חנן רול נ. מדינת ישראל | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

חנן רול נ. מדינת ישראל

רע"ב 7452/20
תאריך: 12/11/2020

 

בבית המשפט העליון

 

רע"ב  7452/20

 

לפני:  

כבוד השופטת ד' ברק-ארז

 

המבקש:

חנן רול

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבים:

1. מדינת ישראל

 

2. שירותי בתי הסוהר

 

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.10.2020 בעת"א 30278-10-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת מ' ברנט

 

בשם המבקש:                        עו"ד לירן זילברמן

בשם המשיבים:                      עו"ד מיה דיין

 

החלטה

 

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.10.2020 (עת"א 30278-10-20, השופטת מ' ברנט). בית המשפט המחוזי דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש בעניין החלטתו של שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו.

 

2.        המבקש הורשע בבית משפט השלום ברמלה ביום 31.1.2019 בעבירות מס שונות במסגרת הסדר טיעון. בעקבות זאת נגזרו עליו, בין היתר, תשעה חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות. בית משפט השלום קבע כי על המבקש להתייצב ביום 8.3.2020 לשם קליטה והצבה בעבודות השירות. יצוין, כי במעמד מתן גזר הדין פנה המבקש לבית המשפט וביקש לדחות את מועד תחילת ריצוי העונש בשלושה חודשים, אולם בקשה זו נדחתה. עם זאת, המבקש לא התייצב במועד האמור.

 

3.        בבירור שנערך עמו בנוגע לאי-התייצבותו במועד שנקבע מסר המבקש כי הוא שוהה בבידוד. אולם, לאחר שנדרש להציג מסמכים רפואיים המעידים על כך הוא לא עשה כן. במהלך חודש מרץ 2020 הוצא המבקש להיעדרות מאושרת בשל סגירת מקומות ההעסקה לנוכח הנחיות משרד הבריאות, וביום 21.5.2020 פנה המפקח על עבודות השירות (להלן: המפקח) למבקש בטלפון במטרה לשבצו מחדש לעבודות השירות. בשיחה זו מסר המבקש למפקח כי הוא חולה קורונה מאומת וכי הוא צפוי לעבור בדיקה נוספת בעוד 10 ימים. בהמשך לכך, ביום 3.6.2020 התקיימה שיחה נוספת עם המבקש שבה הוא שב וטען כי עליו להימצא בבידוד. במעמד זה הוזהר המבקש כי אם לא ישלח אישורים רפואיים המעידים על סיבת היעדרותו, הוא יוזמן לשימוע. חרף האמור המבקש לא שלח כל מסמך מטעמו. הוא אף לא עשה כן לאחר שיחה טלפונית נוספת שהתקיימה עמו ביום 28.6.2020.

 

4.        על רקע זה, זומן המבקש לשימוע ביום 29.7.2020. הזימון לשימוע נשלח למבקש באמצעות דואר רשום לכתובת שעליה הצהיר, ולטענת המשיבים אף נעשה ניסיון מצד המפקח להזכיר לו את דבר השימוע בשיחה טלפונית ביום 28.7.2020, ללא הצלחה. המבקש לא התייצב אף לשימוע האמור, ובסופו המליצה הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה) על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. בהמשך לכך, ביום 19.8.2020 הורה ראש אגף האסיר בשב"ס על הפסקה מינהלית כאמור. בהחלטה צוין כי על המבקש להתייצב לשם ריצוי יתרת עונשו ביום 2.10.2020. המבקש קיבל עדכון טלפוני על ההחלטה שהתקבלה ואישר את קבלתה.

 

5.        חרף זאת, המבקש לא התייצב בבית הסוהר לריצוי עונשו במועד האמור. הוא נאסר לבסוף לאחר שעוכב ביום 17.10.2020 לביקורת שגרתית במחסום משטרתי שהוצב לצורך אכיפת המגבלות החלות על הציבור על רקע המאבק בנגיף הקורונה.

 

6.        ביום 18.10.2020 הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד ההחלטה להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שנגזרו עליו, לצד בקשה לעיכוב ביצוע של ההפסקה המינהלית עד להכרעה בעתירה. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי הזימון לשימוע לא הגיע לידיו, ועל כן כלל לא היה מודע לקיומו ולא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מפני ההחלטה. כמו כן העלה המבקש טענות הנוגעות למצבו הבריאותי. ביום 19.10.2020 נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, ועל כן בשלב זה המבקש החל לרצות את עונש המאסר.

 

7.        ביום 21.10.2020 דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי עבודות שירות הן פריבילגיה הניתנת למי שאפשר לתת בו אמון כי יבצען כיאות, והוסיף כי המבקש הפר את האמון שניתן בו בכך שלא ריצה ולו יום אחד של עבודות שירות גם בחלוף שמונה חודשים מהיום שבו היה עליו להתחיל בהן. בית המשפט המחוזי אף הדגיש כי מלכתחילה נדרשו 13 חודשים עד שהמבקש התייצב בפני הממונה על מנת שתיבחן את כשירותו לביצוע עבודות שירות. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי ההחלטה להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות היא "ראויה והרבה מעבר לסבירה".

 

8.        בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי ההחלטה להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שלו מבוססת על תשתית עובדתית שגויה. לטענתו, ההחלטה נומקה בכך שהוא נמנע מלהתייצב לריצוי עונשו "משך חודשים רבים", בה בשעה שהעיכוב בהתייצבותו עלה כדי חודש אחד בלבד – מאחר שבחלק מהתקופה שחלפה הוא הוצא לחופשה כפויה בשל הקורונה. המבקש מוסיף וטוען כי אי התייצבותו לעבודות השירות נבעה מכך שהוא נכלל באוכלוסיית סיכון ועל כן חשש מפני הידבקות בקורונה. לשיטתו, בתקופה זו יש מקום להגמיש את הכללים החלים על התייצבות לעבודות שירות ולתת לו אורכה ממושכת עד לתחילת ריצויו של העונש. המבקש אף מוסיף כי טענה זו היא בעלת אופי עקרוני וכי יש בה כדי להשליך על מקרים דומים. באופן יותר קונקרטי המבקש טוען כי כניסתו למאסר תהא כרוכה בחשיפה לסיכון מוגבר להידבקות, בשל הצפיפות בכלא. לבסוף המבקש חוזר על טענותיו באשר לכך שלא קיבל את הזימון לשימוע, ועל כן לא ניתנה לו הזדמנות לשטוח את טענותיו כיאות.

 

9.        מנגד, המשיבים טוענים כי דין הבקשה להידחות, על הסף ולגופה. ראשית, נטען כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה החלות על מתן רשות ערעור. שנית, לטענת המשיבים אין כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים מדגישים כי על אף בקשות חוזרות ונשנות, עד כה המבקש לא הציג בפני הממונה או מי מטעמה ולו מסמך אחד המעיד על הסיבה להיעדרותו מריצוי עבודות השירות, וכי הטענה לפיה הוא אינו מתייצב לריצוי עבודות השירות מפאת חשש מהידבקות בקורונה הועלתה לראשונה במסגרת הבקשה דנן. כמו כן מודגש כי אף לאחר ניכוי התקופה שבה הוצא המבקש להיעדרות מאושרת, הוא נעדר מעבודות השירות למעלה מחודשיים מבלי לספק כל הסבר לכך. המשיבים מוסיפים כי למבקש ניתנו מספר הזדמנויות להתייצב לריצוי של עבודות השירות או להציג מסמכים התומכים בסיבת היעדרותו, אך הוא לא השכיל לנצלן. לא זו אף זו, כך נטען, לאחר שנמסרה למבקש ההודעה בדבר ההחלטה על ההפסקה המינהלית של עבודות השירות, הוא לא התייצב בבית הסוהר במועד שנקבע. המשיבים סבורים אפוא כי לא נפל כל פגם בהחלטה להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות של המבקש. באשר לטענת המבקש בדבר שיוכו לאוכלוסיה בסיכון מוגבר מבחינה בריאותית, מוסרים המשיבים כי חזקה על גורמי הרפואה בשב"ס שידעו לתת לו את הטיפול הרפואי המתאים לו. כן צוין כי עוד בחודש ינואר 2020 נבחן מצבו הרפואי של המבקש והוא נמצא כשיר לביצוע עבודות שירות במגבלות מסוימות.

 

10.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה. כידוע, בקשות רשות ערעור המופנות כלפי פסקי דין שניתנו בעתירות אסירים, מתקבלות אך במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר קיים חשש לעיוות דין או לחוסר צדק מהותי כלפי המבקש (ראו: רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות השירות, פסקה 10 (30.4.2018); רע"ב 2436/19 ‏אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2019)). בעיקרו של דבר, לא מצאתי כי עניינו של המבקש מקיים את אמות המידה האמורות, בהתחשב בכך שהבקשה ממוקדת בעניינו הפרטני. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

 

11.      למעלה מן הצורך, ניתן להוסיף כי כידוע, ריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הוא פריבילגיה הניתנת לביטול מקום בו הנאשם לא קיבל על עצמו את האחריות הנלווית למסלול עונשי זה ולא ביצע את המוטל עליו (ראו למשל: רע"ב 2334/11 בן דוד נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (2.5.2011); רע"ב 2699/18 קובי נ' שירות בתי הסוהר – הממונה על עבודות השירות, פסקה 11 (30.4.2018); רע"ב 7242/19 פרץ נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (4.11.2019)). בענייננו, המבקש לא סיפק תימוכין לטענותיו באשר למצבו הרפואי במספר הזדמנויות שהתבקש לעשות כן, ואף נמנע מהתייצבות לריצוי עונשו במועדים שונים שנקבעו לכך, כמו גם מהתייצבות לשימוע שנערך לו או לתחילת מאסרו. על פני הדברים, התנהלותו אינה מלמדת על כבוד להחלטות מחייבות שהתקבלו בעניינו. אין ספק כי שההפסקה המינהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש היא בעלת השלכות ממשיות על חייו, אולם במכלול הנסיבות איני סבורה כי נפל בה פגם המצדיק התערבות.

 

12.      סוף דבר: הבקשה נדחית. 

 

           ניתנה היום, ‏כ"ה בחשון התשפ"א (‏12.11.2020).

 

 

ש ו פ ט ת

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים