חסן מוחמד אטראד נ. עיזבון המנוח ח'אלד חסן חוסין גנאיים (טראד | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

חסן מוחמד אטראד נ. עיזבון המנוח ח'אלד חסן חוסין גנאיים (טראד

ע"א 10117/17
תאריך: 18/06/2019

 

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

 

ע"א  10117/17

 

לפני:  

כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר

 

כבוד השופט ע' גרוסקופף

 

כבוד השופט א' שטיין

 

המערער:

חסן מוחמד אטראד

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. עיזבון המנוח ח'אלד חסן חוסין גנאיים (טראד) ז"ל ע"י יורשיו:

 

2. תורכי  חאלד חסן גנאיים (טראד)

 

3. ג'מאל ח'אלד חסן גנאיים (טראד)

 

4. כמאל ח'אלד חסן גנאיים (טראד)

 

5. עיזבון המנוח מוחמד חסן חוסין גנאיים (טראד) ז"ל ע"י יורשיו:

 

6. עאטף מוחמד אטראד

 

7. עאדל מוחמד אטראד

 

8. עדנאן מוחמד אטראד

 

9. חוסני מוחמד אטראד

 

10. עלי מוחמד אטראד

 

11. ח'אלד מוחמד אטראד

 

12. פאדי מוחמד אטראד

 

 

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.11.2017 בת"א 16430-03-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת תמר נאות פרי

 

תאריך הישיבה:

כ"א באייר התשע"ט

(26.05.2019)

 

בשם המערער:

עו"ד אחמד מסרי

 

בשם המשיבים:

עו"ד מוחמד ח'לאילה

 

 

פסק-דין

 

 

 

 

השופט ע' גרוסקופף:

 

           בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת תמר נאות-פרי) דחה ביום 12.11.2017 את תביעת המערער לסעד הצהרתי בדבר בעלותו במקרקעין בסח'נין. המערער משיג לפנינו על כך.

 

תולדות ההליך בקיצור

 

1.            המערער הגיש תביעה לסעד הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של חלקת קרקע בעיר סח'נין בשטח 751 מ"ר המצויים בחלקה 139 בגוש 19315 (להלן: "המקרקעין שבמחלוקת"). המקרקעין שבמחלוקת רשומים במרשם המקרקעין על שם דודו של המערער, ח'אלד חסן חוסיין ז"ל (להלן: "הדוד ח'אלד"), אשר עיזבונו הוא המשיב 1. המערער, אשר ניהל בעצמו את התביעה בבית המשפט המחוזי, סמך את תביעתו לזכויות בעלות במקרקעין שבמחלוקת על שתי העברות שבוצעו לשיטתו במהלך השנים, ולא מצאו ביטוי במרשם המקרקעין: ראשית, הדוד ח'אלד מכר את המקרקעין שבמחלוקת וחלקה נוספת (להלן: "חלקה 125") לאבי המערער, מוחמד חסן אטראד ז"ל (להלן: "האב מוחמד") בשנת 1960 (להלן: "עסקת 1960"). על כן, לשיטתו, היה צורך לרשום אותם על שם האב מוחמד בשעתו, ומכאן שהיו חלק מעיזבונו עת נפטר בשנת 1995; המערער הציג בבית המשפט קמא מספר ראיות לתמיכה בטענה זו: מסמך שלטענתו הוא החוזה שהתווה את עסקת 1960; המקרקעין נרשמו ברישומי מס רכוש על שם האב מוחמד; הסכם משנת 1990 על חלקה 125 שנערך בין הדוד ח'אלד, אחת מבנותיו והאב מוחמד, ושהמבוא לו מלמד, לפי הטענה, על קיום עסקת 1960; שנית, משנפטר האב מוחמד, ומכוח הסכמות בינו לבין אחיו בנוגע לחלוקת עיזבון האב מוחמד, הוא זכאי להירשם כבעל הזכויות היחיד במקרקעין שבמחלוקת.

