חנה גולדברג נ. כלל חברה לביטוח בע"מ | חיפוש פסקי דין ברשת בחינם - ישראקורט

חנה גולדברג נ. כלל חברה לביטוח בע"מ

רע"א 2929/19
תאריך: 13/02/2020

 

בבית המשפט העליון

רע"א  2929/19

 

לפני:  

כבוד השופטת ע' ברון

 

 

המבקשת:

חנה גולדברג

 

 

נ  ג  ד

 

המשיבה:

כלל חברה לביטוח בע"מ

 

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.4.2019 (כבוד השופטת א' נחליאלי חיאט) ב-ת"צ 5396-09-17

 

בשם המבקשת:

עו"ד מרי ימין

בשם המשיבה:

עו"ד גיל עטר; עו"ד שי כהן; עו"ד אורלי נשיץ

 

החלטה

 

1.        בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' נחליאלי חיאט) מיום 4.4.2019, שבגדרה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת למתן צו לגילוי ולעיון במסמכים במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (ת"צ 5396-09-17, להלן: בקשת האישור). עניינה של בקשת האישור הוא בתגמולי ביטוח המשולמים למבוטחים על ידי המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל ביטוח), מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים (להלן: הפוליסה). יצוין כי מדובר בפוליסת ביטוח קולקטיבית, שהתלמידים מבוטחים בה בהתאם לנדרש בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949.

 

הבקשה לאישור התובענה כייצוגית

 

2.        בעת הרלוונטית לבקשת האישור היתה המבקשת תלמידת בית ספר המבוטחת בפוליסה; ולמרבה הצער נחבלה ביום 29.11.2009 במהלך אחד השיעורים, ונגרם לה שבר בירך שבעקבותיו נאלצה לעבור טיפולים רפואיים שונים ובין היתר מספר ניתוחים (להלן: התאונה). המבקשת ביקשה לקבל תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, שאז היא נבדקה על ידי רופא מטעמה של כלל ביטוח (להלן: רופא החברה) – והתברר כי במועד התאונה כבר סבלה המבקשת מגידול עצם שפיר (ציסטה), וכי הגידול גרם להחמרה בנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה (להלן: המצב הרפואי הקודם). רופא החברה הוסיף וקבע כי בעת הבדיקה סובלת המבקשת מנכות אורתופדית בשיעור של 5% בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 – כאשר 2.5% מתוך נכות זו יש לייחס למצב הרפואי הקודם, ורק את היתרה (2.5% נוספים) יש לייחס לתאונה.

 

           כאן המקום לבאר שאין חולק כי על פי הפוליסה, שיעור הנכות המזערי המזכה בתגמולי ביטוח הוא 5% – והמשמעות היא שמקום שבו מדובר בשיעור נכות נמוך מסף זה, לא קמה זכאות לקבלת תגמולים. ועוד אין עוררין, כי הפוליסה מחריגה נזקים שנגרמו בשל מצב רפואי קודם; קרי: הזכאות לקבלת תגמולים קמה רק בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונה. יצוין בהקשר זה כי לעמדת המבקשת, כאשר כלל ביטוח סבורה שיש לדחות תביעה מכוח הפוליסה בשל כך שהנזק נגרם כתוצאה ממצב רפואי קודם – הנטל מוטל על כלל ביטוח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מצב רפואי הקודם לבין הנכות לאחר התאונה, וזאת משום שמדובר בחריג לכיסוי הביטוחי הקבוע בפוליסה.

 

3.        בעניינה של המבקשת, כלל ביטוח קבעה כי אין היא זכאית לתגמולים מכוח הפוליסה – וזאת משנקבע על ידי רופא החברה כי כתוצאה מן התאונה נגרמו לה 2.5% נכות בלבד. המבקשת, לעומת זאת, סבורה כי המשמעות המשפטית של קביעת רופא החברה היא שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין נזקיה לבין מצב רפואי קודם – ומשכך יש לייחס את מלוא שיעור הנכות האורתופדית שממנה היא סובלת (5%) אך ורק לתאונה. ובמה דברים אמורים? לגישת המבקשת מאחר שרופא החברה ייחס למצב הרפואי הקודם 50% בלבד מהנכות (2.5% מתוך 5% הנכות שנקבעו לה), מבחינה משפטית המשמעות היא שלא הוכח במאזן הסתברויות קיומו של קשר סיבתי בין המצב הרפואי הקודם לבין הנזק. לעמדת המבקשת, קשר סיבתי כאמור מתקיים רק מקום שבו נמצא כי יש לייחס למצב הרפואי הקודם למעלה מ-50% מהנכות. על רקע האמור הגישה המבקשת ביום 6.9.2017 את בקשת האישור.

