יהושע קול נ. רשות מקרקעי ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יהושע קול נ. רשות מקרקעי ישראל

ע"א 6213/19
תאריך: 07/10/2019

 

בבית המשפט העליון

ע"א  6213/19

 

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשים:

1. יהושע קול

 

2. ענת קול

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

רשות מקרקעי ישראל

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ה"פ 38060-04-18 שניתן ביום 1.7.2019 על ידי כבוד השופט ר' וינוגרד

 

בשם המבקשים:

עו"ד יגאל חברוני ועו"ד יפעת דוד

בשם המשיבה:

עו"ד חגית שפיצר

 

 

החלטה

 

 

1.        בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד) בה"פ 38060-04-18 מיום 1.7.2019, בגדרו נדחתה תביעת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם הבעלים של מלוא הזכויות במגרש 96 במושב בר-גיורא (להלן: המגרש), וכי הם זכאים להירשם ברשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה (להלן: הרשות), כבעלים של מלוא הזכויות במגרש.

 

רקע

 

2.        בשנת 1990 אישרה הסוכנות היהודית את העברת הזכויות במגרש לידי המבקשים, וזאת מכוח היות המבקשת 2 "בת ממשיכה" להורים שהם בעלי הזכויות במגרש. בתאריך לא ידוע חתמו המבקשים עם מינהל מקרקעי ישראל על הסכם שעניינו בכוונה להקים במגרש יחידת מגורים (להלן: ההסכם; בית המשפט המחוזי העריך כי ההסכם נחתם בשנת 2001). במסגרת ההסכם, התחייבו המבקשים להגיש תכנית בנייה במגרש בתוך 6 חודשים לכל היותר, להתחיל בבניית יחידת המגורים לא יאוחר מ-12 חודשים מיום חתימת ההסכם, ולסיים את בניית היחידה לא יאוחר מ-36 חודשים מיום חתימת ההסכם. עוד נקבע כי ההסכם יתבטל מאליו עקב אי-מילוי התנאים האמורים, וכי "למתיישב לא תהיינה תביעות כלשהן מכל גורם שהוא". הוראה דומה לפיה יפקעו זכויות המבקשים אם לא יקימו את  ביתם במגרש בתוך שלוש שנים מקבלת הזכויות, נכללה גם בהוראת אגף חקלאי מס' 31 מיום 24.12.1992.

 

3.        חרף האמור, המבקשים לא בנו בית מגורים במגרש מעולם, לא קודם לחתימת ההסכם ולא לאחריה. בסופו של דבר, ולאחר שנים רבות בהן כמעט לא פעלו המבקשים לממש את הזכויות שניתנו להם במגרש, דחתה הרשות את בקשתם לפעול למען הקמת בית מגורים במגרש, ובמכתב מיום 26.6.2017 הבהירה כי מאחר שלא נבנה בית מגורים במגרש עד כה, אין למבקשים זכויות בו, והקצאתו תתאפשר רק במכרז פומבי.

 

4.        המבקשים הגישו המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה עתרו כאמור לפסק דין הצהרתי לפיו הם הבעלים של מלוא הזכויות במגרש. לטענת המבקשים, החלטות הרשות לגבי הקפאת איוש נחלות פנויות במושבים במרכז הארץ, עליהן הסתמכה הרשות בהחלטתה בעניינם של המבקשים, אינן רלוונטיות לגביהם, ומכל מקום החלטות אלה התקבלו בחוסר סמכות. עוד נטען כי הרשות יצרה מצג בפני המבקשים לפיו הם בעלי הזכויות במגרש, ומשכך השקיעו המבקשים עשרות עלפי שקלים בקידום תכניות הבניה. עוד נטען כי המבקשים לא בנו במגרש מסיבות שלא היו בשליטתם, באופן המבסס טענת "סיכול".

 

5.        בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקשים, וקבע כי הימנעות המבקשים מלפעול לצורך יישום מטרת הקצאת הזכויות מהווה הפרה יסודית של ההסכם, וכי משכך התבטלה זכותם של המבקשים לבנות בית מגורים במגרש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי אמנם קיים קושי מסוים בביסוס ההכרעה על האמור בהסכם, בעיקר בשל חוסר הבהירות ביחס למועד חתימתו ולנוכח העובדה שבמשך זמן מה הרשות לא אכפה את הוראותיו בפועל. ואולם, לצד זאת, נקבע כי החתימה על ההסכם מלמדת על אומד דעתם של שני הצדדים בדבר האפשרות לביטול זכויות המבקשים אם לא ינצלו את זכויותיהם לבנייה בתוך שלוש שנים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי הוראות אלה אף משתלבות עם הוראות אגף חקלאי 31 הנזכרות לעיל.

 

           בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי הרשות אמנם לא פעלה לביטול זכויות המבקשים כשאלו הגישו תכנית בניה בשנת 2002, ואולם נקבע כי בעת שנחתמו תכניות הבניה האלו המבקשים היו מודעים היטב לעמדת הרשות לפיה הזכויות לבניה במגרש יתבטלו מאליהן אם הבניה לא תושלם בתוך שלוש שנים, ואף ויתרו על כל טענה בהקשר זה. משכך, נקבע כי אין למבקשים אלא להלין על עצמם בשל מחדלם מלפעול על פי התחייבות זו – באופן שלא רק שלא השלימו את הבניה, אלא כלל לא החלו בה במשך למעלה מעשר שנים.

 

           אשר להוצאות שהוציאו המבקשים במהלך קידום תכניות הבניה העדכניות (סכום שהוערך בכ-80,000 ש"ח), נקבע כי פתוחה בפניהם הדרך לפתוח בהליך מתאים, ככל שהם סבורים כי קמה להם עילה בעניין זה.

 

6.        המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הגישו בקשה לסעד זמני בערעור, אשר ימנע מהרשות להעניק את הזכות במגרש לצד שלישי כלשהו, היא הבקשה שבפניי.

 

הבקשה דנן

 

7.        לטענת המבקשים, סיכויי הערעור גבוהים. בהקשר זה נטען כי בית המשפט המחוזי ביסס את הכרעתו על הקביעה לפיה המבקשים הפרו את ההסכם, משלא בנו בית מגורים במגרש בתוך שלוש שנים מיום הקצאת הזכויות. לטענת המבקשים, טענה זו נזנחה על-ידי המשיבה במהלך הדיונים בבית המשפט, ומשכך לא הייתה במחלוקת בין הצדדים בעת מתן פסק הדין.

 

           המבקשים טענו עוד כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש עלולה הרשות להעביר את הזכויות במגרש לצד שלישי וייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, כך נטען, לרשות לא ייגרם נזק בלתי הפיך אם יינתן הסעד הזמני המבוקש,

 

8.        הרשות התנגדה לבקשה למתן סעד זמני בערעור. לטענת הרשות, סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על שורה של קביעות עובדתיות ומשפטיות מנומקות ובהירות. עוד נטען כי אין בסיס לטענת המבקשים לפיה הרשות זנחה טענה בדבר הפרת ההסכם על-ידי המבקשים. הרשות הוסיפה עוד כי אף שיקולים של מאזן הנוחות מטים את הכף לטובתה, שכן המבקשים לא הצביעו על אינטרס ספציפי במגרש. נטען כי המגרש אינו מאויש והוא אינו משמש למגורי המבקשים, ומשכך, אף אם יזכו המבקשים בערעורם בסופו של יום, יהיה ניתן לפצותם על ההפסד שייגרם להם. לעומת זאת, כך נטען, הנזק הציבורי שייגרם מעיכוב נוסף של הליך הקצאה של נחלה בלתי מאוישת הוא רב.

 

דיון והכרעה

 

9.          לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

 

           כידוע, בבקשה למתן סעד זמני בערעור, על המבקש להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 9000/18 עזבון המנוח ספייה ז"ל נ' עזבון המנוח ארשיד סלינמאן ח'יר  (19.9.2019)).

 

10.      בענייננו, אין צורך להידרש לסיכויי הערעור לנוכח מאזן הנוחות הנוטה במובהק לטובת המבקשים, וזאת חרף האינטרס הציבורי שעלול להיפגע במידה מסוימת בשל עיכוב נוסף של הקצאת המגרש במכרז פומבי, שאיני מקלה בו ראש כלל וכלל.

 

11.      אמנם כן, מהמסכת העובדתית המתוארת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המבקשים "גררו רגליים" בכל הנוגע למימוש זכויותיהם במגרש, עד כדי שאיבדו לכאורה את הזכויות האמורות. ואולם, נחלה הניתנת ל"בנים ממשיכים" (ובמקרה הנדון, לבת ממשיכה), היא, ככלל, מעצם טיבה בעלת ערך ספציפי ומיוחד לבעליה, בין היתר בשל היותה בשימוש משפחתי מזה שנים רבות. משכך, אני סבורה כי במקרה הנדון, דחיית הבקשה למתן סעד זמני עלולה לאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו באופן מלא לו יתקבל ערעורם של המבקשים. במצב דברים זה, ומבלי להיכנס לסיכויי הערעור, אני סבורה כי אין לסכל את הערעור מבחינתם של המבקשים, ויש לקבל את הבקשה (ראו והשוו: ע"א 1755/12 בר שפירא נ' עו"ד בודה (נאמן), פסקה 8 (29.03.2012)).

 

12.      סוף דבר: הבקשה מתקבלת, במובן זה שהרשות לא תעביר את הזכויות במגרש לצד שלישי עד להכרעה בערעור.

 

           ניתנה היום, ‏ח' בתשרי התש"ף (‏7.10.2019).

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים