית המשפט "להיכנס לעובי הקורה" בבואו להחליט אם לאשר תובענה כייצוגית.

 

           בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי על פי החלטת האישור ו-רע"א שליידר, האישור לניהול התובענה הייצוגית ניתן רק בנוגע לחריגות השכר הספציפיות – "כל הרכיבים שהוגדרו כחריגים על ידי מבקר המדינה, שנבחנו על ידי הממונה על השכר והוא מצא שיש לבטלם"; ולכן על המבקש היה להתייחס בכתב התביעה רק לחריגות השכר הספציפיות. כן נקבע כי תקופת התביעה שאושרה בהחלטת האישור היא ברורה ולא ניתן לשנותה בשלב זה, וכי לא היה מקום להרחיבה בכתב התביעה גם לתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור ועד לסיום הגבייה ביתר. לצד דברים אלה, בית המשפט דחה את בקשת חברת החשמל להורות למבקש למחוק מכתב התביעה כל התייחסות לדוח המבקר, שכן הן בהחלטת האישור הן ב-רע"א שליידר ניתן ביטוי לדוח זה; ועם זאת הובהר כי דוח המבקר לא ישמש כראיה בהליך.

 

           ביום 21.2.2019, בהמשך להחלטת המחיקה ויום לאחר שזו ניתנה, הכריע בית המשפט המחוזי במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בקשר עם נוסח פרסום המודעה לציבור (לפי סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006) (להלן: החלטת נוסח המודעה ו- חוק תובענות ייצוגיות). בתוך כך, נקבע כי "הקבוצה המיוצגת" בנוסח המודעה תכלול רק את צרכני חברת החשמל במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, וכי בגדר "עילות התביעה" תצוין עילת עשיית עושר ולא במשפט בלבד. כן נקבע כי הסעדים שיצוינו במודעה הם "השבה של תשלומי צריכת החשמל ששילמו חברי הקבוצה ביתר בתקופה הרלבנטית".

 

9.        בד בבד עם הגשת כתב התביעה, הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בבקשת האישור הנוספת ולאיחוד הדיון בה עם בקשת האישור שנתקבלה (להלן: בקשת האיחוד). לדבריו, לנוכח הדיון המעמיק שהתקיים בבקשת האישור, הן בהחלטת האישור הן בהחלטות בית המשפט העליון, אין צורך לקיים דיון נוסף בסוגיה במסגרת בקשת האישור הנוספת; ובהקשר זה חידד המבקש כי בהתאם להמלצת בית המשפט המחוזי, הוא מבקש לתקן את בקשת האישור הנוספת ולהשמיט ממנה את העילות והטענות שנמצא כי אין לאשרן בגדרי רע"א שליידר (עילת ההטעיה הצרכנית וראש התביעה הנוגע להתחייבויות הפנסיוניות). המבקש הבהיר כי בקשת האישור הנוספת הוגשה למען הזהירות בלבד, שכן לשיטתו התובענה נושא ת"צ 1756-09 ממילא חלה גם על התקופה שלאחר הגשתה, וכן כוללת את כל חריגות השכר ולא רק את חריגות השכר הספציפיות.

 

           ביום 21.2.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת האיחוד (להלן: ההחלטה בבקשת האיחוד). נקבע כי בקשת האישור הנוספת "רחבה יותר" ומשתרעת על פני תקופה החורגת מעבר לתקופה הרלוונטית לבקשת האישור; מה גם שבקשת האישור הנוספת מצויה בשלבי בירור ראשוניים, ואף טרם הוגשה תשובה מאת חברת החשמל. בהינתן האמור, נקבע כי אין מקום לאחד בשלב זה את הדיון בשני ההליכים.

 

10.      המבקש ממאן להשלים עם שלוש ההחלטות שתוארו – החלטת המחיקה, החלטת נוסח המודעה וההחלטה בבקשת האיחוד (יכונו להלן יחד: ההחלטות); ומכאן בקשת רשות הערעור. בהסכמת הצדדים, הוריתי על עיכוב הדיון ב-ת"צ 1756-09; ובהתאם, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הדיון ב-ת"צ 33830-10-13.

