יאיר הולנדר- ו 83 אח' נ. משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

יאיר הולנדר- ו 83 אח' נ. משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון

רע"א 1779/20
תאריך: 23/06/2020

 

 

בבית המשפט העליון

 

רע"א  1779/20

 

לפני:  

כבוד השופטת י' וילנר

 

המבקשים:

יאיר הולנדר – ו-83 אח'

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון

 

2. עו"ד משה מטלון

 

3. עו"ד גל אורן

 

4. עו"ד עופר וילוז'ני

 

5. עו"ד ענת שטרנליב מולכו

 

6. עו"ד עפרה כהן

 

7. עו"ד רנית קסוס

 

8. פרנקל אספקטס בע"מ

 

9. יצחק פרנקל

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.2.2020 בת"א 56884-03-17, שניתנה על ידי כב' השופטת א' נחליאלי חיאט

 

בשם המבקשים:                     עו"ד לירן מיכאל

בשם המשיבים 7-1:                עו"ד גל  שבי

בשם המשיבים 9-8:                עו"ד איתן אדר

 

פסק דין

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' נחליאלי חיאט) בת"א 56884-03-17 מיום 18.2.2020, אשר בגדרה התקבלו בחלקן בקשות שהגישו המשיבים לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה לשם הבטחת תשלום הוצאותיהם.

 

 

 

 

רקע בתמצית

 

2.        בבית המשפט המחוזי מתבררת תביעה שהגישו 84 חברים בקבוצת רכישה לבניית פרויקט מגורים בחדרה (הם המבקשים), נגד 14 נתבעים הכוללים את היזמים של הפרויקט וכן עורכי דין שהיו מעורבים בעסקאות, בטענה שהללו שכנעו את המבקשים להצטרף לפרויקט בנייה במסגרת קבוצת הרכישה אשר גרם להם בסופו של דבר נזקים כספיים כבדים ועוגמת נפש. המשיבים בבקשה דנן הם חלק מהנתבעים בתביעה הנדונה. טענותיהם העיקריות של המבקשים נגד המשיבים הן כי היזמים (ובהם משיבה 8 שמנהלה הוא משיב 9 (להלן: היזמים)) הטעו את המבקשים והפרו את ההסכמים שנחתמו עמם, וכי עורכי הדין שהיו מעורבים בעסקאות הנדונות (ובהם המשיבים 7-1 (להלן: עורכי הדין)) פעלו בניגוד לחובתם כנאמני המבקשים וכשלוחיהם.

 

3.        לאחר שהוגשו ראיות המבקשים בתביעה דנן, הגישו היזמים ועורכי הדין שתי בקשות במסגרתן עתרו להורות למבקשים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם, בטענה כי תביעת המבקשים היא תביעת סרק. בתוך כך נטען כי המבקשים כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, אלא אך שני תצהירים מטעם נציגות קבוצת הרכישה - שאינה, כך נטען, אישיות משפטית, הכוללים התייחסות לעובדות שאינן בידיעתם האישית. משכך, לטענת המשיבים, עילות התביעה אינן נתמכות בראיות רלוונטיות, ומכל מקום, לא ניתן באמצעות הראיות שהוצגו לכמת את הנזק הנטען. כמו כן, נטען כי מאחר שקבוצת הרכישה אינה אישיות משפטית, יתקשו הנתבעים להיפרע את הוצאותיהם ממנה, ולא יוכלו לנקוט נגדה הליכי הוצאה לפועל. עוד צוין כי המצהירים מטעם קבוצת הרכישה מקבלים שכר על פעולותיהם עבור הקבוצה. נוכח כל זאת, ביקשו עורכי הדין כי תופקד ערובה בשיעור של 10% מסכום התביעה, כלומר 600,000 ש"ח, להבטחת הוצאותיהם, ואילו היזמים ביקשו כי תופקד ערובה בסך 150,000 ש"ח להבטחת הוצאותיהם.