 

           לדברי המבקשת, שאלת "חלוקת הנכות" בין התאונה למצב רפואי קודם היא שאלה משפטית טהורה; ובעניין זה לא ניתן להסתמך באופן עיוור על קביעות המומחים הרפואיים, ונדרש "לתרגמן" למונחים משפטיים של קשר סיבתי והוכחה במאזן הסתברויות. עוד לגישת המבקשת, קביעה שלפיה מצב רפואי קודם של מבוטח הוא שגרם לנכותו היא קביעה הדרושה הוכחה – וזאת בהתאם לנטל ההוכחה במשפט אזרחי, העולה על 50%. הנה כי כן, ביסוד בקשת האישור עומדת טענת המבקשת שלפיה כלל ביטוח מפחיתה שלא כדין את שיעור הנכות שנגרמה למבוטחים בעקבות תאונה, לכאורה בשל מצב רפואי קודם, וזאת גם במקרים שבהם הקשר הסיבתי בין המצב הרפואי הקודם ובין הנכות לא הוכח כדבעי וכנדרש במשפט אזרחי (במאזן הסתברויות). בעשותה כן, כלל ביטוח דוחה שלא כדין תביעות לקבלת תגמולי ביטוח (כבעניינה של המבקשת), או משלמת תגמולי ביטוח מופחתים. עילות התביעה שבגינן התבקש לאשר את התובענה כייצוגית הן הפרה של הוראות הפוליסה (עילה חוזית), וכן הפרה של חובת תום הלב. הקבוצה המיוצגת כוללת על פי הנטען את כל המבוטחים ששולמו להם תגמולי חסר או לא שולמו להם תגמולים כלל – וזאת בשל הפחתת שיעור הנכות מתאונה על יסוד מצב רפואי קודם, וזאת במקרים שבהם הדבר לא הוכח כנדרש במשפט אזרחי. הסעד שהתבקש עבור הקבוצה הוא תשלום התגמולים שנגרעו מחבריה שלא כדין, שהוערכו בסכום כולל של 100,000,000 ש"ח.

 

4.        בתשובה לבקשת האישור טענה כלל ביטוח כי המחלוקת בין הצדדים היא פרטנית, ונטועה כולה בנסיבות הספציפיות של התאונה שנגרמה למבקשת ובהשגותיה על האופן שבו נקבע שיעור הנכות שממנה היא סובלת; ולדברי כלל ביטוח אין מקום לברר מחלוקת זו במסגרת של תובענה ייצוגית. נוסף על כך, נטען כי עוד לפני התאונה סבלה המבקשת מנכות שלא אובחנה, ובהתאם להוראות הפוליסה אין מקום ליתן לה פיצוי בגין נכות זו. בד בבד עם תשובתה לבקשת האישור הגישה כלל ביטוח בקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור, שבה נטען להיעדר עילת תביעה אישית מצד המבקשת; להיעדר קיומה של קבוצה החולקת שאלה משותפת כלשהי של עובדה ומשפט; וכן לכך שהתובענה אינה מתאימה להתברר כייצוגית בשל השונות הרבה בין חברי הקבוצה הנטענת, ולנוכח גובהו של הנזק הנטען לכל אחד מהחברים (להלן: בקשת הסילוק).

 

           ביום 31.10.2018 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הסילוק, תוך שקבע כי לא ניתן בשלב הזה לומר שאין בבקשת האישור דבר. עם זאת, בית המשפט הביע את מורת רוחו מן "הניסוח המסורבל והמעורפל של הגדרת הקבוצה, של הגדרת העילה ושל רכיבים נצרכים אחרים להנחת תשתית ראויה כדי לעמוד בדרישות חוק תובענות ייצוגיות". ועוד הובהר, כי לא מן הנמנע שבבוא העת תידחה בקשת האישור לגופה – בין היתר מאותם טעמים שפורטו על ידי כלל ביטוח בבקשת הסילוק. בית המשפט אף נמנע מלחייב את כלל ביטוח בהוצאות הבקשה, תוך שציין כי בקשה זו אינה נטולת יסוד.

 

הבקשה לגילוי ועיון במסמכים והחלטת בית המשפט המחוזי

 

5.        ביום 4.7.2018, עוד טרם שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשת הסילוק, הגישה המבקשת בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכי כלל ביטוח (להלן: בקשת הגילוי). ראשית נתבקש גילוין של "כל התביעות שסולקו בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בגין נכות תאונתית, על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים, שבהן מומחה המשיבה, או מומחה אחר שאת חוות דעתו אימצה, חילק את הנכות בין התאונה המכוסה בפוליסה, לבין מחלה שאינה נובעת מהתאונה, וייחס למחלה לא למעלה מ-50% מהנכות, לפני החלוקה." בתוך כך התבקש גילויים של חוות הדעת הרפואיות שעליהן הסתמכה כלל ביטוח ביחס לכל תביעה; מכתבים ששלחה למבוטחים ושבהם פירטה את אופן חישוב תגמולי הביטוח או את הנימוקים לדחיית התביעה לקבלת תגמולים; ותיעוד של תגמולי הביטוח ששולמו. כן נתבקש גילוין של "כל הפוליסות שהיו בתוקף, במועד אירוע התאונה, מושא כל אחת מהתביעות" (להלן ביחד: מסמכי התביעות). לגישת המבקשת מסמכי התביעות רלוונטיים למחלוקת שבין הצדדים, ודרושים לבירור שאלת קיומה של קבוצה החולקת שאלות משפטיות משותפות כמפורט בבקשת האישור וכן לקביעת היקפה של הקבוצה.

 

           כלל ביטוח התנגדה לבקשת הגילוי. לטענתה מסמכי התביעות אינם רלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, שעיקרה משפטית; המבקשת לא הניחה בבקשת האישור תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישורה; ובכל מקרה מדובר בדרישת גילוי מכבידה יתר על המידה.

 

5.        ביום 4.4.2019 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הגילוי (להלן: החלטת הגילוי). במסגרת ההחלטה צוין כי "לעת הזאת הטענות שנטענו הן ללא הנחת תשתית ראייתית לכאורית ולכל היותר מדובר בתשתית קלושה למדי, המבוססת על מקרה פרטני אחד, שגם הוא לאו דווקא מתיישב עם עילת תביעה רלוונטית להליך דנא". על רקע האמור, נקבע כי קיים חשש ממשי לכך שבקשת הגילוי אינה אלא "מסע דיג", שכל תכליתה להשלים את החסר הראייתי שביסוד בקשת האישור; ואגב כך ציין בית המשפט כי "דומה שהמבקשת סבורה שדי בהגשת תביעה ייצוגית כדי לחייב את המשיבה ללקט עבורה חומר".  זאת ועוד. בית המשפט סבר כי בקשת הגילוי היא נרחבת, כוללנית ומכבידה למדי, ובהקשר זה נאמר:

 

"התרשמתי כי המסמכים המבוקשים אינם נמצאים בהישג יד, כי יש לעבור על כמות מסמכים עצומה, לחלץ נתונים ולהסיק מסקנות, לאתר חוות דעת רפואיות (שכאמור לטעמי חוסות תחת חסיון רפואי) ועוד פעולות שונות שיש לעשות כדי להציג מסמכים בהיקף העצום כפי שמבוקש, וכפי שהגדירה זאת המשיבה עליה להשקיע 'אלפי שעות עבודה'. לא רק זאת, אלא שכלל לא הוברר כיצד זה יביא היקף המסמכים הללו לפישוט ההליכים, לייעולם ובכלל כיצד עיון במסמכים אלה יביא למסקנה כי מדובר בהתנהלות שרירותית של המשיבה כשמדובר בחוות דעת רפואיות פרטניות של רופאים שבדקו את המבוטחים והגיעו למסקנות פרטניות".

 

           לבסוף צוין בהחלטה, כי גם אם קיימים פערי מידע מובנים בין המבקשת וכלל ביטוח, לא די באלה כדי להיעתר לבקשת הגילוי שעה שאין היא ממלאת אחר התנאים שנקבעו לכך בדין. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

 

טענות הצדדים

 

6.        המבקשת עומדת על ביטול החלטת הגילוי. לעמדתה החלטה זו לוקה באנומליה – שעה שמחד גיסא נקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי אין מקום לסלק על הסף את בקשת האישור, ומאידך גיסא בקשת הגילוי נדחתה מן הטעם שלא הונחה תשתית ראייתית ראשונית לנטען באותה בקשה; ובעניין זה מדגישה המבקשת כי משנדחתה בקשת הסילוק, המשמעות היא שהונחה תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית. נוסף לאמור, המבקשת סבורה כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו שבקשת האישור מתמצה בעניינה הפרטני; ועל פי הנטען, במוקד ההליך הייצוגי עומדת שאלה משפטית המשותפת לחברי הקבוצה כולה ושעניינה בנטל המוטל על כלל ביטוח להוכיח כי מצב רפואי קודם הוא שגרם לנכות שממנה סובל מבוטח לאחר התאונה. יתר על כן, המבקשת עומדת על כך שגילוי ועיון במסמכי התביעות נדרש על מנת להוכיח את עצם קיומה של קבוצה מיוצגת ואת גודלה; ובהקשר זה מבהירה המבקשת כי ניתן בנקל לאתר את אותם מסמכים שגילויים נתבקש, משאלה מצויים במאגרי המידע הממוחשבים של כלל ביטוח, ויש לדחות את הטענה בדבר הכבדה בלתי סבירה משנטענה בעלמא וללא תצהיר. אשר לחשש מפגיעה בפרטיות, נטען כי אין כל מניעה להשחיר על גבי המסמכים את אותם פרטים אישיים ומזהים אחרים של המבוטחים.

 

           כלל ביטוח מצידה סומכת ידיה על החלטת הגילוי, ולטענתה אין מדובר במקרה חריג שבו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטה דיונית. עוד מבהירה כלל ביטוח, כי בקשת האישור לוקה באי-בהירות באופן שמקשה עד מאוד על הדיון בה; וכי העובדה שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת הסילוק, אין משמעותה כי בבקשת האישור הועמדה תשתית ראייתית ראשונית למתן צו לגילוי ועיון במסמכים. כלל ביטוח מוסיפה ודבקה בעמדתה שלפיה התובענה בכל מקרה אינה מתאימה להתברר כייצוגית, בהיותה נטועה בנסיבותיה הרפואיות האישיות של המבקשת; ומשכך, לגישת כלל ביטוח אף אין בכוחם של מסמכי התביעות שגילויים נתבקש כדי לקדם את הדיון בבקשת האישור. עוד באותו עניין, נטען כי ככל שגילוי מסמכי התביעות נדרש לצורך הוכחת גודל הקבוצה הרי שאין להיענות לו בשלב הדיון בבקשת האישור, שכן שאלת גודל הקבוצה תידון אך ורק בשלב הדיון בתובענה הייצוגית גופה. לבסוף מדגישה כלל ביטוח כי היענות לבקשת הגילוי תיאלץ אותה לבחון כל אחת מהפוליסות הרלוונטיות בפני עצמה – באופן שיש בו משום הכבדה בלתי סבירה ושיחייב אותה להשקיע לא פחות מאלפי שעות עבודה.

 

דיון והכרעה

 

7.        לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לעניינים שבסדרי דין – ובכללן החלטות בדבר גילוי ועיון במסמכים, כדוגמת החלטת הגילוי שבה עסקינן (רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פסקה 12 (12.8.2019); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, פסקה 9 (26.6.2018) (להלן: עניין אסם)). על יסוד האמור ההלכה היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (ראו למשל: רע"א 8917/18 דן תפעול ושירותים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 8 (23.12.2019); רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, פסקה 18 (16.4.2018) (להלן: עניין פרטנר)). כפי שיפורט להלן, החלטת הגילוי שבמוקד בקשת רשות הערעור אינה נמנית עם מקרים חריגים אלה.

 

           כבר נפסק כי היקפה של הזכות לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, מצומצם ביחס להיקפה של זכות זו בהליכים אזרחיים אחרים (עניין אסם, פסקה 7; עניין פרטנר, פסקה 16). אין בכך כמובן כדי להפחית מחשיבותם של הליכי הגילוי ועיון במסמכים בשלב אישור התובענה כייצוגית, המתאפיין בפערי מידע מובנים וניכרים בין הצדדים להליך, אלא אך כדי לתחם הליכים אלה למסגרת ברורה. מסגרת זו קבועה בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות)  – ולפיה שומה על המבקש צו לגילוי ועיון במסמכים להראות כי המסמכים שגילויים מתבקש דרושים לבירור השאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית; כמו כן, וככל שמדובר במבקש המייצג, עליו להראות כי העמיד תשתית ראייתית ראשונית לקיומם של התנאים לאישור התובענה כייצוגית. נוסף על כך, כוחם של התנאים והמגבלות החלים בהליכי גילוי "רגילים" יפה גם בכל הנוגע להליכי הגילוי במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. בתוך כך, נדרש כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש יימצאו בידי בעל הדין שכלפיו מופנה צו הגילוי; כי מתן הצו יביא לייעול ולפישוט ההליכים; וכי לא יהיה בצו זה כדי להכביד באופן בלתי סביר על בעל הדין שכלפיו יופנה (עניין פרטנר, פסקה 17; רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)).

 

8.        ומן הכלל אל הפרט.

 

           בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הגילוי, בראש ובראשונה משום שסבר כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לנטען בבקשת האישור; ובעניין זה נקבע בהחלטת הגילוי כי ההליך הייצוגי מבוסס בכללותו על עניינה הפרטני של המבקשת, "שגם הוא לאו דווקא מתיישב עם עילת תביעה רלוונטית להליך דנא" (סעיף 3 להחלטת הגילוי). כפי שכבר צוין, לא מצאתי מקום להתערבות בעצם התוצאה של דחיית בקשת הגילוי – ואולם איני שותפה לקביעה שלפיה בקשת האישור מתמצה בנסיבותיה האישיות של המבקשת; ואבאר.

 

           אין חולק כי כלל ביטוח אינה רשאית לפטור את עצמה מתשלום תגמולים למבוטחיה, מקום שבו לא הוכח כדבעי קיומו של קשר סיבתי בין מצב רפואי קודם של המבוטח ובין הנכות שממנה הוא סובל לאחר התאונה. ככל שניתן לדלות מבקשת האישור, ההליך הייצוגי דנן מעורר שאלה אימתי ייקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי כאמור. בתוך כך, לעמדת המבקשת במקרים שבהם נקבע על ידי רופא החברה כי יש לייחס למצב רפואי קודם 50% ומטה מן הנכות שממנה סובל המבוטח לאחר התאונה – המשמעות היא שלא מתקיים קשר סיבתי בין אותו מצב רפואי קודם לבין הנכות. ויבואר: שאלת התקיימותו של קשר סיבתי מסוג זה היא משפטית באופייה, ומטבע הדברים משותפת לחברי הקבוצה כולה. אמנם הצדק עם בית המשפט המחוזי כי בקשת האישור לוקה בעניין זה בחוסר בהירות ומנוסחת בסרבול; ואולם תשובתה של כלל ביטוח לבקשת האישור לוקה אף היא – בכך שאין בה מענה ענייני לטענה משפטית זו שנטענה על ידי המבקשת. ואולם יובהר כי אין בדברים אלה משום הבעת עמדה לעניין סיכויי בקשת האישור לגופה; ואף יצוין כי על פניו יש קושי בעמדת המבקשת כאמור, שלפיה ייחוס 50% ומטה מן הנכות למצב רפואי קודם משמעו שלא הוכח קשר סיבתי בין המצב הרפואי הקודם לבין הנכות שלאחר התאונה. אולם מאחר שדעתי היא שממילא דינה של בקשת הגילוי להידחות, וזאת בהעדר רלוונטיות של מסמכי התביעות לדיון בבקשת האישור, לא מצאתי מקום להרחיב מעבר לכך בנושא התשתית הראייתית והעובדתית שביסוד בקשת האישור. ולעניין הרלוונטיות אפנה עתה.

 

9.        לעמדת המבקשת, גילויים של מסמכי התביעות דרוש לה לשם הוכחת עצם קיומה של קבוצה וכן לצורך בירור היקפה. ואולם בנסיבות המקרה אין צורך במסמכים האמורים לשם הוכחת עצם קיומה של קבוצה – וזאת מאחר שהשאלה המשפטית העומדת לדיון מעצם טיבה וטבעה משותפת לכל אותם מבוטחים שבענייננם נקבע כי 50% ומטה מן הנכות שנגרמה להם, יש לייחס למצב רפואי קודם (לדיון והרחבה בנושא הוכחת עצם קיומה של קבוצה ראו: ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (2.9.2018)). בשלב זה של הדיון ניתן להסתפק בזאת, ולהותיר את קביעת גודלה המדויק של הקבוצה לשלב הדיון בתובענה הייצוגית לגופה – אם וכאשר יתנהל (רע"א 9811/17 אל על נתיבי אויר בישראל בע"מ נ' מנירב, פסקה 16 (24.10.2019); רע"א 3608/18 יפאורה – תבורי בע"מ נ' שוקרון, פסקה 14 (1.7.2019); ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פסקה 67 (4.9.2017)). במילים אחרות, אין מקום להקדים אחרית לראשית ולהורות על גילויים של מסמכי התביעות כבר בשלב אישור התובענה כייצוגית רק למטרת בירור גודל הקבוצה.

 

           הנה כי כן, מסמכי התביעות אינם רלוונטיים לדיון בשאלות המתעוררות בבקשת האישור – ודי בכך כדי להביא לדחייתה של בקשת רשות הערעור. ויצוין כי הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שניכר כי גילוי מסמכי התביעות כרוך במעמסה ניכרת על כלל ביטוח; שכן גם אם כלל ביטוח מנהלת מאגרי מידע ממוחשבים בנוגע למבוטחיה כנטען על ידי המבקשת, גילוי המסמכים המבוקשים מחייב בדיקה פרטנית של התיק הרפואי של כל אחד מהמבוטחים בפוליסה בעת הרלוונטית. להערכתה של כלל ביטוח הדבר כרוך בהשקעת "אלפי שעות עבודה", ונראה כי יש בטענה זו ממש.  

 

10.      טרם סיום, ועל מנת שההחלטה בבקשת רשות הערעור לא תימצא חסרה, יצוין כי אין יסוד לטענת המבקשת שלפיה דחייתה של בקשת הסילוק מנביעה מעצמה קביעה שלפיה בבקשת האישור הוצבה תשתית ראייתית ראשונית לשם מתן צו לגילוי ועיון במסמכים. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי במסגרת החלטת הסילוק, דחייה על הסף של בקשה לאישור תובענה כייצוגית שמורה למקרים חריגים במיוחד – שבהם ברור "שאין בבקשה ולא כלום", והיא אינה אלא "בקשת סרק", או מקום שבו מועלית טענת הגנה השומטת את הקרקע מתחת לבקשת האישור כולה (רע"א 6683/18 איפקס הנפקות בע"מ נ' מונרוב, פסקה 9 (24.7.2019); רע"א 4243/19 Google LLC. (לשעבר Google Inc.) נ' ברם, פסקה 5 (16.7.2019); רע"א 7667/17 רוזנצוויג נ' חזן, פסקה 8 והאסמכתאות שם (3.12.2018)). לעומת זאת, וכפי שכבר הוברר, כתנאי למתן צו לגילוי ועיון במסמכים נדרש המבקש להראות כי הניח תשתית ראייתית ראשונית לנטען על ידו בבקשת האישור. רף ההוכחה להוכחת תנאי זה אינו מתמצה בכך שבקשת האישור אינה בקשת סרק – הגם שהוא נמוך מן הנדרש לצורך אישור התובענה כייצוגית (וזאת בין היתר על מנת שהדיון בבקשת הגילוי לא יהפוך לדיון בבקשת האישור גופה) (רע"א 552/19 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ נ' כהן, פסקה 13 (31.12.2019); רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש, פסקה 13 (7.7.2019); רע"א 2155/17 קליאוט נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 6 (24.8.2017)). לנוכח האמור ברי כי לא ניתן להסיק מעצם דחייתה של בקשת הסילוק, כי המבקשת הניחה תשתית ראייתית ראשונית לנטען על ידה בבקשת האישור כנדרש בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות; ומוטב היה שטענה זו לא תישמע לכתחילה.

 

סוף דבר

 

11.      התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית, והמבקשת תישא בהוצאותיה של כלל ביטוח (המשיבה) בסך 8,000 ש"ח.

 

           ניתנה היום, ‏י"ח בשבט התש"פ (‏13.2.2020).

 

 

 

 

ש ו פ ט ת

 

_________________________

הסרת המסמך

מסמכים נוספים

הסרת כל המסמכים
טען מסמכים נוספים