 

טענות הצדדים

 

11.      המבקש סבור כי בקשת המחיקה אינה אלא ניסיון מצד חברת החשמל "לנגוס" בדיעבד בהחלטת האישור וב-רע"א שליידר, תוך ניצול העובדה שהמותב שדן בבקשת האישור התחלף; ואגב כך, לעכב ולסרבל את בירורה של התובענה הייצוגית. לגופם של דברים, נטען כי החלטת המחיקה משנה קביעות מהותיות וחלוטות בהחלטת האישור, שלא ניתן להתערב בהן. על יסוד האמור, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שצמצם את עילות התביעה שיידונו במסגרת ההליך הייצוגי; גידר את התובענה לחריגות השכר הספציפיות בלבד; וקיצר את תקופת ההשבה ובהתאם את הגדרת הקבוצה המיוצגת.

 

           אשר לעילות התביעה, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שצמצם את עילות התביעה לעילת עשיית עושר ולא במשפט בלבד, שכן בהחלטת האישור נקבע באופן מפורש כי התובענה הייצוגית תנוהל גם בעילות הנוספות; וחברת החשמל לא ערערה על קביעה זו, ובהתאם בית המשפט העליון לא דן בעילות הנוספות, לא כל שכן ביטל אותן. כן נטען כי בניגוד לאמור בהחלטת המחיקה, השופט א' ריבלין קבע הלכה בעניין עמוסי שאושררה פעמים רבות על ידי בית המשפט העליון. בנוגע לקביעה שלפיה התובענה תנוהל רק בנוגע לחריגות השכר הספציפיות, נטען כי בקשת האישור התייחסה לכל חריגות השכר שקיבלו עובדי חברת החשמל בניגוד לסעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב, וכי בשום מקום בהחלטת האישור חריגות השכר לא הוגבלו רק לאלה שנזכרו בדוח המבקר ובוטלו על ידי הממונה (חריגות השכר הספציפיות) – ובהינתן שחברת החשמל לא ערערה על כך, אין לראות בתיאור הדברים שב-רע"א שליידר שאליו הפנה בית המשפט המחוזי בהחלטת המחיקה, משום צמצום של חריגות השכר. ביחס לתקופת ההשבה, המבקש עומד על כך שלא היה מקום להגבילה לשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, וכי בכל מקרה יש לראות בהגבלה זו כרף תחתון אך לא עליון; ולביסוס טענתו זו נתלה המבקש בכך שבהחלטת האישור הפנה בית המשפט המחוזי להגדרת הקבוצה כפי שהיא מופיעה בבקשת האישור, והגדרה זו כוללת גם את התקופה שלמן הגשת בקשת האישור ועד לתום הגבייה שלא כדין. עוד נאמר כי בהינתן שחברת החשמל לא שינתה את התנהלותה, אין כל הבדל בין חריגות השכר שמומנו על ידי הציבור בשבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, לחריגות השכר שמומנו במהלך ניהול ההליך; וכי שיקולי צדק ויעילות מצדיקים לקבוע כי בקשת האישור מתייחסת גם לתקופה שלאחר הגשתה, בפרט לנוכח התמשכות ההליכים עד כה. לחלופין נטען כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על הרחבת הקבוצה מכוח סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, ודאי בנסיבות שבהן בקשת האישור הנוספת הוגשה מטעמי זהירות בלבד.

 

12.      לעמדת המבקש, מאחר שלא היה מקום להורות על מחיקת חלקים מכתב התביעה, ממילא לא היה מקום לשנות מנוסח המודעה שהוצע על ידו; ולטענתו יש להתערב בהחלטת נוסח המודעה באותם היבטים שהועלו ביחס להחלטת המחיקה. עוד נאמר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהגדיר את סעיף "הסעדים" במודעה באופן שונה משהוצע – כך שהושמטו המילים "חריגות שכר ופנסיה" מן ההגדרה; ולדבריו על אף שאין בנוסח המודעה כדי לשנות את תוכן החלטת האישור, יש לתקן את הסעיף כך שיהא תואם להגדרה שנקבעה בהחלטת האישור.