 

4.        בתשובה לבקשות להפקדת ערובה טענו המבקשים, בעיקרו של דבר, כי דינן להידחות משום שהן אינן מובילות למסקנה לפיה תביעת המבקשים היא תביעת סרק. בנוסף לכך, נטען כי המשיבים לא עמדו ברף הנדרש להוכחת טענתם כי הם לא יצליחו במידת הצורך להיפרע מהמבקשים את הוצאותיהם. עוד צוין כי בקשות המשיבים לא נתמכו בתצהיר בהתאם לדין, וכי סכום הערובה המבוקש גבוה באופן חריג. בנוגע לטענת המשיבים לפיה היה על כל אחד מהמבקשים להגיש תצהיר עדות ראשית, נטען כי על בעל דין להגיש תצהיר של עד מטעמו, ואין הכרח כי בעל הדין עצמו יעיד. התצהירים שצורפו אינם תצהיריה של הנציגות, אלא הם תצהירים מטעם נציגי קבוצת הרכישה הבקיאים בפרטים הדרושים לתביעה. עוד צוין כי התגמול שמקבלים הללו אינו ניתן בעבור עדותם, אלא בעבור השקעתם בניהול ההליכים המשפטיים השונים של קבוצת הרכישה. 

 

החלטתו של בית המשפט המחוזי

 

5.        בהחלטתו מיום 18.2.2020 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשות המשיבים באופן חלקי, וקבע כי על המבקשים להפקיד ערובה בסך של 300,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבים בהליך, כתנאי להמשך ניהול התביעה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הוא נמנע בשלב זה מלקבוע מסמרות בדבר סיכויי ההצלחה של התביעה, וכי אין ביכולתו לקבוע כי מדובר בתביעת סרק. לצד זאת, צוין כי הבקשה הוגשה לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים, עליהם חתומה נציגות קבוצת הרכישה, כאשר השאלה אם מדובר באישיות משפטית נפרדת טרם הוכרעה ותהיה לה השפעה על תוצאות ההליך. עוד נקבע כי יש לתת משקל לעובדה שמדובר ב-84 תובעים, כך שאם תידחה בסופו של דבר התביעה, המשיבים עלולים להיתקל בקשיים בגביית הוצאותיהם. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין שהוצאות המשיבים לצורך התגוננות בתביעה הנדונה אינן מבוטלות וכי מתנהל הליך בוררות המקביל לפחות בחלקו להליך הנדון, וכי שיקולים אלה תומכים אף הם בקבלה חלקית של הבקשות.

 

           הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

 

הבקשה דנן

 

6.        המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי מספרם הגדול של התובעים עלול להכביד על הגבייה. לטענתם, ההיפך הוא הנכון – לו תידחה תביעתם, יוכלו המשיבים לגבות את הוצאותיהם מ-84 תובעים שונים אשר יחויבו ביחד ולחוד. כן נטען כי היגיון זה אף עמד בבסיס החלטה קודמת מיום 16.11.2018 שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ההליך. עוד הוסיפו כי הטענה להכבדה בגביית הוצאות המשיבים בשל מספרם הגדול של המבקשים לא נטענה על-ידי המשיבים, אלא הועלתה על-ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים מוסיפים כי מצבם הכלכלי יאפשר להם לשאת בהוצאות אם התביעה תידחה בסופו של יום, וכי המשיבים לא הניחו בבקשותיהם תשתית ראייתית המבססת את הטענה כי הם יתקשו בגביית ההוצאות, לו ייפסקו לטובתם בתום ההליך. המבקשים התייחסו לטענה לפיה נציגות קבוצת הרכישה אינה אישיות משפטית, וציינו כי קבוצת המבקשים כוללת את חברי הקבוצה באופן אישי. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי קבע שהתביעה אינה תביעת סרק, וכי היה עליו לדון בסיכויי התביעה שהינם גבוהים במקרה זה, מה שהיה מוביל לדחיית הבקשה. כמו כן, לטענת המבקשים, השלב המתקדם יחסית שבו הוגשה בקשת המשיבים מצדיק את דחייתה, או לכל הפחות את הפחתתו של סכום הערובה. 

          

7.        בתשובה לבקשה, סומכים המשיבים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וחוזרים על הטענות שהעלו לפניו. עוד הם מוסיפים כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן דיוניות במהותן, וערכאת הערעור תיטה להתערב בהן רק במקרים חריגים, שבהם ההחלטה ניתנה שלא כדין או שהיא גורמת עיוות דין. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בענייננו משום שהערכאה הדיונית בקיאה במיוחד בפרטי ההליך, שמתנהל בפניה כבר למעלה משלוש שנים וכולל הליכי ביניים רבים. כמו כן, המשיבים גורסים כי אחת מבין המצהירים מטעם נציגות קבוצת הרכישה, הודתה בכך שתהיה הכבדה בגביית ההוצאות מחברי הקבוצה המרובים ככל שתידחה התביעה נגדם, והוסיפה כי הפקדת הערובה בסך של 300,000 ש"ח על-ידי המבקשים לא תקשה עליהם והם יישאו בתשלום בקלות. לפיכך, כך נטען, הפקדת הערובה לא תפגע בזכות הגישה לערכאות של המבקשים, אשר כל אחד מהם יצטרך להפקיד בקופת בית המשפט סכום קטן יחסית. עוד צוין כי סכום הערובה שנקבע אינו גבוה כלל, בשים לב למספרם של התובעים ושל הנתבעים.

 

           בנוסף לכך, המשיבים התייחסו להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.11.2018, וטענו כי הוגשה על-ידי נתבע אחר שכלל אינו צד להליך הנוכחי. כמו כן, המשיבים מדגישים כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, אך בטרם הסתיים הליך בוררות אשר חלק מהמשיבים הם צד לו, ואשר תוצאותיו ישפיעו על התנהלותה.

 

8.        להשלמת התמונה יצוין כי לצד בקשת רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי המורה להם להפקיד את הערובה בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. בהחלטתי מיום 12.3.2020 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה אחרת.

 

דיון והכרעה

 

9.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן.

 

10.      תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי בית המשפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע. הפסיקה עמדה על תכליותיה של תקנה זו, ובהן איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע, לבין שמירה על זכות הקניין של הנתבע, זאת לצד זכות הנתבע במניעת הגשתן של תביעות סרק והאינטרס הציבורי בכך. עוד נקבע כי בית המשפט יורה לתובע להפקיד ערובה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וזאת בשל השאיפה לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית, אך למקרים המצדיקים זאת (ראו: רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 5 (4.12.2014); רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלווטאן בע"מ, פסקה 9 (30.12.2014); רע"א 1741/17 גפני נ' אבולניק, פסקה 7 (5.4.2017); רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD נ' טאוב, פסקה 12 (29.6.2017) (להלן: עניין טאוב)).

 

11.      הפסיקה מנתה מספר שיקולים עיקריים הרלוונטיים לבחינת בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאות הנתבע. השיקול המרכזי אשר יש בו כדי להטות את הכף לעבר קבלת הבקשה הוא היעדר מען של התובע בארץ. זאת, משום שבמקרה כזה קם חשש כי הנתבע לא יוכל להיפרע מהתובע את הוצאותיו, לרבות באמצעות מנגנוני ההוצאה לפועל והאכיפה. המקרה המובהק שבו שיקול זה בא לידי ביטוי הוא במצב שבו התובע הוא תושב חוץ, שאינו מחזיק בנכסים בישראל מהם יוכל הנתבע להיפרע את הוצאותיו לו תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פסקה 7 (13.11.2014) (להלן: עניין נעמאת)). ואולם, בפסיקה נקבע כי שיקול זה אינו עומד לבדו, וכי על בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים ולדון בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח איברהים, פ"ד נח(5) 865, 869 (2004); רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל, האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פסקה 6 (27.6.2010)).

 

           שיקול מרכזי נוסף הוא סיכויי התביעה. כך, ככל שסיכויי התביעה מוערכים כטובים יותר, יהיה בכך כדי להטות את הכף אל עבר דחיית הבקשה להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, וההיפך. יוער כי עקב הקושי להעריך את סיכויי התביעה כשמדובר בהליך המתנהל בערכאה הראשונה, גם שיקול זה, כשלעצמו לא יביא, ככלל, לחיוב תובע בהפקדת ערובה – אלא אם הבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך באופן שמאפשר לבית המשפט להתרשם מסיכויי התביעה (ראו: רע"א 3462/14 גנאם נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, פסקה 7 (17.9.2014); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך ב 1613-1611 (מהדורה 13, 2020)), או אם מדובר בהליך סרק באופן מובהק (רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פסקה 5 (16.1.2013); עניין נעמאת, פסקה 7). 

 

           שיקול מרכזי נוסף בבחינת בקשה להורות לתובע להפקיד ערובה הוא מצבו הכלכלי הרעוע, המעורר חשש כי לא יהיה בידו לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בסיום ההליך. ואולם, הלכה ידועה היא כי לא תיחסם גישתו של תובע דל אמצעים לערכאות רק מחמת עוניו, בשל חשיבות זכות הגישה לערכאות, ולפיכך גם היעדר יכולת כלכלית אינו עומד לבדו, כשיקול בלעדי לחיוב התובע בהפקדת ערובה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650 (1990); עניין אברהם, פסקה 6).

 

12.      יישום הדברים על ענייננו מוליך, כאמור, למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, שכן לא מצאתי כי מתקיימים במקרה זה נימוקים שהצדיקו לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה.

 

13.      אפתח בסיכויי התביעה - אף שהבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך (לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם המבקשים), נמנע בית המשפט המחוזי מהערכת הסיכויים האמורים, והסתפק בקביעה כי לא מדובר בתביעת סרק – קביעה אשר יש בה דווקא כדי להחליש את ההצדקה לחיוב בהפקדת ערובה.

 

14.      גם השיקול המרכזי הנוסף בעת בחינת בקשה להפקדת ערובה – מצבם הכלכלי של המבקשים – כלל לא נבחן על ידי בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, המשיבים לא טענו כי מצבם הכלכלי של המבקשים ירוד, ואף הצביעו על כך שניכר כי יישאו בקלות בנטל הפקדת הערובה (פסקאות 46-45 לתשובת המשיבים 7-1 לבקשת רשות הערעור). לפיכך, גם טעם זה לחיוב המבקשים בהפקדת ערובה אינו מתקיים בענייננו.

 

15.      בית המשפט המחוזי השתית את עיקר ההנמקה לחיוב המבקשים בערובה על כך שככל שייפסקו הוצאות לטובת המשיבים, הם עלולים להיתקל בקושי בגבייתן בשל ריבוי התובעים. ואולם, נימוק זה אינו יכול לעמוד. ראשית, הוא אינו נמנה עם השיקולים שנקבעו בפסיקה המצדיקים לחייב תובע בהפקדת ערובה. שנית, וזה העיקר, מספרם הרב של המבקשים דווקא עשוי להקל על המשיבים להיפרע את הוצאותיהם מהמבקשים, מן הטעם שיעמדו לרשותם גורמים רבים לגבות מהם את כספם, החבים בתשלום ביחד ולחוד (ראו והשוו: רע"א הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל נ' מילגרום, פסקה 4 (13.9.2017)). אציין כי כפי שהזכירו המבקשים, היגיון זה אף עמד בבסיס החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי שניתנה במסגרת התיק דנן ביום 16.11.2018.

 

16.      נוכח כל האמור, לא נמצא נימוק ממשי המצדיק לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים.

 

           אשר על כן, הערעור מתקבל, והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה מבוטלת בזאת.

 

           המשיבים יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 3,000 ש"ח.

 

 

           ניתן היום, ‏א' בתמוז התש"ף (‏23.6.2020).

 

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
4
בע"מ 7455/20
החלטה
29/10/2020
טען מסמכים נוספים