 

2.            בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את התביעה משום שהמערער לא הצליח להוכיח את טענותיו ביחס לאף לא אחת מההעברות הנטענות ברף ההוכחה הנדרש בהליך אזרחי. נקבע שלא ניתן לקבוע כי המסמך המתאר את עסקת 1960 עוסק במקרקעין שבמחלוקת. אשר למסמכים שהובאו מרשויות המס, נקבע שהיה על המערער להציג את המסמכים שמכוחם נרשמו הנתונים, אולם הוא לא עשה כן ולא הוכיח שהרישום בלשכת מיסוי המקרקעין מלמד על ביצוע עסקת 1960. בנוגע להסכם משנת 1990 קבע בית המשפט קמא שאין במבואו כדי להוכיח את טענות המערער בנוגע לכך שעסקת 1960 התייחסה למקרקעין שבמחלוקת. עוד קבע בית המשפט קמא כי בעדויות מטעם המערער לא היה כדי להרים את נטל ההוכחה ולבסס את טענותיו בדבר קיומה של עסקת 1960. למעלה מן הצורך קבע בית המשפט כי גם לו היה המערער מוכיח שהמקרקעין שבמחלוקת נמכרו לאב מוחמד, הוא לא הצליח להוכיח כי ביחסים הפנימיים שבין היורשים, הוסכם כי הזכויות שהיו לאב מוחמד ביחס למקרקעין שבמחלוקת, ככל שהיו זכויות כאלה, הוקנו לו, ואף לא הוכיח את טענתו כי הוא מחזיק במקרקעין שבמחלוקת.

 

הערעור

 

3.            המערער, אשר לקח לעצמו מייצג בהליך הערעור, טוען שבית המשפט קמא התעלם מהראיות המוכיחות את עסקת 1960. עוד נטען שחלוקת עיזבון האב מוחמד בינו לאחיו תומכת בטענה בדבר זכאותו הבלעדית במקרקעין שבמחלוקת. נוסף על כך, המערער טוען שהמקרקעין שבמחלוקת נמצאים זה עשרות שנים בשימושו ובהחזקתו הבלעדית, ושהיה על בית המשפט קמא לדון בכך. המערער מלין גם על דחיית בקשתו לזמן עדים שלטענתו היו חיוניים להוכחת התביעה. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 26.5.2019 ביקש בא כוח המערער שנחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי.

 

4.            המשיבים טוענים כי הערעור מבוסס על טענות עובדה ומהימנות אשר אינן מקימות עילה להתערבות ערכאת הערעור. פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק, מפורט ודן בכל טענות המערער. לטענתם, בצדק קבע בית המשפט קמא שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה שמוטל עליו. המשיבים מוסיפים שחלק מטענות המערער עולות כדי הרחבת חזית, ושלפני שנה הגיש המערער לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה בעניין חלוקת עיזבון האב מוחמד – תובענה שעודנה מתנהלת (ת"ע 62866-05-18).

 

דיון והכרעה

 

5.            לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים, ושמענו את טענותיהם בעל פה, הגענו למסקנה שיש לדחות את הערעור. עיקר טענותיו של המערער מופנה כלפי קביעות עובדה של בית המשפט קמא והערכתו את מהימנות העדים. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב באלה (ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); ע"א 544/10 פלונית נ' עיריית כפר קאסם, פסקה טו לפסק הדין של השופט (כתוארו אז) אליקים רובינשטיין (12.3.2013)). מקרה זה אינו נמנה עם החריגים לכלל. בשיטת המשפט הנהוגה בישראל, היא השיטה האדוורסרית, הצדדים הם שבוחרים אילו ראיות להביא לפניי בית המשפט. המערער בחר לנהל את תביעתו בעצמו, ולא קיבל בשעתו את המלצות בית המשפט קמא לשכור ייצוג משפטי או להיעזר בסיוע המשפטי. זו כמובן זכותו, ובתוך כך, בית המשפט קמא פעל כדי לשמור על זכויותיו הדיוניות. בתום ההליך עומדות לפני בית המשפט הראיות שהצדדים בחרו להניח לפניו, ולא מכלול הראיות שניתן היה להציג, ובית המשפט מכריע בדין בהתאם למכלול אשר הוצג לפניו. בדרך זו נהג בית המשפט המחוזי גם במקרה זה, כאשר פסק בהתאם לחומר הראיות שהיה לפניו, וקבע שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה שנדרש ממנו. בכך צדק בית המשפט קמא, שכן הראיות שהוצגו לפניו אכן אינן מבססות ברמת הוודאות הדרושה (מאזן ההסתברות) את שנטען, לא ביחס לכך שהמקרקעין שבמחלוקת נמכרו במסגרת עסקת 1960 ולא ביחס להסכמות בדבר אופן חלוקת עיזבון האב מוחמד בין יורשיו (עניין שממילא מתברר בהתדיינות נפרדת לפניי הערכאה המוסמכת, בית המשפט לענייני משפחה). נדגיש כי אין בכך כדי לרמוז שאילו היה המערער מיוצג, הייתה תוצאת ההליך שונה (והתייחס לכך גם בית המשפט קמא בפסקה 16 לפסק דינו).

 

6.            גם את בקשת המערער להחזיר את התיק לבית המשפט קמא, על מנת שישמע עדים נוספים, יש לדחות. כאמור, בית המשפט קמא דן בהרחבה בכל טענותיו של המערער, ובחן באופן יסודי את המצע הראייתי שפרסו הצדדים לפניו. מסקנתו כי אין לפניו די ראיות על מנת לתת את הסעד ההצהרתי המבוקש נבעה מכך שהמערער לא הצליח להניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענותיו העובדתיות, ולא ממחדל או טעות של הערכאה המבררת. במצב דברים זה, אין, בהעדר שיקולים חריגים, הצדקה להחזיר את הדיון לערכאה המבררת על מנת שתשמע עדים נוספים ותקבל ראיות שלא הוצגו – בגדר מתן הזדמנות שנייה לתובע שכשל בראשונה. טענתו העיקרית של המערער בעניין זה היא שבית המשפט קמא דחה את בקשותיו להביא עדים מסוימים. אולם המערער הוא שוויתר בסופו של דבר על הבאת העדים הללו, והצהיר "אלו עדיי" במהלך דיון ההוכחות (ש' 33 בעמ' 39 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות אלה, אין למערער להלין אלא על עצמו, ולא ניתן למצוא באי העדת העדים הללו הצדקה להחזרה חריגה של התיק לבית המשפט קמא.

 

7.            ויובהר, דחיית התובענה במקרה דנן אינה מבוססת על קביעת "ממצא חיובי" ("ממצא פוזיטיבי") ביחס לפלוגתאות המרכזיות שהועמדו למחלוקת על ידי הצדדים: קיומה של עסקת 1960 ואופן חלוקת עיזבון האב מוחמד. כל שקבע בית המשפט קמא הוא שהמערער לא עמד בנטל להוכיח את טענותיו ביחס לפלוגתאות הללו, ועל כן אין הוא זכאי לסעד ההצהרתי המבוקש על ידו – הא ותו לא. לפיכך אין בפסק דינו של בית המשפט קמא, או בפסק דיננו זה, כדי למנוע בירורן של פלוגתאות אלו בהליכים עתידיים, ככל שיעלה צורך בכך (ההלכה לפיה בהעדר ממצא פוזיטיבי לא נוצר השתק פלוגתא היא הלכה מושרשת, שנקבעה לראשונה על ידי השופט (כתוארו אז) משה זילברג ז"ל, בפסק הדין המנחה בע"א 126/51 פלמן נ' שחב, פ"ד ו 313, 323 (1952). על הלכה זו, הייחודית למשפט הישראלי, נמתחה ביקורת בספרות המשפטית, ואולם אין חולק כי היא מייצגת את הדין הנוהג לעת הזו. לסקירה וביקורת ראו נינה זלצמן מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 186-192 (1991); יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 575-578 (2015)).

 

8.            סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין יישא המערער בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

 

 

           ניתן היום, ‏י"ד בסיון התשע"ט (‏17.6.2019).

 

 

 

 

המשנה לנשיאה

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

 

_________________________

הסרת המסמך
טען מסמכים נוספים