 

           כחלופה לטענות המופנות כלפי החלטת המחיקה, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשת האיחוד. לדברי המבקש, בקשת האישור ובקשת האישור הנוספת מבוססות על תשתית עובדתית ומשפטית זהה ועל כן אין מקום לברר את בקשת האישור הנוספת מבראשית; ונדרש היה לאשר את ניהול בקשת האישור הנוספת כייצוגית על יסוד הקביעות שנקבעו בהחלטת האישור, תוך איחוד הדיון בהן. הדברים אמורים במיוחד, לשיטת המבקש, בהינתן שנערך זה מכבר דיון מעמיק בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון בבקשת האישור; ובשים לב לכך שחברת החשמל עצמה קשרה את גורלה של בקשת האישור הנוספת בבקשת האישור, מעת שביקשה לעכב את הדיון בבקשת האישור הנוספת עד להכרעה בהליכי הערעור שהתנהלו בבית המשפט העליון. ייאמר לבסוף, כי לגישת המבקש החלטת המחיקה כמו גם ההחלטה בבקשת האיחוד לוקות במישור ההנמקה – ומדובר לשיטתו בטעם נוסף המצדיק התערבות בהן.

 

13.      חברת החשמל סומכת את ידיה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי ועומדת על כך כי אין מקום לשנות מאלה; לטענתה מדובר בהחלטות מנומקות כדבעי, בעניינים שבסדרי דין שלגביהם מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב. בנוגע להחלטת המחיקה, נטען כי עילת התביעה היחידה שבית המשפט העליון אישר לנהל בגינה תובענה ייצוגית היא עשיית עושר ולא במשפט, ולא ניתן בשלב זה לתבוע אותה בעילות הנוספות בלא לקיים בהן דיון כלשהו. חברת החשמל מצדדת בנקודה זו בקביעת בית המשפט המחוזי כי עמדתו של השופט א' ריבלין בעניין עמוסי היא בגדר דעת יחיד. בכל הנוגע לרכיבי חריגות השכר, טוענת חברת החשמל כי בהחלטת האישור וב-רע"א שליידר אושר לנהל את התובענה כייצוגית רק בהטבות שכר שמבקר המדינה מצא כי הן חריגות ושהממונה קבע שיש לבטלן; ועוד נטען כי יש לדחות את ניסיונו של המבקש להציג את כל נתוני השכר כזהים – שכן ברי כי יש לבחון כל רכיב שכר בנפרד ובמיוחד את שאלת חוקיותו. זאת ועוד, נטען כי בהחלטת האישור נקבע בבירור כי התקופה שבגינה אושר לנהל את התובענה הייצוגית היא שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, ולכן יש לדחות את טענות המבקש בנושא; וכי ממילא אין מקום להורות על הארכת התקופה, שכן מאז שבקשת האישור הוגשה חלו שינויים מהותיים בתעריפי החשמל ובהתאם חל שינוי משמעותי בתשתית העובדתית והנורמטיבית שביסוד בקשת האישור. עוד נאמר בהקשר זה, כי טענת המבקש שלפיה בית המשפט המחוזי לא הציב בהחלטת האישור גבול עליון לתקופת ההשבה, משוללת יסוד ומנוגדת להגיונם של דברים; והא ראיה שהמבקש עצמו הגיש את בקשת האישור הנוספת שעניינה בפרק הזמן שלאחר הגשת בקשת האישור.

 

           מהטעמים שפורטו לעיל, נטען כי גם אין מקום להתערב בהחלטה בבקשת האיחוד, שכן משמעה של בקשת האיחוד אינה אלא שבקשת האישור הנוספת תאושר "על החלק" ותוך עקיפת סדרי הדין – ואין להסכין עם דרישה כזו, בפרט לנוכח השונות שבין שני ההליכים והשלבים השונים שבהם מצוי כל אחד מהם. ובכל מקרה, כך נטען, לא נפל פגם בהחלטת נוסח המודעה המצדיק לשנות ממנה.

 

דיון והכרעה

 

14.      לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתשובה לה ובתגובה לתשובה, על צרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיבואר בהמשך.

 

15.      ייאמר תחילה כי חרף אופיין הדיוני של ההחלטות שבמוקד בקשת רשות הערעור (החלטת המחיקה, החלטת נוסח המודעה והחלטה בבקשת האיחוד) – ביסוד שלושתן ניצבת הכרעה מהותית במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בנוגע להיקף התביעה הייצוגית שאושר לנהלה נגד חברת החשמל; והרושם הוא שהכרעה זו התקבלה על רקע ניסיון הדדי, מצד שני הצדדים להליך, לערוך מקצה שיפורים בטענותיהם.

 

           מן הראוי אפוא להדגיש כי גבולות התובענה הייצוגית שורטטו בהחלטת האישור שניתנה עוד בחודש אפריל 2013; ואף שעילות וראשי התביעה צומצמו במידה מסוימת ב-רע"א שליידר, החלטת האישור נותרה הבסיס המתווה את הדרך שבה יש להוסיף ולנהל את ההליך הייצוגי. העולה מן האמור, וזה העיקר, כי מלבד הסוגיות הפרטניות שבהן נמצא כי יש להתערב בגדר רע"א שליידר (עילת ההטעיה הצרכנית וראש התביעה בעניין ההתחייבויות הפנסיוניות), יתר הקביעות שבהחלטת האישור נותרו בעינן והפכו זה מכבר לחלוטות – ומשכך, לא ניתן לשנות מהן בדיעבד.

 

           עוד בגדר אקדמת מילין, יובהר כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש שלפיהן ההחלטות לוקות במישור ההנמקה. הנימוקים שעומדים ביסוד כל אחת מן ההחלטות הם ברורים, והעובדה שהם תמציתיים איננה גורעת מהן (ראו: רע"א 3955/19 פלאפון תקשורת בע"מ נ' שירזי, פסקה 13 (30.4.2020)); והוא הדין ביחס לעובדה שלא כל טענות המבקש זכו להתייחסות. בלא להמעיט מחובת ההנמקה וממעמדה, היקפה משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבות – ויש להשקיף על חובה זו מנקודת מבט של אופי וטיב הבקשה שעמדה להכרעה ובראי יתר ההחלטות שהתקבלו בתיק (ראו: רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, פסקה 11 (8.12.2015)). מכל מקום, ייאמר כי ככלל היעדר הנמקה איננו עילה להתערבות בהחלטה של בית המשפט המחוזי – כטענת המבקש – והסעד במקרה כזה הוא השבת הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שינמק את הכרעתו (ראו: רע"א 8917/18 דן תפעול ושירותים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 9 (23.12.2019); רע"א 195/18 בן פורת נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ, פסקה 4 (23.1.2018)).

 

           ומכאן לדיון בהחלטות לגופן.

 

16.      החלטת המחיקה. כאמור, במסגרת החלטת המחיקה הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן הנשען על עילת תביעה יחידה, והיא עילת עשיית עושר ולא במשפט; כי ההתייחסות תהא לחריגות השכר הספציפיות בלבד; וכי תקופת ההשבה תעמוד על שבע שנים מיום הגשת בקשת האישור ולא מעבר לכך. סבורתני כי לא היה מקום להורות על תיקון התביעה בכל הנוגע לעילות התביעה ולהגדרת חריגות השכר. ואפרט.

 

           ראשית יש לציין, ומנקודת מבט כללית, כי כתב התביעה מיום 20.8.2018 דומה ונראה שאף זהה לבקשת האישור; כאשר ההבדל העיקרי בין השניים טמון בכך שהושמטו מכתב התביעה עילת ההטעיה הצרכנית וראש התביעה בנושא ההתחייבויות הפנסיוניות, וכן הוספו חידודים הנובעים מקביעותיו של בית המשפט העליון ב-רע"א שליידר. משאלה פני הדברים, אין זאת אלא שבנסיונה לתקוף את נוסח כתב התביעה שהוגש, משיגה חברת החשמל למעשה את הגבולות שהותוו לניהול התובענה הייצוגית עוד בהחלטת האישור – וכזאת לא ניתן, במיוחד משאין עוררין כי זכות הערעור שעמדה לה בקשר עם החלטת האישור מוצתה על ידה עד תום (ראו והשוו: רע"א 10018/17 המועצה הישראלית לצרכנות נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ, פסקה 9 (1.5.2019) (להלן: עניין המועצה לצרכנות)).

 

           במסגרת החלטת האישור, בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בעילות ההטעיה ועשיית עושר ולא במשפט, ומצא כי יש לאשרן. בהמשך לכך, ובהסתמכו על דברי השופט א' ריבלין בעניין עמוסי, קבע בית המשפט המחוזי כי אינו נדרש לדיון בעילות הנוספות – בהיות הסעד שנתבע בגינם זהה לסעד בגין העילות שנדונו. זאת ועוד, בחלק האופרטיבי של החלטת האישור נקבע במפורש כי עילות התביעה שבגינן תנוהל התובענה הייצוגית הן כלל העילות שפורטו בבקשת האישור. חברת החשמל לא ערערה על קביעות אלה של בית המשפט המחוזי; ומשכך, בית המשפט העליון לא נדרש לקביעה שהסתמכה על עניין עמוסי, והדיון לפניו הוגבל לשתי העילות שנדונו לגופן בהחלטת האישור (סעיף מ"ח ב-רע"א שליידר). משזה המצב ובלא להביע עמדה בנוגע לטענות ביחס למשקל שיש ליתן לעמדת השופט ריבלין בעניין עמוסי, הקביעה כי התובענה הייצוגית תנוהל בכל עילות התביעה שצוינו בבקשת האישור לרבות העילות הנוספות, היא קביעה חלוטה שלא ניתן כעת לשנות ממנה; זאת פרט לעילת ההטעיה, שכאמור ב-רע"א שליידר נקבע שלא היה מקום לאשרה.

 

           ועתה לחריגות השכר. הפוך והפוך בהחלטת האישור ולא תמצא קביעה פוזיטיבית שלפיה יש לצמצם את חריגות השכר רק לחריגות השכר הספציפיות שנמנו בדוח המבקר ולימים בוטלו על ידי הממונה. ההיפך מכך. במקומות מסוימים בהחלטת האישור, למשל בגדר הדיון שנערך בעילת עשיית עושר ולא במשפט, נאמר כי כל חריגת שכר שלא אושרה בהליך המסודר שנקבע בדין מהווה "טובת הנאה כמשמעותה ועולה כדי התעשרות שלא כדין"; ולדברים אלה משנה חשיבות מקום שבבקשת האישור פורטו ליקויים שונים שלכאורה נפלו בהליך האישור של חריגות השכר, ואף הודגש כי הממונה הקל בסופו של דבר ביחס לחריגות מסוימות. הנה כי כן, יש לאפשר למבקש להעלות טענות ביחס לכלל חריגות השכר שלטענתו אירעו בשנים הרלוונטיות שכן כך נגזר מהחלטת האישור, וב-רע"א שליידר ו-דנ"א שליידר לא נקבע אחרת; וייאמר כי אין בכך כדי לגרוע מן הנטל המוטל על המבקש להראות כי כל אחת מהטבות השכר שהוא טוען להן היא אמנם חריגה, לא אושרה כדין וכן מומנה על ידי הצרכנים במסגרת תעריף החשמל שנגבה מהם.

 

17.      שונים הם פני הדברים ביחס לתקופה הרלוונטית להליך הייצוגי. בהחלטת האישור נאמר במפורש כי "התקופה הרלוונטית", קרי התקופה שבגינה אושר לנהל את התביעה כייצוגית, היא "7 שנים עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית" – ולא היה מקום להארכת התקופה מעבר לכך בכתב התביעה. העובדה שבהגדרת הקבוצה המיוצגת בהחלטת האישור הפנה בית המשפט המחוזי להגדרה שצוינה בבקשת האישור, שמתפרשת על פני תקופת זמן ארוכה יותר ("כל אדם ו/או תאגיד ו/או כל גורם אחר אשר שילם ו/או נדרש לשלם בגין שירותי צריכת חשמל מאת המשיבה, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה, כמו גם במהלך ניהולה של תביעה זו ועד למועד בו תבוא לכדי סיום הגביה ביתר של תשלומי צריכה החשמל" (ההדגשה שלי-ע'ב')) – אין בה כדי לגבור על תקופת הזמן שנקבעה בבירור בהחלטת האישור; זאת במיוחד בהינתן שהסעד שנקבע בהחלטת האישור תואם את הגדרת "התקופה הרלוונטית". כשם שלא ניתן לצמצם את הגבולות שנקבעו בהחלטת האישור בשלב הגשת כתב התביעה, כך לא ניתן להרחיב אותם.

 

           זאת ועוד, ולעניין החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעשות שימוש בשלב זה בסמכותו להרחיב את הקבוצה מתוקף סמכותו לפי סעיף 10(ב) לחוק תובענות ייצוגיות. מדובר בהחלטה שעניינה "שלבי הדיון בהליך" ומשכך לפי סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 אין מקום לדון בה במסגרת בקשת רשות ערעור (רע"א 2568/19 בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (14.5.2019)). כך או אחרת, עסקינן בהחלטה בעלת אופי דיוני מובהק שאין כל הצדקה להתערב בה, ודומה כי אף הגיונה בצידה – שכן תלויה ועומדת בקשה נוספת לאישור תובענה כייצוגית (בקשת האישור הנוספת), שבגדרה טענות דומות לאלו שבתובענה שאושרה, ושמתייחסת לתקופה שממועד הגשת בקשת האישור ואילך. וייאמר בנקודה זו ובלא לטעת מסמרות, כי השאלה אם לאחר שבקשת האישור הוגשה המשיכה חברת החשמל לכלול את חריגות השכר שלא כדין בגדר הוצאותיה – ומכאן הטענה כי יש להרחיב את הקבוצה – היא עניין עובדתי שלכל הפחות דורש בירור; ולערכאה הדיונית נתונה הפררוגטיבה להחליט מתי ובאיזה אופן לקיים דיון בסוגיה זו, אם בכלל.

 

18.      החלטת נוסח המודעה. יש לשנות את נוסח המודעה בהתאם לקביעות שלעיל בעניין החלטת המחיקה – כך שסעיף 4 שמגדיר את עילות התביעה יכלול את כלל עילות התביעה שאושרו בהחלטת האישור, מלבד עילת ההטעיה הצרכנית. אינני רואה מקום להתערב בנוסח שקבע בית המשפט המחוזי בעניין הסעדים (סעיף 5), ולהוסיף להגדרה שנקבעה – "השבה של תשלומי צריכת החשמל ששילמו חברי הקבוצה ביתר בתקופה הרלוונטית" – תוספת שתבהיר כי הכוונה לתשלומים ששולמו ביתר בגין חריגות השכר; שכן הנוסח שנקבע בהחלטת נוסח המודעה הוא רחב, וממילא כולל את החידוד שהמבקש ביקש להוסיף.

 

19.      ההחלטה בבקשת האיחוד. גם בעניין זה לא מצאתי לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי. הלכה מושרשת היא שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בהחלטות שעניינן אופן ניהול ההליך, ובפרט מקום שמדובר בהחלטות הנוגעות לניהול בקשות אישור בעניינים דומים לפי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות (ראו והשוו: רע"א 9878/17 גולדברג נ' רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע"מ, פסקה 10 (14.2.2019)). בהתאם, היקף ההתערבות בהחלטות מעין אלה הוא מצומצם, ושמור למקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין – ומקרה זה איננו נמנה בגדרם. הדיון בבקשת האישור הנוספת מצוי בשלב מקדמי ביותר, עוד טרם שהוגשה תשובה מטעם חברת החשמל – ומשכך, דומה כי בצדק נקבע שאין מקום בשלב זה לאחד את הדיון בהליכים; לא כל שכן לאשר את ניהולה כייצוגית "על אתר" וללא דיון. הדברים מקבלים משנה תוקף בהינתן טענות חברת החשמל כי בתקופה שלאחר הגשת בקשת האישור חל שינוי נורמטיבי ועובדתי משמעותי, שלכל הפחות דורשות בירור; וכן בשים לב להתמשכות ההליכים ב-ת"צ 1756-09 המעצימה את הצורך לאפשר לערכאה הדיונית לנהל את הדיון בתובענה בהתאם לניסיונה ולמומחיותה (ראו והשוו: עניין המועצה לצרכנות, פסקה 7). עוד ייאמר, כי העובדה שהדיון בבקשת האישור הנוספת עוכב עד להכרעה בהליכי הערעור שהתנהלו בבית משפט זה בעניין החלטת האישור, אין בו לבדו כדי להצדיק את איחוד ההליכים; ודאי לנוכח השלבים השונים שבהם מצוי כל אחד מן ההליכים ובהינתן השונות הנטענת ביניהם.

 

סוף דבר

 

20.      התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל באופן חלקי, במובן זה שמחיקת העילות הנוספות שעליהן הורה בית המשפט המחוזי מבוטלת; והוא הדין בנוגע לצמצום חריגות השכר לחריגות השכר הספציפיות, כפי שנקבע בהחלטת המחיקה. נוסח המודעה יתוקן בהתאם. מאידך גיסא, קביעת בית המשפט המחוזי לעניין תיקון התקופה הרלוונטית לתובענה והגדרת הקבוצה המיוצגת נותרת על כנה. בית המשפט המחוזי יקצוב מועדים והנחיות נוספות, בהתאם לשיקול דעתו, להגשת כתב התביעה המתוקן ולפרסום המודעה.

 

           הערעור על ההחלטה בבקשת האיחוד נדחה.

 

           חברת החשמל תישא בהוצאות המבקש בסך של 10,000 ש"ח.

 

           ניתן היום, ‏ט' בסיון התש"ף (‏1.6.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים